לארי נאסר יבלה את שארית חייו בכלא. בנוסף ל60 השנים שכבר קיבל על סעיפי פורנוגרפיה ופדופיליה, השופטת גזרה עליו בין 40 ל-175 שנה נוספים על תקיפה מינית של מתעמלות. המינימום שיבלה בכלא יהיה 99 שנים. נאסר בן 54. איש חופשי הוא כבר לא יהיה.

למעלה מ150 מתלוננות העידו נגד נאסר. כמי שעקב אחרי הפרשה בערך מאז שנחפשה על ידי האינדיאנפוליס סטאר ב2016, העדויות האלה שפכו אור על הסיבות שאפשרו את התקיפות. אנשים ידעו והרבה. התלונות החלו כבר בסוף שנות ה90. עשרות אם לא למעלה מ100 מתעמלות היו ניצלות אם היו מקשיבים למתלוננות או חוקרים לעומק.

הרבה מאוד עדויות התמקדו במניפולציות של נאסר. איך ניצל הן את התמימות של הילדות, את המעמד שלו כרופא על שמציל מתעמלות אולימפיות ומייצר אלופות והן את המצב הגופני והנפשי שבו היו בגלל שיטת האימונים הסיזיפית והדיסטנס עם המאמנים המעוטרים. לנאסר היתה הילה. גם ההורים וגם ההתאחדויות הכניסו למתעמלות לראש שזה כבוד להיות מטופלות שלו. הן באמת ובתמים אהבו את נאסר וסמכו עליו. הוא היה האיש הטוב עבורן. סיפורי השוקולדים שהגניב להן עלו לא פעם, כמו גם קבלת מתנות קטנות כמו מזכרות ממשחקים אולימפיים או שיחות נפש. חלקן שפכו מחמאות על כמה שהן אהבו אותו, סמכו עליו או ראו בו חבר או דמות אב והשתמשו בשמות החיבה שהוא נתן להן, בזמן שהן מתייפחות על המשבר באמון.

צפיתי בכמה עדויות של הורים. אמא של אחת המתעמלות פנתה בבכי לתקשורת וביקשה שלא להאשים את ההורים כי גם המאשימים לא היו יודעים. אז אמרה. הורים ידעו, העלימו עין, הצדיקו או מצאו צידוקים כאלה ואחרים ולפעמים לא האמינו ודרשו שהילדה תתנצל. אין לי ספק שהמשפחות שבורות וההורים מלאים ברגשות אשם. בצדק, ההורים כשלו.

ההתנהלות של מישיגן סטייט כמובן היתה מלאה בכשלים פנימיים. היו מספר תלונות לאורך הדרך, הן של מתעמלות והן של ספורטאיות אחרות. פעם האשימו את המתלוננות, פעם אמרו לנאסר לפעול על פי נהלים מסוימים (שמהם התעלם) וכשהמשטרה נכנסה לעניינים אז הם נתנו לו להמשיך לעבוד במשך שנתיים נוספות עד שנעצר. בכירי האוניברסיטה אוחזים בקרנות המזבח. מצד שני, ראיתי עדות של מאמן במישיגן סטייט שסיפר על הבושה ורגשות האשם שהוא חווה על זה שהוא הפנה מאות מתעמלות להיבדק על ידי נאסר. כלומר, יש גם אנשים במעטפת שהיו חלק מהבעיה ועכשיו רואים את עצמם כקורבנות (בקנה מידה קטן בהרבה כמובן). עדיין רב הנסתר על הגלוי לגבי מה שהלך שם, אבל כעת הNCAA מתחיל לרחרח.

גם הכשלים של איגוד ההתעלמות האמריקני (השגיאה במקור) לא מתחילים או נגמרים בנאסר. מהעדויות קורעות הלב עולה תמונה עצובה מאוד על המצב הגופני והנפשי של הספורטאיות בחווה של הקארולים. על פי מתעמלת הנבחרת לשעבר מאטי לארסון, החווה מבודדת עשרות מיילים מכל קשר לאנושות, כשהמקום הקרוב ביותר נמצא במרחק 30 מייל וזה בית כלא. בחווה עצמה אין קליטה סלולרית והאימונים נערכים בתנאי רעב ובמשמעת הנוקשה של מרתה קארולי. לארסון מספרת על משטר אוכל נוקשה ועל אימונים שלמים שבהם אסור היה לה לשתות. היא סיפרה שהיתה בוכה להורים שלה לפני מחנות אימון בחווה ואפילו ביימה פציעה כדי לא ללכת.

בסביבת העבודה הזו, כשהמתעמלות עייפות, רעבות ושבורות נפשית, פעל רופא שהיה קונה את ליבן של המתעמלות כשהיה מגניב להן איזה ממתק או ג'אנק פוד וקצת מחייך. הוא היה החבר שלהן, איש הסוד שאיתו הן הרגישו מספיק פתוחות כדי לקטר על המאמנים. שם בחווה, הוא היה תוקף אותן מינית בטענה לטיפולים רפואיים. הוא לא היה עושה את זה רק בחשאי, אלא כשמספר מתעמלות בחדר ואפילו עוזרת רפואית. הן חשבו שזה בסדר כי יש עוד אנשים בחדר. בהתחלה היה מחטט להן בואגינה ללא כפפות בתירוץ שהוא מטפל באגן, מה שהתקבל אצל חלקן בהבנה מסוימת. אולם "הטיפול" נמשך גם כשסבלו מפציעות בבירכיים ובקרסוליים. נוסף על כך, כשמקיילה מרוני התלוננה, על פי הפרסומים האיגוד שילם לה 1.25 מיליון דולר דמי שתיקה, עם קנס של 100,000 דולר אם תדבר.

גם לתקשורת יש חלק באשמה שהטרדות מיניות בספורט התקיימו במשך עשרות שנים. התעמלות אולי אחד הענפים הכי מתוקשרים במשחקים האולימפיים, אבל ביום-יום כמעט ואין כיסוי לענף ברשתות התקשורת הארציות. יש קצת כיסוי של אליפות העולם, אולי קצת כיסוי של אליפות ארצות הברית או אליפות המכללות, אבל שם זה נגמר. אין עניין יומי או שבועי בהתעמלות. אלי רייזמן וסימון ביילס ספורטאיות מוכרות ומקבלות חשיפה פה ושם, אבל בגדול התעמלות זה ספורט שהתקשורת הארצית באמריקה מתייחסת אליו פעם בארבע שנים. אם היה כיסוי נרחב יותר ומעקב קרוב יותר, יכול להיות ש"הטיפול" המיוחד של לארי נאסר היה נחשף הרבה קודם.

כמו כן, צריך לשים את כיסוי ההתעמלות בקונטקסט של היעדר סיקור ספורט נשים בארצות הברית. זמן המסך שספורט נשים מקבל בספורט-סנטר נע על סביבות 5%. מראש המצב הוא כזה שמתעמלת מרגישה שהקול הבודד שלה מול המערכת הוא אפסי. גם סיקור הפרשה הזו בESPN לווה בהרבה מאוד ביקורת. בתחילה הכיסוי של העדויות היה מינימלי מאוד גם באתר וגם בתכניות טלויזיה, כולל PTI. היוצאת מהכלל זו התכנית Outside the Lines שעסקה בנושא באופן קבוע. נראה שברשת שמעו את הקולות והביקורות ובשבוע השני של העדויות החשיפה היתה יותר מורגשת.

הכמות המדויקת של המתעמלות, הספורטאיות, הנשים והילדות שהותקפו על ידי נאסר לא ידועה. חלקן מספרות על עשרות או מאות פעמים בהן הותקפו על ידי נאסר בטיפולים. אם עבד 20-30 שנה באיגוד ההתעמלות, בוועד האולימפי, במישיגן סטייט, זה אומר שמאות ילדות עברו תחתיו. שמעתי גם עדויות על מתעמלות שטופלו על ידו ולא הוטרדו מינית. נאסר הביע חרטה במשפט אולם במכתב שכתב והוקרא על ידי השופטת הוא המשיך לטעון שהטיפול היה חלק מטיפול רפואי. אלופות אולימפיות טופלו על ידו. קשה להכיל את העובדה שהרופא שהיה אחראי לכשירות הגופנית של ספורטאיות לתחרויות מטרה בהן זכו במדליות זהב וריפא את הגוף שלהן מפציעות בענף מאוד דורשני, היה פדופיל מניפולטור.

המשפט של הרופא הפדופיל לארי נאסר אולי הסתיים, אבל הבעיה של אמריקה לא קרובה להיפתר עם אדם אחד שיבלה את שארית חייו בכלא. בראש המדינה עומד נשיא שהתגאה בזה שאדם בעמדת כוח יכול לתפוס נשים בפוסי ושעל פי הפרסומים שילם לכוכבת פורנו דמי השתקה. בלא מעט אוניברסיטאות גדולות באמריקה היתה פרשיה כזו או אחרת הקשורה בהטרדות מיניות, באונס או בניצול נשים כשלא פעם זה היה קשור במחלקת האתלטיקה. זה לא רק נאסר או טראמפ או וויינסטין או סנדוסקי, זאת מכת מדינה. הפרשה הזו חשפה מציאות שאסור שתימשך וכדי להשתפר אמריקה חייבת להפסיק לעצום עיניים.

כאן הקפטנית שלכם מדברת
הקיטש שאמריקה חיפשה