הכדורסל אולי היה מטורף בחודש החולף, אבל זה היה טורניר מבאס לקבוצות של טנסי. קבוצת הגברים של טנסי סומנה כמי שתסיים במקום ה13 בSEC. לא רק שהיא העפילה לטורניר, אלא שהיא זכתה במחוז (ביחד עם אובורן) והגיע לגמר טורניר הSEC (שם הפסדנו לקנטאקי בדקות הסיום). עם דירוג שלישי קיבלנו הצלבה יחסית נוחה עם דרך סלולה לסוף השבוע השני. אחרי ההפסד של וירג'יניה לUMBC והניצחון של לויולה על מיאמי כבר דמיינו דרך סלולה לפחות לעלית 8. כאלה אנחנו, ברגע שיש טיפת אופטימיות תבוא הקריסה. סל ניצחון של לויולה 3 שניות לסיום הדיח אותנו והפך את סיסטר ג'ין לגיבורה לאומית.

היות וקצת התבאסתי מהאווירה במשחקי הסיבוב הראשון בנאשוויל, החלטתי לוותר על הסיבוב השני ולנסוע חזרה לנוקסוויל לראות את המשחק האחרון של הליידי-וולז. לא לפני שביקרתי לראשונה בהופעה בגראנד אול אופרי, דווקא בסנט פטריקס דיי. שילוב של מוזיקת קאנטרי ולהקות סטפס איריות. קשה להיות יותר לבנים מזה.

בכל מקרה, גם קבוצת הנשים שלנו נפרדה מהטורניר מוקדם מהצפוי. הימים הגדולים של פאט סאמיט נראים רחוקים מאוד. בכלל, כל מיני שיאים של סאמיט נמחקו בחודש האחרון. מייק ששבסקי שבר את שיא הניצחונות של סאמיט והפך למאמן עם מספר הניצחונות הגדול ביותר בכדורסל המכללות. גם שיאים של סאמיט וטנסי בהגעות לכל מיני שלבים מאוחרים בטורניר נשברו על ידי קונטיקט.

אצל הנשים אירוח הסיבובים הראשונים נקבע על פי המיקום בדירוג בסוף העונה. היות והנשים שלנו דורגו בין 16 הראשונות, אוניברסיטת טנסי ארחה שני סיבובים ראשונים. את המשחק הראשון טנסי עברה בקלות, אבל במשחק השני, אותו העדפתי על פני משחקי ערב בטורניר הגברים, הנשים הפסידו באוניברסיטה לאורגון. זו שנה שניה ברציפות שטנסי לא העפילה לסוויט סיקסטין מה שמעלה דאגה גדולה לגבי עתיד התכנית. לא רק שקונטיקט (ששוב הפסידה בחצי הגמר בהארכה מסל מאוחר) ברחה לטנסי, אלא שגם הSEC ובעיקר מיסיסיפי סטייט ודרום קרוליינה החלו ליצור פער ממי שהיתה קבוצת הדגל של ספורט הנשים.

"מדממים כתום" זאת אחת הסיסמאות של טנסי. לא סתם התחברתי למקום. במובן מסוים, ככה זה להיות אוהד של קבוצות האוניברסיטה – כל הזמן לדמם. אתה אף פעם לא יודע איזה קבוצה תופיע ואיפה ומתי היא תבעט בדלי.

מרץ 2018 לא היה החודש של טנסי. מעבר לזה, מרץ היה אמור להיות החודש שבו אני עונה לכל המבקרים. כמה לעגתם לי על ואן חאל ועל דור מיכה (מברוק על הבכורה בנבחרת – קרענו את רומניה. עד שהם השוו. וניצחו. אז קצת קרענו את רומניה. בערך) ובכלל. אז החודש הייתי אמור לקרוע לכם את הצורה בדה-בראקט. הכל היה מוכן. שחקנים היו סטודטים שלי, הלכתי לכמה משחקים באוניברסיטה, צפיתי בשידורי אליפויות הקונפרנס, אפילו נסעתי עד לנאשוויל לראות את הטורניר בעצמי. הכל היה מוכן לקראת כתיבת הפוסט האלמותי "תשתחוו יא בני זונות". רק שכפי שקורה לא פעם, אני צדקתי, אבל המציאות לא התיישרה.

האמת, אפילו לא הייתי קרוב. כבר על הסיבוב הראשון הפסדתי את הפינליסטית. בסיום סוף השבוע הראשון עוד סיפרתי לעצמי בדיות שאם הכוכבים יסתדרו נכון ובכל היתר אפגע בול בפוני אז עוד יש סיכוי. בסוף השבוע השני כבר אבד הסיכוי לזכות, אבל כל עוד קנזאס היתה בפנים עוד היה סיכוי להחזיר במשהו את הכבוד ולטעון שלפחות בחרתי את האלופה. נובה דאגה לדפוק את המסמרים בארון עוד לפני הגמר.

הכדורסל לא הלך מי יודע מה במרץ המשוגע הזה. מה שכן, הגנתי בהצלחה על הדוקטורט. ככה שבסך הכל היה חודש מאוד מוצלח.

יותר מרגש בטלויזיה
שיקול קר