פיטורי דייויד בלאט מקליבלנד לוו בגל של תגובות חריפות ברשת גם כנגד עיתונאי ביט שסיקרו את קליבלנד, כנגד הארגון והשחקנים, לרבות לברון ג'ימס. להבדיל, ההחלטה לשחרר את עמרי כספי מגולדן סטייט, על אף שהתקבלה באכזבה, לא הובילה לאותה תגובה זועמת. זאת למרות שיש קווים מקבילים בין הפוטש לחיתוך ובין בלאט וכספי. בראש ובראשונה, שניהם ישראלים, מכביסטים, ציונים, בקונצנזוס וכאלו שנתפסים כמי שהתקדמו בהדרגה בזכות עבודה קשה ולא בזכות קומבינות וחתרנות. לכן שניהם נהנים מתמיכה בציבוריות הישראלית, שלאו דווקא ידועה בפרגון לאחר.

הדמיון בין המקרים מתחיל בתחושת חוסר ההוגנות. דייויד בלאט פוטר אחרי שאימן קליבלנד פצועה לסדרת גמר NBA שנגמרה בשישה משחקים מול קבוצה היסטורית וכשהקבוצה הובילה בבטחה את המזרח. עמרי כספי קיבל מחמאות לאורך כל העונה הן מהצוות המקצועי והן מהשחקנים, הן אישית והן מקצועית. על פי כתבה בניו-יורק טיימס, כספי סיפר שהיה מדבר לא פעם עם סטיב קר על נושא השלשות, והמאמן היה אומר לו להמשיך לשחק בצורה שהוא משחק. קרי, עם החיתוכים לסל. כך שיש תחושה ששניהם נחתכו למרות שהתוצאות היו בסך הכל בסדר.

תחושת המזל הרע ונסיבות שלא בשליטתם. בלאט חתם בקבוצה למידותיו. קבוצה שבה תוכנן שיטמיע שיטה בתקווה שהפירות יבשילו בעונות הבאות. ההחלטה של לברון ג'ימס לחזור לקליבלנד היתה מעל דרגת השכר שלו. הציפיות כמובן השתנו בין לילה. יכול להיות שאם הכוכבים מסתדרים קצת אחרת ולברון מודיע שבוע קודם או החתימה של בלאט מתעכבת בשבוע, הוא היה במקום של לוק וולטון, או מייק בראון, עם כמה טבעות על הידיים וכמועמד לגיטימי לכל ג'וב שמתפנה בקבוצת לוטרי. ההחלטה של לברון בטח לא היתה בשליטתו. כפי שהפציעה של סטף קרי לא בשליטתו של עמרי כספי. כך שגם פה יש תחושה ששניהם נשפטו על נסיבות שלא היו תלויות בהם.

גם פציעות הובילו לתחושת חוסר המזל וחוסר ההוגנות בשני המקרים. אם קיירי ולאב לא נפצעים בפלייאוף ובריאים לכל סדרת הגמר או אם כספי לא נפצע באמצע מרץ, בהחלט יכול להיות שההחלטה של הארגונים היתה שונה.

אך הקו המקביל שאולי מוסיף את מימד התסכול הגדול ביותר לפוטש ולחיתוך זה התזמון. בלאט וקליבלנד קרעו את המזרח אחרי חצי עונה. לפטר אותו שלושה שבועות לפני שהוא מאמן במשחק האולסטאר היה מעשה קר מאוד. ההחלטה של כספי לחתום בגולדן סטייט לא היתה כדי ללמוד איך להיות ג'אמפ-שוטינג-טים אלא כדי להיות חלק מריצה לאליפות. ההסכם הלא כתוב מאוד ברור לכולם, כספי מוותר על כסף שהיה יכול לקבל במקומות אחרים, הוא יעשה כל מה שיבקשו ממנו ובתמורה הוא יהיה חלק מהרוסטר. לחתוך אותו שבוע לפני הפלייאוף זה אכזרי מאוד. כך שבשני המקרים יש תחושה שהגיע להם יותר.

אז בשני המקרים יש תחושה מסוימת של תסכול שנעה על הציר שבין חוסר מזל, אכזריות ועד חוסר הוגנות. כך שמהבחינה הזו ובהתחשב בתקדים תגובות הנגד לפוטש, אפשר היה לצפות לתגובות זועמות יותר אחרי החיתוך. רק שלצד הקווים המקבילים, יש גם הרבה שונים בין המקרים.

בראש ובראשונה, הסיטואציה ומקבלי ההחלטות. החלטה של מועדון לעמוד על הרגליים האחוריות רק כדי לרצות שחקן, זה משהו שפחות עובר טוב בספורט האירופאי. אמנם זה יותר שכיח בספורט האמריקני, אבל גם לפטר מאמן שמוביל את הקונפרנס כי המלך אמר את דברו, זה אירוע מאוד נדיר. בוודאי שהרבה יותר נדיר מאשר מאמן שמנפה מהסגל שחקן ספסל. כך שהפוטש אירוע הרבה יותר חריג מהחיתוך ועל כך גם מייצר יותר אנטגוניזם.

כפועל יוצא, גם ההחלטה הרבה יותר שנויה במחלוקת. בלאט וקליבלנד הובילו את המזרח. למעט הקיטורים של לברון ותבוסה חסרת חשיבות אמיתית בליגה, המצב לא היה רע. בטח לא כזה שפיטורים והעברת המושכות למאמן רוקי נראו כדבר הטריוויאלי לעשות. בדיעבד אפשר לומר שהמהלך היה מוצלח מאוד. טיי לו הגביר את הקצב, הביאו את צ'אנינג פריי כדי להוסיף כוח ירי משלוש וגם הבריאות של קיירי ולאב והרחקה של דריימונד לא הזיקו בסדרת הגמר. אבל בעת הפיטורים, המצב של קליבלנד נראה פחות או יותר כמצב הריאלי והכמעט אידיאלי שבו היא אמורה להיות. עצם ההחלטה לעשות שינוי והשינוי עצמו היו שנויים במחלוקת. ההחלטה לחתוך את כספי היתה הרבה יותר ברורה ומובנת. אבסורד לצפות מסטיב קר לשום דבר אחר מאשר שיקולים מקצועיים שישרתו את סיכויי גולדן סטייט לקחת אליפות. קרי פצוע, בלעדיו כל השיטה שונה, גולדן סטייט צריכה רכז כדי שהשיטה תזרום, כספי לא רכז, כספי פצוע, לכספי אין חוזה לעונה נוספת – להביא רכז שצריך במיידי במקום שחקן ספסל פצוע זו החלטה מקצועית שדי קל להבין.

גם האחריות האישית של בלאט וכספי שונה. ללא ספק בלאט עשה טעויות. הוא לא היה תקיף מספיק עם לברון מול יתר השחקנים, השיטה הסתמכה מאוד על הכישרון של ג'ימס ולא על תנועה קבוצתית, לאב די נעלם, ואישית כנראה שהוא לא המאמן האהוב על הכוכב ופמליתו. ככה שבוודאי שלבלאט יש אחריות על המצב שאליו הוא נקלע עם לברון ג'ימס. עמרי כספי בסך הכל עשה את מה שסטיב קר ביקש ממנו. יכול להיות שהוא היה צריך להכריח יותר זריקות משלוש, אבל אם המאמן אומר לו להמשיך לחתוך, אז האחריות על המאמן. לא בטוח אם האחריות האישית של שניהם השפיעה על תגובות הנגד של הקהל הישראלי, אבל בכל מקרה היא היתה שונה.

הדרך שבה שני המועדונים הגיבו להחלטות היתה שונה מאוד והשאירה טעם שונה. קליבלנד מייד טענה שמה שהיה לא היה מספיק טוב. התקשורת האמריקנית המשיכה את הקו הזה ולא ריחמה על בלאט. במשך כשבוע אי אפשר היה להימנע מדיונים אינסופיים על הדחיפה, פסק הזמן מול שיקגו, ההתבטלות מול לברון בתדריכים. הפוטש לווה בסיבובי סכין אכזריים במיוחד. כך שלא רק היכולת של בלאט לאמן את לברון הועמדה בספק, אלא בכלל ההתאמה שלו לאמן בNBA. גם שנתיים אחר כך, אמנם בצורה הרבה יותר פאסיבית-אגרסיבית, עדיין פה ושם מכניסים לבלאט קטנות. על כספי גולדן סטייט וסטיב קר דיברו בצורה הרבה יותר מכובדת, הסבירו שהם אוהבים אותו ושהוא השתלב בשיטה וחותך מצוין ושחקן קבוצתי, אבל קרבן של הנסיבות. מהשחרור מגולדן סטייט לא עולה תהייה האם עמרי כספי מספיק טוב כדי לשחק בNBA.גם בתקשורת האמריקנית, למרות שצידדו בהחלטה, לא ממש ביקרו את כספי אלא יותר הפגינו אמפטיה לשחקן שנקלע לסיטואציה אכזרית. גם בלאט וגם כספי אגב הגיבו לבשורות המאכזבות בצורה מאוד מקצועית שלא שורפת גשרים. רק שגם מבחינת הפגיעה בכבוד הישראלי, גולדן סטייט עשתה את זה בצורה הרבה יותר מכובדת.

סטיב קר כנראה שלא יוזמן להדליק משואה, אבל הוא גם לא יהפוך לאויב האומה. גולדן סטייט אולי איבדה כמה צופים ישראלים שיעדיפו להמשיך לישון, אבל שם תגובת הנגד בערך תיגמר. אם בכל זאת רוצים לחפש נקמה מסוימת, אז יומיים אחרי שאמריקנים חתכו את הכדורסלן הישראלי הכי טוב באמריקה, ישראלים חתכו את שחקן הכדורסל האמריקני הכי טוב בישראל. גם כאן, איך לא, היה מעורב מכביסט.

שיקול קר
רסלמניה כדרך חיים