אליפות עולם בישראל

להביא את 'זה' הביתה

הבאתי את זה הביתה. כלומר את הדוקטורט. אחרי שלוש שנים מוצלחות מאוד בטנסי חזרתי לביקור של כשבועיים לישראל כדוקטור, בעיקר כדי לראות את שלבי ההכרעה של המונדיאל עם המשפחה. בין לבין גם צעדתי בחוף גורדון, פגשתי חברים ושילבתי אירוע ספורט מאוד ייחודי – אליפות העולם בלקרוס שנערכת בנתניה ובמכון וינגייט.

אליפות העולם בלקרוס זה האירוע הגדול ביותר של הענף המתקיים פעם בארבע שנים. למעלה מ40 נבחרות ו2,000 ספורטאים וחברי משלחות הגיעו לישראל. חלקן הספיקו גם לעבור טיולים בארץ ולהצטלם בירושלים. לישראל אין את הלוקסוס לזלזל באירועים כאלה. המשחקים משודרים בערוצי ESPN השונים, יש כתבים מחו"ל וכמובן משפחות ומלווים. ביציעים באצטדיון בנתניה היתה אווירת קרנבל חביבה מאוד שהזכירה את הרב-לאומיות של המכביה. האוסטרלים הגיעו עם הקנגורו המתנפח שלהם, המשלחת הסקוטית צעדה בחצאיות בטקס הפתיחה, הנבחרת הישראלית קיבלה עידוד של אלפים במשחק מול ג'מייקה והאסאדו עם פטריות בבופה לVIP היה מצוין.

ספורט הלקרוס הוא כמובן צפון אמריקני ובלא מעט נבחרות משחקים אמריקנים עם קשר רופף יותר ופחות למדינה. גם בישראל כמובן. המשחק בגרסאות אלימות יותר הומצא על ידי הילידים האינדיאנים. ביקרתי פעמיים במוזיאון של שבט הצ'רוקי בצפון קרוליינה. אחד המשחקים המסורתיים שלהם נקרא סטיקבול, המזכיר מאוד לקרוס רק בלי החוקים הקפדניים והמיסוד שהביא הקולוניאליזם הבריטי.

אומת האירוקווי, קבוצה של שישה שבטים בצפון מזרח ארצות הברית ומזרח קנדה, קיבלו מעמד מיוחד בעולם הלקרוס ומתחרים כנבחרת נפרדת. הם רואים בלקרוס אירוע דתי כמעט. הוא נקרא שם "המשחק של הבורא" וילדים גדלים עם המקל ונותנים כבוד לעץ שממנו הוא הגיע. גם בארצות הברית וגם בקנדה יש חוקים נפרדים לקהילות האינדיאניות המאפשרות שמירה על קהילתיות סגורה אבל גם הטבות מס מסוימות, מה שמאפשר הקמת בתי קזינו גדולים המייצרים הכנסות ותיירות. מצד שני, בגלל ההסתגרות, לא פעם מדובר בקהילות עניות מאוד.

האירוקווי רואים עצמם כאומה נפרדת לכל דבר ונוסעים עם דרכונים משלהם. מה שהופך את העסק לבעייתי בתחרויות בינלאומיות ומצריך התערבות מראש. המשלחת של האירוקווי נאשיונל עוכבה בשדה התעופה בטורונטו והגיעה לישראל רק בבוקר אליפות העולם. לפני שהגיעו לארץ קראתי מספר ידיעות על ניסיונות של הBDS לשכנע אותם להחרים את האליפות. האירוקווי נאשיונלס התקבלו באהבה גדולה בטקס הפתיחה.

אמנם זה לא כדורגל ורק לקרוס, אבל זה לא מובן מאליו שנערכת בישראל אליפות עולם. המשחקים ייערכו בשבוע הקרוב במכון וינגייט והגמר ייערך ב21 ביולי באצטדיון בנתניה. אני מאוד ממליץ לקפוץ ולקחת חלק בחוויה.

הספקתי לראות בישראל את משחק שמינית הגמר בין אנגליה לקולומביה ואת הרבעים והחצאים כמובן. אני לא חושב שהאולפן של "כאן" בהכרח פחות מוציא מהכלים מהאמריקני, אבל בלתי אפשרי שהם עולים בדיבור אחד על השני. בקושי מצליחים לפתח נקודה. החגיגות של ג'ובאני רוסו חביבות בעיני. לא ממש מבין מה במה מוקי תורם לשידור.

מה שכן, הכיסוי של רוסיה במונדיאל מאוד סטריאוטיפי בעיני. ולדימיר פוטין דיקטטור שמשתמש במונדיאל לצרכים פוליטיים. פרשת הסימום המערכתי ברוסיה לא פסחה על הכדורגל ולכן גם יש ענן כבד על הנבחרת הרוסית שרצה יותר מהיריבות. הרוסיות "זורמות" עם אוהדים זרים והרוסי הממוצע לא יודע אנגלית. מה שמאוד חסר לי זה כתבות צבע מרוסיה. לא צילומים של אוהדים חוגגים שנראים פחות או יותר אותו דבר בכל מקום, או צילומים של אוהדים ישראלים שנסעו לשתות בירה עם אוהדים אנגלים ושרים איטס קאמינג הום. חסר לי משהו לא גנרי. חסרים לי עיתונאים רוסים.

כתבתי לפני כשבועיים וראיתי לא מעט תכתובות על כך ברשתות החברתיות לגבי ייצוג נשים במונדיאל. מה לגבי ייצוג העלייה הרוסית? איך יכול להיות שמבין כל עיתונאי הספורט שאני מכיר רק שני עיתונאים ממוצא רוסי קופצים לי לראש? איך יכול להיות שאין פאנליסטים רוסים באופן קבוע באולפן או כתבים קבועים שנמצאים במוסקבה וסוצ'י וקאזאן שבאמת מדברים עם האנשים בשפתם ולא מסתפקים בתיאורים גנריים?

התחלתי לחשוב מי הפאנל האולטימטיבי שלי. אם הייתי צריך להרכיב גרעין קבוע של פאנליסטים ישראלים או דוברי עברית למונדיאל שאהיה מעוניין להקשיב לו, במי הייתי בוחר. אני מאוד רוצה פרשן רוסי למונדיאל ברוסיה, אבל עולים לי לראש מעט מאוד כדורגלנים. לעלייה מחבר העמים ולספורטאים ממדינות ברית המועצות לשעבר יש השפעה אדירה על הספורט הישראלי, אבל לגבי הכדורגל מדובר בהשפעה שולית. אתלטיקה, שחייה, התעמלות, היאבקות, הרמת משקולות, בדמינטון, החלקה על הקרח, קיאקים כמובן ועוד ענפים רבים התפתחו מאוד בזכות ספורטאים ומאמנים מחבר העמים. מדליות יוקרתיות במשחקים אולימפיים, אליפויות עולם, אליפויות אירופה ותחרויות גדולות נוספות הושגו בזכותם.

במונדיאל הזה אני משנה את האהדה שלי על פי התוצאות. בלי ישראל והולנד החלטתי שאני בעד אורוגוואי וארגנטינה. אחרי ששתיהן הודחו עברתי לאנגליה. כמו כולם, גם אני קיבלתי פלאשבקים לשנות ה90 כשאיטס קאמינג הום היה רץ אצלי בלופ בפלייליסט. אנגליה התאהבה בצניעות הנבחרת של סאות'גייט שלמדה מטעויות העבר. נובי לא ירקוד עם גביע ז'יל רימה ושוב מזמזמים על הדמעות לגיבורים ועל זה שאין תכניות ליום הגמר, אבל הקהל שכבר מכיר את התוצאה והיה בסרט המאכזב פעם אחר פעם, שם את הציניות ושב לאהוד ולאהוב.

להודות בטעות זו מעלה ולא חיסרון. בעתיד הנראה לאין אין שום סיכוי פוליטי, בטחוני, או כלכלי לקיים מונדיאל בארץ, אבל גם ישראל צריכה להחזיר את הכדורגל הביתה. כדי שזה יקרה צריך להודות בטעות היסטורית ולתקן אותה. חייבים לקרב בחזרה את הנבחרת לקהל. קחו כל נקודה רנדומלית בישראל; אוניברסיטת תל אביב, קניון רמת אביב, שדרות בן גוריון, חוף גורדון, חוף פרישמן, כיכר רבין, שדרות רוטשילד, יד אליהו, קרית שלום, איכילוב, תיכון אליאנס, תיכון חדש, הגימנסה הרצליה, הקריה, הקאמרי, פארק הירקון – באמת קחו כל נקודה רנדומלית שתבחרו ותקבלו את אותה התוצאה. כדי לקרב את הקהל לנבחרת, נבחרת ישראל צריכה לחזור הביתה, לאצטדיון רמת גן.

בלה צ'או
החשיפה הספורטיבית של ישראל

תגובות

  • Guss

    יפה מאוד, וסחטין על הדוקטורט.
    רק לא הבנתי איך הגעת למסקנה בפסקה האחרונה שלך? מה בין איצטדיון רמת גן הדינוזאורי, לבין "בית"?

    הגב
    • דובינסקי

      כי בלומפילד בשיפוצים.

      הגב
      • זינק

        תתחדש על הדוקטורט ופוסט יפה מאוד

        חולק עליך לחלוטין עם האיצטדיון. טרנר או סמי עופר עדיפים ובטח לא פחותים.
        בתכלס ברמת הנבחרת היום האיצטדיון זו הבעיה האחרונה שלה.

        הגב
        • דובינסקי

          האצטדיונים שהצעת לא מקרבים את הקהל לנבחרת. הם הרבה יותר רחוקים מחוף גורדון, כיכר רבין, הבימה וכו'.

          הגב
          • yaron

            איצטדיון ר"ג ולקרב את הקהל לנבחרת לא מסתדר באותו משפט...
            התלבטתי אם הצעת את זה בציניות... עדיין לא סגור על זה :-)

            הגב
  • שחר

    מזל טוב על הדוקטורט, תודה על הטור
    תוכל להרחיב על משחק הלקרוס?

    הגב
    • דובינסקי

      10 על 10 שמחולקים לשוער, 3 הגנה, 3 קישור ו3 התקפה. יש הגבלות על כמה שחקנים יכולים להיות בכל מקום בכל רגע נתון. רבעים של 20 דקות. בעקרון אמור להיות ברוטו (למעט הדקות האחרונות ברבע הרביעי), אבל יש הרבה עצירות שעון (כולל עצירות שתיה). סוג של הוקי שדה רק שלמקלות יש רשת ואפשר לשחק מאחורי השער כמו בהוקי קרח. מזכיר גם כדוריד במובן של רחבת שוער והנעת כדור. חילופים חופשיים. אין צעדים. החוקים די מובנים מאליהם. רק לא ממש סגור לגבי הדקויות של עבירה.

      הגב
  • אסף כלשהו

    אני מקווה שהמסקנה שלך נכתבה בסרקזם. אין דבר יותר רחוק מבית מאיצטדיון רמת גן, ואת זה אומר מישהו שבילה שם לצערו בכל משחק של הנבחרת בין השנים 96-2010 לפחות... ואם כתבת את זה בקטע שתל אביב צריכה להיות הבית של נבחרת ישראל אז זו סתם הטרלה. לא רואה יתרון של תל אביב על פני כל עיר אחרת, לא בתשתיות תחבורה (בטח כשאו-טו-טו יש רכבת רצינית לירושלים) ולא בשום פרמטר אחר.
    ואני דווקא כן בעד רוטציה. סמי עופר וטדי צריכים להיות הבית של הנבחרת כי הם האיצטדיונים הכי טובים והם גם לא רחוקים מדי משום מקום בארץ (באופן יחסי כמובן). טרנר טיפה קטן אבל יכול לבוא בחשבון במשחקים מסוימים. אם בתל אביב היה איצטדיון ברמה שלהם (אולי בלומפילד אחרי השיפוץ?) הוא בהחלט היה צריך להיכנס לרוטציה, אבל אין לו שום קייס להיות הבית הבלעדי של הנבחרת, בטח ובטח אם הוא לא עולה על טדי וסמי עופר באיכותו.

    הגב
    • דובינסקי

      אצטדיון רמת גן היה בית גם כשלא היה בית, כמו במשחק האליפות מול הפועל פ"ת או במשחק האליפות מול רמה"ש.

      הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *