לא חיים ומוות

בדרבי בין סיאטל לפורטלנד יש קצת יריבות פאסיפית צפון מערבית, אבל בארה"ב כדורגל הוא רק משחק

השבועיים הראשונים באורגון לוו בעיקר בהתמודדויות עם הבירוקרטיות הבלתי נגמרות של המעבר. אין ספק שאורגון שונה מטנסי. לא זכור לי שאי פעם ראיתי בבנק בנוקסוויל מישהו נכנס כשהוא לובש חצאית סקוטית, או אנשים הולכים עם מה שנראה כמו מנדולינה בילקוט. בכלל, מסתמן שמדובר בעיר היפסטרית מלאת קעקועים ופירסינג. את הצמחים שמוכרים בצורה חוקית בחנויות עם הצלב הירוק לא יצא לי לנסות. יש הרבה מאוד שבילי אופניים ברחבי העיר, ככה שתמיד צריך להיות ערניים בפניות ימינה. בכלל האופי של הנהיגה שונה. הנהיגה הרבה יותר לחוצה מאשר בטנסי. הרבה פחות מרווח על הכביש ונצמדים הרבה יותר. גם בתחנות הדלק תמיד יש מתדלק, בעוד שברוב ארצות הברית זה תדלוק עצמי. קצת יותר יקר פה מאשר בטנסי, אבל בטח לא ברמה של קליפורניה. מה שכן, אין מס מכירה ככה שהמחיר שכתוב על המוצר זה המחיר שאתה משלם ולא צריך להוסיף בראש איזה 10%.

אחרי תשעה ימים של נהיגה שבהם עברתי כ3,000 מייל, את מרבית הזמן בשבועיים האחרונים העברתי ביוג'ין. רק בסוף השבוע האחרון יצאתי קצת מהעיר. בשישי נסעתי לעיירה פלורנס שעל החוף הפאסיפי, שם עשיתי צעידה קלה במים הקפואים ואז עוד הליגה למגדלור. הנוף בחוף הפאסיפי משגע. בראשון כבר התחלתי לפקוד אירועי ספורט כשנסעתי לפורטלנד למשחק MLS של הטימברס נגד סיאטל סואונדרס.

אני לא מאמין גדול בכדורגל הגברים בארצות הברית וכתבתי על הסיבות לא פעם בעבר, אבל על היריבות בין סיאטל לפורטלנד שמעתי כבר לפני כמה שנים. פה ושם יוצא לי לראות סרטונים של אוהדי הקבוצות, ככה שהמשחק עניין אותי. מדובר באחד הדרביים האמיתיים היחידים בכדורגל האמריקני (למרות שיש שתי קבוצות בניו יורק או כמה קבוצות קנדיות) עם מאבק על יוקרת השליטה באיזור הפאסיפי צפון-מערבי ואפילו פה ושם קצת דם רע. למעשה גם ונקובר וויטקאפס מנסה להידחף ליריבות הזו, אבל גם פורטלנד וגם סיאטל לא ממש סופרות את הקנדים בכל הקשור בטינה. הקנדים פשוט נחמדים מידי.

בכל מקרה, יריבות הכדורגל בין פורטלנד לסיאטל הולכת אחורה לשנות ה70 וממשיכה לאורך ליגות הכדורגל האמריקניות השונות. למעלה מ100 מפגשים היו בין הקבוצות מהערים הללו שהתגלגלו בין ליגות הכדורגל השונות ופה ושם היו גם תקריות אלימות, מה שמאוד לא מאפיין את הכדורגל האמריקני. לפני שהסופרסוניקס עזבו לאוקלהומה גם היתה יריבות יוקרתית מסוימת בNBA בין סיאטל לטריילבלייזרס על השליטה באינטרסטייט 5, אבל שום דבר שאפשר להשוות לסלטיקס-לייקרס או ליריבויות אחרות עם דם רע.

לשתי הערים יש קבוצות נשים מוצלחות מאוד בNWSL שם שיחקו ומשחקות כמה מהשחקניות הבכירות בנבחרת האמריקנית וגם ביניהן יש יריבות אזורית. בעוד כחודש גמר הNWSL יערך בפרובידנס פארק, המגרש הביתי של קבוצת הנשים פורטלנד ת'ורנס ושל פורטלנד טימברס. הת'ורנס היא האלופה המכהנת ולמעשה המשחק הבא שלהן והאחרון בעונה הסדירה יהיה בעוד כשלושה שבועות נגד היריבה סיאטל כשאם היא תנצח היא תבטיח שכל יתר משחקיה לאורך הפלייאוף יערכו באצטדיון הביתי בפורטלנד.

האצטדיון חמוד וקומפקטי. באמצע דאונטאון פורטלנד, כשבין היציעים רואים את הרכבת הקלה עוברת או את התנועה בכביש. האצטדיון בנוי בצורה מוזרה משהו, כשהשקיעו יותר בנייה מאחורי השער מאשר בקו מחצית המגרש. הדרך ליציע העיתונות עוברת במין גשר צר מאוד העובר מעל ליציע, אבל סלט ירוק עם תות ואננס, סושי ושרימפס שחיכו בצד השני פיצו על החוויה.

סיאטל ופורטלנד מתגאות שהן ערי כדורגל. פורטלנד זכתה באליפות לפני שלוש שנים וסיאטל זכתה לפני שנתיים (ובעונה שעברה הפסידה בגמר). ערי כדורגל של היפסטרים שמאלנים אשכנזים, אבל ערי כדורגל. יש לשתיהן קהל אוהדים מסור ועידוד רועש עם שירים, תופים ומחולות שמזכיר את הכדורגל האירופאי, רק הרבה יותר מנומס ועם הרבה יותר נשים מעורבות. ספרתי לפחות עשרה דגלי גאווה ביציע של הטימברס ארמי – צבא האוהדים של פורטלנד. אולי בגלל הדשא הסינתטי במגרשים הביתיים, לשתי הקבוצות אין כוכבי עבר אירופאים עם שמות מפוצצים. פה ושם יש שמות משפחה שאני חושב שאולי נשמעים לי מוכרים מאיזה ויאריאל או משהו, אבל כשאני בודק לעומק לא מדובר בשחקנים שחשבתי עליהם. השחקן הכי מוכר מבין שתי הקבוצות הוא קשר סיאטל קלינט דמפסי שלא היה בסגל למשחק.

הקהל של הטימברס שר כל המשחק. לפעמים נעימות כדורגל, לפעמים פיינל קאונטדאון או שירים על מנגינות של להיטים אחרים. את ליבי הוא קנה עם אדפטציה לבלה צ'או כמובן: "גרין אנד גולד, גרין אנד גולד, גרין אנד גולד, גולד, גולד". יש לקהל של הטימברס מסורות מיוחדות. האוהדים מנופפים בצעיפים אחרי כל שורה בהמנון ובסיומו כל היציע שמאחורי השער הופך לשלט גדול שבמרכזו ליצן עם גרזן בראש.

לאורך המחצית הראשונה מאחורי השער של סיאטל עומד ג'וני וובר, הידוע בכינויו "טימבר ג'ואי". לטימברס אין קמע רגיל, יש את ג'ואי והמסור החשמלי שלו. התפקיד של טימבר ג'ואי בכוח זה לעמוד דרוך מאחורי השער של סיאטל ובכל מצב נייח או כשהכדור מתקרב להפעיל את המסור כך שהשוער ישמע את הרעש. שוערים לא פעם סופגים עלבונות מהאוהדים שיושבים מאחוריהם, אבל לא יודע איך משפיע על השוער לדעת ש10 מטרים מאחוריו מסתובב בחור מזוקן שמניף מסור חשמלי פעיל. ג'ואי נכנס לתפקיד ב2008, אחרי שהחליף את טימבר ג'ים.

שוב טבח נורא, שוב יורה, שוב בפלורידה, הפעם בתחרות גיימינג. אמריקה גם מתאבלת בסוף השבוע על מותו של ג'ון מקיין בסימן של הערכה חוצת מפלגות לשירותו הצבאי והציבורי לצד התרפקות על כבוד רפובליקני שלא מיוצג בממשל הנוכחי. לאורך הנסיעה לפורטלנד (כשעתיים) ראיתי שדגלי ארצות הברית הורדו לחצי התורן.

הרמה לא שינתה את דעתי על כדורגל הגברים בארצות הברית. בדקה ה77 נכבש השער היחיד במשחק כשמגן פורטלנד ניסה להרחיק כדור רוחב אבל הכדור הסתבך לו ברגליים והוא בעט על עצמו והבקיע שער עצמי דרדלה. ההפסד מסבך מאוד את סיכויי פורטלנד להגיע לפלייאוף. בסך הכל המשחק בין פורטלנד לסיאטל היה נחמד מאוד, האווירה חיובית ומכילה והיריבות הנבכית משהו ביניהן למעשה מכניסה קצת לפרופורציות שבארצות הברית כדורגל זה באמת לא עניין של חיים ומוות.

מסקנות מנסיעה מערבה (חלק ב')
החלה עונת הברווזים

תגובות

  • Wazza

    מעניין לקרוא תודה,
    השורה האחרונה שלך: כדורגל בארה"ב הוא לא עניין של חיים ומוות,
    ולפני זה התייחסת לאירוע שבו ילד ירה באנשים בגלל שהפסיד בטורניר משחקי וידאו...

    הגב
    • Amir A

      חשבתי על זה גם כן, על הספורט האמיתי אל מול הזוועה הזו שנקראת משחקי וידאו. משיחות עם הילדים על הנושא הגעתי למסקנה שאני כבר זקן מדי. וכמו שההורים שלי לא הבינו מה אלו הצרחות שבוקעות מהטייפ דאבל קסטה שלי (יבדלא הצדיק רוברט פלאנט), ככה אני לא מבין למה לשבת מול מסך וללחוץ על כפתורים כאילו אתה חווה התקף אפילפסיה חמור. וכמו שהרוק השתלט על העולם על אפם ועל חמתם של הורי, כך הגיימינג משתלט על העולם על אפי ועל חמתי. ולי ולשכמותי נשאר רק לשבת על צד הדרך ולצקצק בלשון.

      הגב
      • יואב דובינסקי

        גם אני נע באי נוחות לגבי מה שנראה כמו הכרה בלתי נמנעת של משחקי וידאו כספורט, או מה שנקרא esports. כנראה שבמשחקי אסיה הבאים כבר יהיו תחרויות עם מדליות.

        הגב
        • yaron

          גם שחמט נחשב ספורט.

          הגב
  • אלכס דוקורסקי

    נהניתי לקרוא. ראיתי באחד השידורים ביורוספורט את הבחור עם המסור. נראית לי חוויה מיוחדת לחלוק איתו יציע.
    הזכיר לי, משום מה, את סיד הפסיכי מה-WWF, אותו ראיתי לפני מעל לעשרים שנה בטלוויזיה. הבחור שיחק רופא שיניים, שעשה שימוש במקדחה אמיתית בעת הטיפול בלקוחותיו...

    הגב
    • יואב דובינסקי

      גם אני חשבתי שצריכה להיות שם איזה שריטה.

      הגב
    • Srtest - ארטסט

      סיד לא שיחק רופא שיניים אלא משוגע (סייקו). רופא השיניים היה ראש העיר החדש של נוקסויל :-)

      הגב
  • ניינר / ווריור

    ספר משהו על הבירות הנפלאות של אורגון

    הגב
    • יואב דובינסקי

      בינתיים בעיקר שמעתי על המבשלות, אבל לא יצא לי לנסות. כשאצבור מספיק ניסיון כדי לגבש דעה אשתף חוויות עם החבר'ה.

      הגב
  • yaron

    אשכרה צלב ירוק?
    גדול :-)

    הגב
    • יואב דובינסקי

      כן, זה הסימון של חנויות שמוכרות מריחואנה.

      הגב
  • עידוקוליס ליפשיץ

    פוסט מעולה!
    חידש לי מאוד לשמוע על ההבדלים בין המדינות והערים, ובמיוחד על היחס שם לכדורגל.
    אחרי כמה סרטונים ביוטיוב, וואלה בא לי לנסוע לראות שם משחק

    הגב
    • יואב דובינסקי

      תודה. הכדורגל לא משהו, אבל האווירה נחמדה מאוד.

      הגב
  • אריאל גרייזס

    לרוע מזלך לא ראית גול של פורטלנד ואז היית רואה את טימבר ג'ים מוריד חתיכה מהבול עץ העצום שלו ומציג אותו לקהל כאילו מדובר בשלל מלחמה.
    הסיבה שהאיצטדיון מסודר בצורה כל כך מוזרה זה שהוא היה פעם איצטדיון בייסבול (של קבוצת המיינורס שהיתה בפורטלנד)

    הגב
    • יואב דובינסקי

      באמת תהיתי מתי מורידים חתיכה מהעץ. חשבתי שזה סוג של טקס לפני המשחק, אבל לא ראיתי שזה קורה.

      הגב
  • רק משהו קטן

    אם אינני טועה אורגון זו המדינה היחידה שאסרו בה על תדלוק עצמי

    הגב
    • יואב דובינסקי

      תודה, בזכות התגובה שלך התחלתי לקרוא על זה קצת. על פי מה שאני קורא, זה חוק שקיים באורגון ובניו ג'רזי. מסתבר שבתחילת השנה החליטו באורגון להקל בחוק ולאפשר תדלוק עצמי בכמה מחוזות מבודדים שבהם אין הגיון להעסיק מתדלקים בשעות הלילה היות וכמעט ואין רכבים שעוברים שם.

      הגב
  • 7even

    אחל של פוסט יואב.
    רק אני לא מבין איך מאפשרים הכנסה של מסור חשמלי לאיצטדיון?

    עצוב על ג'ון מקיין שרק השבוע גיליתי שהיה שבוי 5ץ5 שנים בוייטנאם עם עיניויים קשים. מטורף.
    עצוב לא פחות על הטבח המטורף בפלורידה בגלל דבר כ"כ מטומטם.
    הזוי שהורים צריכים לאבד ילד בגלל איזה מפגר שהפסיד במשחק וידאו. פשוט לא נתפס.

    לגבי החווייה שלך מהכדורגל - נשמע כמו שילוב קוסמי בין אווירה טובה אך לא מאיימת.
    יש קללות בכלל ביציעי הכדורגל בארה"ב(בהנחה וה F word לא נחשבת קללה)?

    הגב
    • תומרג

      הסיפור על ג'ון מקיין הוא יותר מחמש שנות שבי.
      אביו היה אדמירל גבוה בצי והוייטנאמים הציעו לשחרר את ג'ון במסגרת עסקה כלשהי. הוא סירב (ובחר בעוד כמה שנות כלא) בגלל העקרון שלא הוגן שאותו ישחררו ואת חבריו לשבי ישאירו שם.

      כמה עשרות שנים מאוחר יותר אמר אחד, דונאלד טראמפ, שהוא לא מעריך את מקיין מפני שנפל בשבי.

      הגב
      • דוד

        זו היתה אמירה נמוכה שמאפיינת את טראמפ.
        ועדיין, אם אני הייתי צריך ליפול בשבי הייתי מעדיף אותו כנשיא על פני כל אחד אחר.

        הגב
  • יואב דובינסקי

    הוא סרב לפרוטקציה ודרש שישחררו שבויים על פי הסדר שנפלו בשבי, כפי שנהוג בארה"ב.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *