מצטייני התשע"ח

הבלוג בוחר את ספורטאי, ספורטאית, מאמן/מאמנת, עסקן/עסקנית וקבוצת השנה העברית

שנה טובה דה באזרים. בחירות לא פשוטות, אבל להלן מצטייני השנה של הבלוג בספורט הישראלי.

ספורטאי השנה
הבחירה מאוד לא פשוטה כי לכל אחד מהפינליסטים יש טיעון מנצח. מבחינת יציבות, טל פליקר מראה שנה שנייה ברציפות יציבות מרשימה בצמרת הדירוג העולמי בג'ודו ולאחרונה חזר למקום הראשון בעולם. בנוסף זכה במדליה באליפות אירופה שהתקיימה בישראל. כך שמבחינת יציבות, הוא ראוי לבחירה.
מבחינת הישג, המתעמל ארטיום דולפגיאט ממשיך את דרכו של אלכס שטילוב ואף יותר עם זכייה במדליות כסף באליפות העולם במונטריאול ושוב באליפות אירופה בגלזגו, שהשנה היתה חלק מאירוע רב ענפי. ההישג באליפות העולם והפיכתו לתקווה אולימפית למדליה באחד המקצועות הבכירים במשחקים בטוקיו הופכים אותו לבחירה ראויה גם כן.
המועמד השלישי שלי הוא מוקי שגיא, שהתאושש מהפציעה ומהאכזבה בריו, העלה משקל, התגבר על קשיי הלידה וניצח את התחרות הגדולה של השנה – אליפות אירופה בישראל. לא מדליה, אלא זכייה בזהב. להבדיל מהמועמדים האחרים, בתחרות המטרה מול הקהל הביתי הוא ניצח. לא היה ספורטאי אחר שהיה טוב ממנו, מה שאי אפשר להגיד על המועמדים האחרים שכן נוצחו. כך שמדליית הזהב הביתית הופכת את שגיא מוקי למועמד ראוי לספורטאי השנה של הבלוג.
אחרי התלבטות קשה אני הולך עם דולפגיאט בגלל ההישג באליפות העולם, אבל התומכים בפליקר ובמוקי צודקים גם כן.

ספורטאית השנה

גם בקטגוריה הזו יש כאב ראש חיובי בזכות שתי ספורטאיות. הראשונה היא לינוי אשרם שממשיכה לבסס את עצמה בטופ העולמי בהתעמלות אומנותית, זוכה במדליות בתרגילי קרב-רב ואפילו מקבלת בתרגילים בודדים ציונים יוצאי דופן. כמו דולפגיאט, גם היא ממשיכה את דרכה של אגדה מקומית – נטע ריבקין – ומגיעה לשיאים חדשים בענף. כמו דולפגיאט גם היא מועמדת למדליה במשחקים בטוקיו וגם היא ראויה להיות ספורטאית השנה.
הספורטאית השנייה שראויה לא פחות היא לונה צ'מטאי, אלופת אירופה בריצה ל10 ק"מ. גם היא ניצחה את תחרות המטרה, שהיתה חלק מאירוע רב ענפי גדול שקיבל חשיפה בינלאומית גדולה. עם כל הדרך והסבל הבירוקרטי שעברה והביקורת שקיבלה אחרי ריו ואפילו אחרי התחרות בגרמניה, היא זו שהניפה בגאון את דגל ישראל והשמיעה את ההמנון על הנפש היהודית והעין לציון באותו אצטדיון ארור ששירת את הנאצים.
בגלל הפן הציוני, אני הולך עם לונה. וגם כי שנה שעברה נתתי ללינוי.

מאמן/ מאמנת השנה
שלישיית המאמנים שאני מתלבט ביניהם הם אורן סמדג'ה, ברק בכר ואריאל בית הלחמי. סמדג'ה ממשיך את ההצלחות מריו ומעמיד נבחרת ג'ודו איכותית בכל תחרות. נראה ששיטת הנבחרות מצליחה וכך גם שיתוף הפעולה שלו עם מאמנים באגודות. המיקום של פליקר, הזכייה של חניכו שגיא והמדליות בתחרויות הבינלאומיות מעמידות אותו כמועמד ראוי לתואר מאמן השנה.
ברק בכר הוביל את הפועל באר שבע לזכייה שלישית ברציפות באליפות המדינה בכדורגל. מדובר בהישג מאוד נדיר, שכן להחזיר שושלת של שלוש שנים זה לא דבר פשוט ועדיין הוא יצא מנצח. כך שלכל הפחות הוא ראוי להיות בדיון למאמן השנה.
אריאל בית הלחמי הוביל את נבחרת העתודה לזכייה באליפות אירופה. זאת משוכה שהנבחרת הגיעה אליה כמה פעמים בעבר ולא הצליחה לצלוח. על כך הוא ראוי להיות מועמד למאמן השנה של הבלוג. יחד עם זאת, הבלוג בחר בסמדג'ה.

עסקן/ עסקנית השנה
שלוש שנים ברציפות שהבחירה נעה בין שני עסקני ספורט – אלונה ברקת ומה שהיא עושה בבאר שבע ומשה פונטי והרפורמה שלו בג'ודו הישראלי. השנה למרות הטרי-פיט בדרום, אני חוזר לפונטי. דיפלומטיית הספורט של ישראל היא לא מבריקה בלשון המעטה ולראייה פארסת המשחק מול ארגנטינה. יחד עם זאת, פונטי מראה שאם יש הישגים, יש מעמד באיגוד הבינלאומי ורצון ויכולת לארח תחרויות באיכות גבוהה – האיגוד העולמי יבוא לקראתך בין אם זה בהזזת תחרויות מיום כיפור, העברת תחרויות ממדינות שמשפילות ספורטאים ישראלים או כיפוף המדינות האלה בכך שיתחייבו לאפשר לישראלים להתחרות ללא אפליה. הרי בזכות ההישגים והמדליות יוצאות התמונות של ספורטאי ישראל שרים את ההמנון לקול מנגינה גנרית. אלה תמונות שבהן איגוד הג'ודו הבינלאומי יוצא רע מאוד. בטח כשזה קורה שנה אחרי שנה. אפשר לבקר את פונטי על הסגנון, אבל ההישגים שלו כעסקן ספורט השנה בזירה הבינלאומית תרמו לספורט הישראלי בצורה יוצאת דופן ועל כן הוא נבחר בפעם השנייה מתוך שלוש שנים לעסקן השנה של הבלוג. ראוי לציין גם את מארגני הג'ירו ומארגני אליפות העולם בלקרוס על מהלכים מעניינים שנעשו השנה בכל הקשור להבאת אירועי ספורט ייחודיים לישראל.

קבוצת השנה
עם כל הכבוד לטרי-פיט של הפועל באר שבע, לזכייה של מכבי תתל אביב באליפות המדינה בכדורסל או לזכייה של מועדון הכדורגל בגביע הטוטו, קבוצת השנה של הבלוג היא נבחרת העתודה בכדורסל שקרעה את היבשת באליפות אירופה עד גיל 21. מדליית זהב קבוצתית בענף כדור זה הישג מאוד נדיר לספורט הישראלי, כך שכאן הבחירה היתה ברורה וקלה מאוד. ראוי לציין לטובה גם את נבחרת הנשים בכדורמים שהעפילה לאליפות אירופה.

שנה טובה. יאללה מכבי, יאללה יאללה דור מיכה.

החלה עונת הברווזים
סרינה עשתה קונץ

תגובות

  • yaron

    ברקת מועמדת לעסקן השנה? ברצינות יואב?

    לדעתי מאמן וקבוצה הולכים לבית הלחמי והעתודה. בניגוד לשאר, הם הוציאו יש מאין.

    ספורטאי וספורטאית - כולם ראויים.

    שנה טובה!

    הגב
    • יואב דובינסקי

      ת'רי-פיט זה לא סיפור פשוט. בגדול, ברקת ידעה לתת שקט. חוץ מזה, הכל ביחס למועמדים אחרים.
      התלבטתי בין שניהם. הלכתי על סמדג'ה בגלל ההמשכיות, בגלל העומק ובגלל האליפות בישראל. אבל גם אתה צודק.

      הגב
      • yaron

        עם כל הכבוד ל- ת'רי-פיט (יש, והרבה), הדרך בה התחילה את השנה (סמים) וסיימה אותה (לא מחיליפים חולצה, מה תעשו לנו?) לא מכניסות אותה לשום קטגוריה.
        אולי לא צריך לסקול אותה בכיכר ההעיר (יש שחושבים שדווקא כן) אבל היא בטח לא עסקן השנה.

        הגב
        • פרסלני

          ירון, לא שאני לגמרי מבין מה זה עסקן השנה ולא שבכלל חשבתי על אלונה. אבל הנימוק שלך נראה לי קלוש. מה שחשטב קרה בין שתי הנקודות שציינת והן נוגעות מטרות העיקריות של האגודה. והם עמדו בהן יפה וכל הכבוד. לפי ההגיון הזה כנראה שמעון מזרחי היה צריך לוותר על חלק מתוארי עסקן השנה שדובינסקי בטח היה נותן לו איזה 20 פעמים ברצף. לא בכל רגע האסטטיקה אצלו ובמכבי היתה לאניני טעם.

          הגב
          • יואב דובינסקי

            עסקן/ עסקנית השנה זה שם אחר למנהל/ת הספורט של השנה, רק שהיות ובארץ ניהול הספורט מושרש בשיטת מרכזים וכמעט אי אפשר שלא להתכלך בפוליטיקה הפנימית, החלטתי שעסקן/עסקנית השנה זה השם הראוי לבחירה. לגבי אלונה ברקת, מעבר לזכייה השלישית (דבר מאוד קשה וכמעט חסר תקדים), לפי חודש היא הוזמנה לבית הנשיא על פעילות חברתית. סוגיית החולצה זה שטויות. פרשת שיר צדק זה אכן כתם. אני רואה אותה כמקום שני. מלבד כמה אזכורים של כבוד, אני לא באמת רואה מועמדים אחרים מלבדה ומלבד פונטי ברמה ההישגית והארגונית. רוב ההצלחות האחרות של הספורט הישראלי קרו למרות הארגון ולא בזכותו. יש מנהלים אחרים שאולי מושכים פחות אש, אבל בארגונים שהיו פחות הישגיים.

            שמעון צריך לקבל פרס של כבוד על פועלו או להיות הול אוף פיימר או שאפילו אני אפילו צריך לקרוא את הפרס על שמו, אבל עם איך שמכבי ת"א נראית בשנים האחרונות ועם הפארסה של כן/לא מכבי ליגה ומכבי אירופה, השנה הניהול במכבי ת"א כדורסל לא היה ראוי להיות מועמד לבחירה היוקרתית.

            הגב
  • yaron

    דרך אגב, כל הבלוג לא עולה טוב במובייל... הדפים נטענים לא נכון ויש צורך לגלול ימינה על מנת לראות את התוכן.

    הגב
  • פרסלני

    ספורטאי השנה הוא כמובן מי שבספורט הכי גדול עשה הכי הרבה כולל מרחק נגיעה והארכה מגמר אירופאי. וזה כובש מאני טיים בליגת כדורגל אמיתית (יש כאלה רק באירופה ואמריקה). בטח בשנים לא אולימפיות.
    נכון שאין לו נרטיב של תשובה ציונית שחשוב לך כל כך (ולא בטוח כמה הוא כבר שווה כאזרח lately) אבל מאחר ושעדיין יש לו ת.זהות ישראלית מן הסתם, אז ממליץ להמתין עם ישום חוקי הכנסת בבלוג ספורט.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      עם כל חיבתי לדאבור, הוא משחק בליגה בינונית מאוד והצטיין בטורניר המשני של היבשת. הוא לא בטופ העולמי של הספורט שלו. ספורטאים אחרים כן.

      הגב
      • משה

        מסכים, אין כדורגלן שצריך להיות מועמד גם אם יהיו עשרה ברשימה.

        הגב
      • פרסלני

        נו שויין טורניר מישני. מי ישמע?
        אבל זה בסדר שיש דעות אחרות. למשל כבר בדהבאזר היה מישהו שכתב לפני שנה שחשוב לאייקס לזכות בו כדאי לחזור לרלבנטיות. כן כן, מתברר שיש כאלו עם לוגיקה שזכיה בטורניר מישני כן נותנת רלבנטיות. כל השאר לא (אלו שעוזבים 20 דקות לפני הסוף).

        הגב
        • משה

          פרסלני,
          אני מאוד מעריך את דאבור והיכולת שלו אבל בניתוח של 20-25 שנים אחורה לבניון (2-3 עונות לפחות), רביבו (כנ״ל) וברקוביץ׳ (2 עונות) היו עונות טובות משמעותית. גם לזהבי, אוואט, חמד (במיורקה) וברדה (בורג מרכזי באליפות בגנק) היו עונות לא פחות טובות בליגות טובות יותר. לפי הלוגיקה הזו התואר צריך ללכת אוטומטית לליגיונר המצטיין.

          הגב
          • פרסלני

            זהבי
            בסין? (עוד אוסיף על זה למטה).
            לאחרים בהחלט היו עונות של מצטיינים. כשרביבו לוקח אליפות בטורקיה כשהליגה שם חזקה וזה על היריבה המרכזית שזכתה בגביע אירופאי עונה קודם הוא אכן ספורטאי השנה במייל מהאחרים.
            ושזהבי לוקח לבד קבוצה לליגת האלופות הוא לפחות מועמד.

            אני מבדיל עונות אולימפיות מאחרות וגם חושב שיש הבדל בין ההישג של לונה לג'ודאים. יש פה אנטי ענק לכדורגלנים שלא תמיד מוצדק. ובכלל, כל פלוץ של זהבי בסין (אוהב מאד ואת זהבי) זוכה ליותר אזכור כאן משל דאבור באוסטריה, כשהרזומה של האחרון בחו"ל פי כמה יותר משמעותי. מעניין באמת למה.

            הגב
            • משה

              בעניין של זהבי אני מסכים לחלוטין, מקבל חשיפה מוגזמת לעומת דאבור.

            • פיש אנד צ'יפס

              וואלה מה משדרים בלייב את העוכר ישראל הזה בליגה למקומות עבודה שהוא משחק בה...אולי גם תנו שידור ישיר של טלי פחימה תולה דגל חמאס,ואת מנבר מקבל שק אורז פרסי תמורת כמה לחישות.
              עם הרמה של הנבחרת,והחזרת השחקן שביזה סמל מדינה-אני מעדיף לעודד את נבחרת אוסטריה,במקום לראות גם מאמן חסר נסיון שמפדח אותנו

  • משה

    בקטגוריית המאמן הייתי לוקח בחשבון גם את דן סלפטר - הוא הביא שני אתלטים להישגים מדהימים באליפות אירופה.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      אתה צודק. לכל הפחות הוא ראוי להיות מועמד.

      הגב
      • עמי ג

        אולי תפתח לסלפטר קטגוריה משלו - בן הזוג של השנה

        הגב
    • Matipool

      לגמרי, משה.

      הגב
  • Gil - Zimbabwe

    מכיוון שאני לא רואה אף ספורטאי ראוי אזי ללא ספק ספורטאי השנה....דה באזר!! :)
    ספורטאית - ביי פאר לונה צ'מטאי.
    עסקן - איזי שרצקי. אני רק מקווה עבור תושבי הצפון שלא ייגמר. קשה לי לראות מישהו בספורט הישראלי קרוב לעשור שמתקרב אליו, ואל תגידו לי אלונה...ואני עוצר כאן.
    מאמן - המאמן של לונה.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      אתה צודק שלא צריך להתעלם מהפן החברתי, אבל איזי נופל השנה בכל הקשור בהישגיות. בשנים שבהן קרית שמונה זכתה בתארים הוא היה ראוי לקבל את התואר.

      הגב

      להגיב על יואב דובינסקי לבטל

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • אורן השני

    פוסט מעניין ובחירות טובות. אני חושב שלינוי אשרם היא ספורטאית השנה שלנו ללא תחרות.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      לינוי אחלה. עד לפני שנתיים היתה הספורטאית השלישית בטיבה בישראל (אחרי ריבקין ופילנובסקי) והיום אחת הטובות בעולם ופוטנציאל למדליה אולימפית. לא רק שהיא שומרת על יציבות, היא מראה התקדמות. רק שתמשיך להצליח. כרגע נראה שהיא בדרך הבטוחה להיות בטוקיו ועם סיכוי מאוד ריאלי לגמר ולמאבק על מדליות. אבל יש עוד שנתיים. מי שמדאיגה אותי מאוד זו נבחרת ההתעמלות האומנותית שרחוקה מהתוצאות של הנבחרת בשלושת המחזורים האולימפיים הקודמים.

      הגב
      • אורן השני

        כנראה שכל הסיפור עם המאמנת השפיע, כצפוי.

        הגב
  • פרקש

    לדעתי כספי היה צריך להיות לפחות מועמד.
    נכון הוא נחתך וזה מאוד משמעותי אבל הוא בכל זאת שיחק בקבוצה הטובה בעולם בספורט שהוא אחד מהשניים הפופולרים בארץ. בטח בשנה כזאת דלה הוא ראוי לאיזכור

    הגב
    • יואב דובינסקי

      אם הוא לא היה נחתך הוא היה מועמד. אם היה נבחר או לא, זה תלוי בתרומה שלו בפלייאוף. אבל הוא נחתך ובעיקרון נתן עונה טובה בקבוצה היסטורית, אבל כשחקן רוטציה. גם פציעות ועליות וירידות ביכולת (נושא השלשלות) פגעו בו. זה שביום שבו נפתח חלון ההעברות כספי מצא קבוצה חדשה מוכיח את זה שבסך הכל הוא השאיר רושם טוב. אני לא מסכים שהיתה שנה דלה. ברגע שספורטאי זוכה במדליית זהב באליפות אירופה זה אומר שהוא הכי טוב ביבשת. מדליית כסף באליפות עולם ועוד בהתעמלות זה גם משהו מאוד יוצא דופן. כספי כנראה ספורטאי העשור שלי, אבל לא ספורטאי השנה.

      הגב
  • מאשקה

    לינוי אשרם.
    עסקן השנה - שמעון מסרחי עדין שורד

    הגב

להגיב על יואב דובינסקי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *