איאקס רלוונטית לליגת האלופות

קרענו את באיירן מינכן 3:3

בעקרון התכוונתי לכתוב פוסט בסיום הביקור באמסטרדם ולא בהתחלה, אבל ה3:3 הפנטסטי עם באיירן מינכן והשילוב בין האדרנלין לג'ט לג בעקבות הטיסה מהחוף המערבי גרמו לי לשנות את התכניות. המאזן שלי עם איאקס: מעל רבע מאה של אהדה, 3 משחקים, 2 הפסדים ותיקו. המשחק הגדול ביותר שהייתי בו ושאני מעריך שאי פעם אהיה בו התרחש בפאדר-פרייזד רוד 299 בחורף 2004, שם ברוך דגו כבש פעמיים מול סגני אלופי עולם בפוטנציה. אבל בדה-מיר הישן או באמסטרדם ארנה עד אתמול לא הייתי. כנראה שהייתי צריך לחכות שישנה את שמו ליוהן קרויף ארנה כדי שהכוכבים יסתדרו.

הסצנריו היה אידיאלי למשחק שהתפתח. איאקס ובאיירן גם הבטיחו כבר את העליה שלהן וגם לשתיהן היה על מה לשחק. אז הן באו לשחק ולנצח. איאקס היתה חייבת ניצחון אז היא פתחה בהסתערות. ב10 הדקות הראשונות רק איאקס היתה על המגרש. כלומר, חוץ מהתקפה מתפרצת של באיירן שנגמרה במצב בעיטה שהוחמץ. בדקה ה11 יגיע המצב הבא אותו השוער אוננה יהדוף לקרן. בסיום אותה ההתקפה חור נאיבי בהגנה יוביל לראשון של לבנדובסקי ולשער היחיד במחצית.
אולי זאת העונה הבינונית של באיירן ועייפות החומר ואולי זה הדבק באיאקס, אבל לא נשברו הילדים. המשיכו ללחוץ ולייצר רבעי מצבים. כמה שמיניות פנדלים שלא נשרקו, בעיטה וחצי של דיילי בלינד שלא התלבשו כל כך טוב ועוד כמה הזדמנויות שמנואל נוייר היה צריך למתוח איברים ולהוריד חלודה. פה ושם חצאי מתפרצות של באיירן שלרוב הסתיימו בבעיטה מאוד מסוכנת לשער.

לאיאקס אין הגנה. לא כזאת שיכולה להתמודד עם הטופ של אירופה או עם המולרים, הריברים (הגם שאולי חלודים משהו) והלבנדובסקים. אוננה, שלא תפסתי ממנו עד אתמול, היה ההבדל בין משחק מרתק ותבוסה ביתית כואבת. בצד השני, איאקס שלטה במשחק ותקפה בגבורה. השחקנים יצאו למחצית השנייה לצלילי בוב מרלי וככה גם נראה הכדורגל.

איאקס המשיכה לשלוט, טאדיץ' הבקיע והמהפך הרגיש כבלתי נמנע. רק שאז שופט בן בליעל שלאורך כל המחצית הראשונה התעלם מדרישות הפנדלים של הקהל, הוסיף חטא על פשע והרחיק לנו שחקן (לא ראיתי תקציר כדי לדעת אם מוצדק או לא). רק שבמקום להתפרק כפי שאיאקס ידעה בעבר (ועוד תדע במשחק), השחקנים המשיכו להראות אומץ ואחרי כניסה ברוטלית של תומאס מולר, השופט איזן את מספר השחקנים במגרש לקול קריאות "ארווידצן" מהקהל.

עם המומנטום גם הגיע המהפך, פנדל דקה 80, טאדיץ', איזה רכש, 1:2. 10 דקות והמקום הראשון בבית שלנו. 10 דקות? הצחקתם את איאקס. ההגנה הרכה נתנה פנדל קל בדקה ה87 אותו לבנדובסקי תרגם לשוויון ואז בנאיביות אופיינית, רגע של התפרקות ותוך שתי דקות 3:2 לגרמנים. משחק הירואי עומד להיגמר בהפסד ואולי אפילו בתבוסה. יש עוד שבע דקות תוספת זמן, אוננה משתולל על ההגנה, אוהדים זורקים כל מיני דברים על שחקני באיירן החוגגים, תחושת באסה כללית באצטדיון.

לאורך כל המשחק הקהל צועק בשמו של קלאס יאן הונטלאר. הצייד הוותיק שמריח שערים אולי כבר לא חד כבעבר, אבל איאקס הצעירה כל כך צריכה ניסיון. הונטלאר נכנס אחרי השוויון ותוך דקה ההגנה של איאקס ספגה את השלישי. לא באשמתו, אבל היה נראה שמאוחר מידי להושיע. הצייד הביא את המנהיגות והאופי ואיאקס לא נשברה והמשיכה לתקוף. בתוך הבאסה הכללית, הונטלאר היה זה שהראה סימני חיים עם בעיטת וולה יומרנית משהו שלא מצאה את החיבורים של נוייר אבל סימנה לקהל ולשחקנים שזה לא גמור. בהתקפה הבאה הוא יצור מהומה וסוג של יבשל את השלישי, שעדיין לא ממש הבנתי איך נכנס.

לא יודע למי הגיע לנצח, אבל הכל היה ב3:3 הזה. משחק קצבי וכיפי של שתי קבוצות שבאו לשחק. גולים, אדומים, דרמה, יריבות היסטורית ואווירה נהדרת ביציעים. איאקס שלטה במשחק, יזמה, הגיעה להזדמנויות והובילה עד הדקה ה87. באיירן הגיעה ליותר מצבים של גול בטוח והובילה בתוספת הזמן.

רבות נכתב על הירידה ההיסטורית של איאקס בכדורגל העולמי. כבר יותר מרבע מאה שאני רואה את זה קורה שוב ושוב. עם הגולדן טים ועם הדור של זלאטן-סניידר-ואן דר וארט ואחר כך עם הונטאלר ובאבל וסוארס או הקבוצה שפרנק דה בור גידל עם אריקסן וכל מיני בלגים. גלגל החיים של איאקס ממשיך להסתובב. רק שככל שעובר הזמן התהליכים נעשים מהירים יותר ומהירים מידי. איאקס מאבדת שחקנים לפני שהיא מצליחה ליהנות מהם מספיק כדי להיות תחרותית באירופה לאורך זמן והם עוזבים כשהם עדיין בוסר בין אם מבחינת כדורגל או מבחינת אישיות. פה ושם יש יהלומים.

כשאיאקס טובה, יש לה מקום בדרג השלישי של הכדורגל האירופי ובעונה ממש טובה כשהכוכבים מסתדרים נכון וההגרלה סבירה, אפשר גם לעשות קצת מעבר. אבל יש לזה תקרת זכוכית, כי איאקס עומדת לאבד כמה מהשחקנים שהביאו אותה לשמינית הגמר. אם לא בינואר אז בקיץ ואם לא בקיץ הזה, אז תוך שנה-שנתיים. ימים יגידו לאיזה מהרשימות פרנקי דה יונג יצטרף; זו של שחקני הרכש שעיצבו ומעצבים את אירופה, או הרשימה הבוסרית הארוכה לא פחות.

המשחק מול באיירן הראה שאיאקס עדיין יכולה להיות רלוונטית בליגת האלופות. שהיא עלתה שלב לא רק בזכות שער בתוספת הזמן מול בנפיקה ותיקו שגרדנו בליסבון. בגביע כנראה לא נזכה. לא עם ההגנה הזאת, אבל המסקנה היא שצריך להנות מהרגע. יש את הגרלת שמינית גמר ליגת האלופות ולפחות עד אמצע פברואר יהיה אפשר לחלום. אבל לפני כן, יש עוד מאבק אליפות (פיגור 2 נקודות מאיינדהובן) וביום ראשון יש את דה גראשחאפ. המשחק מול באיירן היה אדיר, אבל אני מקווה שסופסוף ייצא לי להיות גם בניצחון.

קור ברווזים
מעבר לדרך האבנים הצהובות

תגובות

  • yaron

    איזה כיף לך!

    הגב
    • דובינסקי

      מאוד נהניתי.

      הגב
  • יובל

    מרגש, אייאקס הקבוצה האהובה עלי מחוץ לישראל ( ביחד עם ארסנל ולא במקרה דניס ברגקאמפ, שכיכב בשתי הקבוצות, הוא השחקן שהכי הערצתי ). אני חושב שלא מוגזם לומר שהכדורגל האירופאי צריך את אייאקס על הבמה המרכזית, היא מוסיפה לו כ"כ הרבה, גם צבע, גם היסטוריה וגם איכות.
    כמוך גם אני לא חושב שיש סיכוי לראות גמרים בקרוב, אבל לעלות לצ'מפיונס על בסיס קבוע ולא להתבזות מול קבוצות כמו ניס, רוזנבורג ורוסטוביות למיניהן בהחלט שכן.

    הגב
    • דובינסקי

      דניס ברגקאמפ היה אחד השחקנים שגרמו לי לאהוד את איאקס. בזכיה בגביע אופ"א ב1992.

      הגב
  • Srtest - ארטסט

    מצד אחד נהניתי מהפוסט מצד שני זה פשוט עצוב בתור מישהו שיש לו זכרונות חינניים ממשהו כמו איאקס-מילאן בגמר.

    הגב
    • דובינסקי

      גם אני חשבתי על זה בזמן כתיבת הפוסט. כביכול פוסט אופטימי, אבל שמשלים עם מציאות שתהילת העבר לא תחזור.

      הגב
      • Srtest - ארטסט

        בסופו של דבר צריך לחשוב האם מדובר על תהילת עבר של תקופה שכבר לא תחזור או כשל מובהק במבנה התחרותי המהולל העכשווי עם ימבה של תקשורת מסביב. יש הבדל גדול בין בארסה הגדולה והאימפריה שבנתה בהתבסס על שחקני בית כשהדרך שלה לשם היתה באמצעות ניצחון על אלכס פרגוסון והתמודדות עם מוריניו והידינק בשיאם, לבין הנוקאאוט המוחלט שריאל וזידאן נתנו 3 שנים ברציפות שבנוי על אותו כשל.

        הגב
        • ק.

          איזה נוקאאוט ריאל וזידאן הביאו לבארסה? מה שיחצ עושה... א- לא הייתה שום הדחה ישירה, ב-2 מ3 אליפויות ריאל הלכו לבארסה.
          בלי קשר, אחלה פוסט, תמיד תהיה לי פינה חמה וסימפטית לאיאקס

          הגב
  • קורדל סטיוארט

    למרות שאני עם ליברפול המון שנים גם לי יש פינה חמה בלב לאייקס עוד מהימים של הטריו מרקו פרנקו וחוליט והמשיך בדור הזהב של דווידס .דניס היה פשוט גאון כדורגל .אייקס מאוד חשובה לכדורגל האירופי וחסרונה הורגש ,מאוד מקווה שלא יימכרו את הילדים וימשיכו בחזרה לימים היפים

    הגב
    • גיא זהר

      חוליט מעולם לא שיחק באייאקס, התלבלבלת כנראה עם מילאן.

      הגב
  • סהר

    הבוסמן קבר אותם. הייתי בכיף חוזר לתקופה של 3 זרים בלבד בכל קבוצה.
    היה כיף היו סופר טימז, אבל מיציתי

    הגב
    • דובינסקי

      מסכים שהשילוב של חוק בוסמן לצד הכניסה לאיחוד האירופי וביטול מכסת הזרים הרגו את היתרון היחסי שהיה לאיאקס במילניום הקודם.

      הגב
  • גיא זהר

    הקנייה של טדאיץ' היא תפנית דרמטית בתולדות המועדון. אייאקס לא יכולה להיות מועדון כמו באזל שעסוק רק בהשבחת שחקנים. אם היא רוצה להישאר רלוונטית באירופה כקבוצת דרג שני חייבת גם להביא שחקנים שמתאימים לפילוסופיה שלה ולא התאקלמו בליגות הבכירות.

    הגב
  • Dr.van nostrand

    אייאקס קבוצה שכיף לראות.
    אך הליגה בהולנד בירידה ואין תחרות ממשית להם ולאיינדהובן.
    לעומתה, הליגה הבלגית כן תחרותית ביותר עם המון עניין ממשי ומשחקים ראש בראש בין המתמודדות ולא מול דה חראפסחאפ.

    כשגנק פתחה את העונה עם 33 מ 39 נק', זה היה רק תחילת העונה ולא סופה כמו בארץ.

    בעוד שבליגת העל לא נותרו קבוצות התלויות בעצמן או עם סיכוי ריאלי לאליפות, בבלגיה לאחר 18 מחזורים ישנם לפחות 8 קבוצות התלויות כרגע בעצמן עם תרחיש ריאלי שיתמודדו חזק על האליפות.

    מקרה או תכנון נבון?

    הגב
    • דובינסקי

      אני לא עוקב מספיק מקרוב, אבל לתחושתי ההצלחה של הכדורגל הבלגי היא למרות הליגה ולא בזכותה. ישראלים הצליחו מאוד בליגה הבלגית. זה די מדבר בעד עצמו.

      הגב
      • Dr.van nostrand

        השחקנים בנבחרת לא בליגה המקומית כמובן.
        הרעיון שרציתי לומר הוא שלמרות הפערים המובנים והברורים בין הליגה בהולנד לזו בבלגיה, הם הצליחו להעלות באופן ניכר והדרגתי את ההכנסות מהטלוויזיה ובעקבות כך שיש יותר תחרות, גם רמת הקבוצות עולה.

        הליגה המקומית בבלגיה היתה במשבר מטורף לפני 10-12 שנה. לא צפו במשחקים כמעט, שנים שאף אחד לא חשב לשדרג אצטדיונים או שהתעכבו אישורים, פשוט לא היה מה לראות.

        ואז החליטו על פורמט הקיזוז ונשארו איתו.
        ברור שהטאלנטים הגדולים מאקדמיות הכדורגל יעזבו, אבל לקהל המקומי יהיה סיבה להשאר כי להבדיל מרוב המדינות האחרות, בבלגיה העונה רק מתחילה באזור הכריסמס ולא כבר גמורה.

        אם בהולנד לאייאקס יש עוד משחק אחד מתוך ה 19 הנותרים מול מועמדת לאליפות, יש להניח שלברוז', גנק ואנדרלכט יש משהו כמו 14 משחקים כאלה לעומת ה 22 שנותרו וכמובן שאחוז הנקודות לליגה גדל גם בעקבות הערך המוגבר בסיבוב השלישי.

        עבור הבלגיות, ניתן להעריך שלפחות 60 אחוז מהנקודות שנותרו בקופה עוברות מול קבוצות שבאותו הרגע תלויות בעצמן לאליפות.

        לאייאקס זה במקרה הסביר משחק אחד מתוך 19 ואולי השני מול פיינורד. 6 מתוך 57 (11 אחוז) זה המקסימום בעוד שלאנדרלכט 60 אחוז זה כנראה המינימום בפרמטר חשוב זה שכל ה'מומחים' בכלל לא מודעים לקיומו.

        הגב
      • Dr.van nostrand

        בגדול, התכוונתי לומר שהליגה ההולנדית לא רלוונטית לאייאקס ולמרות שלכאורה כיף להיות דומיננטי או מונופול במסגרת, זה גם בהכרח יעמוד לה לרועץ.

        אתמול בבלגיה שיחקו 2 קבוצות על 50 אחטזי הצלחה, שתיהן רלוונטיות לליגה, תלויות בעצמן לאליפות ומתחרות חזק מאוד על מקום לשלב בו מתמודדים על התואר.
        המשחק שלהם היה חשוב ומעניין באותה לפחות באותה מידה כמו המשחק של המוליכה גנט או של ברוז'.
        ככה משנים תפיסה, מקדמים את רמת המשחק והתחרות בצורה רוחבית וכמשתמע מכך גם מצמצמים פערים בין ה'גדולות' לשאר הקבוצות.

        הגיון פשוט ותו לא.

        15.12

        הגב
  • miranda veracruz de la jolla cardinal

    לפני כמה ימים התחלתי לקרוא את הביוגרפיה של קרויף. שחקן בית תרתי משמע (גדל כמה מאות מטרים מהמגרש, מגיל 5-6 היה במועדון על בסיס קבוע כי אביו היה מביא לשחקנים פירות וירקות). אולי גם הקורבן הראשון שאיאקס הקריבה למועדוני הכסף הגדול.
    בכל פעם שהקבוצה הזו רלבנטית יש באאז מיוחד של התרגשות רומנטית.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *