נדודי שינה בנירוונה

זה שסיאטל פרנואידית, לא אומר שהסוניקס לא יעזבו

מדינת וושינגטון, המסתמנת כ43 במספר בה ביקרתי בארצות הברית, מתחילה אי שם בשמיים, באמצע הגשר שיוצא מפורטלנד. כעבור כמה עשרות מיילים, בנקודת המנוחה על אינטרסטייט 5, יש דוכן תיירות עם מפות של המדינה. זה דבר יחסית שכיח במקומות עצירה רק שבוושינגטון יש טוויסט – מדובר במפת הקנאביס של וושינגטון. אני דווקא פרטנר קטן מאוד, אבל כבר מהכניסה למדינה מוכתבת התרבות המתירנית המקומית.

בסוף השבוע כאמור נסעתי לסיאטל. זה לא ממש מזג האוויר לטיולים וגם אירועי ספורט אין שם מי יודע מה כרגע, אבל היות וקצת מחרפן להיות הרבה זמן רצוף ביוג'ין החלטתי שזה זמן טוב לעשות וי על מקומות תיירותיים בסיכון נמוך. אז להרים לא הגעתי, אבל לספייס נידל ולאטרקציות המרכזיות כן.

אם להודות על האמת, התכנון של הנסיעה הזו היה לקוי משהו. לפעמים אני מחליט לחסוך על מלונות במרכז העיר ומעדיף לישון במרחק כמה עשרות מיילים או באזור שדה התעופה ולחסוך. כך עשיתי גם הפעם, רק שהחנייה היקרה במרכז העיר גרמה לחיסכון להיות לא משמעותי והזמן המבוזבז והעצבים בפקקים בכניסה וביציאה מהעיר, פגעו בחוויה. מה עוד שגם המלון היה נפילה והיה לי קשה להירדם בו.

גם אם לא היה הביקור האידיאלי, סיאטל עדיין השאירה רושם מיוחד. חגיגות רחוב, ריח חזק של גראס, פלואידיות מינית של נשים עם זקן ואנשים חוגגים בתחפושות הם רק חלק מהצבע של העיר.

המקום שהכי נהניתי ממנו בביקור הזה היה מוזיאון התרבות הפופולירית ה-MoPop, הנמצא בסמוך לספייס נידל האייקוני. כבר בתחילת התצוגה הראשונה תמונה גדולה של קורט קוביין נפרשת על פני קיר שלם. בין אלבומים, סיפורים, ממורביליה של ניוונה כמו גיטרה שבורה של קורביין וסרטים על הלהקה, מוקדש גם חלק לסצנת הגראנג' בפסיפיק נורת' ווסט. יש באותה קומה גם חדר לזכרו של ג'ימי הנדריקס, אבל תערוכת המוזיקה הכי גדולה מוקדשת לפרל ג'אם. בין לבין יש גם תערוכות על סרטים, משחקי וידאו ובכלל תרבות פופ. יש גם תערוכת קומיקס בתשלום נוסף, אבל עליה ויתרתי.

באחד מקטעי הוידאו בתערוכה של נירוונה מדברים על ההילה המסתורית של הפיסיפיק נורת' ווסט, שלא ממש יודעים מה קורה שם ויתר אמריקה חושבת שיש שם בעיקר חוטבי עצים וביגפוטס. הפריפריליות הזו איפשרה את הפריחה והניסיונות המחוספסים מחוץ לחברות התקליטים הגדולות. סיאטל מאוד מושפעת מהערים הגדולות על החוף המערבי כמו ונקובר, פורטלנד וסן פרנסיסקו. שילוב של אמריקה התעשייתית – סטראבקס ואמזון לצד טבע פראי מתפרץ. חוסר המעצורים בא לידי ביטוי בתאגידים, בסטארטאפים, ברוצחים סדרתיים וכמובן בסצנת מוזיקה פורצת גבולות.

מצד שני, יש נימת אמת בתחושת המרחק והתפיסה שלמעט סיאטל עצמה מדובר באזור לא מעובד. יש המון נופים מהממים והשפעות של שמורות אינדיאניות שהתפתחו, אבל עדיין מדובר באזור די מבודד שבחודשים האלה של השנה מאופיין בעיקר בגשם ובערפל. כפועל יוצא, יש גם חרדת נטישה מורגשת. העזיבה של הסופרסוניקס לאוקלהומה מראה שזה שאתה פרנואיד לא אומר שלא עוקבים אחריך. אולי בעקבות הטראומות והחרדות, האוהדים בסיאטל כל כך קשורים לקבוצות הכדורגל ולסיאטל סיהוקס, פרנצ'ייז שהפריש את מספר 12 לטובת הקהל.

קצת תחושת פספוס, אבל עדיין היה רוד-טריפון נחמד שעבר בשלום. אני מקווה לחזור באביב, כשהראות תהיה יותר טובה, הלוויתנים יתקרבו לחוף ויהיה בטוח יותר לנסוע בשבילי הגישה לטייל בפארקים הלאומיים, בהר ראנייר ובחצי האי אולימפיק. זאת בתקווה כמובן שהשערוריה הבאה שתפרוץ לא תביא לעוד השבתה מיותרת של הממשל הפדרלי.

שיח חרשים
ניתוק פוטבול ממערכת החינוך

תגובות

  • ריברה

    airbnb יכול לפתור לך הרבה בעיות. אישית אני שונא מלונות ומעדיף לישון בתוך אזורי המגורים, אז אולי אני לא אובייקטיבי. אבל אני לא רואה אף יתרון במלונות על דירה לבחירתך במרכז העיר

    הגב
    • Amir A

      +1

      הגב
    • יואב דובינסקי

      אני תמיד קצת חושש שיעשו עליי סיבוב בairbnb או שבסוף זה יהיה איזה חדר בדירה עם אנשים אחרים או שאפול על איזה פסיכופט. לפחות במלון אני יודע מה אני מקבל פחות או יותר.

      הגב
      • Ollie Williams

        אתה יכול לבחור לחפש רק דירות שמושכרות במלואן ללא חשש שתיאלץ לחלוק את המרחב עם אף פסיכופט אחר מלבדך :)

        הגב
      • דני

        זה עולה קצת יותר, אבל יש באפשרויות החיפוש אפשרות לצמצם לsuperhosts, ששם הסיכוי ליפול הוא אפסי לחלוטין.

        הגב
    • יוני

      airbnb זו תעשייה לא מוסרית. אין רגולציה כמו על בתי מלון ואם נדפקים אין מה לעשות. 75% מהדירות מוחזקות בידי אנשים שקנו את הדירה למטרה הזו בלבד והשכנים סובלים כי פתאום הם מוצאים את עצמם גרים ליד בית מלון בלי שידעו על כך.

      הגב
  • 7even

    אכן ינואר בעייתי מאד לפאסיפיק נורת'ווסט.
    רק לא הבנתי איפה הרגשת יותר מתירנות מריחואנית - באורגון המאד מתירנית או בוושינגטון שעושה רושם מאד מתירנית?

    הגב
    • יואב דובינסקי

      ביוג'ין (אורגון) אני רואה יותר חנויות שמוכרות מריחואנה, אבל בסיאטל הרגשתי ריח חזק מאוד של גראס באוויר (די בדומה לוונקובר), שאני לאו דווקא מרגיש אצלנו פה. ביחס לפורטלנד הרגשתי שסיאטל יותר אין-יור-פייס בכל הקשור במתירנות, אבל גם הביקורים שלי בפורטלנד היו מאוד נקודתיים.

      הגב
  • ניינר / ווריור

    יא אללה שלך, אתה במכה של הגראס ולא ניסית כלום? חבר מסיאטל ביקר אותי בחודש שעבר והביא כמה דוגמאות... שוקל לעבור לשם רק בגלל החומר הלא ייאמן

    הגב
    • יואב דובינסקי

      אין ספק שהסמים והאלכוהול האיכותי מפוספסים עליי. אני איש צנוע שהגיע מטנסי, מסתפק בג'ק דניאלס דבש.

      הגב

      להגיב על יואב דובינסקי לבטל

      האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

  • חצי גולדסטאר

    אשמח לספק המלצות לקראת הביקור הבא. ממליץ לחזור באביב או בקיץ - ביום שמשי הנוף מהעיר עוצר נשימה, עם כל ההרים המושלגים, האגמים והמפרץ.

    אנשי סיאטל מאוד ליברלים אבל די מאופקים בסה״כ, וריח של גראס ברחוב יש בעיקר באזורים שבהם יש מחוסרי בית. תמצא את זה גם בסן פרנסיסקו. מה שכן, הקפה אצלנו יותר טוב, ומי שעדיין חושב שבארה״ב לא יודעים להכין קפה מוזמן לבקר בסיאטל. ולדלג על סטארבאקס כמובן.

    הגב
    • יואב דובינסקי

      באמת גם בסיאטל, גם בסן פרנסיסקו וגם אצלנו באורגון יש הרבה מאוד הומלסים. שילוב של עלות המחייה, הסמים הנגישים ומדיניות רווחה (למרות שאני לא יודע אם זה תופס גם לגבי קליפורניה).

      הגב
      • No one

        זה תופס לגבי סאן פרנסיסקו אבל לא על לוס אנג'לס.
        פסיפיק נורתוווסט וסאן פרנסיסקו נותנים להם אוכל ושמיכות ומה שהם רוצים, כשהיה הסופרבול בסאן פרנסיסקו השוטרים העיפו את כל ההומלסים מהעיר ונתנו להם לחזור אחרי שבוע.
        בלוס אנג'לס זורקים אותם בסקיד רואו דאוןטאון ומחכים שהם ימותו , ואם במקרה הממשל מנסה לבנות איזה מקום בשבילם באזור סביר התושבים מפגינים כמו משוגעים שלא יורידו להם את ערך הבתים

        הגב
  • שי

    מה אתה אומר על אייאקס? ראיתי שספגתם עשרה שערים בשני המשחקים האחרונים

    הגב
  • גיתי

    הר רייניר מומלץ בחום מקום מדהים... גם את אולימפיק אסור לפספס
    https://whileplaning.wordpress.com/2016/07/30/כבשנו-את-הפסגה/

    הגב

להגיב על יואב דובינסקי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *