הצד היפה של ספורט מכללות

12,364 צופים במשחק כדורסל נשים

כתבתי לא מעט ביקורת לאחרונה על התשתית הכלכלית הבעייתית של הספורט האוניברסיטאי ובכלל מערכת הספורט האמריקנית הנשענת על המיליארדים שנכנסים מפוטבול מכללות. בסוף השבוע האחרון יצא לי להיות באחד מאירועי הספורט המרגשים שהייתי בהם מאז שהגעתי לאורגון – משחק כדורסל נשים בין אוניברסיטת אורגון לאורגון סטייט.

לא מדובר במשחק על תואר, אלא במשחק יריבות, דרבי, המכונה "מלחמת האזרחים". הייתי גם במשחק בין הגברים וגם שם היתה אווירה טובה, אבל לא היה את החשמל כמו בנשים. בדרך כלל במשחקי הנשים לא פותחים את היציעים העליונים, אבל הפעם לא רק שהם נפתחו אלא שבקושי היה אפשר למצוא מקום להשתחל. 12,364 צופים הגיעו לצפות בדרבי באולם מפוצץ.

אווירת הNBA בפורטלנד טובה ביחס ליתר אמריקה, אבל זה עדיין NBA כשהעונה הסדירה לא ממש חשובה ולא ממש חיים כל פוזשן. אולי לקראת הפלייאוף זה ישתפר. לפני פתיחת העונה היה באז סביב קבוצת הגברים של אוניברסיטת אורגון בגלל בול בול, אבל מאז הפציעה שלו הרוח יצאה מהמפרשים. במשחקי הגברים האולם מלא קרחות והאווירה חביבה, אבל בלי הרבה מתח.

במשחק הנשים לעומת זאת הקהל והקבוצה חיו כל פוזשן. אחרי שנים שליגת המכללות נשלטה ביד רמה על ידי קונטיקט שבעיקר התחרתה עם עצמה עד כמה תוכל להאריך רצף נצחונות תלת ספרתי, ההאסקיז פגיעות. אמנם בשנתיים האחרונות הקבוצה של ג'ינו אוריימה לא זכתה באליפות, אבל הן הגיעו לפיינל פור והפסידו רק מסלים בשניות הסיום. השנה הן מפסידות בעונה הסדירה, המקום הראשון בדירוג כבר לא שלהן והתחושה היא שהאליפות פתוחה לחלוטין.

קבוצת הנשים של אורגון מדורגת שלישית בארצות הברית ונהנית משחקנית המכללות הטובה באמריקה – סברינה יונסקו, שעושה בערך מה שהיא רוצה על המגרש. גארדית ממוצא אמריקני-רומני שמסיימת עם טריפל-דאבלים על בסיס קבוע. באוניברסיטה תלויים שלטים שקוראים לבוא לעודד את ה"וונדר דאקס" עם תמונות של השחקניות כגיבורות על. כך שכשמגיעה יריבה מהפאק-12, עם יריבות היסטורית ושמדורגת גבוה (אורגון סטייט דורגה תשיעית באמריקה) וכשכרטיסים לג'נרל אדמישן עולים כ5-6 דולרים, זה נתן יופי של תמריץ לקהילה באורגון להגיע ביום שישי גשום למתיו נייט ארנה – אולם האוניברסיטה שנקרא על שמו של בנו של פיל נייט, מייסד נייקי.

גברים, נשים, סטודנטים, סטודנטיות, ילדים וילדות, כולם עודדו את קבוצת הנשים של אורגון בכל פוזשן. היתה אווירה טובה יותר מאשר בכל משחק גברים שהייתי בו מאז שעברתי מטנסי. כל פעם שהמעודדות עלו, ילדות ניסו לחקות אותן ביציע, כל סל של יונסקו וחברותיה, ילדים וילדות קפצו. סטודנטים עשו רעש, משפחות הריעו בסטנדינג אוביישן וחווית הספורט היתה מהמהנות שהייתי בהן.

היה משחק טוב, אבל לא מתח היסטרי. ברבעים הראשונים היתרון עבר מצד לצד, אבל לאורך המחצית השנייה אורגון שמרה על מרווח ביטחון של 2-3 פוזשנים עד שניצחה בסיום. בכלל, למרות היריבות, לא ניכרת טינה בין האוניברסיטאות. אווירה של הערכה למשחק של הספורטאיות, אבל לא במובן הסטרילי והמצועצע, אלא במובן של התמקדות בעידוד ולא בקללות. כמובן שנוסף לזה כל הקיטש האמריקני עם ירי חולצות טי-שרט לקהל, מצלמה שמתמקדת באוהדים רוקדים, הפעלות. התזמורת של אורגון נהדרת והצגת השחקניות שלוותה בלייזר, נתנה את הטון לווייב מיוחד שנמשך לאורך כל המשחק.

אחד הרגעים המהנים במשחקי הכדורסל של אורגון, קורה כשהקליפ Shout שמבוסס על סצנה מסרט הפולחן "בית החיות" שצולם בקמפוס משודר בקובייה. אוטיס דיי ואביריו מנגנים את השיר המפורסם, אבל במסיבת הטוגה רוקדים כמה מספורטאי העבר הגדולים של אורגון ביניהם אשטון איטון ומרקוס מריוטה. אצל הגברים הוא מנוגן אי שם במהלך פסק זמן במחצית השנייה, ולפעמים נקטע באמצע אחד הרגעים הדרמטיים. אצל הנשים הוא נוגן במלואו בין הרבע השלישי לרביעי ואלפי אוהדים, ללא הבדל גזע, מין ודת כפי שאומרים, רקדו בסינכרון ושרו בקול גדול.

זה לא איזה אירוע מיוחד של גמר מונדיאל נשים שנערך בשעון מערב בוונקובר מרחק כמה שעות נסיעה בסיאטל ופורטלנד. זה לא גמר יו.אס.אופן בניו-יורק בשהשתתפות סרינה, או גמר אולימפי בהתעמלות או בהחלקה על הקרח שקורה פעם בארבע שנים. זה משחק עונה סדירה של כדורסל מכללות עם כרטיסים בחמישה דולר שמביא למעלה מ12,000 צופים. משחק עם יריבות ומשמעות ושיווק נכון, אבל בסך הכל עונה סדירה. לא איזה אירוע חד פעמי ויוצא דופן.

אתה מסתכל על הקהל ורואה את הפרגון למשחק ולענף. אתה מסתכל על הילדות בקהל ורואה איך הן רוקדות ורואות את הבנים רוקדים ורואות את הגברים מעודדים את השחקניות ואת הנשים מעודדות את השחקניות. אתה מבין את החשיבות למה ההורים שלהן לקחו אותן ואת החברות שלהן למשחק. שיספגו את האווירה ושיראו מה ספורט יכול לעשות. מהילדות האלה, שבאות למשחקים ויספגו את האווירה התומכות והפידבק החיובי, יהיו גם מי שירצו לעסוק בספורט. בזכות טייטל 9, הן גם יקבלו את ההזדמנות לעסוק בספורט בבית הספר ובאוניברסיטה כשהן יודעות שאולי בעוד כמה שנים, אלפי אוהדים ואוהדות יגיעו להריע גם להן.

ניתוק פוטבול ממערכת החינוך
סווש

תגובות

  • גרייזס

    תיארת יפה, ורק צריך לזכור עוד משהו אחד - עם כל הביקורת על הפוטבול וכדורסל מכללות ששחקנים לא מקבלים בהם תשלום - בלעדיהם לא היה טייטל9 ולא היו מלגות לכדורסל נשים ולא היו עשרות אלפי סטודנטים אתלטים שיכולים ללמוד בזכות מילגה. לא הכל שחור בספורט המכללות כמו שאוהבים להציג אותו

    הגב
    • יהודה המכבי פינת וויצמן

      ואם כבר לזכור, אז עוד משהו אחד קטן, עם כל הביקורת על סחר העבדים ועל העבדות בכלל, איפה היה ספורט המכללות היום, שלא נאמר הספורט האמריקאי כולו בלעדיה ? לא הכל שחור בסחר בעבדים.
      וכל זה עוד לפני שהגעתי להיטלר, שאלמלא הוא היית בקו זמן אחר כבר כתב בכיר ב ESPN הפולני.
      בקו הזמן הזה, פולין היא אחת משתי המעצמות לצד קנדה, עם תעשית קולנוע - פוליווד, המקדמת ערכים פולניים דמוקרטיים (מה שזה לא אומר).

      הגב
      • אריאל גרייזס

        וואו, גודווין תוך תגובה אחת, זה מרשים

        הגב
        • יהודה המכבי פינת וויצמן

          אריאל, אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך. במיוחד את המאמר האחרון שהתייחסתי אליו כאן, אני חושב ברצינות שאתה צריך להמשיך בכיוון הזה, כתיבה עתונאית/דמיונית עם טוויסט כמו שבפוסט האחרון.
          והוספתי בהומור את החלק עם היטלר, זה ייתר את הצורך להתעמת עם הפיסקה הרצינית שלפני, כי לא הייתה כוונה להתעמת רק להאיר נקודה באור שונה.

          הגב
          • גרייזס

            לגבי החלק הראשון - תודה.
            לגבי התגובה המקורית שלך - אני חושב שיש הקצנה של השיח לגבי המכללות. קודם כל, אף אחד לא מכריח את האתלטים לשחק שם, אז ההשוואה לעבדות לא עובדת בעיניי. דבר שני, יש אלפי שחקני פוטבול ואלפי שחקני כדורסל שאולי אחוז אחד מהם יגיע לשחק במקצוענים והם אלו שלא מקבלים את מה שמגיע להם, בעוד שאר האלפים זוכים להשכלה חינם שלא היו זוכים לקבל בלי הספורט במכללות.
            אני לא מתווכח על זה שצריך לשלם לאתלטים הסטודנטים והאוניברסיטאות פה מנצלים אותם. א-ב-ל, יש מאות אלפים של אנשים, רובם משכבות מאוד חלשות, שזכו להשכלה שבלי הספורט האוניברסיטאי בחיים לא היו מגיעים אליה. וכן, צריך גם את זה לשקלל כשמדברים על הבעיות בספורט המכללות

            הגב
            • דובינסקי

              אין מה להשוות לעבדות, אבל כשמדובר באוכלוסיות חלשות כלכלית עם סיכוי נמוך למוביליות חברתית ללא מלגה אוניברסיטאית אז זאת גם לא לגמרי בחירה חופשית אם להמר על פוטבול וחשש לנזק מוחי בתמורה לסיכוי להשכלה. אני כל הזמן טוען שהבעיה המרכזית והרחבה יותר מאם כן או לא לשלם לסטודנטים-אתלטים זה העלות הגבוהה של שכר הלימוד בארה"ב.

            • אביתר

              ההשכלה חינם הזו היא הבולשיט הכי גדול. כשאתה מתקבל על בסיס ספורטיבי ולא אקדמי אז התואר שלך יראה ככה. רוב האתלטים בפוטבול הם סטודנטים חלשים וחלקם לא מסיים את התואר. גם אלו שכן, התואר לא נותן להם כלום, מאוד נחמד לנפנף בססמאות ליברליות כאילו יש להם הזדמנות לעשות משהו עם התואר אבל הם רובם באים לא מוכנים לאוניברסיטה וככה זה נראה.

            • אריאל גרייזס

              אביתר, זה פשוט לא נכון. הם צריכים לעמוד בסטנדרטים אקדמאיים כמו כולם ו-99 אחוז מהם מסיימים את המכללה

            • אביתר

              אריאל, דיברתי על פוטבול שם זה בערך 75% (כדורסל גברים לשם השוואה זה 80%). זה נכון שהם צריכים לעבור קורסים כדי להמשיך עם המלגה אבל לקבל ציון עובר באיזה קורס בסוציולוגיה זה שטויות. הם יודעים איזה קורסים לקחת שיהיה קל. בסוף במקרה הטוב הם יוצאים אם תואר שהוא איזה מייג'ור כללי עם ממוצע 60 ומה בדיוק זה מקדם אותם בחיים? באופן כללי סטנדרטים אקדמאיים בקולג' אמריקאי זה בדיחה (לא רק לאתלטים) ועם תואר ראשון אי אפשר לעשות כלום. גם בארץ אין מה לעשות עם תואר ראשון כמעט אבל לפחות בארץ יש ריכוז של הלימודים בתחום אחד.

            • דובינסקי

              פה אריאל צודק לחלוטין. הם מקבלים שעות תגבור והעשרה וחונכים, אבל הרף, החובות, הדרישות והציפיות לא שונים מסטודנטים אחרים. ההקלה המערכתית היחידה שהם מקבלים מבחינת החובות זה שבימים שיש להם משחקי חוץ, זה לא נחשב להם חיסור כשהם לא מגיעים לשיעור ואם יש בוחן/מידטרם/מבחן באותו יום אז או הם עושים אותו בהשגחה של מבוגר אחראי כשהם בדרכים או יום לפני/אחרי המשחק כשהם באוניברסיטה.

            • אביתר

              בסדר, אבל הם לוקחים קורסים שקל לעבור ולא באמת משקיעים בלימודים. התואר שהם משלימים אם הם באמת משלימים אותו לא שווה הרבה ולא נותן להם שום יתרון חוץ מפיסת נייר. כשאתה נותן מלגה על בסיס ספורטיבי ולא על בסיס הישגים בלימודים אז תקבל רמה נמוכה של תלמידים.

    • דובינסקי

      הכסף שנכנס מפוטבול מכללות מממן הרבה מאוד דברים חיוביים, ביניהם טייטל 9, ענפים לא רווחיים, הרבה מאוד מלגות וצדדים אקדמיים נוספים. העניין זה ששחקני הפוטבול לא מקבלים את החלק היחסי שלהם בתעשייה שמכניסה מיליארדים ונשארים עם סיכוי קלוש מאוד להגיע למקצוענים וסיכוי הרבה פחות קלוש לנזק מוחי ארוך טווח.

      הגב
      • גרייזס

        אני בכלל לא בטוח שבסך הכל הכולל הם לא מקבלים את החלק היחסי שלהם. אם אתה מחלק את הכסף שנכנס לאוניברסיטה על פני כל השחקנים שמקבלים מילגה הרי שבהחלט יש מצב שהם מקבלים את החלק היחסי שלהם או לא רחוק מכך. פשוט זה מחולק בצורה אחידה על פני כולם ולא שהכוכבים באוניברסיטאות הגדולות מקבלים יותר. יש מידע על כמה מחלקות הספורט רווחיות לאוניברסיטאות?

        הגב
        • דובינסקי

          האתלטיק דפרטמנטס לא רווחיות כי האוניברסיטאות דואגות לנפח הוצאות. על פי נתוני הNCAA, כל ענפי הספורט מפסידים כסף למעט פוטבול גברים שמכניס כמעט 20 מיליון דולר בממוצע לתכנית (19.9) וכדורסל גברים שמסיים ברווח (מכניס כ6 מיליון). כל יתר הענפים (גברים ונשים) מפסידים כסף. האתלטיק דפרטמנטס דואגות לבזבז את הכסף הזה, הן על מלגות והן על משכורות מנופחות למאמנים, אולמות חדשים, בניינים כאלה ואחרים, מתרגלים לשיעורי תיגבור או חדרי ג'קוזי, ככה שבסוף הם מגישים חשבונית גרעונית או עם רווח מצוצמם. קבוצת פוטבול מסיימת ברווח ממוצע של 3.3 מיליון דולר אחרי שהורידו את כל ההוצאות שהמציאו. זו גניבת דעת כמובן של הNCAA, כי הם עושים ממוצע שכולל גם את תכניות הפאואר פייב שמכניסות מאות מיליונים וגם את הקונפרנסים הקיקיוניים שלא נהנים מאותה חשיפה והכנסות. שחקני הפוטבול לא מקבלים את החלק היחסי שלהם. הם במקרה הטוב מקבלים מלגת לימודים, מחייה, מזון, ביגוד והוצאות של כמה מאות דולרים בחודש (תוספת של השנים האחרונות). זאת לא מלגה רעה, אבל זה לא מסתכם במאות אלפי דולרים בממוצע שכל אחד מהם שווה לאוניברסיטאות מהקונפרנסים הבכירים. שלא לדבר על הכוכבים ששווים הרבה יותר או על השחקנים שבכלל משחקים בלי מלגה או על מלגה חלקית. סטודנט/ית-אתלט/ית גנרי/ת בטח שמקבל מעל ומעבר ביחס לסטודנט רגיל, אבל הוא/היא עולה לאוניברסיטה כסף, לא מכניס/ה.

          הגב
          • דובינסקי

            אחדד לגבי נתוני הNCAA, שהם מתייחסים לקבוצות הFBS, כלומר ל130 תכניות הספורט ששמות את הפוטבול במוקד (ביניהן הפאואר 5 וקונפרנסים נוספים).

            הגב
  • דני

    מה שמזכיר לי שלא מזמן הילדה ביקשה ללכת לראות משחק נשים. הייתי צריך לחפור ברשת המון בשביל לגלות שאין משחק נבחרת כדורסל בקרוב, ולמצוא את לוח המשחקים והשעות של ליגת הנשים.
    בכדורגל אין כמעט כלום

    הגב
  • אריק האחר

    תודה על הפוסט
    לא יצא לי מעולם לראות כדורסל נשים במגרש.
    הפוסט עושה את שלו ובסבב הבא שלי באמריקה אנסה ללכת .
    על מה היית ממליץ באזור לוס אנג'לס ובניו יורק
    תודה

    הגב
    • דובינסקי

      בקליפורניה לא חסרות אוניברסיטאות עם ספורט נשים מפותח, ביניהן USC וUCLA בלוס אנג'לס.

      הגב
      • אריק האחר

        תודה

        הגב
  • יובל

    יוקון :(

    זה אכן לא נראה טוב עד עכשיו, ומהצד השני - אולי דווקא בגלל שאין הפעם את המתח הזה של לשמור על עונה מושלמת,
    ההאסקיז יצליחו להגיע לטורניר המכללות בשיא הכושר ולהחזיר את האליפות הביתה.

    הגב
    • דובינסקי

      קונטיקט אף פעם לא אנדרדוג. יש איזה 6 קונטנדריות כשיוקון ביניהן. גם אורגון.

      הגב
  • עסק שחור

    באוניברסיטת יוטה האולם במשחקי נשים ריק לגמרי מקהל. גם השנה אחרי התחלה מצויינת (מאז הן הפסידו 4 רצוף כולל לאורגון) עדיין בקושי היו צופים. וזה למרות שכמעט תמיד אפשר להשיג כרטיסים בחינם והמשחקים תמיד בזמן נוח.
    מצד שני, זה אומר שאין בעיה למצוא חניה ואפשר לשבת ממש קרוב. מה שהופך את זה לבילוי משפחתי כיפי.

    הגב
    • דובינסקי

      בוודאי שלא בכל מקום ולא לכל משחק מגיעים אלפי צופים. בטח אם הקבוצה כבר לא מנצחת. אני מניח אבל שגם אם אין הרבה צופים, עדיין יש בכדורסל תזמורת ומעודדות והפקה נחמדה.

      הגב
      • עסק שחור

        ההפקה באמת אחלה. עושים מה שאפשר בשביל שתהיה אווירה כיפית.

        לא מצפה שיבאו אלפי אנשים אבל לפעמים אני קצת מתבאס שאין יותר קהל. שהגברים משחקים גרוע עדיין יש הרבה צופים. מבחינתי בשביל שבאמת יהיה שיוויון צריך ללכת למשחקי נשים ולצפות בטלביזיה.

        הגב
  • אלון

    הייתי כמה פעמים בדיוק נגד קרוליינה נשים והיה מעל 9000. אפילו בכדורעף הגיעו 5000 שזה מספר דמיוני עבור קבוצת כדורעף ישראלית. בתור אבא לבת אני יכול להעיד שיש לזה השפעה עצומה על הרצון של ילדות להשתתף בספורט תחרותי.

    הגב
    • דובינסקי

      בוודאי. אחלה אווירה. כדורסל נשים, סופטבול, כדורעף, כדורגל, אחלה אווירה במשחקי נשים במכללות. כמובן שהאטרקטיביות משתנה בהתאם לרמה, ליריבה ולתחרותיות ולא כל משחק מלא באלפים, אבל לרוב גם לא ריק ויש ילדות ומשפחות ואווירה טובה.

      הגב
  • איתמר

    באוסטרליה נערך מחקר שבדק את מידת העניין של האוסטרלים בספורט נשים.
    התברר שב-2018 חל גידול ניכר במספר השידורים הישירים של ספורט נשים בענפים השונים ובהתאמה חל גידול (של כ-50%) במידת העניין של האוסטרלים בספורט נשים (צפיה בטלוויזיה והגעה למגרשים).
    בסוף, הכל מסתכם במידת החשיפה.

    הגב
    • אמיתי

      זאת קפיצה לוגית דיי מופרכת ובטח כשאתה מסתמך על מחקר-נתון אחד. יש ככ הרבה דוגמאות לדברים (סדרות,סוגי ספורט ועוד אלמנטים תרבותיים) שפשוט לא תפסו למרות חשיפה מוגברת. גם גברים וגם נשים. המשוואה היא ככ הרבה יותר מורכבת מיש חשיפה= יש עניין

      הגב
    • דובינסקי

      בוודאי שלחשיפה יש משמעות, אבל זאת לא הסיבה היחידה ולא סיבה מספקת. אני לא מכיר את המצב באוסטרליה, אז אגיב על ארה"ב. היעדר חשיפה בתקשורת זה בוודאי אחד החסמים של ספורט נשים. ספורט נשים מתקשה מאוד להתמודד ברייטינג בשוק פתוח על בסיס קבוע. פה ושם יש הצלחות ברייטינג (גמר יו.אס.אופן כשסרינה משחקת, גמר מונדיאל הנשים האחרון, רונדה ראוזי כשהיתה במיטבה בUFC היתה מאנימייקר בפיי פר ויו, אמריקניות במשחקים אולימפיים), אבל אלה אירועים נקודתיים. על בסיס יומי ספורט נשים הרבה פחות נצפה מאשר ספורט גברים. הוא גם פחות משודר ופחות מסוקר, אבל בסופו של דבר הקהל בוחר במה שהוא מתעניין. זה שהחשיפה מופחתת כמובן יוצר מעגל שבו פחות כסף נכנס למערכת בגלל ספונסרים, מה שאומר שהענף מרוויח פחות ובקושי מצליח לתחזק את עצמו אם בכלל, הספורטאיות מרוויחות פחות, המעמד שלהן יורד וכדי לקבל חשיפה, הכרה וספונסרים, אין ברירה אלא להצטלם מחוץ לקונטקסט של ספורט כדי למשוך קהל של אוהדי ספורט, קרי בביקיני, מה שיוצר החפצה של ספורטאיות כאובייקט מיני, תרבות של הטרדות מיניות, גראב דם ביי דה פוסי וכו'.

      הגב
      • Yavor

        בסופו של דבר ספורט הוא תחרות, של מי עושה משהו הכי טוב. ואם נשווה:
        גברים רצים יותר מהר מנשים
        גברים קופצים יותר גבוה מנשים
        גברים יותר חזקים מנשים
        גברים יותר זריזים מנשים (כאן זו יותר השערה, לא ידיעה)

        לכן, די הגיוני שיהיה פחות עניין בספורט נשים, אפילו עם כל ההעדפה המתקנת וכו'. אני לא חושב שיש לזה פתרון. ויותר מזה - אני לא חושב שצריך למצוא לזה פתרון.

        הגב
  • דובינסקי

    פשששש היום אורגון הפסידה באורגון סטייט.

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *