סווש

ביקור בקמפוס נייקי

אם בטנסי נחשפתי לעולם חדש מבחינתי של ספורט מכללות עם 100,000 צופים במשחקי פוטבול ומורשת פאט סאמיט וטייטל 9, אז באורגון אני נחשף לרזולוציות השונות של מיתוג ושיווק של מוצרי ספורט. כל שבוע מגיע/ה למחלקה בוגר/ת לשעבר שעובד/ת בתחום אחר בניהול ספורט ומספר/ת על הההתמודדויות בתוך התעשייה בעיקר בתחום ביגוד הספורט. אנשי שיווק, מיתוג, ייצור, ניהול – כל אחד בתחום שלו פותחים צוהר לעולם המורכב של מיתוג, ניהול ומכירת נעליים.

אני מתחבר למיתוג מקומות ולמיתוג יוג'ין כטראק-טאון USA – בירת האתלטיקה הקלה של אמריקה. רק שהמיתוג הזה, מחובר היטב למכירת נעליים. המיתוג מגיע בזכות מסורת של הצלחות באצטדיון היוורד (שנמצא בשיפוצים לקראת אירוח המוקדמות האולימפיות ב2020 ואליפות העולם באתלטיקה קלה ב2021), המאמן האגדי ביל בראוורמן שאימן אלופים אולימפיים תוך המצאות ושיפצורים, הרץ המיתי סטיב פריפונטיין שנחשב לאחד ממתחילי טרנד הריצות באמריקה, אלופים מודרניים כמו אשטון איטון וכמובן פיל נייט, מייסד נייקי.

נייט, ספורטאי בינוני אבל יזם מחונן, שיתף פעולה עם מאמנו לשעבר בראוורמן כדי לייצר את הנעליים המתאימות לספורטאים. אחרי קומבינות כאלה ואחרות עם חברה ביפן, חימום נעליים בטוסטרים של וואפלים, מכירות מבגאז' של מכונית, לוגו של סווש פשוט, עיוות שם של אלה יוונית ומייקל ג'ורדן אחד, הם בנו אימפריה. אי אפשר לגמד את ההשפעה של נייקי על אורגון ועל אוניברסיטת אורגון. הספרייה נקראת על שם פיל נייט, אולם הכדורסל על שם הבן מתיו, מתחם חדש של פיזיקה ומדעים שנבנה מעבר לאוטוסטרדה נתרם על ידי המשפחה, ספונסרים לקבוצות הספורט של האוניברסיטאות הגדולות כמובן וגולת הכותרת – קמפוס נייקי – מרכז העצבים של החברה – הנמצא בביברטון, שמחוץ לפורטלנד.

בכל שבועיים מחלקת מיתוג הספורט שלנו לוקחת מספר סטודנטים לסיור באחת החברות היושבות באזור פורטלנד. מלבד לנייקי, גם לאדידס, לאנדר ארמור, לקולומביה וחברות נוספות יש שם משרדים מרכזיים. לפני כשבועיים הצטרפתי לביקור בקמפוס נייקי, שכלל שיחה עם בוגרים שעובדים בתפקידים שונים במתחם הענק (יש למחלקה שלנו כ70 בוגרים שעובדים בנייקי), ארוחת צהריים באחת הקפיטריות וסיור בקמפוס. השיחה עם הבוגרים היתה מעניינת מאוד, כי הם עובדים במחלקות שונות, בתפקידים שונים ובדרגות שונות. ממנהלי מותג שמקבלים החלטות אסטרטגיות, לאחראים על אולמות תצוגה לשווקים בחו"ל ועד לעובדים בפס ייצור שאחראים על הזמנות.

בגלל הקשר של נייקי לאוניברסיטת אורגון קמפוס נייקי, נבנה בסגנון של קמפוס אוניברסיטאי סביב אגם שנראה שנלקח מאגדות האחים גרים. רק שבמקום בניין הפקולטה לפיזיקה ובניין מדעי החברה, הבניינים נקראים על שמם של ספורטאים: פריפונטיין, מקנרו, בניין טייגר וודס, בניין מיה האם, בניין מייקל ג'ורדן ועוד רבים וטובים. רוג'ר פדרר נאלץ להסתפק בכיכר בלבד.

כמובן שכל בניין מפאר את מורשתו של הספורטאי שהבניין נקרא על שמו. בקומת הקרקע של בניין טייגר וודס ניתן למצוא גביעים בהם זכה ותמונות אייקוניות. בכניסה לזה של ג'ורדן כמובן שיש תמונות וממורביליה, לצד שורת דגמים גנריים של נעלי ג'ורדן. עדיין לא ממש ירדתי לסוף הניואנס שבין מותג ג'ורדן למותג נייקי. ג'ורדן כמובן בבעלות נייקי, אבל מתייחסים לנעליים כמותג כמעט נפרד. לא מתחרה כמו אדידס או אנדר ארמור, אבל כישות בפני עצמה הנפרדת ממותגי נייק אייר, או מנעלי הריצה, הכדורגל והכדורסל האחרות.

נייקי לא חסכו על נראות. בין הבניינים תלויים פוסטרי ענק של ספורטאים וספורטאי עבר של החברה. אגם חביב כמובן, במות לחגיגות ולצפייה משותפת במשחקי המונדיאל, גן סיני, מגרשי כדורגל ופוטבול סינטתיים, בריכות, כדורסל ומה לא. Work hard, play hard זו אחת הסיסמאות הקלישאתיות שאני שומע כמה כבר כמה שנים כאן באמריקה. סוג של דושיות מודרנית בה אנשים מאמצים לעצמם את זהות מקום העבודה שלהם. מן הסתם, זה חזר גם בנייקי. גאוות היחידה והמסר של להוביל טרנדים ולשנות ממקום של הובלה חוזרים גם כן. השאיפה האולטימטיבית היא לייצר מוצג שיהיה רלוונטי ורווחי גם בעוד עשורים.

בסיורים האלה ובכלל כשמזמינים אורחים, רמת הביקורתיות מפנה את מקומה לטובת נימוסין. זה עוד משהו שאני עדיין מתרגל אליו באורגון. לא ישאלו וגם לא יתייחסו לנושאים כאובים בהיסטוריה של נייקי לגבי תנאי עובדים מעבר לים ובטח שלא לסוגיות אקוטיות כמו למה להמשיך לתמוך במישיגן סטייט אחרי פרשת לארי נסאר. על האתיקה של פוטבול בטח אין מה לדבר.

נייקי מובילה בתעשייה, אבל היא היתה במרכז הכותרות הארציות פעמיים בחצי השנה האחרונה. פעם אחת כששמה במוקד את הקמפיין לציון 30 שנה לJust do it את קולין קאפרניק. הפרסומת שהציבה בפרונט מחאות וספורטאים פורצי גבולות הובילה מצד אחד לשריפת נעליים ומצד שני לעלייה במכירות ובשווי המנייה. סוציולוג הספורט הארי אדוארס מבקר את דור הספורטאים של שנות ה80 עד ה2010, שהתמקדו במכירות ולא באקטיביזם חברתי. השניים שהוא מציין במיוחד הם מייקל ג'ורדן עם האמירה המפורסמת שגם רפובליקנים קונים נעליים וצ'ארלס בארקלי שטען בפרסומת לנייקי שהוא אינו מודל לחיקוי. תפיסה שאמריקה נמצאת במצב "פוסט-גזעני" ושהספורטאים הבכירים לא מובילים מאבקים חברתיים כפי שעשו ביל ראסל, מוחמד עלי, קארים ושות' בשנות ה60 וה70 וכפי שג'סי אואנס וג'קי רובינסון פרצו גבולות גזע לפניהם. הפרסומת של נייק עם קופרניק, לברון, סרינה וספורטאים משפיעים נוספים היא ההפך המוחלט מניסיון להלך בין הטיפות ולא להרגיז.

במהלך השבוע נפל דבר, כשבשידור ישיר בפריים טיים (משחק ב21:00 בערב שעון מזרח ו18:00 שעון מערב), במשחק הכי טעון של המכללות בין דיוק לצפון קרוליינה, מטרים ספורים מהנשיא לשעבר ברק אובמה, הכוכב הכי גדול של המכללות שכל יומיים מהלך אחר שלו הופך לויראלי – זאיון וויליאמסון – נפצע בברך לאחר שנעל נייקי התפוצצה. אני צפיתי בזה בשידור חי, אבל תוך כמה שעות זה הפך לויראלי ברחבי העולם והוביל לדיון ער לגבי לגבי אתיקה שיטת המכללות. לכל אחד יש דעה אם וויליאמסון צריך או לא צריך לשוב לשחק כשיחלים. יממה אחרי הפציעה כבר התחילו הלחצים שישוב. המניה של נייקי ירידה בקצת יותר מאחוז, אבל בין השורות אפשר היה לשמוע תירוצים או אפילו האשמות כלפי וויליאמסון עצמו. צ'ארלס בארקלי שבגילוי נאות אמר שהוא על הפיירול של נייקי אפילו רמז שאולי זאיון לא החליף נעליים בקצב שהוא ושחקנים אחרים החליפו.

עונת הכדורסל של האורגון דאקס היתה אמורה להיות חוויה תחרותית, כשהקבוצה נבנתה סביב בול בול, בנו של מאנוט שמשנה זריקות ודומיננטי מתחת לסל. על פי התחזיות בול היה אמור להיבחר בחמישייה הראשונה בדראפט הקרוב. יש לו כמה בעיות במשחק, אבל הגובה והיד הרכה הופכים אותו לשחקן מיוחד. רק שאחרי תשעה משחקים, עוד לפני פתיחת משחקי הקונפרנס בפאק-12, בול נפצע והחליט שלא לשוב לשחק באורגון העונה. קרי, יחלים ויתכונן לדראפט. העונה של אורגון לא התרוממה, אבל קשה לומר שמבקרים כאן את ההחלטה של בול.

להבדיל מכל יתר ענפי ספורט המכללות שמפסידים כסף, כדורסל מכללות גברים וכמובן פוטבול, מכניסים כסף לאוניברסיטאות ולמדינות. כרטיסים למשחק של דיוק וצפון קרוליינה נמכרו במחירי עתק. אנשים בוחרים את האוניברסיטאות שלהם בין היתר על פי האטרקטיביות של עונות הספורט הצפויות. באוניברסיטאות הציבוריות הגדולות, המאמנים הם לא פעם עובדי הציבור שמשתכרים הכי הרבה במדינה. חוזי הפרסום מנעליים מכניסים כסף לאוניברסיאות ונפתחו חקירות נגד מספר אוניברסיטאות בחשד לתשלומים עקיפים דרך אדידס לספורטאים. יש הרבה ביקורת על השיטה והפציעה של זאיון וויליאמסון רק מוסיפה שמן למדורה.

בין אם אתם אנשי נייקי, אדידס או אנדר ארמור, אם אתם תומכים בשיטה הנשענת כלכלית על סטודנטים-אתלטים או חושבים שמדובר בניצול, בעד שזאיון יחזור לחזור לשחק בדיוק או שידאג לעתידו ויתכונן לדראפט ולחוזה מיליונים – כולכם באותה סירה. למרות האכזבה מההפסדים האחרונים של טנסי שהורידו אותנו בדירוג, אין מנוס מלהפנים שהשנה אני הולך לקרוע לכם את הצורה בדה-ברקאט.

הצד היפה של ספורט מכללות
כדור שלג

תגובות

  • 7even

    אני לא בדעה של קולין קאפרניק, ואני בטח ובטח לא בדעה הפוליטית של אלו שהביעו תמיכה בו מהצד הדמוקרטי.
    עם זאת, אני חושב שהמחאה עצמה, רק עניין המחאה ליטראלי, עצם הישיבה בהמנון, היתה מחאה אדירה. שקטה שקטה, אבל תפסה את אמריקה לא מוכנה.

    ועם זאת - מאז אותו רגע בו החליט קאפרניק על המחאה, הוא עשה את כל הטעויות האפשריות:
    - הוא יצא בגלוי נגד שוטרים באופן כללי.
    - הוא הגיש מכתב נגד הבעלים ב NFL על כך שהם מדירים אותו ופירסם אותו בפומבי.
    - הוא השתתף בכנסים של ארגונים בעלי אופי אלים מאד וגזעני (BLM ודומיו).
    - והכי גרוע(מבחינת הדמוקרטים כמובן): הוא לא הלך לבחור.

    אז על מה אתה מלין, חבר?
    יש לך את הזכות הדמוקרטית הכי בסיסית בהיסטוריה, משהו שרק לא מזמן בשנות ה-60, אבסורדי ככל שיישמע, לא היתה לך אפילו זכות לבצע, ורק בגלל שצבע עורך היה שונה משל השאר, וככה אתה זורק את זה?

    אבל התקשורת כבר הפכה אותו לאדם אייקוני.
    הוא קיבל בוחטה מנייק ועכשיו עוד איזה 80 מיליון דולר בהסדר מהליגה.

    עכשיו הוא ישתוק. כי הליגה קנתה את שתיקתו.
    או בקיצור - עשה את כל זה לביתו. לא עבור אף קהילה שחורה או משהו בסגנון. כולם נפלו בפח. מחאה הוא כבר לא יעשה.

    הגב
    • דובינסקי

      אני מאוד לא מסכים. אני חושב שבאמריקה זיהו בו משהו אמיתי ולכן המחאה של קווטרבאק מחליף במשחק קדם עונה תפסה כל כך חזק. זה שהוא לא הלך לבחור זה זכותו וגם בזה יש אמירה. שזו לא מחאה נגד רפובליקנים. אובמה היה הנשיא בזמן שהוא כרע ברך. טרבור מרטין, אריק גארנר ואירועים אחרים קרו בימי אובמה. אני חושב שהוא דווקא שיחק אותה נכון מאוד. בסוף השבוע שחקני כדורסל מאוניברסיטת מיסיסיפי כרעו ברך בהמנון כנגד הפגנה של תומכי הקונפדרציה. זה לא משהו שנעלם. להפך, הוא הראה את הצביעות של בעלי הNFL ושל הליגה שלא מוכנה להעסיק אותו. אם לא היו דברים בגו, כנראה שהיו יודעים מה תוכן ההסכם בינו לבין הליגה. אני לא חושב שיש חולק על זה שהוא גם עשה לביתו בסיפור הזה. זה לא לוקח מהאותנטיות של המחאה.

      הגב
      • 7even

        "זה שהוא לא הלך לבחור זה זכותו וגם בזה יש אמירה. שזו לא מחאה נגד רפובליקנים".
        יואב, מאין לך מה היה בוחר?
        הרי אם כל זה קרה בתקופת אובאמה, אולי בכלל הוא היה מצביע הפוך?

        אין ספק שבזמן אובאמה, שנרדם בשמירה(טוב נו מתי הוא היה ער?), מדד הקרע בין שחורים ולבנים באמריקה הגיע לסוג של שיא של השנים האחרונות.

        ולגבי המחאה שציינת שהיתה השבוע - שוב, כמו שאמרתי - המחאה עצמה שקטה, נעימה והעבירה מסר חד,
        אם כי קאפרניק הצליח להרוס אותה במו ידיו. או רגליו, או מוחו, תלוי איך מסתכלים על זה.

        נ.ב - זה טראביון מרטין, ולא טרבור.

        הגב
        • דובינסקי

          הוא התחיל את המחאה בהמנון, היא התפשטה דרכו הלאה. למרות שהארי אדווארדס מייחס את תחילת גל המחאות ללברון ולמחאת הקפוצ'ונים במיאמי ב2011. אני לא יודע למי קופרניק היה מצביע, אבל אני מעריך שהאיש שקורא לבעלי הקבוצות לפטר את בני הזונות שכורעים ברך בהמנון הוא לא כוס התה של מי שכרע ברך בהמנון ופוטר. אתה צודק לגבי טרביון.

          הגב
  • No one

    לא העסיקו את קיפרניק כי הוא חרא של ק"ב וכשג'ים הארבו לא היה שם להחזיק לו את היד הוא איבד את העבודה לבליין גאברט ועשה כל מה שהוא עשה בשביל כסף.
    והשבוע קיבלנו את ההוכחה החותכת, אם הוא באמת היה פעיל ציבור שמוחה נגד מה שזה לא יהיה הוא היה לוקח את הקרב שלו עד הסוף במטרה לחשוף את האמת ולקדם את המטרה שלו.
    אבל במקום זה הוא העדיף לקבל 80 מליון דולר ולחתום על הסכם סודיות.

    הגב
    • דובינסקי

      אני חושב שמרבית אמריקה רואה את זה אחרת. שארגון לא משלם על פי פרסומים כ80 מיליון דולר ודורש הסכם סודיות כשהוא בטוח בצדקת דרכו.

      הגב
      • Amir A

        דובינסקי, מדובר על פחות מ-1% מהדיווידנדים שהליגה חילקה לקבוצות. קפרניק קיבל את ה-80 מיליון שלו והארגון קבר את הסיפור הזה, בין אם יש לקפרניק קייס ובין אם לא. השקט הזה שווה לארגון את קליפת הגרעין הזו שהוא זרק לקפרניק.

        הגב
        • דובינסקי

          מבחינת הNFL מדובר בכסף קטן, אבל הנראות זה שיש להם מה להסתיר. כלומר, שהטענה של קופרניק שבעלים עשו יד אחת נגד להחתים אותו היא לא מצוצה מהאצבע.

          הגב
  • אביאל

    אני חושב שנייקי תומכת בקיפרניק כי זה נוח בעידן טראמפ, לא קשור למצב השחורים-לבנים בארה״ב, הם לא היו מפרסמים את זה תחת נשיא אחר.
    אבל כמו שאמיר וno one אמרו, קיפרניק הוכיח שאידיאלוגיה לחוד וכסף לחוד, כלומר שהמחאה שלו לא אותנטית ושהיא שייכת לדור שניזון מספינים תקשורתיים (ראו את המקרה של השחקן השחור שביים תקיפה גזעית בשיקגו) ולא יכול לבדוק בעצמו, חוטא באותם חטאים (מצטרך למחאה עם גופים שמואשמים בגזענות) ובסופו של דבר הכסף הוא הדבר החשוב, איפה הוא ואיפה מוחמד עלי, טוני סמית וג׳ון קרלוס.

    הגב
    • דובינסקי

      אני בטוח שהם בדקו את האווירה החברתית-פוליטית והעריכו סיכונים, אבל אני לא בטוח שזה בהכרח קשור לנשיא. אני רואה כזאת פרסומת יוצאת גם עם אובמה כנשיא. לעומת זאת, פחות רואה את זה קורה אחרי משפט או ג'י סימפסון או אחרי 11 בספטמבר. כמו סמית' וקרלוס גם קפרניק ייזכר היסטורית כמוביל חברתי וכסמל של מחאת ספורטאים שחורים על ענייני גזע באמריקה.

      הגב
      • Amir A

        לראות את קפרניק כמוביל חברתי זה כמו לראות בתי אופנה יוצאים בקולקציות שמטיפות ל- "גירל פאואר".
        הוא לקח הביתה מהפורטי ניינרס קצת יותר מ- 43 מיליון דולר במהלך 6 העונות ששיחק שם. רעב ללחם הוא לא אמור להיות. אם הסיפור החברתי היה כל כך חשוב לו, אז לא הייתי מצפה שימכור את שתיקתו לליגה. אין לי בעיה עם זה שהוא חתם על ההסכם ובסופו של יום זו זכותו המלאה ולאף אחד אין את הזכות לשפוט אותו. אבל שלא יציגו אותו אחר כך כממשיך הנוכחי של מהטמה גנדי ומרטין לותר קינג. בערך כמו שאין מה להציג את בתי האופנה שדופקים את התדמית העצמית של ילדות, נערות ונשים עם הקולקציות המופרכות שלהם, כחלוצי המחנה של מתן כוח לנשים.

        הגב
        • דובינסקי

          אני מסכים עם הניתוח של ד"ר הארי אדוארדס שרואה את הדור הזה של המובילים החברתיים כדור של מיליונרים, שיש להם כוח והשפעה. הוא מאפיין את התקופה הזו כגל המחאה הרביעי. גל שאותו מובילים לברון ג'ימס וקולין קאפרניק ואליהם הצטרפו ספורטאים נוספים שנהנים ממעמד, כסף והשפעה. הם לא מתבססים על התקשורת הממוסדת שבבעלות לבנה אלא על מדיה חברתית בה הם יכולים לתקשר ישירות עם קהל היעד שלהם. יחס התקשורת הממוסדת אמביוולנטי. ככה שלמרות שהם סופגים ביקורת, המעמד שלהם מתחזק כי הם נהנים מהשפעה והם יכולים לספוג. התקשורת הממוסדת לעגה גם למובילים הקודמים, גם לעלי, קרלוס וסמית' בגל השלישי, גם לג'קי רובינסון בגל השני שפרץ את הסגרגציה וגם לג'סי אואנס שפרץ לתודעה בינלאומית בזמן שסבל מאפליה מבית. הגל הרביעי מאופיין במחאות של ספורטאים עם כוח ועם מודעות חברתית.

          הגב
  • No one

    לליגה היה עולה לפחות 80 מליון דולר המשפט הזה , אם מחשבים עלויות של עורכי דין,טיסות,בתי מלון,עוזרים,יחסי ציבור , פגיעה ברייטינג.
    הם יצאו בזול , הם שילמו פחות ממה שהיה עולה להם המשפט.
    ומכיוון שיש הסכם סודיות הם תמיד יכולים לטעון שלא הייתה שום אפלייה ושהם סגרו עסקה כדי לא לקבל תקשורת לא טובה.
    פרט לרמה האישית שבה הוא קיבל הרבה כסף,קיפרניק יצא פה אנוכי וגרידי ושם זין על האנשים שהחזיקו ממנו מוביל חברתי לשינוי(או מה שהם רואים כשינוי9

    הגב
    • דובינסקי

      אני חושב שאתה בדעת מיעוט בכל הקשור לעלויות המשפט לעומת עלויות הפשרה. לפחות באמריקה, הפרשנות הרווחת זה שהליגה רצתה לסגור את הסיפור הזה בלי שהעדויות יצאו החוצה אז שילמה לקופרניק וקופרניק לקח את הכסף ואת ההסכם. הפרשנות הרווחת זה שבעצם הפשרה וההסכם החסוי זה מראה שלליגה היה מה להסתיר - קרי שיש דברים בטענה של קופרניק שבעלים עשו יד אחת נגדו. לצד זה היתה גם ביקורת על קופרניק שלא לקח את המשפט עד הסוף וחשף את כל העדויות שהצטברו. נכון שסביב הסופרבול מצבו התעסוקתי של קופרניק קצת קיבל מומנטום, אבל אני חושב שהנושא סביב העסקתו כקווטרבאק מחליף ירד מהתודעה בשנה האחרונה ולכן הגיעה השעה לסגור את הקצה הזה. המאבק הגדול היה לא סביב העסקתו או אי העסקתו של קופרניק אלא סביב העלאת מודעות לגזענות באמריקה והזכות למחות בהמנון בלי לחשוש מפיטורים. בשניהם קופרניק הוביל לשינוי ועל כך תרומתו ההיסטורית.

      הגב
      • Amir A

        הקטע של הזכות למחות בהמנון בלי לחשוש מפיטורים שייך לטראמפ יותר מאשר לקפרניק. אלמלא טראמפ, אף אחד לא היה עושה מהסיפור הזה רעש. טראמפ, שאפשר לומר עליו מה שרוצים אבל לשנע את הבסיס שלו הוא יודע יותר טוב מכל אחד אחר, זיהה בקטע של קפרניק זהב אלקטוראלי ונכנס בזה בכל הכוח.

        הגב
        • דובינסקי

          אני חושב שהם הזינו אחד את השני בקטע הזה. צריך סיטואציה פוליטית כדי שזה יתפוס. טומי סמית' וג'ון קרלוס איבדו הכל אחרי מחאה דומה ורק עשורים אח"כ הפכו לגיבורים בתודעה האמריקנית. מחמוד עבדול ראוף היה מוחה בהמנון באמצע שנות ה90 ודי מהר אחר כך איבד את המקום שלו בNBA. אחרי 11 בספטמבר אף אחד לא היה מעז למחות בהמנון. ככה שצריך אקלים נוח. יצא שהמחאה היתה בחודשים האחרונים של אובמה, שדי הכיל אותה, כשטראמפ במהלך הקמפיין. גם טיימינג זה חשוב.

          הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *