דה קינגס אין דה נורת'

סופסוף יש כדורסל מנצח בקנדה

הבעתי לא מעט חוסר אמון בכדורסל בקנדה מאז שגרתי באוטווה ולאורך השנים ובסוף השבוע מסתבר שלפחות חלקית טעיתי. העלייה של טורונטו ראפטורס לגמר הNBA עומדת בניגוד לדרך שבה אני רואה את הכדורסל בקנדה.

המרחקים העצומים ופיזור האוכלוסיה הלא אחיד מקשים על קיום ליגות קבוצתיות לאומיות מקצועניות, כך שאין לכישרונות איפה לשחק. בטח כשהמנטליות היא להתבטל בפני האמריקנים. טורונטו מעדיפה לשחק מול קבוצות של היאנקים בדרום ובלי קבוצה בשוק המרכזי של המדינה, קשה לממן ליגה רצינית. כשכבר יש איזה צעיר שמצליח להקפיץ בשלג, גם הוא יעדיף להדרים ולהותיר את האוניברסיטאות הקנדיות ללא כישרונות אמיתיים. מעט שחקנים קנדים השתלבו בראפטורס בהצלחה ובכלל טורונטו לא היתה יעד מאוד אטרקטיבי לכוכבים לאורך השנים. גם כשהגיע כזה וינס או בוש, כשהוא עזב הוא לרוב הפך לפרסונה נון גראטה. לזה צריך להוסיף מנטליות קנדית נחמדה משהו ושנים של כישלונות והיחנקויות לפנתיאון. אה, ופאקינג קר.

סתם, לא יפה, טורונטו באמת אחלה עיר ובמילא כל זה כבר לא רלוונטי להישגים של הראפטורס. קוואי, לאורי וגאסול הרימו באנר וסדרת הגמר תצא מגבולות ארצות הברית. לזכותם ייאמר, הם התמודדו עם כל הפחדים. אמרתם טורונטו, אמרתם איבוד ביתיות. אז למרות הפתיחה הצולעת מול אורלנדו, הראפטרס ענו עם ארבעה ניצחונות רצופים.

עם כל הכבוד להפסדים מביכים בסיבובים הראשונים לאורך השנים, הרגע הכואב היה ההחטאה של וינס קארטר עם הבאזר של משחק מס' 7 מול פילדלפיה בחצי גמר המזרח ב2001 וההפסד בנקודה. את המסירה לוינס סיפק דל קארי. אז הפעם היה את קוואי. שוב משחק 7 מול פילדלפיה, שוב עם כדור מהצד 2 שניות לסיום ושוב עם זריקה שפוגעת בטבעת וקופצת למעלה, רק שהפעם זה נכנס.

גם תקרת זכוכית של גמר או איזה טראומה של היחנקות לא שברו את הראפטוס בפיגור 2:0. אם צריך לגרד ניצחון ביתי בשתי הארכות אז מגרדים ואם צריך לנצח ב20 הפרש אז מנצחים ואם צריך לנצח בחוץ אז מנצחים ואם צריך לסגור בבית אז סוגרים. ואם פה ושם קוואי צריך לעשות עוד איזה צעד מיותר או דאבל בדרך לדאנק משנה מומנטום, אז לא מתנצלים על זה.

שבוע שעבר נסעתי לפורטלנד למשחק השלישי בין גולדן סטייט לבלייזרס. שלוש פעמים בסדרה פורטלנד הובילה על הווריורס ב15 הפרש וצפונה והסדרה הסתיימה בסוויפ. מצד אחד, אלה חדשות רעות לכל יריבה שאפילו בלי דוראנט הווריורס הכי טובים במערב. פורטלנד אמנם לא הצליחה לשמור על הכבוד הצפוני בצד הפאסיפי של היבשת, אבל בכל זאת יש חדשות טובות עבור טורונטו. גולדן סטייט אמנם קבוצה מאומנת שהשחקנים מכירים אחד את השני על עיוור וכמובן כישרוניים, אבל הקו הקדמי שלה לא דרס.

אם דוראנט חוזר אז כנראה שלא כוחות, אבל במצב הנוכחי לראפטורס יש מאץ'-אפ מעניין עם לאורי-קוואי-גאסול מול הספלאשים וגרין. גם יתרון הביתיות נותן לטורונטו סיכוי לקחת את סדרת הגמר לשישה משחקים וצפונה. לא שאי אפשר לחזור מפארק היורה עם ניצחון, אבל קשה מאוד לנצח שני משחקים ראשונים בחוץ, ככה שסביר שהסדרה תעבור לגולדן סטייט לכל הפחות בשוויון. גם לסגור אליפות בחוץ זה לא דבר קל, ככה שלא מן הבלתי נמנע שהסדרה תחזור לאוקלנד פעם נוספות.

היה לי מעט מאוד אמון בכדורסל בקנדה והראפטורס השנה הוכיחו אותי על טעותי. עדיין כדוקטור לניהול ספורט בעל תעודת מדריך כדורסל, אתנחם בניתוח המקצועי המדוייק שלי מתחילת העונה שהשבוע קיבל את הגושפנקא הרשמית. בדיוק כפי שחזיתי, אחרי ארבע שנים, סדרת הגמר של 2019 לא תהיה מפגש חמישי ברציפות בין גולדן סטייט ווריורס לקליבלנד קאברלירס או לברון ג'ימס. ככה שבכל זאת צדקתי.

אה, ואיזה מפח נפש שסאנסה שרדה.

רכבת הרים רגשית
אין בעד מה

תגובות

  • אלון3131

    לא רק שהיא שרדה, היא המנצחת הגדולה.
    הצפון עצמאי ובשליטתה.
    סרסיי מתה
    דנריז מתה
    ג'ון שבוא נגיד תאמת גם הוא לא היה באמת חביב עליה נשלח לגלות.

    הגב
    • דובינסקי

      ברור, הפאקצה המניפולטיבית הזאת עשתה לכולם בית ספר. גרמה לאח אחד שלה להרוג את המלכה ושישלחו אותו לגלות, הושיבה אח אחר שלה על כיסא המלך לאלף שנה כשבעלה לשעבר תקוע לידו ושניהם אוכלים אחד לשני את הראש. הודיעה לשניהם שהצפון עצמאי ושלא יבואו לחפש אותה. וכדובדבן על הקצפת שלחה את האחות הקטנה כמה שיותר רחוק למשימות אימפריאליזם. התבססה כמלכת הצפון וכסטארקית היחידה שם בלי שום איום נראה לעין.

      הגב
      • yaron

        בטח משתעממת טילים חחח

        הגב
    • שחר התל אביבי

      המנצחים של הסדרה:
      בראן
      טיריון
      סנסה ואריה
      כל חברי מועצת המלך
      ג'ון המלך בצפון ותורמונד

      הגב
      • שי

        ג'ון לא מלך של אף אחד, נאלץ להרוג את אהובתו כדי למנוע ממנה לשרוף חצי עולם וכפרס הופרד מהמשפחה שלו ונשלח לגלות לשארית חייו. קשה לקרוא לזה ניצחון.

        הגב
        • שחר התל אביבי

          הוא בסבירות גבוהה מכהן כמלך על השטח הגדול שמצפון לחומה וחי עם תורמונד והפראים והזאב שלו.
          האמת שהשוט האחרון של הסדרה שהראה אותם ריפרר ברמה מסוימת ליציאת מצריים
          הוא היחיד שיכול לרכב על דרקון, ולא אתפלא אם כל זה גם יחזור אלינו בעוד כמה שנים (טריון אמר 10 שנים) בספיןאוף או המשך כזה או אחר של הסדרה

          הגב
          • שי

            למה שיהיה המלך של השטח מצפון לחומה? אין שום דבר שרומז לזה והפראים לא בקטע של אצולה. מאנס ריידר היה היוצא מן הכלל.

            הגב
      • דובינסקי

        שלושת המנצחים הגדולים:
        בראן (מלך שש הממלכות), סאנסה (מלכה בצפון העצמאי) וברון (הייגארדן ומינוי הזוי ומקומבן לשר הכספים בווסטרוז). טיריון אמנם הלניסטר האחרון ויש לו יד חופשית לנהל את קינגס לאנדינג, אבל בגדול הוא מסיים את הסדרה כשכיר בעבודה שהוא לא רוצה.

        הגב
        • שחר התל אביבי

          הוא תמיד הצטיין כמספר 2, כרגע הוא המנהל בפועל של 6 הממלכות
          ג'ון קיבל בדיוק את החיים שהוא הכי רוצה והכי מתאימים לו, רק חסרה ייגריט

          הגב
          • matipool

            את המחסור בייגריט, ג'ון משלים בחיים האמיתיים.. (מניח שכמעט כולם יודעים שהם התחתנו).

            הגב
  • אורן השני

    אחלה פוסט
    מעניין מה שאתה אומר, שכחת לציין שהרוב המוחלט משחק הוקי ולא כדורסל

    הגב
    • דובינסקי

      אתה צודק, אני באמת בדרך כלל מסייג ומדגיש שקשה לקיים בקנדה ליגות מקצועניות למעט הוקי קרח. שם זה טירוף קנדי ושם התשתית שונה. טורונטו ומונטריאל הן חלק מהאוריג'ינל 6 - שש המייסדות של הNHL וכמעט בכל עיר גדולה יש קבוצה בNHL. בנוסף, יש קבוצות בת וליגות פיתוח וליגות מקומיות, ככה שיש איפה להתפתח ויש נבחרת לאומית מצוינת. הוקי קרח זה החריג.

      הגב
  • איברה

    מעניין , תודה. לא זכרתי את הפרטים של 2001, וזה מעניין.
    פתיחה צולעת מול אורלנדו? אולי מילווקי?

    הגב
    • דובינסקי

      לקח לטורונטו איזה 20 שנה עד שהם עברו סדרת פלייאוף של הטוב מ7 ואת הפלייאוף השנה הם פתחו בהפסד ביתי לאורלנדו.

      הגב
  • אחד

    גולדן סטייט לא הכי טובים *אפילו* בלי דורנט.
    הם הכי טובים *רק* כשדורנט לא משחק.

    הגב
    • yaron

      ודווקא קר מכל האנשים לא מבין את זה...

      הגב
      • דובינסקי

        אני חושב שהפציעה של דוראנט הכניסה את המערכת של ג"ס לרמת דחיפות גבוהה יותר והשחקנים העלו הילוך. ועדיין, מבחינת מאץ' אפ, עם דוראנט אין לשום קבוצה בליגה מאץ'-אפ מולם. בלי דוראנט, לראפטורס לדעתי יש מאץ' אפ מעניין, בעיקר אם לאורי ייראה כמו האולסטאר שהוא יכול להיות. כי קוואי, גאסול ואיבאקה אלה שחקנים עם שכל וכישרון בכדורסל.

        הגב
    • שחר התל אביבי

      הם הכי טובים בלי דוראנט בהפרש קטן מהסגנית יוסטון, שברמה שלהם, רק פחות מסתדרת עם מעמדים קובעים (את טורונטו הם היו מנצחים אני מניח).
      עם דוראנט הם עוד יותר טובים

      הגב
  • אלון

    לא מבין מה הקשר בין הרפטורס לכדורסל הקנדי? זו קבוצת כדורסל אמריקאי שמשחקת בקנדה.

    הגב
  • שחר התל אביבי

    זה לגמרי רגע הסטורי שטורונטו הקנדית בגמר
    וגם הסיפור של קוואי
    להערכתי הסיכוי שישאר בטורונטו גדל מ 10% ל30-40 , אבל עדיין יש נימוקים כבדי משקל לטובת הקליפרס
    בסדרה יהיה מעניין, הולך על 4-2 לגולדן עם קצת תחרות מצד טורונטו אבל לא ממש איום על התואר
    כלומר יותר ממה שקליבלנד עשתה בשנתיים האחרונות

    הגב
  • 7even

    יואב, לגבי התמונה שלך רק...
    אחרי שנים של נסיעות לפה ולשם גיליתי ממש במקרה את הדבר המופלא הזה שנקרא Tim Horton.
    מה לעזאזל עשיתי בסטארבאקס הגועליים ודומיהם כל השנים?

    ללא ספק הקפה נמס הכי טוב ששתיתי למעט הקפה נמס שאני מכין לעצמי במשר עם מקציף החלב.

    נ.ב - יש למישהו המלצות להקצפת חלב מושלמת?

    הגב
    • דובינסקי

      יש המון גאווה לאומית קנדית בטים הורטונס. הם גם ספונסרים מאוד פופולריים של אירועי ספורט. הטימביטס (דונאטס קטנים) הם בכלל להיט חוצה גילאים. התמונה עצמה היא דווקא לא מטורונטו, אלא מסניף בוונקובר בו אכלתי ארוחת בוקר קלה לפני כמה שנים. צר לי, אני איש של אספרסו ולא ממש בקטע של הקצפת חלב.

      הגב
      • 7even

        את הדונאטס לא יצא לי לטעום האמת.
        הקפה משובח.
        וזה נדיר מחוץ לבית.

        הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *