אוהב להיות בבית – יניב פרנקו

כשספיידר אניימה פוגש את וונדר וומן גדות...

408391

 

 

 

עכשיו אחרי שכל צרפת מבינה את מה שכל אוהד של הפועל ידע מזמן , אפשר להעריך עוד יותר איזו דרך עשה פה החתול הניגרי.

במשך כ-7 עונות וב3 קבוצות שונות ,שיחק פה שוער ענק ,שוער אלופת אפריקה, שאיש לא מבין איך דמאיו הנחית פה, שהגיע להפועל רק בגלל שבית"ר של גאידמק החליטה שקאלה הוא שוער טוב יותר ושבעונה הראשונה שלו באדום הוא כמעט וירד ליגה עם גיא לוזון .

מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בכישרון אדיר , אבל במבט לאחור ברור שהפך עם השנים בישראל לשוער טוב יותר ממה שהגיע- שוער שלקח מהליגה הישראלית את המרב- שהוציא מעצמו ומהסיטואציה את כל מה שיכל ויותר.

אניימה שכעס על הסוכן שלו ששלח אותו לבני יהודה, שלא היה מוכן לחתום על הארכת חוזה בהפועל, שחיכה להזדמנות השנייה בצרפת, זה שהאמין בעצמו מצד אחד ומצד שני ידע כל השנים לנהל נכון את הקריירה ולהתגבר גם על תחנות שהיו נראות כמו טעויות .

ושצריך במעמד הזה לפרגן לכדורגל הישראלי שלקח כשרון שכזה ועזר לו להגיע לרמות הכי גבוהות – בלי תחנת ביניים בקבוצה מדרג ד' אירופאית – ישר לצמרת.

*

ומה נגיד על גל גדות? שהתחילה פה כשחקנית בטלנובלה ובתוך כמה שנים שברה עוד ועוד תקרות זכוכית עד שהתבשרנו אתמול שהיא הולכת לככב באחד הסרטים הכי גדולים של השנה הקרובה.

כוכבת הוליוודית בהתהוות שנדמה שמעולם לא רדפה באובססיביות אחרי התהילה מעבר לים, ובנתה את עצמה דרך אוסף של תפקידים לוקאליים ובינלאומיים .

התובנה שאני מוציא מהסיפור של שניהם- זה שמי שבאמת מצליח בישראל – הוא כנראה מוצלח אבסולוטית .

אם אתה מספיק טוב כדאי לגרום לענף המקומי פה בארץ הקודש להתפעל ממך ,אתה כנראה מספיק טוב כדי להצליח במקומות הכי גבוהים.

מפה והלאה יש כבר אלמנטים של מזל, כימיה, בחירות נכונות ,משתני מסגרת ומה לא –אלמנטים שלא תלויים באיש,אבל את זה יש גם למתחרה הצרפתי או האמריקאי.

הרי איפה שהוא בליל יש שוער שני ושלישי שמאוד מתוסכלים היום.

*

הדרך לעשות את זה היא תמיד לשמור על קשר עין עם השוק המקומי – גישת "אקי אבני" בוא נקרא לזה ,של לנטוש את השוק המקומי ולצאת לשנים ארוכות בחו"ל ,לוותר על המעמד ,על התפקידים הגדולים בארץ תמורת תפקידים קטנים בהוליווד ,הגישה שאומרת שכדאי להצליח בחו"ל – יש למחוק את הבסיס הישראלי וללכת לחפש את המזל רק במקום אחד.

הגישה הזו כבר לא רלוונטית בעולם דיגיטלי קטן .

ושאפשר לעשות את הגם וגם –והאמת שעדיף.

 מה שחשוב זו העשייה,העשייה המקומית עדיפה על אין עשייה מעבר לים.

***

ליד אקי אבני יש את גישת "אייל ברקוביץ"- זה שצועק בכל הזדמנות כשעולה הסוגיה של חזרת שחקן מחו"ל – אל תחזור לארץ ,אל תרד חזרה לרמה המקומית .

תילחם גם כשמאמן מסוים לא סופר אותך, או שאתה לא מתחבר למקום, או שפשוט יצאת מוקדם מדי ,או שמשלמים טוב ביורואים ובארץ פחות, והקריירה קצרה.

משפטי הברקוביץ הקלאסיים תמיד נראה שבאים מתוך האמונה היוקדת שאם לברקוביץ הגדולזה לא התאים, אז לפישרים הקטנים זה בטוח לא רלוונטי.

והאמת שתמיד תהיה על ברקוביץ הכוכבית הגדולה שהקריירה שלו הייתה יכולה להיות גדולה הרבה יותר אילולא הצטיין בבחירות רעות בדיוק כמו שהצטיין במסירות גאוניות.

זו גישת התילחם ותילחם עד שתאבד את היתרון היחסי שלך – כי בארץ הכול פח וסמרטוטים ושמה זה אירופה והוליווד והדבר האמיתי.

תילחם עד שבסוף כבר לא תהיה השחקן שיכלת להיות – כי נלחמת ולא עבדת בלהשתפר.

***

תחנת הרכבת היא דו כיוונית – אפשר לרקוד על 2 החתונות, חשוב שלפחות בחתונה אחת תרקוד , ולא תשב בצד .

דו"ח משחק נגד נוריץ' (עמיחי)
אפילו אי אפשר לחלום על וויגינס

23 Comments

אהד 5 בדצמבר 2013

מעולה(!), ועם קריצה קטנה לכל "הלגיונרים" שלנו בספסלים של בלגיה..

יניר 5 בדצמבר 2013

הפוך, גוטה, הפוך.
אניימה עשה כמעט כל טעות אפשרית-
שוער נבחרת ניגריה שהגיע לבני יהודה- קבוצת תחתית בליגה אלמונית, אחרי מונדיאל מוצלח הגיע כשוער שני לקבוצה מרכז טבלה צרפתית וישב על הספסל עונה שלמה, חזר שוב לאותה ליגה אלמונית והכשרון יוצא הדופן שלו יוצא לאור רק בגיל 31 . והכל בגלל בחירות שגויות
ברקוביץ שהיה שחקן בינוני בקבוצות תחתית הוא לא דוגמא לכלום.
כדאי לבחון את יוסי בניון שלקח החלטות מבריקות

יניב 5 בדצמבר 2013

מאחר ולא מעט שוערי נבחרת ניגריה משחקים בישראל – ההגעה שלו לישראל בגיל 24 היא לא מפתיעה , זה שהיה לבני יהודה זה היוצא מן הכלל , אבל בשלוש השנים הראשונות כולל בשנה הראשונה בהפועל הוא לא היה האניימה של הדנים האחרונות .
הוא שיחק במצטבר בלא מעט מפעלים בינלאומיים ורשם הופעות מרשימות בצמפיונס ובמונדיאל ועדיין רק בגיל 30 הכל התחבר לו – שנה שעברה במכבי עם אליפות אפריקה והשנה בליל .
זה גיל סביר לשוער לתת עכשיו כמה שנים טובות ובסיומה של קריירה שכנראה תסתיים עם הרבה כבוד וכסף .

משה 5 בדצמבר 2013

מסכים לחלוטין לגבי אניימה, אני לא מבין איך שוער גדול מבזבז חצי קריירה בלבנט על ליגה בינונית(גם אם השישית בטיבה באירופה) וזו בחירת קריירה נכונה.
לא מסכים כלל לגבי ברקוביץ', שחקן אדיר שעשה בחירות גרועות, לעומת בניון שהוא שחקן טוב(ופחות טוב ממנו) שעשה בחירות קריירה מעולות. אני חושב שחלק מהבעיה של ברקוביץ' הייתה גם אופי המשחק שלו, הוא שחקן שאם אתה לא בונה סביבו את הקבוצה לא יפיק מעצמו את המקסימום.

יניב 5 בדצמבר 2013

בגיל 24 הוא לא היה שוער כזה גדול – אתה לא מגיע לבני יהודה בגלל בחירה מוטעית שהאופציה השניה זה להיות שוער ראשון בליגה אירופאית מובילה – שוער צריך לשחק ובגיל הזה כנראה שזו היתה האפשרות שלו – להיות שוער ראשון בליגה חלשה או שוער שני בליגה בכירה יותר וכשוער שני המחיר של שנתיים לא פעילות יכול להיות כבד .

לפני 7-8 שנים גל גדות היתה שחקנית בטלנובלה ואנימה שוער בבני יהודה והם עשו דרך יפה עד למעמד הנוכחי שמהווה לשניהם קרש קפיצה למקומות גבוהים עוד יותר .
קריירה מסכמים בסוף כשאפשר לבחון בפרספקטיבה את הבחירות – לכן זו של ברקוביץ מסוכמת כאכזבה ושל בניון כנראה שממש לא ואנימה כנראה יסכם קריירה גדולה .

רועי מ 5 בדצמבר 2013

אם ברקו בינוני אז גם יוסי בינוני.

יניר 5 בדצמבר 2013

המשותף לשניהם היא ווסטהאם.
יוסי התקדם לליברפול, צ'לסי וארסנל וברקוביץ לסלטיק, בלקבורן (שהייתה בליגה השניה) , מנצ'סטר סיטי ( שהייתה בליגה השניה) ופורטסמות

יניב 5 בדצמבר 2013

בניון עשה יופי של בחירות לאורך הדרך והגיע מאוד רחוק – ברקוביץ הרבה פחות ביחס לכשרון שלהם , אבל ברקוביץ שנובח על כל שחקן שחוזר לארץ הרבה יותר מרגיז בהתייחסות – אני לא חושב שהוא היה צריך לחזור באמצע הקריירה האירופאית למכבי חיפה – אבל הגישה שלו וההשלכה שלו לאיך שהוא חזר למכבי תל אביב היא בדיוק האנטי תזה לשחקן כמו ערן זהבי לדוגמא שבחר לא נכון את התחנה הראשונה באירופה ותיקן בזמן .
ההבדל בין ברקוביץ ובניון לשחקן הישראלי הממוצע זה שהם שלטו לגמרי בליגה הישראלית ערב היציאה לאירופה והגיעו בשלים ומוכנים לתחנות הבאות – מי שלא מגיע מספיק מוכן , יכול וצריך להתכנס חזקה ולעבוד על יציאה נוספת בהמשך .

פורד פרפקט 5 בדצמבר 2013

רציתי להשחיל את זהבי בתור דוגמא והקדמת אותי. שחקן שהוא שתי רמות מעל הליגה שלנו ואני מקווה שלא ילך בדרך הקלה וישאר בליגה אלא יתקדם לתחנות אחרות בחו"ל. על אניימה כמה שהוא כשרון גדול אל תשכחו שהוא שוער ולדעתי קשה יותר להבליט כשרון שכזה בטח ובטח כשאתה רוצה להתקדם לליגות בכירות יותר מהליגה שלנו

יניב 5 בדצמבר 2013

אנחנו לגמרי מתואמים .
אל תשכח שאניימה הוא לא רק שוער שזה תפקיד שיותר קשה להראות כישרון ואין פה הרבה אפשרויות לבצע התאמות בסגלים שונים – אלא שאניימה הוא שוער נבחרת ניגריה ולמאמן אירופאי קשה לעכל את העובדה שהעוגן המרכזי שלו אחל לשנתיים נעדר באמצע העונה לחודש וחצי לאליפויות אפריקה – זה בעיני חלק מהשיקולים שעיכבו אותו .

דגש 5 בדצמבר 2013

מסכים. למרות השמועות בישראל משחקים כדורגל. זרים שממש מצליחים פה, כנראה באמת טובים במשהו. זה לא מבטיח הצלחה בחוץ, אבל זה בדרך כלל עובד.

מעניין שאצל ישראלים זה לא ממש ככה.

לגבי חזרה של ליגיונרים –
כשבאים בסוף הקריירה לגזור קופון על ההצלחה, או כשיותר מהכל חשובה תדמית הכוכב, זה רע לחזור לארץ. כשבאים במטרה לעבוד יותר, להתקדם במה שאתה טוב בו – גם החזרה לארץ תהיה טובה. ברדה, זהבי אפשר להכניס גם את יצחקי, באו ככה. הרבה אחרים – לא וזה נראה ככה.

יניב 5 בדצמבר 2013

כי ישראלים יוצאים מוקדם מדי – לקבוצות הלא נכונות ומשיקולים לא נכונים – זה כקבוצה .
ישראלים שהיו שחקנים בכירים בליגה במשך כמה עונות כמו לפני עשר שנים ויותר זכו להרבה יותר הצלחה – אין פה נוסחת קסם – רק עבודה קשה ולנסות לעשות בחירות ריאליות – אני מסתכל על חנן ממן או גל שיש שנתנו חצאי עונות די בינוניות ויצאו לבלגיה לקבוצה קטנה ולא באמת משחקים שם ולא מבין לאן הם מצפים להתקדם – שיחזרו לארץ וייתנו 2 עונות רצופות כשחקנים מובילים ואז ורק נדבר .

כמובן שלכל הדוגמאות האלה יש יוצאים מהכלל

ran 5 בדצמבר 2013

האמת,
אני חושב שהבנתי מה ניסית לומר אבל אני לא בטוח שהתוכן סובל קוהורנטי דיו.
גל גדות לא בדיוק חרכה את המסך בישראל או היתה מהפיגורות המובילות – אני חושב שלראשונה שמעתי עליה כשהיא לוהקה למהיר ועצבני16.
הסיפור עם אניימה הוא יותר מורכב, היכולות היוצאות דופן שלו מוכרות היטב מחוץ לישראל עוד מגיל צעיר והמונדיאל נתן חותם סופית שמדובר בשוער ענק.
אבל לשוערים אפריקאים יש תדמית מחורבנת וזו הסיבה היחידה שקבוצות חששו להמר עליו (ובאמת אין צורך לספק לי כתגובת נגד רשימת שוערים אפריקאים המוכרת לכולנו ומשחקים באירופה, אך עדיין).

ולכוכב שרשם שברקוביץ היה שחקן בינוני רק אומר כנראה לא זכית לצפות בגדול הכדורגלנים הישראליים משחק אחרת היית מדבר אחרת כי ברקוביץ היה ענק. הבלבול עם הפרסונה הטלוויזיונית פגעה בו קשות. מספיק לראות את הקשר בין אלון מזרחי, אוסטנסטאד, הארטסון ואנלקה (רמז- כולם נתנו את עונת חייהם כשברקוביץ שיחק לידם).
ובאמת, די עם השקר של בניון – הוא היה רשום בצ'לסי וקצת שיחק כמחליף בארסנל. הכל מהקומבינות שהוא ישראלי לא מעבר. גם בליברפול הוא היה לא יותר משחק משלים באחת הקבוצות הגדולות שנראו פה בשנים האחרונות שכללה את ג'רארד וטורס בעונת השיא שלהם.
בסרט על עונת הפרישה של ברקוביץ סיכם את הדברים אוהד ווסטהאם כשאמר – "בניון הוא שחקן טוב אבל ברקוביץ הוא אגדה".

יניב 5 בדצמבר 2013

הבעיה שלי בהקשר הזה היא עם הדמות התקשורתית של ברקוביץ – זו שגוערת בכל שחקן שחוזר לארץ ,זו שמשליכה מהחוויה האישית שלה על הכלל .

גיסנו 8 בדצמבר 2013

בניון היה שחקן מצויין בליברפול. לא המנהיג הבלתי מעורער (כי משום מה כולם חושבים שכל ישראלי שיוצא מהארץ צריך ישר להיות הכוכב הגדול של קבוצה מהטופ 5 של 4 הליגות הגדולות אחרת זה לא נחשב) אבל שחקן חשוב שפתח בהרכב יותר משעלה כמחליף וסיפק כמה תצוגות יפות מאוד על הבמות הכי גדולות (שער נצחון על ריאל בברנבאו, בישול או שניים אם אני לא טועה בחצי גמר ליגת האלופות נגד צ'לסי ב 2008).
ברקוביץ' נתן תצוגות ענק על במות קטנות יותר. ולא, משחק אחד גדול באמת נגד יונייטד ב 96 או 97 לא נחשב "על הבמות הכי גדולות". אם ברקוביץ' לא היה עסוק בלשכנע את כל העולם ש"אם היה כתוב לי ברזיל בדרכון אז אני הייתי מגיע לריאל מדריד ולא זידאן" הוא היה מגיע הרבה יותר רחוק. בסופו של דבר ההישג הכי גדול שלו באי הבריטי הוא שבשלב מסויים הוא היה הרכש היקר בהיסטוריה של סלטיק. ושהוא חטף בעיטה ללסת מחבר לקבוצה.

מרגיז אותי כמה מנסים בארץ להקטין כל הישג של בניון, אני באמת לא מבין למה. מה שבניון עשה ויעשה לא מוריד ממה שברקוביץ' עשה, ואפשר וצריך להודות שבניון הגיע יותר רחוק, גם אם ברקוביץ' היה שחקן טוב יותר.

ran 9 בדצמבר 2013

תגובה מאד עניינית
ואנסה להשיב באותה רמה –
בניון השיג מעל ומעבר, אין ויכוח על כך.
לומר שהוא היה שחקן חשוב במערך של ליברפול? אני חושב שזו קצת הגזמה אעפ"י שהיו לו כמה הופעות נחמדות במדיה.
הוא שיחק בקבוצה של ג'רארד וטורס בעונות השיא שלהם (שני שחקני וורלד קלאס), בנוסף להם צאבי אלונסו וארבלואה שחקני ריאל היום, מסצ'ארנו שחקן ברצלונה, קארגר (אגדה ליברפולית) וריינה שהיה שוער ראשון בספרד אם לא התדמית של קאסיאס. להם נוסיף – אגר, סמי הופייה, קואיט ואינסוסואה.
כלומר, בניון היה מעט טוב יותר מבאבל ועם כמה הופעות מצוינות אבל הישגי ליברפול לא הושפעו כהוא זה מהיותו בהרכב או מחוצה לו.
זהו לא סוד גדול שעצם היותו ישראלי ויהודי עזרה לו לא מעט במעבריו השונים (מה צ'לסי היו צריכים אותו? או את בן חיים או אפילו את גרנט ללא מוצאם?).
ברקוביץ לקח קבוצת מרכז טבלה והפך אותה לקבוצת צמרת, הישג שענקים דוגמת – למפארד, גו קול או פרדיננד ששיחקו בשורותיה לא זכו.
כשהוא עבר לסלטיק, במשחקיו הראשונים היה נראה שהוא משחק נגד ילדים, הוא היה בשלוש רמות מעל כל שחקן על המגרש עד תנועת היד המפורסמת שלו שגמרה לו שם את הסיפור. ודרך אגב, אם הנריק לארסון לא היה שובר את הרגל כשברקוביץ הגיע, ניתן רק לדמיין לאילו הישגים הם היו מגיעים יחד. והיות מתרגשים שכיאל עולה בהרכב…
הישיבה על הספסל והמעבר לליגה השנייה בתוספת הגיל בעת החזרה שלו לפריימרליג השפיעו עליו באופן דרמטי והוא אף ציין את זה כששיחק במנצסטר סיטי שהוא מתקשה להתמודד במצבו עם השומרים שלו.
עדיין רבים התמוגגו מהיכולות שלו עד הריב עם קיגן.

זה נשמע כמו שיר הלל לברקוביץ וגם אותי דוחה הפרסונה הטלוויזיות שלו על חוג חבריו הגובל בהזוי, אבל לטעמי הוא היה ענק מפוספס מהסוג שלא יחזור כאן כאשר להערכתי עוד בניונים יהיו כאן בעתיד.
אומר יותר מכך – מלבד ברקוביץ, גם אוחנה, שפיגלר ורביבו כולם היו שחקנים גדולים מבניון.

S&M 5 בדצמבר 2013

דעתי הפוכה:

1. אניימה בזבז את רוב הקריירה בליגה מטופשת. שוער נבחרת ניגריה היה צריך סוכן טוב שהיה חייב להעמיד אותו בשער של קבוצת ליגת אלופות. הוא לא למד כלום ולא התקדם בכלום בישראל. מהיום הראשון בבני יהודה הוא היה גדול על הליגה. הוא ואוברוב אותו דבר, בהבדל אחד – אוברוב הגיע מבוגר יותר.

2. גל גדות שחקנית פלסטיק שנבחרה לתפקיד פלסטיק. מגוחך לקרוא לסופרמן נגד באטמן סרט גדול. מגוחך לקרוא לה שחקנית. תפקידה הוא אחד – להיראות טוב. כך היה במהיר ועצבני, וכך יהיה בוונדרוומן. רק בעספור היה לה קצת תפקיד אופי, וגם בו היא נראתה תלושה.

3. אייל ברקוביץ אידיוט. ובכל זאת הוא צודק, כי הראייה שלו היא כלכלית ולא ספורטיבית. בראייתו, ההצלחה הספורטיבית תפקידה לשדרג את ההצלחה הכלכלית של השחקן. ותכלס, בשורה התחתונה, בעולם של היום וברמת הכדורגלנים הישראלים שממילא לא יגיעו לרמות הגבוהות – הוא צודק. אנחנו רומנטיים, הוא ציני.

Zak 6 בדצמבר 2013

יש שחקנים שאתה באמת תוהה איך בדיוק הם הגיעו לישראל.אני זוכר את פרוויס שורט בשעתו באותה קבוצה גדולה של רלף קליין ועכשיו גם אניימה.מעניין איזה עוד דוגמאות יש.

אברם 6 בדצמבר 2013

או טום צ'ייברס, אולג קוזניצוב, מאנה מחטאפה ועוד…

אברם 6 בדצמבר 2013

יניב, יש לי תחושה (אולי כי הוא אמר ככה) שזה בדיוק מה שעמד לאיתי שכטר לנגד עיניו. הבחירות שלו לא היו טובות והוא הרגיש שהוא הולך ומאבד את זה. הוא חזר לארץ כדי לשקם את הקריירה ואת כושר המשחק שלו ולשפר את היכולות שלו כשחקן. הוא עדיין מצהיר שהמוטיבציה שלו היא לצאת שוב לאירופה כשחקן טוב ובשל יותר. בדיוק ההפך מברקוביץ' הגורשניק שחזר לגזור קופון וזהו (אגב, לאורך כל הקריירה הכסף היה השיקול העיקרי שלו וכנראה אחד הגורמים לקריירה מפוספת – שני רק לטיפשות שלו וחוסר הנכונות להקשיב למאמנים שרצו לשפר אותו כשחקן)

יניב 7 בדצמבר 2013

אם זו היתה המטרה הראשית שלו הוא היה צריך ללכת למכבי חיפה – במכבי תל אביב הוא היה מתחרה על מקום בסגל ובהפועל שק הציפיות עליו גדול מדי .
אבל לדעתי שכטר רצה לחזור לארץ ולהיות הגיבור שמציל את הפועל יותר משרצה לעשות 2 עונות חזקות ולצאת שוב .

גיסנו 8 בדצמבר 2013

נראה לי שזה שילוב של השניים – הוא רצה לחזור כי הוא הרגיש שהוא הולך לאיבוד באירופה ולא רצה להיות בן שהר 2. ברגע שהגיעה ההחלטה לחזור לארץ – התנוססה לנגד עיניו הפנטזיה להיות המושיע של הפועל.

גיסנו 8 בדצמבר 2013

משהו לגבי גל גדות – היא קודם כל התחילה כדוגמנית. ככה לדעתי היא גם עשתה לעצמה שם מחוץ לישראל עוד לפני שהתחילה בכלל לשחק בסדרות כאלו ואחרות.
זה שהיא הצליחה למנף את זה לתפקיד הבחורה היפה שלא מדברת הרבה בסרטי אקשן – כל הכבוד. ניצול מקסימלי של כל הכלים שיש לה, כי שחקנית מבריקה היא לא ממש.

לגבי אניימה – אני חושב שמעבר לנקודה שציינת לגבי אליפויות אפריקה, מה שבלם אותו היה יחסי ציבור גרועים במיוחד.
לאניימה המון יתרונות כשוער אבל גם כמה חסרונות – בעיקר כדורי גובה. משהו שבאנגליה למשל היה עלול לגמור אותו בצ'יק. ובימינו בלי יח"צ שיבליט את היתרונות שלך, קשה להתבלט באמת.

היה לו גם חוסר מזל – לאנדרו היה אמור לעזוב את ליל ובסוף נשאר, מה שהוריד את הסיכוי שלו להפוך לשוער ראשון קרוב מאוד לאפס. היה לו מזל שהוא החליט להגיע למכבי ת"א בזמן הנכון, עם הסגל המקצועי שמשך קצת תשומת לב באירופה, וגם כמושאל – ככה שבליל עדיין עקבו אחריו. באמצע עונה שעברה לאנדרו התכסח עם המאמן וההנהלה ועזב את המועדון. המחליפים היו בינוניים, זה בדיוק הזמן לחזור להלחם על המקום עם צ'אנס אמיתי להצליח. אז אניימה בינתיים החליט גם לספק עצירות בשביל העונה שעברה, וקצת ספייר לקראת העונה הבאה.

Comments closed