הדרייב אין חוזר לחיים

2005 תפשה אותי בשלב די טוב בקריירה שהלכה והתגבשה, באותה תקופה כבר הייתי סמנכ"ל לקוחות בחברת הקד"מ שעבדתי בה והייתה (ונשארה גם בלעדיי) החברה הגדולה בארץ לקידום מכירות ואירועים שיווקים.

באותה תקופה הטרנד של קיום אירועים שיווקים ענקיים היה בשיאו ומאחר וטיפלתי בחברת הלווין יס זה היה בלתי נמנע משנציע להם את מה שישב אצלינו במגירה תקופה ארוכה והוא הרעיון להחזיר לחיים את הדרייב אין המיתולוגי של תל אביב.

עכשיו, אני לא אשקר לכם, יס לא היו הראשונים שראו אותי נכנס לחדר ישיבות ומציע כי מותג פלוני ייקח על עצמו את המשימה הזו, אלא שבשיווק כנראה שצריך יותר מגימיק ורק כאשר נוצרה הסיטואציה המתאימה לחברה המתאימה זה קרה – אלא שזה קרה כמו תמיד חצי בהפתעה ולי היה יחד עם צוות ההפקה של החברה משהו כמו חודש וחצי להרים את הפרויקט.

***

התחלנו בסיור שטח שם ראינו כי את הדרייב אין כיסו עשבים וקוצים, זה היה החלק הקל שבו לאחר יומיים העסק היה מצוחצח, אז גם ראיתי כמה מהקסמים של המקום שנבנה בשיפוע כלפיי המקום שבעבר היה מסך ובכל שורה נבנה שיפוע מקביל שיועד להעמדת הרכב ב45 מעלות.

אפשר להקים בית קולנוע שכזה בהרבה מקומות אבל הכי נכון לעבוד ככה.

את המקרין המיתולוגי של הדרייב אין המיתולוגי איתרנו די מהר והוא שלח אותנו לייבא את דגם ספציפי של מקרן מארה"ב שהיה מעל התקציב שתכננו וכל השאר היה פשוט יחסית – להרים מסך גדול ולבנות דיינר היה משהו שלחברת הפקה כמונו היה קל, תוך כמעט חודש כבר היה נראה שהעסק עובד.

אבל הסאונד היה בעיה.

בדרייב אין של פעם לצד כל מכונית מוקמו רמקולים שעמדו במעין צינורות לצד החלונות – מזגנים לא היו ברכבים ואנשים לא ציפו ליותר מדי – פה זה היה ברור שזה לא יעבוד – אנשים לא יוותרו על המזגן ואת האמת לבנות תשתית רמקולים שכזו לפרויקט של חודש היה יקר מדי.

הפתרון שנמצא היה גאוני למדי אך הגיע בשלב שבו כבר הייתי די מרוט עצבים מכל הפרטים הקטנים ומהצורך להעמיד פנים לחבר'ה מיס שהכול בסדר – החלטנו לשדר את הסאונד בתדר ייעודי למכשירי הרדיו ברכבים ומצאנו את פריק הטכנולוגיה שהפך את זה לפשוט -זה עבד מעולה חוץ מפעם אחד שעיצבנו את האנשים הטובים בשירות התעופה או משהו כזה.

***

הדרייב אין הלך ותפש צורה, כתבו על זה בכל מקום ,ציון נאנוס עשה עלינו כתבה לערוץ 2 והביא את מועדון החמש לאייטם ארוך של 5 דקות בחדשות שישי, ההתרגשות הייתה בשיאה.

במהלך חודש החזרנו את הדרייב אין של פעם, הותיקים שזכו להיות שם באמיתי אמרו שזה היה שחזור די מדויק וזה באמת הרגיש כמו בסיפורים של פעם.

מה שכן גורם המשיכה איכשהו הלך לאיבוד בעיני רוב הצרכנים, אולי לא היו לנו סרטים ממש טובים ואולי בעידן של מערכת קולנוע ביתית בכל בית הוא כבר לא היה ממש רלוונטי.

לי ולכל מי שהיה שם זה לא שינה כלום, זה היה קסם אחד ארוך שנמשך חודש שלם ובהקרנה של 22:00 היינו מסובבים את הרכב ונשכבים על המנוע, פותחים איזה בקבוק בירה ומשתמשים בקופונים שלי לנקניקיות לדיינר הגדול ופשוט נהנים ממשהו שהיה ברור לנו שהוא חד פעמי.

כשהפרויקט התחיל להגיע לסופו כבר היה ברור ששיווקית עשינו את העבודה – כמות היח"צ הייתה גדולה ועמדנו כמעט בכל היעדים שנקבעו, אבל היה גם ברור שזה לא חוזר לסיבוב שני.

אני עוד ניסיתי לשכנע אבל זה היה די ברור שלא יהיה "יס דרייב אין 2".

קיפלנו את העסק, פירקנו את המסך הגדול ושלחנו את המקרנה חזרה לארה"ב.

זו הייתה הפעם האחרונה שהקרינו שם סרטים.

***

לקח לי כמעט עשור אבל ביום א' אני חוזר לשם.

לא יהיו סרטים אבל יהיה מלא אקשן ודרמות וגם נצחק פה ושם ולא יהיה לי דיינר משלי אבל שמעתי שיהיו נקניקיות.

אולי גם יחליטו שלאחד מכוכבי הקולנוע הגדולים שלנו מגיע להיות מונצח באולם שהולך להיות האולם של הקבוצה שכה אהב. אולי. הלוואי.

תל אביב כבר לא צריכה דרייב אין – ומצד שני הפועל הייתה צריכה בית  ובשבילי זו עסקה נהדרת.

***

התרגשות.