בעיות השורש של הכדורגל הישראל / פוסט אורח מוטי פוזילוף

3 הבעיות המרכזיות של הכדורגל הישראלי

לפני שמקימים וועדות ולפני שמפתחים ציפיות ושוב מתאכזבים, מן הראוי שנכיר בכמה מהבעיות המרכזיות והשורשיות של הכדורגל הישראלי. רמז: זה מתחיל אי שם למטה, בגילאי הילדים.

בעקבות הכישלון האחרון של נבחרת ישראל מעוניינים בהתאחדות ובמשרד התרבות והספורט להקים וועדת חקירה שתצביע על הכשלים שלנו  אני מעוניין בלחסוך מהתאחדות את הקמת הוועדה המיותרת בכך שאמנה בפניה את שלוש הבעיות הגדולות ביותר שקיימות כרגע , אחרי שנפתור אותם נוכל לדון שוב בסוגיית המאמן ישראלי /זר .

לפני שאתחיל את טור דעה זה, אספר לכם קצת עלי.  אז ככה: הנני הבעלים של רשת אתרי ספורט "וולה" , "אימונים "  ו- "יוסקאוט" האתרים עוסקים בליגות הילדים והנוער וליגות הבוגרים הנמוכות  בישראל כבר עונה עשירית ברציפות,  במקביל להיותי מאמן כדורגל בגילאי ילדים כבר 10 שנים. את טור הדעה זה אני כותב כאחד שחי ונושם את הכדורגל הישראלי ומכיר היטב את הנפשות הפועלות בו.

*

בעיה מספר 1 – כמות שעות הפעילות הגופנית של ילדים צעירים בישראל .

כולנו היינו ילדים ובשגרת חיינו של היינו יורדים יום יום למטה לשחק בשכונה עם חברים כל יום משעה 16:00 עד שעה 20:00 . בשנים האחרונות נראה שזה עבר מעולם בהרבה מקומות. ברוב חלקי הארץ וילדים וכבר כמעט ואיננו רואים ילדים משחקים בשכונה, במקום זה לילדים יש פיתויים אחרים – גאדג'טים למיניהם. בנוסף, בתרבות של היום כבר לא נהוג שילד קטן יבלה בחוץ את כל אחה"צ, כי זה נתפס לירוד בעיני החברה. זו אחת הסיבות המרכזיות להשמנה הגוברת בקרב ילדים ובני נוער. הירידה בהיקף הפעילות הגופנית של הילדים הצעירים היא לרועץ לכולנו.  ניר לוין – המנהל המקצועי של מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אמר באחד מהראיונות-  אחרי הכישלונות האחרונים, שבמחקר שערכה מכבי תל אביבי, מחוץ לפעילות הבית ספרית ילד ממוצע מבצע סה"כ חצי שעה פעילות גופנית נוספת. כן , קראתם נכון – חצי שעה ליום !

בוא נשווה לרגע את כמות שעות הפעילות הגופנית שהיינו מבצעים מדי שבוע נניח שבעבר כל יום היינו מבלים לפחות  4 שעות בפעילות גופנית – כלומר 20 שעות שבועיות (לא כולל שישי שבת).

בואו ניקח שחקן שרשום לקבוצת כדורגל היום ובנוסף עושה עוד שעה פעילות גופנית בשבוע (חוץ מימי האימונים שלו) ונניח שיש לו 4 אימונים בשבוע (למרות שזה לא ככה ברוב המקרים) אז במקרה הטוב השחקן הזה מבצע 4 אימונים בשבוע של שעה וחצי ובמקרה הרגיל עוד שעה ביום שאין אימון במקרה הטוב שהוא עושה גם פעילות גופנית בימים שאין אימון, הוא מגרד את ה -10 שעות פעילות שזה ירידה של 50% בכמות הפעילות הגופנית בהשוואה לדורות קודמים. הירידה הזו  פוגעת במגוון התנועתי של השחקן: הוא פחות פעיל מבעבר, פחות גמיש, פחות מתנסה בכל מיני ענפי ספורט שונים. אם לצורך העניין אני מעביר לשחקנים שלי אימון כדורסל, רובם לא מסוגלים להקפיץ כדור. כל אלה פוגעים ביכולת הטכנית של השחקנים: הם נוגעים פחות בצורה משמעותית בכדור, כי הם פעילים פחות והם גם נחשפים פחות למשחקים של השכונה  שמפתחים יכולות טכניות.  געגועיי לימים שבהם היינו משחקים שעות סטנגה – משחק שאני בספק אם יש ילדים ובני נוער שמכירים בו כיום.

מה הפתרון ? הפתרון הוא הגדלת כמות שעות החינוך הגופני בבתי הספר משעה וחצי בשבוע לסדר גודל של לפחות 6 שעות. הגדלת כמות השעות צריכות להתבצע בתיאום עם המועדונים הקיימים ממגוון הקשת הספורטיבית.

בעיה מספר 2  – כמות הכדורגלניםבישראל ביחס לאוכלוסייה היא ממש נמוכה .

בישראל, לפי הנתון הרשמי האחרון, רשומים כ 28,000 שחקנים פעילים. כמה הפער של השחקנים שלנו רחוק מאירופה ? בווילס,  שבה חיים רק 3 מיליון תושבים יש כ-68,000 שחקנים רשומים,  בבוסניה  שמונה כ 3.8 מיליון אנשים יש כ-74,000 שחקנים רשומים. ככל שכמות השחקנים גדולה יותר, כך יותר קל למצוא שחקנים איכותיים וככל שהבסיס של הפירמידה קטן יותר כך קשה לייצר / למצוא כישרונות מקומיים.  מאיפה נובע המספר הנמוך הזה של שחקני כדורגל ישראלים?  הרי  ההיגיון אומר שענף הספורט הפופולארי ביותר, צריך להיות גם הענף שמושך הכי הרבה ילדים. בפועל, המציאות שונה.

הבעיה הראשונית והמרכזית היא כמות המועדונים הנמוכה בישראל. בישראל יש היום רק 950 קבוצות, לעומת וילס שבה רשומות כ-4,500 קבוצות. מה הסיבה שבישראל המספר כל כך נמוך? החסם להקים מועדון חדש בישראל הוא מאוד חזק. לדוגמא: אני מעוניין להקים מועדון, אבל אני לא יכול, כי אין מגרש, אין לי ממי לקבל מגרש, אין אף גוף שאני יכול לפנות אליו ושייתן מענה.למועדונים חדשים שרוצים לקום ולהתקיים .  כדי להקים מועדון חדש נדרשים המון כסף והמון סובלנות כדי לעבור את חבלי הלידה המאוד קשים של השנים הראשונות. ברגע שנגדיל את מספר המועדונים כמות השחקנים תגדל בקלות.  הפתרון למספר המועדונים הנמוך נמצא במועצה להסדר ההימורים, שם צריכים להקצות תקציב מיוחד למועדונים בתחילת דרכם .

הבעיה השניה היא חוסר הנגשת ענף הכדורגל לאוכלוסיה הדתית. דתיים בישראל מהווה האוכלוסיה הדתית לפחות חמישית מסך האוכלוסיה היהודית. דתיים שחיים בישראל  אינם יכולים לשחק כדורגל באופן תחרותי מאחר והכדורגל משוחק בשבת.  נכון שבשנים האחרונות הוקמה מסגרת "צו פיוס" – שמאפשרת לקבוצות דתיות לארח בימי חול, אך המסגרת הזו לא נוחלת הצלחה גדולה, מאחר ורוב הקבוצות שמשתייכות אליה הן קבוצות ברמה נמוכה. הפתרון לדעתי הוא להפוך את יום שישי ליום שבתון (הורים תירגעו, לא להוסיף עוד ימי חופש אלא להתקזז עם המורים על הימי חופש המיותרים האחרים בשנה)  ולקיים את הפעילות של מחלקות הילדים והנוער ביום שישי. ככה נפתור את סוגיית השבת ואת מצוקת המגרשים שכולם סובלים ממנה.

בעיה מספר 3 – איכות האנשים בענף הכדורגל

הבעיות שציינתי עד כה, הן בעיות שגורמות לירידה דרסטית באיכות הכדורגל הישראלי בשנים האחרונות. אם נפתור אותן נוכל לחזור לרמה שהיינו לפני 10-15 שנים, אבל לא לשם אנחנו מכוונים. אנחנו לא רוצים לחזור לרמה שהיינו, אלא אנחנו רוצים לעלות רמה ולשם כך צריך לעלות את רמת איכות של מי שמנהלים את הכדורגל שלנו – בהתאחדות לכדורגל ובמועדונים.   אני אישית חושב שהבעיה של הכדורגל מתחילה באנשים שמנהלים את הענף ממנהלי האגודות בתפקידים השונים ועד בעלי התפקידים בהתאחדות . במסגרת הפעילות שלי אני זכיתי להכיר את רוב המנהלים בשטח של מחלקות הנוער של הכדורגל בישראלי, ולצערי רמת האנשים שאמורה לתת כלים לדור העתיד היא לא גבוהה בלשון המעטה. לתפיסתם המצב לא יכול להשתפר הם לא מעוניינים לעשות כלום כדי לשפר אותו, כי הם יצטרכו לעשות פעולות משמעותית כדי לשפר את המצב זה – מה שיגרום להעמסת הנטל עליהם, לכן זה לא מעניין אותם .

מאחר ורמת המנהלים של הענף מאוד נמוכה זה מרחיק אנשי מקצוע טובים מהענף (כן , קיימים כאלה גם בישראל) כי הם לא מעוניינים להתעסק במרדף אחרי שכרם, בהתכווצות של עקרונותיהם המקצועיים בגלל ניהול חובבני של המועדון ועוד. נכון,  בישראל גם קיימים אנשי מקצוע לא טובים שמאמנים – וזה מחזיר אותי לנקודה הראשונה: אם מנהלי הענף היו איכותיים יותר, הם היו מוציאים החוצה מהמערכת את המאמנים שמאמנים רק בגלל מקורבים או שהם זולים או שאין להם כל להחליף אותם.

איך פותרים את הבעיה הזו? הפתרון הכי נכון הוא פשוט לפרק הכל ולהרכיב מחדש. לצערי, זה הוא לא פתרון ישים .  אני חושב שאם יאפשרו להציף את השוק במועדונים חדשים, עם דם חדש וצעיר, כאלה שמעוניינים לטפח דור שחקנים איכותיים, למועדונים הקיימים יהיו שתי אפשרויות: ליישר קו או להעלם מהמפה  בכל מצב זה יהיה WIN WIN  לטובת הכדורגל.

*

זהו חברים, אלו הדברים שטעוני שיפור, כפי שאני רואה אותם. כולי תקווה שמתישהו הדברים האלו יפלו על אוזניים שמקשיבות, עיניים שקוראות וידיים שרוצות לבצע שינוי.

 

 

קללת מייקל ג׳יי פוקס
תשאר, דני פדרמן, תשאר

59 Comments

דבח 22 באוקטובר 2015

עניין חשוב נוסף, מעבר לעצם הצמצום ב'פעלתנות' של ילדים היא העדר תשתית של טיפוח ספורטיבי. לא במקרה גם בימים שבהם ילדים בילו בחוץ הרבה בריצה טיפוס ומשחקי כדור לא היינו מעצמה ספורטיבית. חסרה פה תשתית של הקניית יסודות והרגלים של אתלטיקה קלה. כלומר, נדרשת גם הכוונה מקצועית של האנרגיה הספורטיבית, ברמת האימון והתשתיות.

יואב 22 באוקטובר 2015

הבן שלי מתאמן ארבע פעמים בשבוע עם הקבוצה ועוד שני אימוני שוערים מחלקתיים. ויש משחק בשבת. הוא גם משחק בשכונה בכל הזדמנות. אני סבור שזה מעולה ואולי אפילו לחוץ מידי לילד שצריך גם להיות תלמיד טוב בתיכון.
ובכלל, אם הכדורגל כאן יצליח או לא(והוא לא), זאת אחת מהדאגות האחרונות שלנו. כשחיים ברוגע-יש זמן ואיכות לתרבות הפנאי. לא טרגדיה גדולה כרגע. מי שנדבק בחיידק ימשיך ללוות את קבוצתו וזהו.
למזלי במועדון שאני אוהד, יש השקעה אדירה בכל האספקטים של מחלקת נוער. דיינו. מעולם לא היינו כח, וגם לא ניהיה. אין קיבולת לזה ותקציבים.

כסיפוביץ 22 באוקטובר 2015

יש לי ילד בכיתה ג'
"מנסה" להתאמן בכפר סבא
עבר אצל שום-שרף ואפילו ברעננה ניסו [יש לו וואחד שמאלית]

בערך השבוע החלטתי שהוא לא יתאמן כאן בארץ הקודש כדורגל [יותר נכון הוא שהחליט]
זאת לאחר שנתיים של שהייה במגרשי אימונים של זאטוטים וברקע אבות, מאמנים וכל מיני עומדים וצורחים.

משום מה כל היום מחפשים את השער.
פרסומים על ליגות כדורגל לכיתות ג
וכל מה שלא קשור לפיתוח ילדים בהבנה של טכניקה, קבוציות ומשמעת

ילדים עד גיל 10 צריכים להנות וללמוד ולא להתחרות כל היום במי הפיו פיו הבא כאן
זה הדור שאתם מגדלים כאן כבר שנים

כוכבי ג'ל בשיער שרק מחפשים את השער והכוכבות

ההורים על הקוים זו מחלה סופנית מבחינתי. הרס מוחלט של תמימות של ילדים.
שיהיה בהצלחה בחיפוש ראובן עובד הבא או ההוא שיסדר את הסוכן בבלגיה.

אודי 22 באוקטובר 2015

אתה מאשים אותו בכל בעיות הכדורגל בישראל?

כסיפוביץ 22 באוקטובר 2015

איך הבנת את זה?

no propaganda 22 באוקטובר 2015

לגבי נקודה 2:
זה נכון שיש הרבה פחות מועדונים ושחקנים רשומים אבל אני לא חושב שזה מתאר בצורה מדוייקת את כמות האנשים שמשחקים כדורגל כחובבים. פשוט בישראל נהוג לשחק סתם בשכונה ולא כחלק ממועדון, ייתכן שזה בגלל נגישות גרועה של מועדונים לציבור אבל לדעתי כמות האנשים שמשחקים כדורגל באופן קבוע בישראל גבוהה בהרבה מהכמות שרשומה במועדונים.

שי 22 באוקטובר 2015

זה אינדיקציה מצוינת לזה שיש בעיות בכדורגל הממוסד בישראל. ויש משמעות לגודל של בסיס הפירמידה, כי בגיל 12 קשה לדעת מי יתפתח לשחקן מקצועי לגיטימי.

no propaganda 22 באוקטובר 2015

לא אומר שאין בעיות, רק שהבעיות הן לא בכמות האנשים שמשחקים את המשחק.

מוטי פוזיילוף 22 באוקטובר 2015

בוודאי שאחת הבעיות היא כמות השחקנים ככל שההיצע גדול יותר של שחקנים יש יותר אפשרויות מבחר זה מתמטיקה פשוטה . נכון שגם מכמות מצומצמת ניתן להפיק יותר ע"י צוותי אימון וניהול איכותיים יותר . אבל כדי שנצא מהמצב הקדם ונתקדם קדימה חייבים לפעול במספר מישורים במקביל .

יניב פרנקו 22 באוקטובר 2015

לדעתי כשנרד לרמת העיר הבודדת הבעיה תחמיר

no propaganda 22 באוקטובר 2015

הטענה שלי היא שיש מספיק שחקנים, פשוט הם משחקים בשכונה ולא כחלק ממועדונים וזה מעוות את המספרים.

no propaganda 22 באוקטובר 2015

ויש עוד משהו, לא משתלם להיות כדורגלן בישראל. מחוץ לקבוצות הגדולות מרוויחים פחות מאשר בהייטק, אז בגיל שהילד צריך לעשות את הבחירה בין לימודים לכדורגל הוא פשוט בוחר בלימודים.

אופיר (החדש) 22 באוקטובר 2015

לדעתי זה קשור המון גם לכך שאצל בוגרים הפעולה "לעשות ספורט" ישר מתקשרת לחדר כושר בעיקר, מדי פעם אופניים. הפעולה היא יחידנית.

איפשהו גם הצבא חורץ גורלות. ככלל, רק מי שיהיה בתקן ספורטאי פעיל/מצטיין ישאר בספורט. לא הרבה עושים את החזרה לספורט. מעטים יהיו כמו ניר חזות וברק פלג שהיו לוחמים, או כמו בן בנימין שאפילו היה בקבע תקופה, ושיחק במהלך שירותו בצורה חובבנית.

D! פה ועכשיו 22 באוקטובר 2015

נקודה חשובה.
אני חושב שבכדורמים יותר ממשיכים
אבל בטח יש לזה גם קשר לכך שזה ספורט פחות מקצועני בארץ ויותר קל לשרוד גם וגם.

אופיר (החדש) 22 באוקטובר 2015

לא מכיר כל כך כדורמים (למרות עבר משפחתי), אבל אם אתה צודק לגבי זה, נראה לי שזה קשור לזה שהרבה מהקבוצות קשורות לקיבוצים. אז מישהו משתחרר, חוזר לקיבוץ ואז כמו שאני הצטרפתי כשהשתחררתי לקבוצת הכדורסל של הישוב בליגה של המועצה האיזורית – זה היה קרוב.

עובר אורח 22 באוקטובר 2015

לגבי אחוז הכדורגלנים הפעילים מסך כל האוכלוסיה –
לא התייחסת לנושא התשלום, אין לי מושג מה קורה במדינות אחרות אבל זכור לי במעומעם.
מניח שהאספקט הזה מרחיק רובד מסויים של האוכלוסיה.
בעיה נוספת היא המרחקים ממגרשי האימונים, זו נגזרת של מיעוט המועדונים שציינת, במדינה שבה 9 שעות עבודה ביום הן סטנדרט, לקחת ילד לחוג כדורגל בשעות שבדרך כלל מוקדמות משעת סיום יום עבודה של 9 שעות זה עול שמרחיק לא מעט הורים.

Matipool 23 באוקטובר 2015

נכון מאד .

כסיפוביץ 22 באוקטובר 2015

בעיה 2 היא לא בעיה אלא התעסקות בנתון לא רלוונטי מבחינתי
בעיה 3 היא בעצם השורש לכל הסיפור הזה

כל השאר הם רק סימפטומים לשרש הבעיה.
וכמו כל רופא טוב, גנן טוב או מחנך טוב אתה יודע שלעולם לא מטפלים בסימפטומים אלא מטפלים בשרש הבעייה.

לדוגמא
מתקנים יפים ומתקדמים זה מאוד נחמד ויפה שלשם זה מוציאים תקציב, אך עדין בסופו של יום הכל מנוהל ע"י אותם אלו מבעיה 3.
לכן אנשי מכבי תל אביב מסתגרים להם בבועה משל עצמם ונהנים מהאוטופיה הנוכחית. אי אפשר להאשים אותם על כך לרגע.
לחיפה יש תמיד את הבטחון בבועה שלה גם אם הבוגרים מזייפים כמה עונות.

אני אנסה לפשט את דעתי על בעיה מס 2.
אם מדינת ישראל יודעת לתכנן, לאמן ולהכין את היחידות הטובות בעולם [וזה לא מתחיל בגיל 18] , אז לא צריכה שום בעיה להשקיע את אותם משאבים אנושים בדבר הזה שנקרא ספורט.
זה הכל ענין של אג'נדה יומית שהפכה לתרבות שאי אפשר לברוח ממנה.
וזה נכון לגבי מערכת החינוך, הספורט, התרבות וכמובן האכיפה כפי שראינו לאחרונה.

מי שכבר מצליח זה בגלל בועה פרטית שהוא בנה לעצמו ומצליח לנהל אותה נכון מ- א עד ת.
לפרק ולהתחיל מחדש. מסכים לזאת.

duncan 22 באוקטובר 2015

מי ביחידות האלו? בודדים. רוב הצבא סופר בינוני. החייל שלא ביחידה עילית הוא לרוב לא עילוי.
בכדורגל יש תרבות עבריינית,עצלנית ורמאית.

כסיפוביץ 22 באוקטובר 2015

ממש לא נכון
הצבא של הצבא זה עודף בני אדם. זה נכון וזה יוצר אבטלה סמויה או כל מיני יצורים שבורחים על חייהם בזמן שתפקידם לשרת את ציבור האזרחים…אבל עוקצנות בצד..

מערכת הביטחון יודעת לסווג יפה מאוד ולקטלג את שלל אזרחיה הבאים לשרת בה.
מרמת ההוא שמפעיל ממטרות וזה תפקיד שדורש בדיוק את אותה תרבות שאתה רואה בכדורגל, ועד רמת הלוחם.

יש מספיק יחידות בצבא שמייצרות דורות על של אנשים שמובילים את התרבות [ גם החיובית] הכלכלה וכו' בארץ.
אין שום סיבה שזה לא יתקיים גם במערכות אחרות.

הסיבות שזה לא קורה הם
בעיקר סיבה מספר 3 בפוסט
רוב רובם סובלים מהמחלות שמנית וזה כולל ברברת אין סופית על מה הבעיות כאן

אורן השני 23 באוקטובר 2015

אפשר גם להכניס הרבה יותר "ספורט" בצבא, בכל השלבים וגם לג'ובניקים ותומכי לחימה. כל מי שעושה תפקיד גם לא הכי חשוב בעולם אבל בגישה של לעבוד, משפר את יכולותיו ובגרותו בכל התחומים, והספורט לא שונה מכך. אמנם זה לא יעזור לנבחרות ישראל *עכשיו*, אבל זה יעזור ליצור מודעות תרבות בריאה יותר וספורטיבית יותר שאולי תמשיך הלאה לדור הבא.

אסף THE KOP 22 באוקטובר 2015

מוטי,
אשמח אם תתייחס לנקודות הבאות.

1. מעורבות הורים – לי זה נראה כמתכון לאסון. הורים עומדים על הקווים, מקללים את שחקני היריבה, באים בטענות למאמן והנהלת הקבוצה ובאופן כללי שוכחים שהם שם לתמוך.
2. טקטיקה ע"ח טכניקה – את זה אני מכיר מהכדוריד, אבל נראה לי שקיים גם בכדורגל. מגיל צעיר מלמדים את הילדים טקטיקות ע"ח טכניקה בסיסית. בדיוק הפוך ממה שנהוג בחו"ל. מה שקורה זה שבגילאי 14-15 נבחרת ישראל מפרקת נבחרות זרות, אבל בגילאים מתקדמים יותר הגלגל מתהפך. אצלנו התהפכו היוצרות – הטקטיקה יכולה לחכות לגילאים מאוחרים יותר. הטכניקה לא. אם לא יעבדו אצל שחקן בגיל צעיר על איך עוצרים כדור ? או איך מרימים כדור תוך כדי ריצה ? או איך בועטים/מוסרים באופן מדויק ? אז בגיל מאוחר הוא כבר לא יוכל לפתח את היכולת הזאת. מאידך ללמד טקטיקות בגיל 16-17 זה קל. זה גם הגיל שהמוח נמצא במצב האופטימלי להבנות טקטיות.
3. תחרותיות הליגות לנוער/ילדים – דירגתי שלישי, אבל זאת המחלה הארורה באמת של הכדורגל הישראלי. למי באמת אכפת מי תהיה אלופת הילדים במחוז דן לגילאי 12 ? התחרותיות המטופשת הזאת גורמת חאמור בסעיף 2 לעיל וכפועל יוצא גם לסעיף 1.

אשמח על התייחסותך.

מוטי פוזיילוף 22 באוקטובר 2015

1. אני מסכים שבישראל יש מעורבות הורים גבוהה יתר על המידה , אבל איני רואה את הסיבה הזו כאחת מבעיות הליבה לתפיסתי עם המועדונים היו מנוהלים בצורה טובה ע"י אנשי מקצוע איכותיים הבעיה שציינת הייתה נפתרת .

2. נקודה זו מתקשרת לנקודה הראשונה במאמר נכון לעיתים יש מאמנים שמשנים את הפוקוס משיפור יכולות השחקן להבנה טקטית מה שגורם להרבה מה אימונים להיות בלי קצב ואיטיים וזה עוד יותר מקצין את הבעיה של שעות הפעילות הגופנית של השחקן , מילא המאמן לא טוב ולא יודע באילו דברים הם עיקר לטפל הבעיה היא שהוא לא מקבל עוד דקות עם הכדור על הדקות שהמאמן מבזבז על טקטיקה .

3. התחרותיות היא בעיה מסכים , ההתאחדות יכולה לבטל את התחרותיות יש הרבה אנשים שיגידו שהתחרותיות נגרמת בגלל אחד מהאתרים שלי "וולה" . הבעיה בתחרותיות היא שאנשים יוצאים מפרופציות וחיים משבת לשבת גם במחלקות הנוער שם ההסתכלות צריכה להיות מרתונית .

אבל כל אחת מהבעיות שציינת תפתר או תקבל מענה טוב עד מעולה עם ה -3 בעיות מרכזיות שמיפיתי ייפתרו.

היסטוריון של ספורט 22 באוקטובר 2015

עוד בעיה אחת לפחות.
היא זיין עקביות,המשכיות ,יציבות ותכנון לטוח ארוך.
עקבתי אחרי הסגלים של נבחרת ישראל בכל הקמפיינים שלה במוקדמות ובטורנירי גמר .
והנה כמה נתונים.
1. בשנים האחרונות כל כדורגלן שנתן משחק וחצי טוב משחק משחקים בנבחרת ועוד רשמיים ..לא ידידות.
דווקא קשטן החל זאת עם שיתוף של 37 שחקנים במוקדמות יורו 2008.
פרננדז שיתף 33 שחקנים וגוטמן שיתף בקמפיין הקודם 35 שחקנים .
אמנם בקמפיין הנוכחי הוא שיתף " רק" 28 שחקנים אבל.
2. בדקתי את רצף 3 הקמפיינים האחרונים .
הנתונים מדהימים לא פחות מ 54 שחקנים שיחקו ב 30 משחקי המוקדמות בסה"כ.
זה מטורף זה 5 שחקנים בכל עמדה …איך ניתן ככה לייצר הרכב יציב ?.
3. בהמשך לסעיף הקודם הרי שרק 5 שחקנים שיחקו יותר מ50 אחוז מהזמן ( אוואטר,בן חיים ,טיבי ,נאתכו וזהבי).
השחקן השישי שיחק 40 אחוז מהזמן ( רפאלוב).
5 השחקנים הבאים שיחקו 33-37 אחוז מהזמן.
השחקן ה 17 שיחק כבר פחות מ 25 אחוז מהזמן איך ניתן לייצר יציבות ?.

4. מבין עלו ששיחקו 50 אחוז ומעלה אז טיבי וזהבי שיחקו קצת יותר מ50 אחוז מהזמן ( 53 -54 אחוז). אוואט שפרש שיחק 65 אחוז מהזמן ( בגלל שהחסיר את הקמפיין האחרון ).
ככה יוצא למעשה שרק שני שחקנים שיחקו שני שליש ומעלה ( בן חיים הבלם 79 אחוז ונאתכו 72).

5. עכשיו תחשבו איך אפשר לייצר שיטה ,תיאום ,הבנה וכו' אם אין שחקן אחד שהגיע ל 80 אחוז וכל טורניר ואפילו בתוכו ישנם כל כך הרבה תחלופות ?.
ספרד למשל משחקת שנים עם בסיס יציב ( קאסיאס ,פיקה ולפניו פויול ,בוסקטטס ,צ'אבי ( עד שפרש) ,אנייסטה,פאברגס. ועד לא מזמן וייה וטורס. כנ"ל גרמניה עם נואייר,בואינג,להאם ( עד שפרש) קרוס,אוזיל ,חודידה,שווישטנגר ,מולר ואפילו קלוזה ופודלסקי ( עד מוקדמות היורו האחרונים).

6. זה מתבטא למעשה גם במבקיעים ומבשלים.בטורניר מוקדמות 2012 מלך השערים היה בניון ….ושם הוא גמר.
במוקדמות מונדיאל האחרון בן בסט כבש 7 שערים ב571 דקות שזה שער כל 82 דקות.
אך לפני ואחרי בן בסט לא כבש …זה קצת קשה כשאתה לא משחק…..תגידו שבן בסט היה רע בליגה…אתם צודקים רק קחו בחשבון שלא כל שחקן ליגה טוב הוא טוב גם בנבחרת והפוך.
כאן בארץ שופטים כל שחקן יותר מדי לפי המשחק האחרון שלו …ככה דאבור הגיע לנבחרת עכשיו .אמנם זה חשוב אבל יש עוד קריטריונים ולדעתי לפחות יש עוד קריטריונים וכמו שלאו למשל נתן לפודלסקי לשחק שנים בנבחרת גם כשהיה חלש בקבוצה וכן קלוזה הפצוע והמבוגר ( והאמינו לי היו לו מספיק אלטרנטיבות ).
ככה גם בארץ יכולים להמשיך לתת צ'אנס למי שהוכיח עצמו במדי הנבחרת ( לפחות עד אשר " יוכיח אחרת ")
נמשיך הלאה בטורניר הנוכחי מלך השערים היה דמארי ( 5) והוא עשה זאת ב 39 אחוז בלבד ( היה פצוע ).
מלך שערי שלושת הטורנירים האחרונים במצטבר הוא חמד ( 9) והוא עשה זאת ב35 אחוז מהזמן בלבד.
מסקנה בשביל לייצר הצלחה צריך זמן ואמון .
אם יהיה זאת השחקנים יאמינו יותר בעצמם ויקבלו ביטחון.
שורה תחתונה.
הנבחרת קיבלה מתנה גדולה בדמות ההגרלה שלא מותירה סיכוי של ממש …זה יאפשר לבעל מקצוע לבנות סגל רציני ומוגבש שלא יתחלף ממשחק למשחק ואז אולי משהו ישתנה .

אסף THE KOP 22 באוקטובר 2015

ברקוביץ :-)

אופיר (החדש) 22 באוקטובר 2015

מסכים עם הנקודות שלך ב100%.

לגבי הנקודה ה1 – היום הרבה ילדים אפילו לא הולכים את הדרך לבית הספר וחזרה. הורים מקפיצים, אוטובוסים על מרחקי הליכה והדובדבן שבקצפת – אופניים חשמליות.

Freddy Wr.Up 23 באוקטובר 2015

זה היום… אבל מי שמשחקים בנבחרת ישראל היום הם בחורים בשנות ה 20.
ובשאר העולם ההורים לא מסיעים את הילדים?….

אופיר (החדש) 23 באוקטובר 2015

יש לי בני דודים שגרים במינכן. הם היו בשוק מכמות הילדים שמסתובבים עם אופניים חשמליות כשהיו פה בביקור לאחרונה. זה לא מדד מחקרי, אבל בכל זאת יש פה נקודה.

בכל מקרה, על חוסר הפעילות חייבים לפצות במסגרות מחייבות, כלומר בתי הספר. אחרת זה לא יקרה…

איציק 22 באוקטובר 2015

סליחה, אבל פרט לנקודה 3, כל השאר ממש לא סיבות לכישלון (אולי תומכי כישלון, אך לא הסיבות). אלו תרוצים לכישלון כדי לפטור את המערכת מהכישלון.
נכון שהיום הילדים משחקים ופעילים פחות מבעבר, וחבל, אבל: כם כשהיו יותר עסוקים בספורט הכדורגל היה על הקרשים; תופעה זו ישנה גם במדינות אחרות ועדיין שם רמת הכדורגל לא יורדת. זה קורה כי תרבות הכדורגל מפותחת ומתופחת ולכן גורמים סביבתיים משפיעים הרבה פחות.
לגבי בעיית הכדורגל בשבת זה שטויות. גם שחייה, ג'ודו ושייט לרוב מתקיימים בשבת. שם אנחנו רואים שיפור או לפחות אי ירידה. למה? הדתיים לא אוהבים ים, או לפחות בריכה. לא מתעניינים להרביץ אחד לשני כמו החילונים? הסיבה היא בגישה המיקצועית והמקצוענית של העוסקים בדבר. להעביר את הכדורגל ליום שישי לא מעשי כיוון שיש עוד דברים פרט לבית ספר אשר מאד מגבילים אפשרות זו.
לגבי סעיף שלוש, זה לא נכון שהיא הבעיה של הכדורגל הישראלי, הכדורגל הישראלי הוא הבעיה עצמה. עד שלא ניפטר ממנו הוא ישאר הבעיה. צריך להרוס אותו לגמרי, לסגור את ההתאחדות ולסלק את כולם. רק אז יוכל לצמוח משהו חדש, רק גם הוא יהיה ברברי כמו הנוכחי אם לא יהיו חסמים ומגבלות חוקיות כדי שכל מיני עיני/לוזון/טביב/שרף וכו' לא יוכלו לדרוך בקרבת כל מקום שמריח כדורגל. צריך שלמאמן קבוצה צעירה תהיה תעודה מיוחדת, לא רק שלא מספיק לאסור על מדריך לאמן כי אם רק למאמן, דרוש שתהיה לו תעודה לאימון ילדים ונוער. מאמן כזה יצטרך לעבור קורסים בחינוך, בשינוים פיזיולוגים של ילדים וסיכונים למינהם, לחייב שמועדון שמחזיק קבוצת נוער גם יחזיק מדריכים/מחנכים שיעזרו להם בלימודים, בבעיות אחרות כדי שלא נקבל אנשים מוגבלים שרק נוגחים. נער שיש לו חינוך/ערכים/השכלה (לא חייב 5 מתמטיקה ופיזיקה) יהיה גם כדורגלן טוב יותר. מגבלות אלו יעלו בהתחלה בהקטנה דרסטית של מספר המועדונים, אך בטווח הארוך יותר זו תהייה ברכה. מי שישקיע בחינוך היום ויהיה סבלני, יקצור יופי של פירות בעתיד.

מוטי פוזיילוף 23 באוקטובר 2015

היי איציק, במערב אירופה גם נעלמה תופעת השכונה אך זה צומצם ע"י העלאת כמות זמן החינוך הגופני . השבוע סיפר לי אמנון רז (לשעבר יור איגוד המאמנים) שבגמניה לדוגמא פעמיים בשבוע הלימודים מתחילים ב 10 וכל הילדים בין 8-10 בבוקר עושים פעילות במסגרת המועדונים שלהם הם שייכים . פה בישראל לעומת השינוי ההתנהגותי הבולט כמות שעות החינוך הגופני לא השתנה במשך כמה עשורים . אני מסכים שגם לפני זה רמת הכדורגל לא הייתה מספיק טובה הבעיה היא כעת שרמת הכדורגל בירידה תלולה והסיבה הראשונה היא הגורם המרכזי לך . לתפיסתי כדי לשנות את המגמה חייבים קודם כל לזהות את הבעיות הנל ולטפל בהם .

איציק 23 באוקטובר 2015

כפי שכתבתי, היתי מוכן לקבל טיעון מפוקפק זה עם גם היתה ירידה הג'ודו, גלישה, שחייה. אך המצב הפוך שם, כלומר למרות הירידה בפעילות ספורטיבית ממוצעת לילד הם עושים משהו נכון. אז לפני שמנסים לסובב את מערכת החינוך (דבר כמעט בלתי אפשרי, וגם יש דברים דחופים יותר לטפל במערכת החינך מאשר שעות ספורט), אולי כדאי להסתכל פנימה, לראות למה בענפים אחרים זה מצליח ולאמץ כמה דברים שיהיו רלונטיים לכדורגל.

מוטי פוזיילוף 23 באוקטובר 2015

לדעתי לא ניתן להשוות ענפי ספורט יחידנים לקבוצתיים. גם בכדורגל ובכדורסל פה ושם אתה רואה שחקנים נהדרים , ניר ביטון דור פרץ אבל אלו הבלחות שבמקרה קרו . בענפי ספורט קבוצתיים כדי להיות איכותיים צריך שבין היתר יהיה מסה של שחקנים וכמובן ניהול טוב יותר.

איציק 23 באוקטובר 2015

יש כ-11 שחיינים איכותיים. האם יש 11 כדורגלנים כאלו? ועדיין בכדורגל בסיס הפירמידה הרבה יותר רחב. לכן כל מה שאתה אומר שקול ללחפש תרוץ כדי לחפות על ניהול כושל. העיניין הוא שאתה מודה בניהול כושל, אז למה לתרץ דווקא ככה?

מוטי פוזיילוף 23 באוקטובר 2015

ניהול כושל הוא בעיה אני מסכים , אבל הגדלת כמות האנשים מאפשרת בבירור הגדלת האפשרות לאתר שחקנים איכותיים . שיפור הניהול בלי להגדיל את כמות השחקנים לא יפתור את המצב שאנחנו נמצאים בו עכשיו .

איציק 23 באוקטובר 2015

שיפור הניהול באופן טבעי יגדיל את בסיס הפרמידה. לא צריך להגדיל אותה באופן מלאכותי, כאשר הניהול בכול הרמות יהיה טוב הבסיס יגדל באופן טבעי כחלק מהתהליך. לרוב (לא תמיד) אילוצים מלאכותיים בסופו של דבר לא מביאים לתוצאות חיוביות. צריך לעשות דברים נכון ואז זה כנראה יסתדר.

מוטי פוזיילוף 24 באוקטובר 2015

לא אמרתי שצריך להגדיל באופן מלאכותי , אמרתי שצריך להוריד את חסמי הכניסה למועדונים חדשים וזה יגרום לגידול טבעי

איציק 24 באוקטובר 2015

ובא נחשוב מה יקרה… יתווספו עוד ילדים למערכת מושחטת, לא מיקצטעית עם ניהול גרוע ומאמנים עם הפנים (פה ושם זה אחרת, אבל זניח). במה זה יןעיל? העליה תהיה פיקציה כי עם הזמן זה שוב ירד. הורדת חסמים כשלעצמו זו החיאה מלאכותית לגופה שמתה מזמן.

שחר 22 באוקטובר 2015

בגרמניה ילדים עד גיל 11 לא משחקים בליגה, מתאמנים בעיקר במסגרת בית הספר (תחת פיקוח ובסיוע מאמני ילדים של מועדוני הכדורגל) ומקסימום משתתפים בטורנירים קצרים. באנגליה מתחילים להתחרות בכדורגל בגיל מבוגר יותר.

לדברי אחד ממאמני הילדים בקבוצת פרייבורג We believe it is not good for a nine-year-old to play [regularly] for a professional football club because it changes the reasons why he plays football". זה משקף את ההבנה של ההתפתחות הפזיולוגית והרגשית של הילד. אימון נכון מבחינה רגשית בשלב הזה מסביר למה כבוגרים הם קמים מהר יותר מתיקול ולא רבים עם החבר לקבוצה שלא מסר מדויק. משהו שבגיל 20 כבר אי אפשר לתקן. הבנה של ההבדל בין הגיל הכרונולגי לגיל הביולוגי מסביר למה אין טעם בליגות תחרותיות בגילאים צעירים, למעט אם רוצים לדכא ולהפריש את אלו שמתחילים את ההתפתחות הפיזיולוגית בגיל מאוחר, ולהשלות את אלו שמתחילים להתפתח בגיל מוקדם.

בגרמניה עד 15 גיל מותר לקבוצות להעלות בנים ובנות יחד למשחק. כי הנצחון בגיל הזה הוא עדיין לא מטרה.

והאתר של כותב הטור, יוסקור, נותן ציונים לילדים החל מקטגוריה ילדים א', ובדף אחר באתר יש לוח דרושים לשחקנים החל מגיל 10. איך יכול להיות שחסר שוער לקבוצה של עד גיל 10? שחסר מגן? איך מחליטים ליעד ילד לתפקיד במגרש כבר בגיל הזה? איזה מערכת מביאה מאמן למצב שהוא לא מוכן שילד ישחק תפקיד מסוים, או שהילד עצמו מסרב (או יותר גרוע, אבא שלו מסרב)? אם באתלטיקה ילדים מתחרים בשלל מקצועות, איך בכדורגל הם נסגרים על תפקיד בגיל צעיר?

עד גיל 9 ילד לא חוצה את הכביש לבד כי ראיית העומק שלו ושדה הראייה שלו עדיין מתפתחים. איך אפשר לצעוק על ילד כזה שהוא לא מוסר טוב? שהוא צריך להרים את הראש ולחפש את החברים שלו?

אימון ילדים הוא מקצוע שונה מאימון מבוגרים. יש להם תכונות פיסיולוגיות שונות, יכולת הפשטה שונה (נגזרת מזה למשל דרך הסברת תרגיל ומתן פידבק), צריך לדעת לאתר את השלב הרגשי בו הם נמצאים מבחינת התפתחות ועוד, ועוד. אין מזה דבר וחצי דבר בכדורגל הישראלי.

כשזה המצב, לתלות את רמת הכדורגלנים בארץ במספר שעות הפעילות הגופנית שלהם זו בדיחה עצובה. אין בארץ אימון ילדים בכדורגל. פשוט אין.

אופיר (החדש) 22 באוקטובר 2015

זה לא כזה מנותק. אולי הדוגמה הכי טובה להשוואה היא הצבא. כשהייתי לפני כמה שנים מפקד בהכשרה קרבחת דיבר איתנו בעל תפקיד כלשהו בהדרכת כושר בצבא והסביר שאומנם החיילים הטריים מגיעים אינטליגנטים יותר אבל נקודת הפתיחה של הכושר שלהם נורא נמוכה ביחס לעבר.

שחר 22 באוקטובר 2015

זה נכון שיש בעיה רחבה. בסוציולוגיה ואנתרופולוגיה מדברים על זה שהפכנו (בני האדם בעולם המערבי) לחברה יושבנית. אנחנו בעיקר יושבים. גם התזונה הפכה למשמינה יותר. אבל זה לא ייחודי לישראל. לא רק בישראל יש את המסכים המפתים למניהם (סלולארי, מחשב, טלוויזיה) ומסיעים ילדים ממקום למקום. ובכל זאת היכולות המופגנות בספורט המקצועני רק הולכות ומשתפרות, בכל ההיבטים. זה קורה כי יש מסגרות חכמות יותר, שמתאימות את עצמן למצב. עושים את זה למשל על ידי זה שהופכים את הספורט לחלק אינטגראלי ממערכת החינוך. שפעילות גופנית לילדים היא לא רק הישגית, מה שמאפשר לילדים להתמיד בלי לחוות תחושה של כשלון. שמייצרים מסגרות שמגיעות לילדים רבים יותר. זה נעשה כי מבינים את החשיבות של פעילות גופנית לילדים ונוער ואת התרומה של ספורט להתפתחות הרגשית והגופנית של הילד, כל זמן שמאמנים נכון כמובן. בארץ אין אפילו מעט מזה. ובגלל זה בסוגי הספורט הנפוצים – כדורגל, כדורסל, טניס ישראל הולכת אחורה ביחס לעולם. גם כשמחליטים בארץ להשקיע בספורט נישתי יותר כמו כדורעף נשים (הפרויקט של זלינגר) או כדוריד זה לא מצליח. ובמקום שכבר אפשר לעשות משהו – חוגי כדורגל לילדים – עובדים הכי לא נכון שאפשר.

אופיר (החדש) 23 באוקטובר 2015

אין בינינו ויכוח. כתבת שההתמודדות עם הבעיה היא ע"י הפיכת הספורט לחלק אינטגרלי במערכת החינוך. כל עוד זה לא קורה בארץ, יש בסיס לטענה שחוסר הפעילות הגופנית היא בעיית שורש בספורט הישראלי.

לכן הויכוח ביננו הוא אך ורק האם הטענה הזאת היא בדיחה עצובה כמו שאתה ציינת.

זיו 22 באוקטובר 2015

בעיה 2 היא הרבה יותר רחבה. הבעיה היא שיש קהילות שלמות שלמעשה מודרות מכדורגל ולא מדובר על דתיים בלבד.
איך זה שאין עולי ברה"מ לשעבר וילדים שלהם. הרי מדובר באוכלוסיה שכן משקיעה בספורט.
אותו דבר לגבי מי שנכנה אוכלוסיית הלא מקובלים שהרי בדרך כלל תמצא חתך די דומה ברוב קבוצות הכדורגל ומי שלא שייך לחתך הזה מאוד יתקשה להשתלב כי פשוט שאר הילדים לא יקבלו אותו גם אם הוא סופר מוכשר. וואלה ספק אם ילד רזה נמוך מארץ אחרת היה בכלל עולה בהרכב. מזל שכזה ילד הלך לשחק בברצלונה

יאיר 23 באוקטובר 2015

אהלן פרנקו,

אחת הבעיות המרכזיות כפי שאני רואה את המצב היא רמת המאמנים בגילאי הילדים.
אם מישהו רוצה לעבור קורס מדיריכי כדורגל מה התנאי קבלה? 3 שנים נסיון תחרותי ומצידם שזה יהיה בילדים ג'. בתאוריה יש ראיון אישי ומבחני קבלה מעשיים אך זו חרטה אחת גדולה ואם יש לך את התנאי הראשון הרי התקבלת לקורס.
איך קבעו שניסיון תחרותי הוא המגביל למאמן נוער? נראה שאף אחד שם לא ישב וחשב לעומק מה בכלל מאמן צריך, אני יכול לחשוב בקלות על עשרה קריטריונים טובים יותר למיון בקורס מדריכי כדורגל מאשר זה.

בנוסף ברגע שאותו מדריך עבר את הקורס ולא ניכנס כרגע להאם הקורס עצמו איכותי או לא (בוינגייט לפחות מעל 95% ממי שהתחילו את הקורס גם יוצאים עם תעודה ביד) אין שום עליו שום פיקוח ושום העשרה. הוא לא נשלח מהמועדונים להשתמויות, אין לו לרב את האמצעים הכלכליים לטוס להרצאות וביקורים במתקני אימונים בחו"ל ובארץ במקרה הטוב מביאים מומחה או שניים בשנה להרצאות שפתוחות לקהל הרחב. בקיצור ההתפתחות המקצועית שלו תלויה בניסיון שלו בשטח, בשיח עם מאמנים אחרים ואולי גם באינטרנט אם הוא ממש יסודי.

אני סבור שאם רוצים להרים פה את הרמה של המעט מדי ילדים שבאים לחוגי הכדורגל (המאוד יקרים אגב) חייבים לדאוג למאמנים איכותיים יותר. ולא צריך לחכות שבעלי המועדונים יחליטו לעשות זאת או המכונים שמעבירים את ההכשרה, זה צריך לבוא מגבוהה אחרת… ובכן אנחנו רואים לנגד עינינו מה קורה במצב הקיים.

מקווה להתייחסותך, שיהיה סוף שבוע שקט, יאיר.

מוטי פוזיילוף 23 באוקטובר 2015

היי יאיר , הבעיה שתיארת היא נכונה בהחלטה אסטרטגית של גופי ההדרכה השונים (ההתאחדות ווינגייט וכו) להציף את השוק במדריכי כדורגל נובעת מהחלטה כלכלית טהורה כיום יש כ- 8 (אולי יותר ) שפועלים ב 3 מחזורים בשנה , זה עומר שכל שנה מגדילים את ההיצע של המאמנים בכ – 200 שכל נפח המאמנים הדרושים במערכת היא כ 1600 , אבל מאחר וזה קורס מאוד כלכלי לגופי ההדרכה הם ממשיכים איתו ולא יעלו את הרף .

אבל גם שהשוק מוצף המאמנים שחלקם הגדול אכן לא איכותי , אם מנהלי המחלקות ומנהלי הענף היו איכותיים גם ולא מחפשים סתם לסתום חורים ומתייחסים לעסק ברצינות אנשים אלו היו מוצאים את עצמם מחוץ לענף . אבל לצערי המצב כיום לא ככה ותוכל להתקל במאות מאמנים לא איכותיים שנמועדונים משאירים ממגוון סיבות לא הגיוניות . לדוגמא במועדון שאני מכיר במשך כמה שנים עובד מאמן שמערכת יודעת שהוא חלש אבל היא נעזרת בו בדברים אחרים ולכן היא משמרת אותו ויש עוד מלא דוגמאות כאלה לצערי .
הדג מסריח מהראש הכל מתחיל מניהול הענף

יאיר 23 באוקטובר 2015

זה בדיוק העניין שבעלי הקבוצות לא הולכים לשנות את המדיניות שלהם להעסיק מאמנים לא מוצלחים רק כי יש להם תעודת מדריך ולכן השינוי צריך לבוא מגבוה יותר, מדיני יותר.
אני לא אומר רק להקשיח את תנאי הקבלה ותנאי המעבר אלא להסתכל על זה אחרת לגמרי. הסינון של 3 שנים נסיון תחרותי אומר שתנאי הבסיס הוא להיות טוב בכדורגל יחסית ושראית כבר איך מתנהל אימון של קבוצת ילדים/נוער. אבל מבחני קבלה פשוטים יכולים לסנן מבחינת רמה הרבה-הרבה יותר טוב כי יש לא מעט שהיו בקבוצות אך אינם שחקנים טובים כלל, מה גם שעולה שאלה מהותית מאוד האם מאמן בכלל צריך להיות שחקן טוב או רק לדעת לבצע את הדברים הבסיסיים (שגם על צורך זה עונים מבחני קבלה מעשיים פשוטים), והרי לאספט השני- החומר העיקרי שלומדים בקורס הוא איך להעביר אימון, תכנים ושיטות כך שגם הגורש השני שהמאמן העתידי התנסה בתור ילד באימונים של קבוצות תחרותיות איננו רלוונטי.

מה כן? צריך לחשוב מה מאמן מוצלח צריך למשל יכולת לפתור בעיות, אמפתיה, יצירתיות, מוסר עבודה ועוד ועוד ואת הדברים האלו לבדוק באמצעות ראיונות אישיים ומבחני קבלה ולא על סמך תנאים מטופשים שהתקבלו לפני אני לא יודע כמה זמן וממשיכים איתם עד היום.

אגב כשפניתי לשלמה סביה, ראש הדרכת המאמנים במנהל הספורט ושאלתי אותו על הסוגיה הוא ענה לי ש: נמצא הגיון בכך שמאמן יהיה כזה שחווה כילד 3 שנים של נסיון תחרותי בקבוצת כדורגל גם אם אינך מבין אותו.
תשובה מצוינת ומנומקת ללא ספק..

יאיר 23 באוקטובר 2015

אגב וסליחה מוטי לא שמתי לב שהפוסט הוא שלך. כך שכמובן הטענה הראשונה הייתה מופנית אליך ותודה על ההתייחסות.

Freddy Wr.Up 23 באוקטובר 2015

הכדורגל הוא רק מדגם מייצג של הספורט התחרותי בישראל.
ככלל, אנחנו מעפנים בספורט באופן כללי. שלל המדליות האולימפיות הדל שלנו לאורך ההיסטוריה מוכיח זאת היטב.
זה שהיום ילדים עושים פחות פעילות גופנית (נגיד) לא מסביר למה ביובל פלוס השנים לפני כן נבחרת ישראל הגיעה למעט מאוד, וגם המעט שהגיעה אליו (2 אולימפיאדות ומונדיאל) היו כששיחקנו באסיה\אוקיאניה (שמאז התקדמו מאוד).
הכדורגל הוא רק מראה של כל הספורט הישראלי.
תכלס לא חשוב לי שנבחרת ישראל או ספורטאי ישראלי ספציפי יצליחו. יותר חשוב לי שיהיו יותר מתקנים לספורט עממי ושיותר אנשים יעסקו בספורט חובבני. שתהיה תרבות ספורט של אהבה לעשיית ספורט ולא איזו שאיפה לאומית למדליה פעם ב 4 שנים הוא העפלה לאיזה טורניר חשוב (ראה מכבי ת"א בליגת האלופות למשל – דמיינו את נבחרת ישראל…)
כשתהיה תרבות ספורט ואהבה לספורט, שאר חלקי הפאזל יסתדרו מעצמם.

Gil - Zimbabwe 23 באוקטובר 2015

צריך לבטל את כל תרבות המועדונים עד גיל 17, הכל צרייך לעבור לבתי – הספר. הילדים יסיימו לימודים ויהיו מחוייבים להשתתף בפעילות ספורטיבית למשך שעתיים.
רק מועדון עם אקדמייה שעומדת בדרישות יורשה לאמן אצלו ילדים.
כל תקציב האגודות לילדים ונערים יעבור לבתי הספר, הבית ספר יצור את המגרשים החסרים שאתה מדבר עליו, בתי הספר יעסיקו אך ורק מאמנים שיהיו ברמה הנאותה.
מגיל מסויים (15?) בתי הספר יתחילו להתחרות ביניהם בפיקוח משרד החינוך (אגב, במידה מסויימת זה יפתור את בעייית הדתיים שאתה מדבר עליה, אני אישית לא מאמין בה).
מי שבאמת מוכשר ייצא בגיל 17 לקבוצת נוער שמשוייכת לאגודה ומי שלא ימשיך להיות מחוייב לפעילות הספורטיבית במסגרת בית הספר.

Guss 23 באוקטובר 2015

עלתה פה הנקודה של ההורים והסעות. זאת נקודה קריטית, אך לא רק הסעות אלא גם אימון וליווי מהבית.
הילד של בת זוגתי (בן תשע וחצי) משחק בקבוצה בקיבוץ. אני עובד בעמותה. למרות שאני אמור לעבוד משהו כמו 40 שעות בשבוע, הרבה פעמים צריך להשאר שעות נוספות, כי צריך, וכולם רוצים לתרום להצלחת הארגון, וברור שאין כסף לשעות נוספות. ואני לא עובד בהייטק, כן? רק בעמותה. ובתכלס עובד 50+ שעות. אז אני חוזר הביתה ב-7, ואין לי זמן להשקיע בו בתור שחקן כדורגל. הנקודה של ההסעות ברורה- אם הילד היה משחק במקום שצריך להסיע אותו אז לא ברור איך היינו מסתדרים, וכשבאמת צריך להסיע אותו למשחק מחוץ לקיבוץ אז לא תמיד מצליח.
אבל מעבר לזה- אין לי יכולת לשחק עם הילד במגרש או בחצר כי צריך כבר לטפל בארוחת ערב, מקלחות וכו׳.
עכשיו, יש לי חברים בארה״ב ובאירופה שעובדים בתפקידים מקבילים לי בעמותות שם. ב-5 הם יוצאים מהעבודה, נקודה. בהוראת המנהלים. אנשי כח האדם של העמותה באו לחברה שלי בוושינגטון ואמרו לה שהיא חייבת להפסיק לעשות שעות נוספות, כי זה לא חוקי. אז הם חוזרים הביתה בזמן סביר להיות עם הילדים. שם חוק זה חוק. אבל לא רק זה, אלא שם מבינים שעובד צריך זמן להיות עם המשפחה אחרי הצהריים.
בעבר גרתי שנה בניו יורק וראיתי מה המשמעות של תרבות עבודה סבירה- אחרי הצהריים ובערב הפארקים והגנים מלאים בהורים (אבות ואמהות) שמשחקים עם הילדים- בעיקר בייסבול אבל גם כדורגל. משחקים איתם גם בחצרות הבתים.
ואני? הייתי מת לשחק כמה פעמים בשבוע עם הילד- לחזק לו את היסודות שהוא לא מקבל בקבוצה, טיפול בכדור תוך כדי ריצה, בעיטה ומסירה בתנועה. אבל אין לי סיכוי ככה. וכמו שכבר כתבו כאן, באימון כולם רוצים להיות חלוצים, כולם רוצים להיות דריבליסטים. הילד רוצה להתאמן על פנדלים ובעיטות כשהכדור עומד, ואף אחד לא עובד איתו על איך לעבוד עם כדור זז, כאילו שכדורגל זה משחק ״חיובים״.
אז לא נראה לי שבשם הכדורגל נשנה את תרבות העבודה בישראל. אבל שלא נתפלא כשקבוצות ישראליות מגיעות לאירופה ומאבדות כדור אחרי 2 מסירות.

Matipool 23 באוקטובר 2015

+1
אני כיום אב לשניים גדולים ( בן 21 ובת 19 ) ולאחד צעיר ( 5 ) . מאז שהגדולים היו קטנים , התעקשתי בכל מקום עבודה על מה שקראתי לו ״יום המשפחה״ . כל יום שלישי בשעה 15:30 אני כבר לא בעבודה . אחר הצהריים הזה בתוספת סופי השבוע היו מוקדשים בעיקר לילדים ועם הרבה כדורגל ברקע ( בעיקר עם הגדול ) . שחקן כדורגל מקצועי לא יצא ממנו בסוף אבל לפחות היו לנו המון שעות כדורגל משותפות . מקווה שיהיו לי כוחות לעשות את זה גם עם הקטן כי חוץ מההתבגרות שלי , יש גם את השינוי המטורף של הטכנולוגיה והאטרקציות שהשתנו כל כך בהפרש של 15 שנים בין גידול הילדים .

יותם 23 באוקטובר 2015

השאלה האמיתית בעיני היא בהנתן המשאבים והבעיות שיש לנו האם כדורגל זה באמת מה שצריך לטפל בו. כי בעיניי כל שקל ממשלתי שיושקע אקסטרא בכדורגל עכשיו צריך ללכת לתחזק דברים. אז יאללה, אנחנו גרועים בכדורגל, ביג פאקינג דיל.

יותם 23 באוקטובר 2015

זו תגובה למי שאומר שצריך להגדיל את התקציב. בנוגע לניהול הכסף שכבר קיים אני מתחבר לרוב מה שנאמר פה. אנשים לא איכותיים, ליגות מיותרות מגיל 8, מעורבות יתר של ההורים ותרבות השופוני… הכל נכון. כדורגל בארץ זה משחק של ערסים, וזה גם גורם להורים לדחוף את הילדים החוצה.

פראליה 23 באוקטובר 2015

מכיר מקרוב ומסכים עם רב הסיבות למצב, בעיניי בעיה מס' 3 היא הכי משמעותית –
אחד הרגעים שנחרטו בזיכרוני יותר מאחרים במהלך לימודיי בוינגייט הוא יום אימון עם צוות האקדמיה של מנצ'סטר יונייטד –
אחד מאנשי הצוות, לא איש צעיר, סיפר בגאווה על הג'וב שלו. איש על רמה, מוכשר, אינטלגנטי ומחוייב, שסיפר שיש לו את הג'וב הכי טוב בעולם –
נהנה לעבוד במה שהוא הכי אוהב, משתכר בכבוד+, זוכה להכיר מקומות בעולם ומרגיש שייך ותורם לגידול דור העתיד.
איזה מרחק עצום ולא נראה שניתן לגישור, למה שקורה כאן – צעירים בני 21-28 שבאים לאימון שחוקים כי הם צריכים להשלים
הכנסה למינימום בחוגי התעמלות בבתי-ספר, רובם אינם מוכשרים למשרה החשובה אותה הם אמורים למלא.
איזה ילדים יצמחו תחת ידיהם? בעיקר חסרי יסודות ומוטיבציה.

פורד פרפקט 23 באוקטובר 2015

מעדיפים את התוצאות ולא את היסודות. כשהייתי ילד שיחקתי כדורסל ועבדנו המון על יסודות באימונים בלי קשר לזה שכל זמן פנוי היינו בחוץ ושיחקנו מה שלא יהיה. היתרון שלנו באותם יסודות נתן לנו את האפשרות לנצח קבוצות שהיו ביתרון פיזי ברור עלינו. זה מה שחסר לדעתי בארצנו הקטנטונת. וכן העדיפות של הילדים לדרך הקלה. להיות בבית ולהיות כוכבים בג'ל בשבתות. חבל

רפאל 23 באוקטובר 2015

מוטי,
ממש מעניין לקרוא, שמחים שעלית להתקפה.
אולי תהיה אחד מהאנשים שמביאים מנסיונם לוועדה לקידום הכדורגל ( ועל הדרך תיהנה מבורקס ),
מי שיש בכוחו לתת תקציבים, לקבוע מדיניות ולהתוות דרך חייב שיהיה להם יועצים טובים ברמת השטח.

לאף אחד מאיתנו אין ספק שספורט וכדורגל טוב נבנים מהתרבות והשורש.
רק אבקש לעמוד רגע על ההבדל בין רמה מקצועית לבין איכות התחרות בליגה.

בגרמניה והולנד למשל יש תרבות כדורגל מאוד מפותחת, מרמת הילדים ועד המקצוענים.
אצטדיונים יפהפיים, מהנים, אווירה נהדרת גם בליגות הנמוכות יותר. הרגשה של קרנבל ויריבות ספורטיבית המרוממת את הגוף והנפש : ).
אבל ברמת הגיוון והעניין בליגה, שתיהן על הפנים.
הטענה שלי היא פשוטה- הכדורגל שם מצויין למרות השיטה הנהוגה שם בליגת המקצוענים, בטח ובוודאי לא בזכותה.
כפי שארה"ב מעצמה למרות כל הבולשיט שהולך שם ולא בזכותו.

כחלק מכל נסיון אמיתי לקדם את הכדורגל ותרבות הספורט בארץ, יהיה עלינו להתמודד גם עם הסוגייה המהותית של הגדלת ההיצע התחרותי בליגה וכיצד ניתן להגיד לידי הכרעה ישירה ולא רק הכרעה למי שיש יותר כסף.
ברור שגם עם סדרות פלייאוף הקבוצות העשירות ימשיכו להביא הרבה יותר קהל ושחקנים וערך המותג שלהם ימשיך להתעצם, אבל זה יבוא כחלק מהגדלת העוגה הכללית ולא כמו היום שזה על חשבון האחרות.
האימפריות של היום בונות את עצמן בכך שהן מדכאות כל תקווה או סיכוי של הקבוצות האחרות לבוא לידי ביטוי לאורך זמן.

זו תפיסה שחייבים לשנות בד בבד עם השינוי המקצועי שכפי שהמחשת לנו, היסודות שלו הם קודם כל של אג'נדה ומחשבה.

יותם 23 באוקטובר 2015

אל יאוש, אותי שכנעת. אני אוהד ליברפול והשנה שבה היינו רלוונטיים הייתה שווה בנרבה מ7 השנים שלפניה. הוספתי לזה את העובדה שאני אוהד בוסטון בנ.ב.א ושם אין לי ספק שנחזור להיות רלוונטים בימי חיי (בניגוד לליברפול בפריימרליג) וקיבלת בן אדם משוכנע שהשיטה שבה מאבדים עניין במחזור הפתיחה (או החמישי) שגויה מהיסוד. תמשיך ככה!

רפאל 24 באוקטובר 2015

אם אוהד ליברפול התייאש אז מה יאמרו אוהדי ניוקאסל, טוטנהאם והפטישים… ( ויש עוד עשרות דוגמאות כמובן ).
החוכמה האמיתית היא להמשיך בדרך שמביאה התקדמות ואולי תוצאות ולא רק מחמאות, למרות ששיחקת אותה עם החיזוק : ) .

בגדול, המטרה היא לנסות לשנות בישראל.
הנקודות שרשם מוטי בפוסט תקפות ונכונות בכל זמן ושעה ולא חושב שיש מישהו שלא מסכים.
העניין הוא שאנשים אוהבים להשתמש בטיעון של היסודות הלקויים/תשתיות לא מספקות וכו' בשביל לענות על שאלות אחרות לגמרי- למשל, למה הליגה מוכרעת ע"י כסף גדול ומאזן לאורך זמן ולא בהכרעה ישירה.
מדינות אירופה הוכיחו שאין קשר ישיר בין תרבות כדורגל וגידול שחקנים לבין ליגה תחרותית בריאה ומגוונת.
השאיפה הריאלית והבריאה, לדעתי, צריכה להיות לשלב בין שני הדברים והם משלימים אחד את השני.
בהמשך לדבריו של מוטי במדור התגובות, אוסיף שגם אם הפערים הכלכליים אף ימשיכו לצמוח בעקבות ליגה פופולארית וטובה יותר ( מן הסתם המועדונים המבוססים והמפורסמים זה מכבר ירוויחו הכי הרבה ויגדילו את הקהל/מכירת מוצרים נלווים וכו' ), עם יותר שחקנים שיש להם בסיס ברמה גבוהה יהיה ניתן לקבוצות נוספות להחזיק סגלים איכותיים מספיק בשביל להאמין שאפשר לנצח קבוצה עשירה ועמוקה יותר גם בסדרה של הטוב מחמש.
מה גם שלא יהיו חייבים לעבור לאחד המועדונים הגדולים ( של ימינו ) על מנת לשחק על משהו משמעותי, כי גם במאבק על מקום חמישי למעשה מתמודדים על האליפות לא פחות ממי שנמצא במקום הראשון ( לשם כאמור ישנם תמריצים נוספים- אירופה ויתרון ביתיות לאורך הפלייאוף ).

תכל'ס, נצטרך להקים סוג של התארגנות נחמדה שמבקשת לקדם את הרעיון הזה.
בכל מקרה אני מתכוון השנה לצאת לסוג של הפגנות תמיכה בכדורגל תחרותי יותר באמצעות הכרעה ישירה ומתן ביטוי רחב יותר לכל הקבוצות.
יהיה מוזר בהתחלה… בכל זאת, בנאדם עומד לבד עם איזה שלט ופלאיירים.
בסופו של דבר חייבים להילחם על האמת שלנו וזה מה שיש.

בהצלחה לכולנו : )

מוטי פוזיילוף 23 באוקטובר 2015

היי רפאל , ראשית תודה :) .
לגבי הנקודה שלך ברגע שאנחנו נכשיר שחקנים במחלקות נוער לרמה גבוהה יותר התחרותיות בליגה תעלה באופן אוטומטי . וגם קבוצות עם תקציבים דלים תוכל להתמודד יחסית עם מועדונים גדולים כי יהיו להם שחקני בית איכותיים .

Comments closed