בחזרה לעתיד 3

הי פרנקו מה קורה.

ככה על הבוקר ביום שלישי נכנס אליי למשרד דני (שם בדוי) אוהד מכבי חיפה. ראית את המשחק אתמול ? איזה תחת יש לו לזהבי הזה ? איך הלכתם על אלמוג כהן ולא עליו.

מה אתה רוצה מהחיים שלי נבחתי בחזרה. עזוב אותי, גם ככה יש לי משחק קשה בשבת נגד קרית שמונה על הירידה.

נו. אני רציני. ראיתי בפייסבוק שזה אבקסיס שהיה נגד.

עזבתי לרגע את המיילים וסגרתי את הדלת.

אני הולך להראות לך משהו שרק לנו אוהדי הפועל יש. מכונת זמן. תתרכז ושים לב. כי תיכף נכנס פה אפקט של חזרה בזמן.

*

השנה היא השנה של אוסקר. בינואר חוזר זהבי להפועל. הוא מתקבל בשדה על ידי פואד ואומר למצלמות שהוא שמח לחזור הביתה.

בעונה הזו הוא לא מטביע את חותמו על הקבוצה אבל כבר בקיץ הוא מדיח את פנדורי ומגיע לאירופה. הוא וגילי ודמארי הופכים לשלישיה מפחידה . לוקחים דאבל קל (כי ככה זה אליפויות בהפועל זה בא עם גביע) ואז עולים לצמפיונס.

הפועל חוזרת לימים של גוטמן. מנצחת כל דרבי. מפחידה את היריבות . שוברת את הלב של הצהובים וההיסטוריה נראית אחרת.

וואו.

*

מטורף אמר לי הירוק . מטורף.

מתי פיתחתם את המכונה הזו ? בסוף שנות ה70 אני מספר לו, היו שנים קשות בכדורסל ועבדנו על הפיתוח המורכב הזה, הרבה טסטים ובסוף המוצר עובד.

אז איך אתה לא אוכל את הלב. האבקסיס הזה חסם את הדרך שלכם לגאולה.

עזוב.

לא עוזב.

עזוב.

טוב תראה, זה לא אבקסיס , זה רמון, לא היה סיכוי אמיתי לעסקה הזו, אלמוג כהן בא בחינם לחצי שנה בעסקת קומבינה של מני ויצמן, לרמון לא היה באמת את הכסף לשלם לפאלרמו ולחתום על חוזה ארוך טווח, מה גם שזהבי ידע עם מי יש לו עסק.

*

תגיד הוא ממשיך לחפור. אתה יכול לעשות לי כזה עם חיפה.

בטח אני אומר.

אבל אף מילה החוצה. תתרכז. הנה בא האפקט של החזרה בזמן.

*

השנה היא השנה של אוסקר. בינואר חוזר זהבי למכבי חיפה. הוא מתקבל בשדה על ידי מתן גילור ואומר למצלמות שהוא שמח לבוא לחיפה ומרגיש שיש לו חוב לאוהדים שם על טדי.

בעונה הזו הוא לא מטביע את חותמו על הקבוצה אבל הם מנצחים ומנצחים ובקרב אוהדי מכבי חיפה נפוץ המשפט "אם רק זהבי ובנאדו היו פותחים את העונה" .

בשנה שלאחר מכן הכל מתחבר וחיפה זוכה באליפות. ואז סמי עופר. ואז 25,000 מנויים, אליפויות ואירופה ודחקות של הפרוסנרים בפייסבוק.

*

וואו . איזה טירוף הוא מחייך מבסוט. תחשוב מה היה יכול להיות פה.

אני מסתכל אליו ואומר לו.

אתה  חושב שככה זה היה קורה. לחצתם על הכפתור הורוד במכונה.

תלחץ על האדום בבקשה וחכה לאפקט.

*

השנה היא השנה של אוסקר. בינואר חוזר זהבי למכבי חיפה. הוא מתקבל בשדה על ידי מתן גילור ואומר למצלמות שהוא שמח לבוא לחיפה ומרגיש שיש לו חוב לאוהדים שם על טדי.

בעונה הזו הוא לא מטביע את חותמו על הקבוצה אבל הם מנצחים ומנצחים ובקרב אוהדי מכבי חיפה נפוץ המשפט "אם רק זהבי ובנאדו היו פותחים את העונה" .

בשנה שלאחר מכן מכבי חיפה פותחת לא טוב את העונה. הכדור שלג מתחיל לרוץ. בכלבו קוראים לזהבי פלופ. בינואר הוא יורד לספסל. בקיץ שלאחר מכן הוא הקפטן של קבוצת המנודים….

*

הגזמת. זה זהבי. תן לי ללחוץ על הכפתור המשולש.

יאללה בסדר.

אחד אחרון נודניק.

*

השנה היא השנה של אוסקר. בינואר חוזר זהבי למכבי חיפה. הוא מתקבל בשדה על ידי מתן גילור ואומר למצלמות שהוא שמח לבוא לחיפה ומרגיש שיש לו חוב לאוהדים שם על טדי.

בעונה הזו הוא לא מטביע את חותמו על הקבוצה אבל הם מנצחים ומנצחים ובקרב אוהדי מכבי חיפה נפוץ המשפט "אם רק זהבי ובנאדו היו פותחים את העונה" .

בשנה שלאחר מכן הכל מתחבר וחיפה זוכה באליפות. ואז סמי עופר. ואז 25,000 מנויים ואז מגיעה ההצעה ממכלן ויענקלה שחר מוכר אותו .

*

יותר הגיוני הוא לוחש.

ופתאום דפיקה בדלת.

יוסי (שם בדוי) הבאר שבעי נכנס – מה אתם עושים הוא אומר. מה אתם לא שבוזים מאתמול.

פחות ממך אני אומר.

הוא משפיל מבט.

נמאס לי. הייתי בטוח שהפעם זה זה.

עמה יעמיק אני לוחש לו.

עמה יעמיק הוא מחזיר בחזרה.

פתאום צילצול הפלאפון של יוסי הרינגטון זה "איזה כייף חמש הפרש" – אנחנו מסתכלים עליו בזעם , עמה יעמיק אמרנו, אתה אשם בהכל, אי אפשר לסמוך עליכם בכלום.

אני יודע הוא לוחש.

שים לי את המכונת זמן בבקשה.

דני מסתכל עליי. איך הוא יודע על המכונת זמן. הוא משלנו אני אומר לו. אדום. הפועל. לוזר. עשינו ב2002 הסכם עודפים איתם ומאז יש להם את הסיסמא.

*

יוסי מתרכז. אני מתרכז. דני מתרכז.

אין אפקט של מכונת זמן.

אני דופק על המכונה. מכבה ומדליק.

יוסי מתרכז. אני מתרכז. דני מתרכז.

אין אפקט של מכונת זמן.

*

זה לא עובד יוסי. אני מצטער. אין סרט כזה שבעונה של אוסקר הוא היה חותם בנגב.

*

יוסי מתרכז. אני מתרכז. דני מתרכז.

כוסאומו הכדורגל הזה אומר יוסי

כוסאומו הכדורגל הזה אומר דני.

כוסאומו הכדורגל הזה אני אומר.

*

כוסאומו.

קווים מקבילים בדמותם של זהבי וקרי
קלופומניה (2) - לפני דורטמונד

51 Comments

אדם 14 באפריל 2016

השוות בין מתן גילור לפואד?

אריאל גרייזס 14 באפריל 2016

באמת לא הוגן, פואד לא כזה פנאט

יואב 14 באפריל 2016

(((((((((:

ניב 14 באפריל 2016

גדול

אריאל גרייזס 14 באפריל 2016

מעולה

ארז 14 באפריל 2016

אמרו את זה קודם, לפניי. לא משנה.
ענק!

עדי אבני 14 באפריל 2016

מזל שלא הראית מה קורה בלחיצת הכפתור הוורוד כשזהבי מגיע להפועל, ואיך כולם צוחקים עלינו שהעדפנו את זהבי, ההוא שחזר למכור בורקסים ברמתשרון על אלמוג כהן, קפטן מכבי תל אביב שרק השנה עומד לאבד את תואר כדורגלו העונה לכח העולה שלהם, אחד בן רייכרט…
רוצה לומר- זהבי עשה את מכבי, ומכבי את זהבי. לצערי. האחד לא מצליח בלי השניה

עורב סגול 14 באפריל 2016

ענק!

matipool 14 באפריל 2016

טוב !

מתן גילור 14 באפריל 2016

פנטסטי. צחקתי בקול.

גיא זהר 14 באפריל 2016

מצוין. אנשים הסתובבו בעיר חפויי ראש כמו בגמר הגביע. וכמו שעדי אומר בויכוח ההיסטורי של מה יותר חשוב הזהבי או הקבוצה אני שם את הכף על הקבוצה. גם אם היה חוזר להפועל או לחיפה דבר לא היה משתנה חוץ מהעלייה לצ'מפיונס השנה. בכל זאת, יש גבול. בהקשר הזה החזרה של ברדה השפיעה על בש לא פחות (כמובן שהתקציב גדל באופן משמעותי במקביל)

אדם בן דוד 14 באפריל 2016

יש כזה עם אישור לליבוביץ לשחק?
יש כזה עם שער שדה לבפאלו?
יש כזה עם נבחרת ישראל והמונדיאל ב90?

עזוב.

סעמק.

עורב סגול 14 באפריל 2016

יש כזה עם הפתק "יגאל במוצאי שבת כשכל השמאלנים יהיו בהפגנה תאסוף אותי ונלך לאכול פיצה, מרגלית"

אריק האדום 14 באפריל 2016

בטח שיש!!! זה בכלל השבכ"כ עשה את זה! יגאל אכל פיצה!
#מחכה לעונה הבאה של "צל של אמת"

w 14 באפריל 2016

אדם,
פעם היה כזה עם נבחרת ישראל ויורו 2000, אם זה עוזר לך…

___________________________________________________________

חגיגת הכדורגל ההולנדית הגדולה עמדה להיפתח בתוך שבוע ואחי ואני ממש לא התכוונו להפסיד אותה. יכולתי לשמוע את יאקוב מועך את פחית הבירה שלו עד לדירה שלי בכרונינגן כשהודעתי לו שזה לא יקרה. "הרגע חזרתי ממשרד הכרטיסים – כל המשחקים של הולנד סולד אאוט", הסברתי לו בנימה של אכזבה. "אז מה עושים?", שאלתי. כסף לספסרים לא היה לנו, אבל הסכמנו מראש שבמקרה שלא נהיה במשחקים של הולנד, ננסה להתגנב למשחקים אחרים.

"תגיד, עדיין יש לך את דגל הכחול-לבן שאמא הביאה לך מהביקור בירושלים?", שבר יאקוב את הדממה. "יכול להיות", עניתי מבלי להבין לאן הוא חותר. יאקוב צחקק: "ראית חדשות? שמעת מה קורה ביזראל?. "כן, ראיתי שהם יצאו מלבנון, אבל מה זה קשור עכשיו?", הקשיתי. "שום לבנון, הנבחרת שלהם נחתה היום בשחיפהול. תכין את שרשרת המגן דוד שקיבלת לבר מצווה", שאג, " הולכים לראות את ברקוביץ' בלייב!!!".

טלפון אחד לדוד מאיר מחיפה, ומעטפה עם השמות שלנו עליה עשתה את דרכה לבלגיה והולנד 2000. שנינו ראינו את משחק ההעפלה ההיסטורי של יזראל לטורניר אחרי ניצחון מרשים על דנמרק, אבל לרגע לא חשבנו להעדיף את הנבחרת של אבותינו על האוראנג' שלנו, במיוחד לא כשהשתיים הוגרלו לאותו הבית.

בזמן שאספנו את הכרטיסים למשחק הראשון מול צרפת בקופות האצטדיון בברוז', יאקוב התחיל להפליג בתיאורים ששמע ברדיו. "אומרים שיש להם שחקן חצי ביוני. הוא גדל בדרום המדינה ליד הכור האטומי ושהוא מכונה אינספקטור גאדג'ט של הכדורגל היזראלי", הוא השוויץ. "זה לא היוסי ההוא שדוד מאיר סידר לו מבחנים באייאקס לפני כמה שנים?", שאלתי. "איך אתה חושב שהשגנו את הכרטיסים?", קרץ, ופנה לגלגל לו סיגריה מהעשב שהביא מהבית.

מחוץ למגרש, האווירה הזכירה לי את יום העצמאות שבילינו בקיבוץ ראש הנקרה אחרי התיכון. קללות בעברית מילאו את האוויר יחד עם עשן המנגלים שהישראלים הרימו בכל פינה. אוהד בחולצה כחולה של גדוד מילואים התווכח עם שוטרים שנזפו בו על שהסתובב עם ארגזי קרטיבים ללא רישיון. יאקוב קשקש משהו על החושים המסחריים החדים של היהודים לאורך ההיסטוריה ועל איך הם עומדים להחזיר את ההשקעה הודות לסחורה שקנו בזול במרכז העיר ומכרו ביוקר מחוץ לאצטדיון, אבל אני כבר שקעתי בתוכנייה שלי שבישרה לנו שיוסי בניון עומד להפוך לסחורה חמה בעצמו.

לדוחק העצום בכניסה ליציע, גם 15 ימי עצמאות בקיבוץ לא היו יכולים להכין אותנו: היזראלים שנתקעו עם ארגזי צעיפים, פופקורן ומה לעזאזל שזה לא היה שהם ניסו למכור שם, חיכו עד לרגע האחרון בכדי להיכנס למגרש ואז רמסו אחד את השני בניסיון להיות ראשונים בתור. הסדרנים הבלגים החביבים עטו מבטים של אימה ובוודאי קיבלו פלאשבקים מאסון הייזל, בעוד אנחנו נדחקנו לסוף התור והגענו למושבים שלנו רק בדקה ה-15.

30 שניות אחרי שהתיישבנו חזינו בחור ענק בהגנה, שלורן בלאן ניצל כדי לעשות 0:1 לצרפת. משפחה ישראלית מרובת ילדים מאחורינו פיזרה על פני כל השורה שלה לכלוך בכמות שהייתה מפרנסת בכבוד את המזבלה העירונית באוטרכט ובמחצית הייתה עסוקה בדיונים על השלכות מותו של חאפז אל אסד אמש יותר מאשר הייתה מוטרדת מההגנה הישראלית. הנרי ו-וילטורד שילשו את היתרון עד הסיום ולמרות שלא היה ברור לנו למה, רוב האוהדים בכחול יצאו מהאצטדיון גאים כאילו הם ניצחו 0:3 ולא להיפך.

חמישה ימים ו-177 ק"מ מאוחר יותר, ברוטרדם, יאקוב ואני לא לקחנו סיכונים ונכנסו לאצטדיון החדש כשעתיים לפני שריקת הפתיחה למשחק של הולנד מול יזראל. העובדה שעל הדשא עמד להתחיל סוג של דרבי עבורנו לא גרמה לי תחילה לרצות שברגקאמפ וחבריו ייכשלו למרות שלדעתי יאקוב כבר הספיק להישבות בקסמיהם של ברקוביץ' את רביבו והיה לגמרי בעד יזראל. בעוד ביציעים המחזה היה מאוד מבלבל (בצד של ההולנדים הונפו דגלי יזראל, בצד של האורחים הונפו כרזות של קרויף, שפינוזה ועלי גראס), המחצית הראשונה הייתה מאלפת: הכחולים שטפו את המגרש בתצוגה התקפית נדירה ורק חוסר מזל מנע מהם לעלות ליתרון.

הכוכבים ההולנדיים הובכו שוב ושוב ע"י הקשר הימני של ווטפורד, אלון חזן, בעוד "הקונקורד" של ניס, אלון מזרחי, קיבל אספקה שוטפת של כדורים מהקיצוני של סלטה ויגו. בהפסקה, במצב של 0:0, יאקוב כבר עבר לדבר בעברית עם בחור מיוזע בחולצה של 'טוטו'. 7 דקות מהרגע בו החלטתי שפאק איט, אני רוצה שיזראל תנצח, אחד הבלמים 'שלנו' חטף התכווצות שרירים וקלוייברט כבש את הראשון. למרות שעמוק בליבי האמנתי שיזראל שווה ניצחון, הרוח פשוט נטשה את המפרשים שלהם ודה בור וזנדן קבעו 0:3 לאוראנג'.

ברכבת הביתה, הזכר האחרון למזרח התיכון נשטף ביחד עם היזראלים שניסו להתפלח לנסיעה ללא כרטיס והורדו ממנה, והולנד חזרה לרגע לדמות למקום בו גדלנו, במקום למעצמת הגרעינים השחורים שהיא הפכה להיות לפתע. "ראיתי אותך כוסס שם ציפורניים. אין טעם שתכחיש, שנינו בעד יזראל בטורניר הזה!", תקף אותי יאקוב. אחרי מספר דקות של עיכול יריתי חזרה: "אין לי איך להסביר את זה, אבל להגיע לחצי הגמר עם המארחת ולעוף בפנדלים זו כבר לא המשימה שלנו. אני רק רוצה לראות גול כחול-לבן". יאקוב נראה מופתע מהחזון הציוני שלי, אבל מיד חזר לשדר קונקרטיות: "חבל שתכניס את עצמך למצב הזה. צרפת ניצחה היום את צ'כיה 1:2 ואין לנו יותר סיכוי לעלות. המשחק השלישי יהיה לפרוטוקול בלבד". "אחותך לפרוטוקול בלבד", חתכתי, "רק גויים מוותרים בקלות".

במהלך חמשת הימים הבאים לא היו אוהדים יותר אדוקים ליזראל מאשר שנינו. בביקורים היומיים שלנו באימונים של נבחרתנו החדשה כבר זיהינו את כל הפרצופים בסגל, ולהוציא תקרית לא נעימה במהלכה נזרקנו מהיציע בחשד שאנחנו מרגלים צ'כים, לאורך כל אימון ניתחנו כל מערך אפשרי שיוכל להעניק לנו את השער ואת הניצחון המיוחל. יאקוב טען שזה לא סביר בעליל שעד שהגענו לטורניר גדול נסיים אותו עם 0 שערים ו-0 נקודות, ובכדי להראות לי כמה הוא מאמין בכך הוא הימר על 1,500 הגילדן האחרונים שלו שיזראל תנצח 0:2 והחל להסתובב עם החולצה מספר 3 של דוד אמסלם, אותה החליף עם אוהדת בבלונד מלאכותי תמורת שקית עשבים.

עכשיו כבר לא הייתה דרך חזרה. הולנד ניצחה את צרפת בסטייל 2:3 במשחק ענק שלא עניין אותנו בכלל, ואנחנו דחפנו בתור בליאז'. המהפך הושלם: משני יהודים הולנדים ממוצעים, הפכנו לצמד יזראלים יהיר, מזיע ובטוח בעצמו, ובינינו לבין השגת המטרה עמדה רק צ'כיה. "מי זאת בכלל צ'כיה?", הסביר יאקוב ביציע, "ביורו 96' היה להם פוקס של החיים, ושקוף שאין להם בלם שמסוגל לעצור את האווירון". כשטל בנין בעט למשקוף בדקה ה-30 הוא צעק לעבר הזקנה הצ'כית מתחתינו: "עזרתם לגרמניה במלחמה, יא נאצים. עוד רגע ונשלים עליכם אנשלוס כמו שעשינו במוקדמות לאוסטרים ולבאריץ', יימח שמו".

מתוך תחושת גורל זרה אך מוכרת, הצטנפתי בכיסאי ורק קיוויתי שבניון יעשה משהו ויציל אותנו מגורל ההשפלה. בדקה ה-63 בניון קרקס את הגנת היריבה וסידר לנימני שער בטוח, אבל האחרון העדיף להתחזות ברחבה. לפתע הכול התפרק בתוך שניות: שמיצר הבקיע בנגיחה אחרי מצב נייח, רביבו הורחק בעבירה מגעילה של תסכול, ושמיצר, שוב הוא – זה שביציע טענו שהוא לא פוגע ממטר – סובב את הסכין עם שער חצי עצמי של בלם כבד בשם בן שמעון.

שניות אחרי שריקת הסיום, האצטדיון התרוקן במהירות מפחידה מיזראלים. יאקוב ואני נותרנו לבדנו ביציע בין ערימות ענקיות של זבל ותלים של קליפות גרעינים. אחי מירר בבכי וחישב כמה ג'ויינטים היה יכול לקנות באלפי הגילדנים שהפסיד ואני רק תהיתי איך נשאבתי למערבולת הזו. ואז, ברגע שלכד את כל מהותנו ומהות המורשת עליה גדלנו, יאקוב הרים את פניו אליי ושאל בדמעות: "עוד פעם מצב נייח? האבנט דה ג'ואיש פיפול סאפרד אינף?".

מכביסט 15 באפריל 2016

זה נהדר .
מאיפה זה ?

שי 15 באפריל 2016

מהמגירה..

matipool 15 באפריל 2016

מעולה .

MOBY 15 באפריל 2016

נפלא

אדם בן דוד 15 באפריל 2016

כמה זמן זה התבא במגירה?

תודה ששיתפת

גיסנו 16 באפריל 2016

יש לי דה ז'ה וו מ"שם המשחק" אם אני לא טועה…

אביטל 14 באפריל 2016

נהדר תענוג לקרוא!

תענוג לקרוא את הכתיבה שלך וגם תענוג לקרוא על הסבל שלכם

אריק האדום 14 באפריל 2016

תריץ במכונה מה היה קורה אם אלי טביב לא היה זוכה בבמב"י….

נץים 14 באפריל 2016

ענק!!!!! "אם רק זהבי ובנאדו היו פותחים את העונה" הרג אותי

פאקו 14 באפריל 2016

PMSL

MOBY 14 באפריל 2016

די כבר, אין הגיון…
כולם יודעים שבשדה זהבי פוגש את
לירן חולצה אפורה.
ענק
סעמק

MOBY 14 באפריל 2016

כוסאומו

יוסי 14 באפריל 2016

גאוני!

שלו 14 באפריל 2016

המצב בו הפועל סובלת, הוא סוג של מצב סימביוזה.
כולם נהנים אוהדי מכבי והפועל.
טקסט ענק.

יניב פרנקו 14 באפריל 2016

אני נראה לך נהנה שלו….
כוסאומו.

שלו 14 באפריל 2016

לפחות נהנה מהסבל

רינוס מיכלס 14 באפריל 2016

ענק יניב , ענק !

צחקתי בקול ☺

הזכרת לי גם את – " המבזק של ז'אק " עם מכונת הזמן …

בבקשה עוד טורים בסגנון הזה !
לא רק מפני שאתה כותב יפה , אלא ששאר הטורים ( לאו דווקא שלך ) בדה באזר , מנכסים ומייצרים יותר מדי רצינות לדברים , שבסך הכל אמורים להוות כחווייה בידורית וסיפורית

תולעת 14 באפריל 2016

:D

אסף יאנקו 14 באפריל 2016

נפלא

בלאנקו 14 באפריל 2016

LOL

גיל שלי 14 באפריל 2016

תזכיר לי פרנקו, בחרת במספר שבע בגלל הערצתך לזהבי, נכון?

יניב פרנקו 14 באפריל 2016

קרוב.
אני והוא בחרנו בספרה 7 מאותה סיבה אני מניח.

בלייק 14 באפריל 2016

אלי דריקס?

שגיא 14 באפריל 2016

קאנטונה?

ערן קאלימי 14 באפריל 2016

זה מכונה עושה זהבי בכל קבוצה!

נהדר יניב.

אמיתי 14 באפריל 2016

מעולה ומגעיל

ששון 14 באפריל 2016

יפה.

טרנטה 14 באפריל 2016

מעולה! הכי אהבתי את הקטע עם יוסי הבאר שבעי כי אני יודע ממקור ראשון שזה אכן ככה :)

שגיא 14 באפריל 2016

מעולה.

אנונימוס 14 באפריל 2016

מזכיר לי מאד את הטור המיתולוגי של עלי מוהר על אילו הפועל הייתה וינרית. וזו מבחינתי המחמאה הכי גדולה שיש :)

ירוק 14 באפריל 2016

ענק! מעולה ומדכא בו זמנית יניב. סחטיין.
(כשחושבים על זה, גם ככה המצב מדכא אז על זה אני לא נותן לך קרדיט).

ערן (המקורי) 15 באפריל 2016

גדול!

דור בלוך 15 באפריל 2016

גאונות

Funfun 15 באפריל 2016

גדול. שנון

גם הבית ירוק 18 באפריל 2016

תגיד לקובי יגאלי שיפסיק לעשן

Comments closed