ארז אשכנזי ז"ל

אדום שלא יישכח

בשנים האחרונות אני מתחבט ארוכות ביחסי אל שער 5 , כמו כל אוהד מתחיל שם גדלתי, ואז התבגרתי קצת וחברים לחצו שנעבור לשערים של המבוגרים , איפה שאפשר לשבת רוב המשחק ושער 5 שלנו אינו קל לעיכול ולפעמים מייצר תחושות חמוצות פנימה והחוצה.

אבל מדי פעם אני מציץ לשם ורואה את השלטים שתלויים לזכרם של אלה שלא יעשו לעולם את המסלול בין היציעים, שלנצח יישארו בזיכרון של חבריהם כאנשי שער 5.

*

אם אני עוצם את העיניים ומדמיין את בלומפילד , סתם משחק, יום שבת אחרי צהריים, הנה מוכר הגרעינים והקולה, הנה הצעירים עם התופים, הדמויות המיתולוגיות, הטכסים הקבועים.

ויש בהם את השלטים שלא משתנים, נדמה שמשחק לא יכול להתחיל בלעדיהם.

השלט "ארז אשכנזי אדום שלא יישכח " הוא כזה.

תמיד שם. כבר כל כך הרבה זמן.

*

הטכסט המופיע כאן הוא מתוך כתבה באתר הקבוצה שפורסמה לפני כמה שנים וכתבת וידאו מערוץ 10.

*

מלח הארץ. שתי מילים שמגדירות יותר מכל את האיש הענק והמקסים בשם ארז אשכנזי. אשכנזי ליווה את הפועל ת"א במשחקי החוץ והבית וישב שנים בשער 5, הוא נהרג במהלך פעילות מבצעית ביחידת העילית של חיל הים בתאריך 27.6.2003, שבועיים בלבד אחרי יום הולדתו ה-21. ארז היה בחור גדול מימדים אך בד בבד היה איש עדין שהתעסק יותר באנשים שסביבו מאשר בו עצמו ודאג להתנדב לעזור איפה שרק התאפשר לו.
עוד לפני הכניסה לבית של ינון אשכנזי בקיבוץ רשפים שבעמק בית שאן, מרגישים תחושה טובה באוויר. האיש המקסים מקבל כל אורח בחיבוק אבהי ואוהב ובחיוך ענק. ינון הוא דמות מוכרת במשפחת הפועל ת"א, הוא החל את דרכו בקבוצת הכדורסל לפני עשרות שנים ואט אט עשה דרכו גם לכדורגל. החיוך והחום של ינון מסתירים סיפור עצוב ביותר על מות בנו. ינון דואג למספר לא קטן של קבוצות בעמק בית שאן לביגוד וציוד ונמצא איתם בקשר יום יומי כדי לענות על כל צרכיהם. העונה נרשמה קבוצת כדורגל לילדים בהתאחדות לכדורגל תחת השם הפועל "ארז" בית שאן. סמל הקבוצה הוא שילוב של סמל השייטת וסמלה של הפועל ת"א, מבחינת ינון, אין שילוב טוב יותר.

*
"במקור אני אוהד הפועל פ"ת שם נולדתי, תמיד התאכזבתי מהם, אבא שלי היה אוהד הפועל ת"א והחיבור עם הקבוצה היה טבעי. בכדורסל מכיתה ב' הייתי אוהד של הפועל ת"א, בתקופה של עמי שלף, זייגר וגוט, מאוד אהבתי ספורט כילד, המורה שלי לספורט היה נותן לי כסף לקנות לו עיתון ספורט במכולת, בדרך מהמכולת הייתי מספיק לקרוא את כל העיתון. שארז נולד כולם כבר היו אדומים, הוא נולד במהלך מלחמת של"ג, לכן קראנו לו ארז, מגיל אפס הוא ינק את הפועל. שהפועל היו בארצית לפני משחק העלייה לא לקחנו את ארז, המצאנו לו איזה סיפור אני אפילו לא יודע למה לא לקחנו אותו, הוא רצה להרוג אותי אחרי זה. שהוא התבגר הוא התחיל ללכת לשער 5 ושם נשאר. עד הצבא היה לו מנוי, שהתגייס לשייטת הגיע פחות אבל תמיד התעדכן מה חדש ומה קורה בקבוצה, המשחק האחרון שלו היה חצי שנה לפני שנהרג, הוא נשלח לקורס בצבא והגיע לבלומפילד. המשחק היה נגד אשדוד, טסנו באיילון והגענו לשריקת הפתיחה, אלוני, חבר טוב שלו ממעגן מיכאל שמר לו כיסא והם ישבו תמיד יחד, הוא היה מזמין אותי לשער חמש אבל זה לא בשבילי כל כך."

"עברנו כל מיני משברים במשפחה, ארז תמיד נשאר חזק. הוא היה תלמיד מצוין, תמיד העיר למי שהפריע בכיתה, תמיד אהב לעזור ולהתנדב. פעם בחודש היה הולך להתנדב עם ילדים מוגבלים, אוכל איתם ומשחק איתם. הוא היה ילד מקסים, ואוהד חבל על הזמן, היה מכיר את כל השירים, תמיד היה מזייף אבל לא הפסיק לשיר"
ארז נסע עם הקבוצה לאירופה?
"ב-2002 הוא בדיוק היה בצבא, אני והבת שלי היינו בצ'לסי והתקשרנו אליו, הוא אכל את הלב על זה שנשאר בארץ."
*
"בחודש האחרון שלו הרגשתי הרבה לחץ, הייתה באוויר הרגשה שמשהו יקרה, אי אפשר להסביר, בתור אבא של לוחם שייטת אתה מדמיין את הדברים הקשים ביותר. בחודש האחרון ההרגשה הייתה רעה, הוא לא סיפר לי פרטים רק שיש להם הרבה פעילות. הוא היה מפקד חוליית רפואה בשייטת, הם ניסו לתפוס מבוקש גדול בעזה, דיברתי איתו יומיים לפני הפעולה כי רציתי לעשות להם ערב גיבוש לכל הפלגה. הם הגיעו לבית של המבוקש, ארז נלחם עם צוות מבוגר ממנו כי היה חלק מחוליית הרפואה. הוא ביקש ממפקד הכח לשנות מיקום כדי היות בשליטה טובה יותר. פתאום יצא ערבי מהבית והזהיר את כולם, תוך שניות הם הפעילו מטענים סביב כל הבית, ארז נשכב על מטען ונפצע אנוש, פינו אותו לבית חולים, החברים שלו המשיכו להילחם ואחר כך גם הרסו את הבית."

*

"יש הרבה רגעים שארז חסר לי, משחקים קריטיים בבלומפילד למשל, אני מסתכל על התמונה שלו, אני שואל את עצמי איפה הילד עכשיו. לפני שנה היה גמר גביע, הייתי בלחץ הלכתי בבוקר לבית קברות וסיפרתי לו ודיברתי איתו, שלקחנו את הגביע בכיתי, רון ציבלין ניגש אלי יחד עם מוני הראל וניחמו אותי, ממש הרגשתי שארז במשחק. קשה בלעדיו, כל הזמן הוא חסר בהכל, אני שמח שאני יכול לחיות עם השכול ועם הדברים שאני עושה לזכרו, אחרת הייתי מידרדר למקומות לא טובים. שאני בא לבלומפילד לא יעזור שום דבר, אני מרגיש שארז כבר שם. בגולים אני לא קופץ, אני יושב בשקט במרומי שער 2, קשה לי להתרגש בבלומפילד, בבית אני קופץ מאושר, אבל לראות את החבר'ה יושבים בשערים ארבע-חמש רוקדים ושרים שירים שהתחלפו מהתקופה של ארז, הוא כל כך חסר."
אתה חושב שארז מרוצה מהדברים שהוא רואה מלמעלה?
"אני חושב שפחות ממצב הקבוצה כרגע, אבל אין ספק שהוא מרוצה מבתי הספר שהשאיר אחריו. כמו שאמר אחד המאמנים, זה הדבר שארז היה הכי רוצה, זו הייתה הצוואה שלו, שנעזור לילדים מיוחדים. שאתה מגיע אליהם אתה שוכח מהכל ומתרכז רק בהם. מה שאנחנו עושים לזכרו תואם במדויק את מה שארז היה בחייו. אי אפשר לתאר את הגודל של הפרויקט שהקמנו לזכרו."
*
אלמוג אלוני הוא אותו חבר שהזכיר ינון כמי ששמר על הכיסא של ארז, אלוני גדול מארז בשנתיים ויושב כבר 20 שנה בשער 5, מגיל 7.

אלוני: "אני אישית התחייבתי שבשער 5 לא יישכחו מי היה ארז אשכנזי"
"אני וארז נפגשנו לראשונה בשער חמש, בהתחלה זיהינו אחד את השני ואמרנו שלום ולאט לאט התחלנו להתחבר ולהכיר אחד את השני, שנינו קיבוצניקים והחיבור בינינו היה טבעי, מהר מאוד מצאנו חברים משותפים בקיבוצים שלי ושלו וזמן קצר אחרי כבר יצאנו יחד לבילויים מחוץ לבלומפילד, נהיינו חברים מאוד טובים."

"מה שאהבתי בארז היה את האופטימיות והרצון למצוינות שלו, תמיד הייתה סביבו אוירה טובה, הרבה צחוקים, הוא היה טוב מאוד במה שהוא נגע, את כל האופטימיות והשמחה הוא הביא כמובן לשער 5, תמיד היה עושה בלאגן ושר שירים, כמו שאמר ינון הוא היה זייפן לא קטן ולמען האמת תמיד טעה במילים, אחרי שער לזכותינו היה סיוט לעמוד לידו, הוא תמיד היה קופץ עלי עם כל הגודל שלו ומפיל אותי על הכיסאות מרוב שמחה. הרצון למצוינות ליווה אותו לאורך כל הדרך, וזה התבטא בבירור בצבא, לא סתם הוא הגיע ליחידה הכי קרבית, הוא היה לוחם מצוין ואדם אופטימי".

*
"אני זוכר שני רגעים מרגשים במיוחד ממנו, הראשון היה המשחק בו לקחנו את הדאבל בעונת 2000 בשכונה, שפרצנו למגרש לשמוח עם השחקנים ומיד אחרי זה האוהדים של בני יהודה נכנסו והתחיל בלאגן, אני זוכר את עצמי בורח על נפשי ותוך כדי אני מחפש את ארז, פתאום ראיתי אותו יושב על הגדר ומחייך, שהחברים שלו מלמטה מנסים לשכנע אותו לרדת ולצאת, והוא הכריז שהוא נשאר שם וכלום לא מעניין אותו, הוא נשאר לשבת שם כמו מלך למעלה."

"הזכרון הקשה יותר היה המשחק האחרון אותו ראינו יחד, נגד אשדוד. הוא הודיע לי שיש סיכוי שהוא יגיע ואני שמרתי לו את המקום הקבוע שלנו מתחת לתופים, הוא הגיע עם מדים של חיל הים וצעיף של הפועל, הוא ישר ביקש ממני לעדכן אותו בשירים החדשים שהוא פספס, היה לו נורא חשוב לא להישאר מחוץ לקליקה של שער 5, בסוף המשחק ניצחנו והתחבקנו, אמרתי לו שאני מקווה שהוא יגיע יותר למשחקים בעתיד, לא היה לנו מושג שזו הפעם האחרונה שנתראה, כמה שבועות לאחר מכן ארז נהרג. זה זכרון שצרוב בי, לעולם לא אשכח את הרגעים האחרונים שלנו יחד."

*

"במהלך השבעה הייתי בבית של המשפחה, שם הכרתי את ינון אביו, חיפשנו דרך להנציח אותו, ובמשחק נגד מכבי חיפה בבלומפילד כל הקהל עמד דקת דומיה וכולם כיבדו את ארז, באותו משחק תלינו את השלט שהכנו לזכרו 'ארז אשכנזי- אדום שלא נשכח' שתלוי בשער 5. גם היום, אני לא זוכר מקרה שאני נכנס לשער 5 ולא חושב על ארז, מרגע תליית השלט שלו ועד שאני רואה את הכיסא הקבוע שלו, גם שהפועל מבקיעה וכל הקהל שמח אני זורק לארז איזה מילה למעלה, אני בטוח שהוא מסתכל עלינו מלמעלה, שהפועל לקחה את הגביע הבאנו אני וינון את הגביע לקבר של ארז, ינון הבטיח לו וקיים. הפרויקט שינון מפעיל על שמו מנציח את ארז כמו שהכרנו אותו, אהבת הזולת והמולדת. מבחינתי, אין דבר כזה שאני נכנס לשער 5 ולא נזכר בארז.

אני התחייבתי שבשער 5 לעולם לא ישכחו מי הוא היה."

*

לא שוכחים .

*

יהי זכרו ברוך.

האפור הזה
הר

17 Comments

עדי אבני 10 במאי 2016

יפה כתבת. יהי זכרו ברוך.

7even 10 במאי 2016

ואוו. דמעות..יהי זכרו ברוך.
אני זוכר שלאחרונה הלכתי למשחק של הפועל בכדורסל.
הרבה חיילים ראיתי שם…חלקם הגדול עם תג של יחידות קרביות וחלק לא קטן מהם בכלל דתיים עם כיפה סרוגה.
כ"כ שונה מהסטיגמה של הקבוצה.

הלוואי וחלק מאוהדי הפועל שלא רוצים להתבגר, יתבגרו כבר ויבינו שייתכן שהמשחק שהן רואים היום יכול להיות האחרון שלהם, ושהם הורסים את השם של כל האחרים.

יהי זכרו של ארז ושל כל החיילים שחירפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן חיים נורמלים, ברוך

ארז 10 במאי 2016

מצטרף.

מתן גילור 10 במאי 2016

תודה יניב.

udi 10 במאי 2016

מרגש.

גיל שלי 10 במאי 2016

נוגע בלב

Gil - Zimbabwe 10 במאי 2016

נהדר. ינון אשכנזי איש יקר ואהוב.

גיא זהר 10 במאי 2016

מרגש. ראוי לציין את הטקס שעורכת הפועל באר שבע בכל שנה ביוזמת הדוברת לשעבר ציפורה חלפון בו מוקראים שמות אוהדיה שנהרגו במהלך שירותם הצבאי ובפעולות איבה. מפעל מרשים.

ערן קאלימי 10 במאי 2016

תודה יניב.

צור שפי 10 במאי 2016

תודה יניב. כמה נורא וקשה המחיר שנגבה מאיתנו כדי להיות עם חופשי בארצנו.

אוריה 10 במאי 2016

מאוד מרגש!

אלכס דוקורסקי 10 במאי 2016

תודה יניב.

אריק בית 10 במאי 2016

תודה יניב. יפה מאוד.

דוד 11 במאי 2016

מרגש

שי 11 במאי 2016

תודה גדולה!

אין משחק שהשלט לא תופס את העין לרגע, ואז את הלב. הנצחה על כך מרגשת.

shohat 11 במאי 2016

תודה על פוסט מרגש ויפה.

גדי 11 במאי 2016

מרגש מאוד.
אכן חשוב להזכיר שזה לא הוגן להכליל אף קבוצה של אנשים. יש דברים נהדרים בכל מקום וסיפרו של ארז וגם חבריו הם ארץ ישראל היפה.

Comments closed