אחרי הדרבי

אוקי – סדרת "הגיהנום" נגמרה – 6 משחקים שהתחילו בדרבי טוטו ונגמרו בדרבי ליגה ובתוכם גם באר שבע, חיפה בחוץ , מכבי פ"ת וק"ש .

ידענו שיהיה קשה, ידענו שלקבוצות של גוטמן לוקח זמן להניע, לא חשבנו שיהיה כל כך קשה.

האופטימיסט שבי פינטז על 6-7 נקודות, הריאליסט על 4-5 , הפסימיסט ידע – ש2 נקודות יהיו ריאליות, הפסימיסט ניצח, הוא כבר מנצח כמה וכמה שנים.

*

מתבקש לדבר על כדורגל, על הבעיה של שיימן את ורטה בכנפיים , על החורים שהם יוצרים, על החוסר ההתקפי שהם מספקים, על האכזבה מגורובסוב, על זה שניקוליץ חייב לשחק יותר מקדימה, על שוינפלד שלא יכול לבד, על כך שההגנה רעה ביום שההתקפה סבירה ושאין התקפה ביום שההגנה בסדר.

מצד שני נראה ששובש'יץ שחקן, שאלטמן יכול לעשות יותר ונלחם, על זה שידין בסדר גמור (ואולי הוא הפתרון כבלם), שדולי מנגה זו לא פדיחה ועל כך שהרוש הודף, אבל לא מעט, לפעמים אפילו למקומות הנכונים (מקום נכון = כמה שיותר רחוק מדגני).

יש דקות מעטות כמו מול קריית שמונה שנראה שאפשר לקבל הרבה כדורגל טוב מהסגל הזה, יש דקות שבא לך לפרוש מהענף כאוהד.

*

אבל הבעיה הגדולה נמצאת על הקווים והיא מנטלית לחלוטין, גוטמן עסוק במורשת שלו, והרי מעמדו יציב , הוא כל יכול במועדון, הוא בנה, הוא קובע , הוא רודה והוא שולט.

השחקנים מדליפים שהם מפחדים לטעות, במשחקים הנרגנות שולטת על הקווים , באדיר מתקשה לתת כתף, נראה שחסר לו האבקסיס מהפעם הקודמת שטיפל בחדר ההלבשה, הוא חמוץ, הוא מיואש , הוא חלק גדול מהבעיה היום והוא האופציה היחידה לפתרון.

ידענו שיהיה קשה וידענו שגוטמן יודע כדורגל, מבין טקטיקה, יודע לבנות קבוצות – גוטמן יכול הרבה יותר.

אבל גוטמן שרואה את ברק בכר מצליח, את מה שקורה בקרית שלום, את הכלים שמקבל המאמן במכבי חיפה, גוטמן הזה אוכל את עצמו, משחק לעצמו בראש, עוסק בתירוצים, מספר סיפורים.

הבלנדר שלנו שמעולם לא הפריע לנו , בעיקר משחק עם עצמו , נלחם במורשת שלו כאמור, רוצה להוכיח לכל העולם שהוא מסודר לתקן את הפועל בכמה חודשים, לתקן את הפועל אם בכלל ייקח שנים, אם יהיה לו כוח, אם יבין שזה לא ייקח הפעם את הזמן שזה לקח בפעם הקודמת נרוויח.

אם לא – זה יהיה קשה גם מול הקבוצות הפחות מאיימות.

*

עכשיו פגרת נבחרת, זמן טוב לעבוד , לשחרר קצת לחץ, לחייך ולתרגל עוד ועוד.

מחזור הבא אשקלון מלחמה.