אגדת כדורגל

כבר באמת לא עושים כאלה יותר

 

אבי כהן היה צריך להיות היום בן 60, להגיע לאולפן הטלוויזיה ולספר על הימים הגדולים בליברפול ובמכבי , לדור שלא הכיר, להתענג על הגול ההוא מולנו בגשם שוטף.

גבר נאה בצורה מוגזמת, יהיר במשחקו באופן שיודע בדיוק את יחסי הכוחות, קפטן יריבה שנערץ על ידי כולם, מכיר בערך עצמו , אלגנטי, לא מתלכלך, הילה של סופרסטאר. ובצדק.

שחקן ישראלי שמגיע לקבוצה הטובה בעולם , משחק , כובש, לוקח תארים משמעותיים בכל מקום.

אגדת כדורגל.

*

שנים ספורות לפני מותו הטרגי הגיע אלינו לפגישה במשרדי חברת ההפקה שעבדתי בה יחד עם אריה אלטר כדי לבדוק אפשרות להפיק טורניר כדורגל לוטרנרים של הענף, סיפר על העשייה בארגון, בדק מי מהנוכחים אוהד מכבי ומי הפועל, ואז התחיל לספר קצת מורשת קרב, והלסת נשמטת, והפגישות הבאות נדחות, זה אבי כהן פה מדבר, סונט באריה אלטר על איזה דרבי ישן, מחייך אליי ורומז שהגלגל עוד יתהפך ושאנצור את הרגעים הנוכחיים ובעיקר אוהב את המשחק.

באמצע הפגישה יצא לקבל שיחת טלפון, כשחזר סיפר שתמיר כנראה חותם באנגליה, עם חיוך מאושר, וכשחשבנו שנגמרה הפגישה צחק ואמר שיש עוד זמן לעוד איזה סיפור.

ואז עוד אחד.

אגדת כדורגל.

*

קפטן יריבה נערץ, מהשחקנים האלה שמגדירים את המכביזם אבל בדרך שגורמת לך להרגיש אחרת, מכביסט אמיתי שהיה כך מספרים, חבר אמת של הכוכבים הכי גדולים גם בצד השני, אחד שיודע מה זה דרבי תל אביבי של פעם, בימים שבשער 8 ו13 היו יושבים אוהדים מ-2 הקבוצות בלי חטיבות אבטחה .

אני הייתי ילד כשבאמת זרח כוכבו, אבל הסיפורים, האנשים, השערים בשחור לבן, יודעים לספר על שחקן שקשה למצוא.

*

אגדת כדורגל.

*

ויותר מהכל הוא געגוע לימים שהיית יושב בבלומפילד, ופתאום עולה איזה ילד מהנוער עם ביטחון ואתה מרגיש שדאגותיך בעמדה הזו נפתרו לשנים.

ליגת שוקי ההון - תזות חתרניות
שלגיה כפרשת השבוע - איציק לפידות

50 Comments

יואב 14 בנובמבר 2016

נהדר פרנקו.
במידה רבה, אב'ילה ז"ל הוא הפוסטר המושלם לסטיגמות על המכביזם. לא שמעון, לא נמני… מאד מ.י.ק.י
גבר יפה, מלא ביטחון עצמי, יהיר ואלגנטי במשחק שלו…לוק אשכנזי שנראה שגדל במקום הנכון(מה שכמובן לא היה נכון), הכל לכאורה בא לו בקלות.
היה מיודד מאד עם סמלים אדומים של תקופתו כמו טורק וסיני ואולי גם עם גילי. עניין השער ביד נשאר לא פתור בניהם אבל עם חיוך.
ולפרקים(מאד מסויימים), הוא היה נראה שייך בליברפול. פאקינג ליברפול של אז…

גיל שלי 14 בנובמבר 2016

שחקן הכדורגל הראשון שהערצתי, געגועים עזים לאבילה, תודה פרנקו

אזי 14 בנובמבר 2016

מעולה!

אבל אני לא מבין למה געגוע, כמעט כל שנה אני רואה במכבי ילד שעלה מהנוער עם ביטחון ושנותן לי את ההרגשה שדאגותי מהעמדה נפתרו לשנים.
כל שנה אחד חדש, שאחרי 2 משחקים לא שומעים עליו יותר במקרה הטוב או עובר להפועל במקרה הרע

יניב פרנקו 14 בנובמבר 2016

זה כבר לא יכול לקרות היום, אנחנו מבינים שהמשחק השתנה, אבל ההתרגשות הזאת כשעולה ילד מהנוער, אחד כזה שיש עליו באזז של מומחים ביציע ש"יש אחד בנוער…" והיכולת להיפתח באופן מלא לכוכב כדורגל חדש שאתה מוכל לחבק מהרגע הראשון ולעשות איתו מסלול.
שאתה צועק למאמן "תן לילד לשחק" ובטוח שזהו, מעכשיו זה 10 ועוד אחד.
היום כשכל אחד מגיע עם סוכן ושלא משנה כמה גדול המועדון בארץ הוא כבר עם הראש בחוזה בבלגיה בגיל 23.

אצלי זה נגמר אצל שמעון גרשון ונסגר סופית בשנים האחרונות.

dk 14 בנובמבר 2016

נטע לביא…

ברוס גרובלאר 15 בנובמבר 2016

בדיוק מה שרציתי לכתוב

yaron 14 בנובמבר 2016

אחד הגדולים, בלי קלישאות, בלי מרכאות, פשוט ענק.
מזכיר לי כמה כיבדתי ואהבתי שחקנים של היריבות בתקופה ההיא ואפילו את היריבות עצמן (חוץ מהפועל כמובן).
מלמיליאן, דמתי, המכנסים, תקופה שלא תחזור.

גיל ז. 14 בנובמבר 2016

מרגש יניב.
כאחד שבתור נער אוהד מכבי, ישבתי לא אחת בשער 6 בדרבי לבוש בחולצת מכבי צהובה עם פרסומת גולדסטאר, יש בי צער עמוק על הסמלים שנעלמו אבל גם על הההקצנה וגועל הנפש.

גיא זהר 14 בנובמבר 2016

מצוין. תמיד היה קלאסה. תיקון קל, ליוורפול הייתה אז הטובה באירופה, לא בעולם ע"ע בית הספר שפלמנגו עשו לה בבן יבשתי

יניב פרנקו 14 בנובמבר 2016

דרך אגב באותה תקופה, כמו היום, הקבוצה הכבירה ביקום היא אחת – מועדון הכדורגל ממרכז הפועל בתל אביב.

גיא זהר 14 בנובמבר 2016

הפועל יש רק בבאר שבע

יניב פרנקו 14 בנובמבר 2016

תשאיר את השטויות האלה למכבי – פה אצלנו , במרכז הפועל , היו כינוסים וישבו ועדות והיו החלטות מי היא ספינת הדגל ומי הם רפסודות התמיכה.

גיא זהר 15 בנובמבר 2016

ספינת הדגל? יותר נכון הטיטאניק. לא נשכח ולא נסלח על מוריס ז'אנו.

יניב פרנקו 15 בנובמבר 2016

הגיע הזמן שתסלחו, בלעדינו אליניב ברדה גומר כמו עוד פליט מכבי חיפה.

גיא זהר 15 בנובמבר 2016

על זה אין ויכוח. על הדרך אתם מוזמנים לקחת את רועי "לא לקחו אותי לסן סירו" גורדנה.

עומרי (ירוק) 14 בנובמבר 2016

יפה יניב.

גור אילני 14 בנובמבר 2016

הייתי ילד בספיר שבערבה. יום אחד הודיעו לנו שכהוקרה לחיילי החטיבה מגיעים אבי כהן וויקי פרץ לשחק עם החיילים. הגענו למגרש בספיר כדי לראות מה קורה.
למזלנו הגדול, הגיעו רק 2-3 חיילים, הכוכבים מתל-אביב החנו את המרצדס של אבי מחוץ לגדר המגרש על אדמת המלחה ויצאו. התחלקנו ל-2 קבוצות. החיילים וכוכבי ספיר (מחוזקים במנחם עבאדי הפקח של רשות שמורות הטבע שסיפר שהיה פעם קיצוני שמאלי בנוער של מכבי) בקבוצה אחת עם ויקי. בקבוצה השניה אבי כהן ואנחנו, כמה ילדים מנוזלים בכתות ה׳ או ו׳.

זו היתה פשוט חוויה אדירה, הם היו מקסימים וצנועים, ונשארו לשחק עד שכולם היו ממש רצוצים.

יואב 14 בנובמבר 2016

היו נשואים לאחיות.

yaron 14 בנובמבר 2016

אחד מרגעי הספורט המרגשים של חיי זה משחק ידידות של מכבי נגד הפועל אילת אחרי אליפות 77. כנראה שהקבוצה קיבלה פרס חופשה באילת בעקבות הזכייה.
יש אצל ההורים שלי איפשהו שני דפים עם חתימות של כל הכוכבים הגדולים כולל יהודה גרגיר :-)

תני 14 בנובמבר 2016

שאפו פרנקו

ג'נובי 14 בנובמבר 2016

איזה יופי של פוסט.
תודה.

עמית 14 בנובמבר 2016

קלאסה אמיתית.עוד אנקדוטה- נזקפת לזכותו גם הפרשנות שלו בטלוויזיה במשחק השרוכים,הוא מיד זיהה והצביע על מה שהתרחש.

יואב 14 בנובמבר 2016

חושב שזה היה מוטי איווניר.

יניב פרנקו 14 בנובמבר 2016

בוודאות אבי כהן. בעוד שארבל מתעלם מכל מה שהוא אמר לו.

יואב 14 בנובמבר 2016

טעות שלי.

גיא זהר 14 בנובמבר 2016

גם זוהיר ברדיו הבחין במתרחש

MOBY 14 בנובמבר 2016

בונבון של פוסט
כל הכבוד

אלכס דוקורסקי 14 בנובמבר 2016

פוסט מעולה ומרגש.

יוני 14 בנובמבר 2016

מעולה פרנקו.
תמיד מהווה קול שפוי ומדויק שנעים לקרוא.
לגבי אבי כהן. כיליד 81 לא זוכר ממנו הרבה, אבל כן זוכר שהדודים שלי קנו לי חולצה של מכבי בגיל 4, הספרה 5 היתה על הגב. תכלס מרגיש פספוס שלא חוויתי אותו כאוהד.

טרנטה 14 בנובמבר 2016

זוכר אותו עוד מהשער של האלבום האגדי מסטיק-גול.
הייתי בן 6 ורציתי להיות כמוהו אפילו שלא ראיתי אותו משחק :)

טרנטה 14 בנובמבר 2016

ובקשר לפוסט עצמו – הכי התחברתי לקטע על הישיבה של אוהדי הקבוצות בדרבי באותו היציע. אני את התיקון הפרטי שלי עשיתי בדרבי ברמת גן כשמאחורי ישבו אב ובנו הצעיר (10 אם אני צריך לנחש) בחולצות הפועל. קיללתי את הפועל נמרצות באותו משחק עד שהסתכלתי לרגע אחורה וראיתי שהילד אשכרה מפחד ממני (ואני ממש לא אדם גדול ומפחיד). מיד חייכתי ואמרתי להם שאני מצטער ושהם לא צריכים לחשוש ממני. מאז חדלתי מלהתלהם ביציעים. והיום כאבא לילדים צעירים אני מבין עוד יותר טוב כמה דביל הייתי.

איאן ראש 14 בנובמבר 2016

כיף לקרוא. אוהדים אמורים לשנוא את שחקני היריבות (במיוחד המרות) אך את הגדולים באמת אי אפשר לשנוא. יש הערכה מלווה בכאב שהוא לא בצד שלך.

מאיר (חדש בשכונה) 14 בנובמבר 2016

כתלמיד תיכון אורט יד סינגלובסקי ואוהד מכבי, נודע לי אז שבמגמת טלפון בשכבה שלי לומד אבי כהן כשהיה בנוער לקראת בוגרים. ברור שעקבתי ויצא לי אפילו לשחק מולו באליפות קט רגל של בית הספר. למזלי נכחתי גם בדרבי הגשם כשמשה גולדנברג הבקיע את השער שאף אחד לא זוכר כי הוא התגמד מול הגול ההוא של אבילה. ועוד ראיתי את זה משער 2 בזווית ובמרחק הטובים ביותר שאפשר. בקנבאואר קראו לו אז בזכות הגב הזקוף עם הראש למעלה והפריצות מהשש עשרה שלו עד לזה של היריב. מי שראה את הגול שלו במשחק האחרון של עונת 78/79 בהכתרה מול הפועל חיפה בבלומפילד, יודע על מה אני מדבר.
הצליח לשרוד שנתיים וחצי כשחקן זר בקבוצה שהיתה אז הכי טובה באירופה.
ובאמת, אחד הדברים שפרנקו זוכר שישבנו בזמנו באותו יציע אוהדים של שתי התל אביביות, דבר שהיום לצערנו, לא ניתן להעלות על הדעת.

יואב 15 בנובמבר 2016

גול אדיר בהכתרה מול הפועל חיפה. מדהים שבלם כבש שער כזה, גם בעיניים של היום.

the bird 14 בנובמבר 2016

תודה פרנקו
פוסט מרגש !

טל 12 14 בנובמבר 2016

תודה על הפוסט

הזכרונות הראשונים שלי מכדורגל קשורים באבי כהן.התחלתי להתעניין בכדורגל בשלהי עונת 79 אז הכל דיברו על המעבר הצפוי של אבי לליברפול. ליברפול היתה כאילו חלק משם המשפחה שלו במהלך שנות ה 80(כך לפחות אני זוכר את זה) כי זה היה האבי כהן ששיחק בליברפול.אבי כהן ליברפול.המשחק הבלתי נשכח מבחינתי מאותה תקופה היה משחק האליפות של ליברפול (עונת 80)בו אבי כבש שער עצמי אבל אחר כך כבש גם שער יתרון חשוב.

לאחר שחזר לארץ תמיד התרגשתי לראות אותו משחק (במהלך שנות ה 80) במשחקים נגד מכבי נתניה(אותה אני אוהד מאז) או בהצגות כפולות.פשוט היה כיף לראות אותו משחק,יוצא בקלילות כזו עם הכדור קדימה,גב זקוף.אני זוכר למשל משחק אחד בו כל הזמן בעט את הכדור קדימה במספרת קידמית ואלגנטית.

הקפטן האולטימטיבי

שי 15 בנובמבר 2016

איזה יופי. תודה.

הופמן 15 בנובמבר 2016

מעולה.
באתי להגיד שכשקראתי את הקטע הזה עם הילד שעולה מהנוער ישר חשבתי על נטע לביא. אבל אז נזכרתי שהיום כל שחקן באמת טוב (והוא באמת טוב) עובר לחו"ל אחרי שלוש ארבע שנים.

ערן (המקורי) 15 בנובמבר 2016

פוסט מעולה, פרנקו.
במיוחד כשבא מאוהד הפועל.
אבי הגיע עם כוכבי מכבי, זמן קצר לפני המעבר לליברפול, בחג החנוכה, לשחק נגד כוכבי שכונת בבלי. זאת מאחר וניסים בכר, מאמן מכבי באותו זמן, התגורר בבבלי (קובי מיכה, האבא של דור, ושחקן הכח באותו זמן, גר בית לידי בשכונה).
ההתרגשות בשכונה היתה אדירה. כילד ביסודי, זה היה ארוע קוסמי.
והמעבר לליברפול – שהיתה אז המקבילה לבארסה של היום – היה מטורף בכל קנה מידה. גאווה עצומה.
זכור לי שלפני כ 6 שנים, הייתי במסיבה בבר בתל אביב בשישי בלילה, מנסה להפיג את המתח של יום לפני דרבי. מי נכנס? אבי כהן, עם משה סיני. נעמד ליד על הבר, מזמין דרינק, ואני פונה אליו, מספר שאני מעריץ מילדות, וחייב לציין כמה מוזר לי לראות אותו נכנס עם משה סיני לבר יום לפני דרבי. ״אה, משה ואני חברים טובים…״ ענה בחיוך. אכן, היה חבר של כולם. והמשיך לשחק כדורגל (כל יום שישי, בקאנטרי של חזי מגן), עד מותו הטראגי.
מוות כואב נורא (ניסיתי להתנחם בכך שהעלה לדיון ציבורי את כרטיסי אדי).

אסף יאנקו 15 בנובמבר 2016

מעולה פרנקו

בורדו פאפי 15 בנובמבר 2016

כנראה שנדרש אוהד הפועל כדי לייצר פוסט כל כך מרגש על הסמל הצהוב האמיתי. באופן אישי היה קשה לי עם אבי כהן. בעיקר בגלל ההצלחות במכבי ובגלל תמיר כהן (בלתי נסבל, קאקר קטן) אבל אין ספק שמדובר בקלאסה. מהסוג שלא מייצרים יותר.

ד"ר רזי הופמן 15 בנובמבר 2016

תודה פרנקו
באמת מזכיר נשכחות.
כשעבר לליברפול אהדת רבים מאוהדי מכבי עברה לשם ואני משום מה נשארתי עם מנצסטר אבל הייתי אמביוולנטי:)

צור שפי 15 בנובמבר 2016

פוסט יפה, עצוב, אנושי ומרגש.

cookie-monstee 15 בנובמבר 2016

יפה .
כל מילה

matipool 15 בנובמבר 2016

פרנקו – פוסט נהדר ומרגש .
אביל'ה היה קלאסה כשחקן וכבן אדם . כתבתי בעבר בתגובות למס' פוסטים על המעבר המדהים שלו לליברפול של אז ( 3 זרים בלבד , עולם ללא אינטרנט ויוטיוב וכו' ) שלדור הצעיר של היום יהיה קשה להבין את המשמעות של זה .
נשאר אוהב ליברפול בנשמתו גם שנים לאחר ששיחק שם . בחצר דירת הגן שלו ברעננה , היו 3 תרני דגלים גבוהים שעליהם התנוססו 2 דגלי ליברפול ודגל ישראל .
כואב הלב עליו .

מישהו 15 בנובמבר 2016

מקסים. תודה.

Gil - Zimbabwe 15 בנובמבר 2016

פעמיים יצא לי להיתקל אם "אלוהים", פעם ראשונה הייתה בסדיר. היה יום ספורט של חטיבה 35 ומכיוון שאח שלו היה הרס"ר של החטיבה הוא אירגן לסיום היום ספורט משחק נגד מכבי במגרש הישן בצפון תל אביב. "אלוהים" היה פצוע ושפט. הוא לא הפסיק לצחוק שיה יה שהיה המח"ט ניכנס והתחיל עם השטיות שלו. כל כך אנושי הוא היה.
פעם שנייה היה בגביע המדינה, הקבוצה שלנו מהקיבוץ הגיע לשלב 1/16 נגד מכבי בבלומפילד באותה שנה מכבי הגיעו לגמר המפורסם עם היד של לנדאו.
הפסדנו 3:0 (אמיגה, שמעונוב ונומדר) נראינו די מסכנים ושעברנו את החצי התחבקנו. אבי כהן בדקה ה – 60 בערך אמר לחברה שלו שלא יעיזו להשפיל ולהתחיל משולשים. אישיות.
יניב לתשומת ליבך, אל תצפה עכשיו מגיל שלי טור על סיני.
חוץ מזה תמיד כייף לקרוא על האנשים האלו, הבא בתור זה בני תבורי על בוריס נורמן. אחד משחקני החיזוק הטובים שהיו בארץ.

צהוב כחול 48 16 בנובמבר 2016

אחלה פוסט כבוד לאוהד הפועל שכותב כך על סמל צהוב

S&M 21 בנובמבר 2016

פרנקו, עשית כאן משהו אדיר. לדעתי המצאת ז'אנר בלי לדעת, וזה דורש פיתוח:

כל כותב, שהוא אוהד מזוהה "שרוף", יכתוב על "אגדת ספורט" (לא חשוב הענף) מהיריבה הכי שנואה שיש למועדון שהוא אוהד.

יכול להיות גדול.

Comments closed