קראתי את הפוסט של גיל שלי והתגובות המנומקות לדיון שהתפתח שם, אני חושב שאין ספק שיש בארץ עיתונאים מעולים בכל ענף, ישנם ידענים גדולים וישנם פרשנים טובים וישנם עיתונאי שטח טובים שעובדים בתעשייה במצב קשה ומאתגר ובתפקיד שאולי נשמע נוצץ אבל בהרבה מאוד מקרים הוא לא.
אבל יש לי תובנה אחת בסיסית על ההבדלים בין תקשורת הספורט לכלכלית ולפוליטית ולחברתית.
תראו, בתקשורת הספורט בארץ אין את מימד התחקיר , הוא לא באמת קיים, המשקל הבסיסי בענף תקשורתי בין סיקור העובדות , לפרשנות וטורי הדיעה לבין החלק היחסי בענף שאמור לספק תחקירים ובעיקר תחקירים משני מציאות הוא לא הגיוני.
*
כאוהד הפועל ת"א, קבוצה שכבר כמעט לעשור נמצאת בכאוס ניהולי אני רואה את זה כמעט כל יום, קראתי מאות טורי דיעה על המצב בקבוצה (הרבה מאוד ביקורות ניהול), קראתי גם מאות כתבות על הבעיות הכספיות (הרבה מאוד "חשיפות" על בעיות) – אבל האם קראתי תחקיר אחד רציני על הנעשה בקבוצה ? האם אוהד הספורט יודע באמת מי מחזיק בהפועל ת"א, מאיפה מגיע הכסף? מה היכולות של בעלי הבית ? לא באמת. מי הוא אמיר כבירי ? יודעים ? כמה זמן היה לוקח לצוות של עובדה לדעתכם לשים תחקיר אחד רציני על השולחן ולבאר קושיה מרכזית בענף הכי מרכזי היום ?
והנה, יש מהלך מול הסינים, מישהו יודע לספר באמת מה קורה שם ? לא.
קראתי ציוץ לפני מספר שבועות של עיתונאי ספורט בכיר שטען שהקומוניקט שהוציאו הפועל ת"א על ההסכם עם הסינים אינו מספק, קומוניקט, משהו ברמה של עדכון ברכה בודקת על מוצר חדש. לא רציני.
ממסיבות עיתונאים והודעות יח"צ אי אפשר להוציא סיפור.
*
עיתונות הספורט בישראל לא ראתה בנק השקעות פלילי המתנהל במשך שנים , לא מבינה מה קורה בקבוצות מרכזיות, לא עמדה בשער נגד ההשחתה המרכזית של גופי תקשורת מרכזיים בענף ונתנה ליותר מדי מועדונים לקרוס אל מול עיניה גם כאשר היה מדובר בשנים ארוכות של תהליך לא בריא.
היא עשתה קפיצה גדולה ביכולת להגיש תוכן רחב יותר מאי פעם, היא טובה מאוד בסיקור מבחן התוצאה והיא מצוינת ביכולת לספק למאסה תוכן בסיסי.
*
אני אתן לכם עוד דוגמא, מכבי ת"א נעלה בפני העיתונאים את חדר ההלבשה מהדלפות, זה ריסק את היכולת של רוב גופי התקשורת מלסקר באופן שוטף את הקבוצה, זו תעודת עניות לענף, גם לאוהד הפשוט, גם לאוהד של אותה קבוצה בטווח הארוך, זו השחתה של השיח ומעילה בעיקרון השקיפות, גופי התקשורת לא יכולים להסתפק בחומר הלעוס שמוציאה ארגון על עצמו.
גופי תקשורת רבים בארץ משתמשים בתוכן של האתר הרשמי של קבוצות (בעיקר מכבי), וגם זו תעודת עניות, האתר הרשמי של קבוצה לא יכול להגיש תוכן עיתונאי והוא לא יכול להיות חומר שממנו נערכות כתבות – העיתונות הכלכלית, בעייתית ככל שתהיה לעולם לא תיקח ראיון מנכ"ל לבטאון העובדים שלו ותתייחס לחומר הזה ברצינות.
*
מבחן התוצאה בספורט הוא אחד, תארים, המשחק שמתנהל מול עינינו, היכולת לפרשן ולבאר את המתרחש על המגרש – את זה אנחנו מקבלים היום בצורה טובה מאוד , גם בכלי התקשורת הגדולים ישנם פרשנים מעולים שעושים עבודת קודש וגם בעשרות פלטפורמות מרכזיות פחות למי שרוצה להעמיק.
*
אבל בכל מה שקשור ביכולת לגרד מעט את פני השטח ולהביא עומק לתקשורת הספורט בארץ אין מה למכור.
לצרכן הספורט בארץ אין כלב שמירה , זה לא משנה אם לענפים האחרים יש בולדוג נשכני או רועה גרמני עייף, ההשוואה בין הענפים בפריזמה פשוט אינה רלוונטית.
83 Comments
יפה כתבת
אני חושב שהתלונות שלך לעיתונות הספורט מוצדקת, אך יש לזכור שהבנק של פנאן(אם היה כזה) הוא עיניין הרבה יותר רחב מספורט בלבד, ועדיין, אפילו תוכנית כמו עובדה לא עשתה תחקיר רציני וממצה על זה, אז קשה לצפות מעיתונות ספורט לעשות זאת.
דבר שני הוא סגירת הדלתות מפני הדלפות של מכבי רגל. אני חושב שזה מצויין מבחינתם. אין להאשים אותם. זה שהעיתונאים והקוראים לא מבסוטים זו לא הבעיה של מכבי. למה חשוב שיהיו הדלפות ממכבי, אבל אם היה מדליף מתת ועדת חוץ וביטחון כנראה הינו חושבים עליו לא לטובה, וואנונו עשה ושילם חזק. הדלפות זה משהו נפלא אם זה לא אצלך. כמובן שהצפת השחיתות זה מבורך, אך חדר הלבשה מסוכסך אם לא יוצא החוצה יתכן ופתיר הרבה יותר טוב מאשר אם יש דליפה, אז הקבוצה מנסה למנוע זאת.
מה שטוב למכבי, לא צריך לעניין איש בתקשורת הספורט, רק טובת הצרכן וכמובן גוף התקשורת .
עכשיו תשאל את עצמך כצרכן פוליטי- האם אתה מוכן לקבל מצב ששר או אישיות פוליטית יתראיינו אך ורק בתנאים שלהם (שאלות מראש, זכות וטו על הכתבה, מועדים נוחים) ובשאר הזמן יתקשרו באמצעות הודעות יח"צ – או שאתה מצפה לעיתונות נשכנית וביקורתית ששומרת על האינטרס הציבורי.
אני לא אומר שאת העיתונות זה צריך לעניין. אני טוען שלהתלונן שמכבי סגרו את ההדלפות זה לא לעיניין. שהעיתונאים יעשו את העבודה שלהם למצוא הדלפות. מכבי כאגודה עושה את מה שהיא חושבת כדבר הנכון.
אני חושב שבזמן ראיון אתה יכול לשאול כל דבר, אבל זה לא שקול להדלפות. אתה מדבר על לשאול את הפוליטקאי, יש לך פוליטיקאי הכי בכיר במדינה שמדבר מעל העיתונאים בכלל. הוא מרשה לעצמו לא להתראיין בכלל, מה שנראה הזוי במדינות מתוקנות. מכבי, או כל קבוצה אחרת, מקיימת מסיבת עיתונאיים באופן סדיר וכל אחד מוזמן לשאול, וזה ששומעים תשובות מתחמקות זו בעיה אחרת.
אתה קצת מסובב את מה שאני אומר. מכבי עושה מה שנכון לה והסיפור פה זה באמת לא מכבי.
תקשורת הספורט צריכה לעבוד לטובת הקורא ואם היא נתקלת במערך דוברות חזק היא צריכה לדעת לפצח ולהתמודד עם זה.
אתה כתבת "אני אתן לכם עוד דוגמא, מכבי ת"א נעלה בפני העיתונאים את חדר ההלבשה מהדלפות, זה ריסק את היכולת של רוב גופי התקשורת מלסקר באופן שוטף את הקבוצה, זו תעודת עניות לענף, גם לאוהד הפשוט, גם לאוהד של אותה קבוצה בטווח הארוך, זו השחתה של השיח ומעילה בעיקרון השקיפות, גופי התקשורת לא יכולים להסתפק בחומר הלעוס שמוציאה ארגון על עצמו."
זה נשמע קודם כל ככתב אישום להתנהלות הבזויה של מכבי. אני לא מקבל זאת. אני מקבל שעל העיתונאים לעבוד קשה יותר כדי לא להסתפק בהודעות רשמיות לעיתונות.
זה לא כתב אישום. זו עובדה שמכבי מפעילה הרבה מאוד אנרגיה כדי לחסום את התקשורת בפני המועדון ולהוציא החוצה מה שנוח לה. בזויה אתה אמרת. ממש לא כוונתי.
אני טוען שמול מערכת שכזו צריכים להתמודד לטובת הקורא.
בזה אנחנו מסכימים. אבל תשאל את עצמך האם אתה רואה הצלחה מול מועדונים כמו צ'לסי או הסיטי, או מול קבוצות ה-NBA? שם יש מערך דוברות משומן, יש זמנים מתי העיתונאים יכולים חופשי לפנות למאמנים או השחקנים שבתורם יודעים בדיוק מה צריך לענות לפי מדיניות המועדון, ויש יחסית מעט סיפורים על מה שקורה באמת בתוך המועדון עצמו. העיתונות האנגלית מאד נשכנית ועדיין כנראה זה לא קל כאשר המועדון פועל בצורה משומנת על הפן היחצני שלו.
אז בהחלט אפשר להגיד שעיתונות ספורט ברמה הגלובלית מתקשה להתמודד ברמה התחקירית. אני לא יכול לקבוע את זה כי אני בעיקר צרכן של עיתונות ישראלית.
אבל ההשוואה ברמה הלוקלית של ענף אחד מול שני מראה את הפערים.
"זו השחתה של השיח ומעילה בעיקרון השקיפות"…וואלה כבר עדיף היה שתכתוב "בזוי" וזהו, פחות קשה.
חפירה ברכילויות, פרסום הדלפות בעילום שם (שאמיתותן גם כל בספק) שנועדו אך ורק לפגוע במי שרק אפשר – זה לא משחית את השיח (או שזה כמובן בסדר רק כשזה מכבי אבל תראו את עמית גולדשטיין הנבלה מוואלה שעושה דווקא להפועל כל הזמן). מלחמה בהדלפות ובלכלוך הזה זה דווקא משחית.
זה כמעט כמו לומר כמה לא להחזיר כדור שהורחק החוצה זה לא ספורטיבי, אבל ההצגות שהובילו לכך זה "כלי לגיטימי במסגרת החוקים" וכמובן ספורטיבי למופת. או לבוא בטענות על המידע שמועדון מוציא החוצה באתר הרשמי שלו בזמן שיש מועדון שכבר חודשיים לא עדכן תוצאה של איזה משחק, כאילו זה ימחק את ההתרחשות שלו.
יניב, אבל זה בדיוק מה שקורה עם ראשי הממשלה כבר למעלה מעשור (הם לא מדברים בכלל וגם ההדלפות מאוד מתוזמנות). ולגבי עובדה, מתי ראית תחקיר רציני שלהם (או של כל גוף תקשורתי אחר) על כי"ל? על הגז? (תחקיר לא הבעות דעה). העיתונות הספורט בארץ לא שונה מכלל העיתונות
בוודאי שהיא שונה. משום שיש עובדה ויש רביב דרוקר ויש דה מרקר וכך הלאה.
עכשיו זה כמובן עניין של מינונים כי זה לא מספיק וכך הלאה.
אבל יש הבדל בין ענף שאין לו מוסדות תחקירים לענף שיש לו. הבדל דרמטי
ההשוואה לפוליטיקאים לא במקומה בכלל. פוליטיקאים הם נבחרי ציבור. הסטדנרטים של שקיפותו וזמינות לביקורת ציבורית ותקשורתית שהם צריכים לעמוד בהם צריכים באמת להיות גבוהים יותר.
מנהלי חברות ציבוריות נסחרות בבורסה זאת מקבילה יותר מתאימה. וגם שם הם לרוב מדברים עם התקשורת והציבור רק כשנוח להם, ודרך פילטר של קומוניקטים ודוברים.
1+. פוליטיקאי חייב לתת דין וחשבון לאזרח ומשפיע על חייו, מועדון ספורט פרטי צריך (לדעתי) להתנהל תקשורתית איך שנראה לו. ובכלל, דברים כמו מחירי כרטיסים חשובים יותר לאוהד הממוצע מאשר ההדלפות שהוא קורא עליהן.
פוליטיקאי במחוזותינו לא חייב שום דבר לאף אחד.
קבוצה צריכה להתנהל גם לטובת הליגה בה היא משחקת. ביורוליג חייב מישהו להתראיין במחצית. ב NBA יש חוקים נוקשים מתי חדר הלבשה פתוח, מי ואיך אמור להתראיין ועוד, אחרת יש כמס.. לא יקרה כלום אם גם הליגות שלנו יחייבו פתיחות גדולה יותר. זה לא יפתור את סיפור כבירי או פנאן אך יתן מבט יותר מציאותי.
יש עוד מבחן בעיניי והוא הדוחות השנתיים, אבל גם הם לא מפורסמים, וגם בעובדה הזו התקשורת לא מתעסקת בכלל.
אני חושב שצריך להדגיש שמדובר בהבדל בין תקשורת הספורט לשאר התקשורת *בארץ*. באנגליה רק לפני כמה שבועות הודח מאמן נבחרת אחרי כתבת תחקיר שחשפה אותו כסרסור שחקנים (בהעדר הגדרה טובה יותר). בארה"ב אני רואה לא מעט תוכניות תחקירי ספורט, נניח inside the lines של ESPN, אפילו אל ג'זירה עשו פה תחקיר שהוציא שם רע לכל מיני שחקנים בהקשר של שימוש בחומרים אסורים.
השאלה אם העובדה שאין את הדברים האלו זה משהו אינהרנטי בתקשורת הספורט בארץ או פשוט נובעת מחוסר משאבים. בוא נהיה הוגנים, זה לא שאנחנו רואים היום תחקירים עצומים באיזורים אחרים בארץ שלא מעורבת בהם שרה נתניהו. כמעט ואין תחקירי צרכנות רציניים. וכמות בעלי האינטרסים גם מונעת המון תחקירים. העיתונות הכתובה היום היא ב-90% ממנה לדעתי עיתונות פרסומית נטו. אם זה המצב, מה לנו כי נלין על הספורט שהתקציבים שלו מצומצים ממילא?
או שאולי מדובר בעניין היסטורי. שעיתונות הספורט בארץ לא התעסקה בכלל בתחקירים וזה לא מעניין את הקוראים שלה?
לפי מה שהבנתי ממך, ברגע ששרה נתניהו תיכנס לתחום הספורט מייד נראה בספורט תחקירים רציניים.
יש מצב שגם אם יאיר נתניהו יקנה קבוצה..
טביב מכין את המעטפות…
למה סתם ללכלך עליו, בלעדיו כמה קבוצות ספורט חשובות לא היו קיימות היום.
ממה שקראתי (ואם אני טועה, אז אשמח לתיקון) ה"תחקיר" על אלרדייס הוא משהו קליל שנעשה לעיתים גם בארץ. אני זוכר את "התחקיר" שנעשה (בידיעות תקשורת אם אני לא טועה) בו התקשרו ליושבי ראש של קבוצות והציגו עצמם כנציגים של אייל הון זר שמעוניין לקנות קבוצת כדורגל בישראל ושאלו שאלות או באו בדרישות כמו שלא יהיה שחקן ערבי בקבוצה, ואז הביאו את הציטוטים ("יו"ר קבוצת XXX מוכן לזרוק את כל הערבים מהקבוצה שלו בשביל בעל בית!!" צעקו הכותרות).
הבעיה הייתה ונשארה הצרכן.
אם הצרכן היה דורש תחקירים הוא היה מקבל.
הצרכן דורש גליצים ופרימו.
יציע העיתונות דוגמה מצויינת איך לקחו פורמט מעולה והתאימו אותו לצרחן הישראלי (טעות מכוונת)
מי שמנהל את התקשורת (ספורט ובכלל) רואה כסף. אם הכסף יגיע מסוגה עילית תהייה סוגה עילית.
כל עוד הכסף מגיע מהאח הגדול, ענבל אור, רכילות ספורט זה מה שנקבל.
זו החלטת מערכת – בכל גוף תקשורת מרכזי יש יחס הגיוני בין תוכן "רציני" לשעשועונים – ותגיד ניתן להגיד שהשעועון מספיק.
בעיקרון העמדה שלך ברורה ונכונה.
אבל, אני לא בטוח שאין רייטינג (=כסף) בתחקירים. שופטים באדום עניין הרבה צרכני ספורט, למשל, וזכה לחשיפה גבוהה.
הבעיה עם תחקירים היא שצריך לא מעט עבודה סיזיפית ולהיות מוכנים להתלכלך. הסיפור עם הבנק של פנאן היה ידוע לכאורה להרבה עיתונאים או כתבי ספורט. אבל כדי להביא הוכחות צריך לעבוד, ובשביל לפרסם חשדות או ציטוטים עלומי שם צריך להיות מוכן להסתכסך עם מכבי ושמעון. אין הרבה עורכים כנראה שהיו ויהיו מוכנים לפרסם תחקיר שיוציא את מכבי כל כך רע (ואולי אפילו יצדיק העמדה לדין פלילי של חלק מבכירי המועדון, ואולי גם שחקנים וסוכנים), ולהסתכן לא לקבל מהם את ההדלפה על כמה לא מרוצים מהמאמן או על החתמה חדשה בקנה.
בלייק,
זה מתחבר בדיוק למשהו שחשבתי עליו (שוב) השבוע.
שמדהים הפער בין בין היחס התקשורתי לכל גורם בהנהלת מכבי מלבד שימון לבין היחס לשימון.
שגם אם רוב הפרות הקדושות במכבי וסביבה נשחטו כבר, לעולם לא יתעמתו איתו בריאיון שבו ברור שהוא מחרטט. הדוגמה הכי טרייה – בהתחלה עם "רמי הדר מאמן קבוע", ובהמשך כשנשאל על העניין הזה כעבור הפסד או שניים – "זאת לא שאלה רלוונטית". הנזיפות לעיתונאים והחינוך שלהם וההטפות.ברור שזה גם הולך עשרות שנים אחורה. מה שאני אומר הוא שבעוד שכל אחד אחר, כולל פדרמן (ובטח וויצ'יץ' והדור הצעיר) חוטף חזק – עם שימון והסיפורים והרימטומים והמניפולציות שלו איש לא מעז באמת להתעמת. בקושי וקצת בכתב, אבל בריאיונות חיים – כלום. מדהים כיצד כוח ההרתעה האישי שלו עדיין לא נשחק, לא משנה כמה אסמכתאות יש למבקריו וכמה פעמים ההסטוריה מוכיחה שאין קשר בין המסרים שלו לבין המציאות.
ארז, ראית מישהו שמתעמת עם פדרמן האבא ישירות? או עם יענקל'ך? או עם מלכת המידבר (הטעות במקור) בראיונות המועטים שמעניקה או עם מיטש? הכל חנפני ואתה יודע מה לשיטתם הם צודקים. הם מכוונים לדעת הקהל שבמיוחד בקבוצות מצליחות רוצה לקרוא רק דברים טובים, צריכים איומים מהאוהדים שהיו יש להם מגוון אמצעים? צריכים שיורידו אותם מהאוטובוס בחור בקרואטיה כמו ידידנו בזמנו? וזה עוד לפני שאנחנו מדברים על הקשיים במקצוע
יש את הריאיון המפורסם של קופמן עם אנגלידיס, אבל זה היה מגוחך לכיוון השני.
בכל מקרה, לשאול כמה שאלות מציקניות זה בסדר. לפרסם תחקיר בעל ממצאים פליליים זה כבר ברמה אחרת לגמרי.
גיא,
בריאיונות שואלים את פדרמן סיניור שאלות קשות יותר ודי ניכר שהוא פחות מרתיע.
ובמרשתת, אני רואה למשל את אנשי וואלה חותכים את מכבי על ימין ועל שמאל. את כולם מראשון עד אחרון. חוץ משימון.
אני לא אומר את זה בהתרעמות או התמרמרות. רק פליאה, תמיהה והשתאות.
עו"ד מזרחי הוא מרואיין בלתי נעים, תוקפן ומבוגר (אם כי לא הרבה יותר משחר ופדרמן). לכן היחס אליו הוא של יראת כבוד וחוסר רצון להתעמת יותר מכל אחד אחר (ולכן גם מכבי שולחים אותו כשיש בעיות). עם זאת, כאמור זה לא שאת האנשים החזקים שואלים באמת שאלות קשות בראיונות. לגבי טורי הדעה והניתוחים גם האמיצים לכאורה כמו נגיד האוזמן כותבים נגד ההנהלה כמכלול ולא תמצא אצלם התייחסות אישית כנגד המבוגרים באופן פרטני. לגבי מזרחי ספציפית, יש מצב שתקבל ממנו שיחה טל נזעמת וזה לא נעים, טענה שנייה שהוא כבר שנים גורם שולי בקבלת ההחלטות ולכן אין סיבה להכנס בו חזיתית
האוזמן נכנס אישית בוויצ'יץ' ואבן, יותר מפעם או פעמיים.
מצד שני, הוא לא מדבר כך על פדרמן או מזרחי. רק בעקיפין.
חוץ מזה, עם אינטגריטי מינימלי, הפקטור של שיחת טלפון נזעמת מהעו"ד לא אמורה להרתיע בשיט. בטח לא במקרים שצועקים "המלך הוא עירום".
בשם תקשורת אין כסף בסוגה עילית. לכן יש רגולטור שקובע חובה לשדר סוגה עילית גם אם אין בזה כסף. בספורט אין רגולטור משום מה.
תוך כדי כתיבת התגובה עלתה בי תהייה – למה באמת לא התנו רישיון לערוץ 5/וואן בהפקת תכניות מקור של סוגה עילית? לא יודע. אולי תכניות הצרחות שהם מפיקים זה חלק מתנאי הרישיון.
עד כמה שידוע לי, בערוצים 2 ו-10 במסגרת תוכניות האיכות נימצאים גם השעשועונים ותוכניות הריאליטי שהכי זול ליצר אותם ואין צורך בהרבה מאמץ שיכלי לעומת סדרות ותוכניות מקור איכותיות. כנראה שדם יציאה העיתונות נמצא באותה המסגרת.
בלי קשר או עם קשר, מישהו יודע מה קרה לשלמה מן? למה כבר לא רואים טורים שלו בעין השביעית?
וואלה באמת חבל. טורים מצויינים ומצחיקים עצובים
המכון לדמוקרטיה ניתק מהאתר קשר, אין מימון, אז לא נשארו כותבים באתר בכלל. העין השביעית מוחזק היום ע"י כותב או שניים, זהו.
אז חזרתי לאתר שלהם והלכתי אחורה לכתבות מוקדמות של שלמה מן. ומה אני מוצא בתחתית טור שלו מ-2008? המלצה על הבלוג של אלפסי.
http://www.the7eye.org.il/38498
יניב. צודק. אבל לא זו הייתה הטענה. מה שגיל כתב הוא שהעורכים והעיתונות הכלכלית ״מאתרגים״ את טבע בשונה מעיתונות נספורט שלא עושה כך עם מכבי סל. לדעתי אין משהו רחוק מזה והטענה עצמה מוציאה את עיתונות הספורט כמעין אי של מקצועיות ופרשנות טובה כשהמצב בפועל הפוך. הבעיה של עיתונות הספורט הרבה יותר עמוקה ממחסור בתחקירים. חסר לה קודם הגינות ומקצועיות בסיסית. לא כולם לא כל הזמן אבל בהכללה היא ברמת מדור רכילות
יש ויש. היא ממש לא מדור רכילות בעיני ויש עשרות עיתונאים ופרשנים שאני שותה בצמא את דבריהם.
עשרות? אתה רציני? אולי עשרה וגם זה כי אני נדיב איתך
רק בדה באזר יש לפחות 5 שעונים על ההגדרה של עיתונאי (קרמר, שדמי, דורפן, פרוסנר, דוביצקי )
בנוסף רק מזכרון עמום ובלי לפגוע בכבודם של מי ששכחתי – כמובן שלא עם כל טור אני מסכים אבל על הידע והאהבה לספורט (בטוח שיוסיפו פה עוד)
עוזי דן
דור בלך
אייל גיל
עירד צפריר
שרון דוידוביץ
עידו גור
אסף אקרמן
אורי קופר
חמי אוזן
מיכאל יוכין
אהרלה ויסברג
עמית לווינטל
רון עמיקם
תמיר כהן
ניצן ליבנה
אורן יוסיפון
עידן ויניצקי
אסף מדינה
בכלל אני חושב שהמערכות של וואלה, הארץ, ערוץ הספורט (המושמץ בגלל חלק קולני ורועש) וישראל היום מלאות באנשים מאוד טובים – עם הרבה ידע – ויש לי רשימה נהדרת גם של אנשי בלוגים ורשתות חברתיות.
מוגזם מאוד לקטול את כל התעשייה, כל תעשייה שהיא.
מקבל את הרשימה יניב בהחלט יש איכות אבל
זה רק חלק שלא בהכרח מעיד על הכלל
אני מעדיף לחלק את הדברים כמו שניסיתי להגיד בפוסט – יש איכות, יש קבוצה נוראית של "צהובונים" אבל אין תחקירנים.
לכן יש מערכות עם קו סביר שנופלות לקליק בייט ויש כאלה שמובלות על ידי הקליק בייט ויש כמו שאמרו אתמול השפעה גדולה של זכויות השידור על החלטות מערכת.
אם אתה בונה לעצמך כמוני (וזה אפשרי היום בגלל הרשת , מה שבעבר לא היה אפשרי ) קבוצה של 20-30 עיתונאים ופרשנים ומוסיף על זה את עולם הבלוגים והרשתות החברתיות אתה יכול לבנות לעצמך (בעברית, כמובן שהשפע בחו"ל גדול פי עשרות מונים) עולם תוכן מאוד עשיר ומעניין.
השאלה בסוף היא איפה המיינסטרים..זה שלאחד יש בלוג שני
בפייסבוק ועוד שניים בטוויטר לא משנה את השורה התחתונה
שהיא מה מופיע באתרים ובאיזה צורה. הבעיה היא לא פרסונלית
אלא יותר מערכתית ומשם באה החוסר הסכמה שלי עם גיל.
אני חושב שאיכשהו במערכות הכלכליות יש יותר אינטגרטי וסוג
של רצינות שאין בספורט. כמובן שהכל יחסי
אמיתי, העיוות בגלובס למשל הרבה יותר חמור. תראה למשל היום, הידיעה הראשית בעמוד שלהם היתה על אישה שהתגרשה, ותבעה את בעלה שעבד עליה. לא ראיתי אתר ספורט רציני שבו הידיעה הראשית בשעה כלשהיא היתה צהובה כל כך. כל העיסוק בענבל אור כאילו זה סיפור כלכלי בכלל. בעיני זה הרבה יותר חמור כשזה קורה באתר כלכלי
מסכים גיל שיש המון עיוותים וגלובס די בחזית של זה אבל..
יש הבדל בין סדר יום עקום (ואפשר להתווכח על ענבל אור)
לבין זה שמסתירים ולא מספרים. ייתכן שאם היית בוחר דוגמאות
אחרות ולא טבע ומכבי סל הייתי רואה את הדברים יותר כמוך.
ואתה כמובן צודק שבאתר כלכלי זה חמור בהרבה
בדיוק קורא על הצעה שגלובס העביר ליחצנים על מחירה
של כתבת קידום במגזין שלו. המחיר 30 אלף גובות..מעניין
כמה עולה כדי שלא יכתבו..
אמיתי העולם השתנה – היום עיתונאי ופרשן כדי להתפרנס ולהתקדם עושה הכל – כותב במערכת קבועה , מפרשן מדי פעם בטלוויזיה, מחזיק בלוג או פעיל ברשתות חברתיות.
הם מייצרים כמויות תוכן גדולות – האנשים שציינתי שכחתי לדוגמא את דסקל) עובדים בזה בהרבה רצינות – היכולת לתת לאנשים לחיות מטור שבועי כבר לא קיימת.
וזה נותן לך חווית צריכת תוכן שלא הייתה בעבר.
גיל – כל מה שאמרתי נכון גם לעיתונות הכלכלית והחברתית והפוליטית – העולם השתנה במובן הזה.
הערת שוליים – בגלובס כשכותבים על פישמן שמים גילוי נאות, כשגלדסטון יכתוב על מכבי וישים כזה גילוי נאות נדבר על הפערים האתיים.
לגמרי יניב וזה מבורך בהרבה מובנים שיש הרבה
אאוטלטים כמו בלוגים וטוויטר (לאחרונה אני ממש
גיליתי את טוויטר..) אבל אין שם טראפיק והשפעה
שקרובים לוואלה ספורט עם הבלוגר מסין..
חס וחלילה. אולי 15. יש לי קצת בעיה בהגדרה הרחבה של עיתונאי שהבאת, האם שדר שמתעסק רק בשידור הוא כזה? האם פרשן שכותב טור פעם בחודש הוא כזה?
ברשימה שלי יש בעיקר שמות שאני רואה אותם מייצרים הרבה תוכן.
פרשן במשחק נקודתי לא יושב אצלי בכמות שתיארתי
עיתונאי אצלי א. כותב דברי ערך ב. יורד לשטח מעריך שחצי מהרשימה שהבאת לא עושה אחד אפילו אחד מהשניים.
תחקיר על התנהלות כלכלית לא יכול להעשות על ידי עיתונאי ספורט, לכל היותר התחקיר יכול להתפרסם במדור הספורט.
מדוע אופן ההתנהלות הכלכלית של הספורט בישראל לא מעניין את התקשורת? זו שאלה אחרת.
יש דאסקל. כתב ספורט בעיתון כלכלי. הייתי אומר שהוא עושה מיני תחקירים
קודם כל אני לא מסכים. אבל תחקירנות זה לא רק כלכלה.
יש תרבות אולטראס שנדמה שגולשת למקומות מאוד אלימים. אז הייתי שמח אם גוף תקשורת היה שותל סמויים בכמה ארגונים לדוגמא.
יש הרבה שיח על אלימות בספורט. תפקיד הענף בעיני הוא להוביל פה את התחקיר. אם בסוף עושים את זה במעורבות מחלקה נוספת בגוף התקשורתי זה לא באמת משנה
בקיצור יניב, שהמדיה תתעניין גם באספקטים אחרים ושמדור הספורט הוא שיוביל, אני מסכים איתך לחלוטין.
טענתי היא שמי שמבין (או לא…) ב442 או בפיק-אנד-רול סביר שיתקשה יותר בקריאת מאזן והבנת אינטרסים כלכליים ו/או פליליים.
בול בפוני.
אני חושב שאתה מקל עם התקשורת. זה לא שהיא לא מסוגלת, זה הרבה יותר גרוע מכך. היא לא רוצה. מבחינת תקשורת המיינסטרים המצב הקיים אופטימלי עבורה, לכן את מה שהיא יודעת היא לא מדווחת או לא מבליטה.
ועוד יותר גרוע זה שהתקשורת פועלת בתוך הענף ומניעה אותו למקומות מסוימים כדי שתוכל לדווח כך או אחרת, יוצרת בעצמה את התוכן שהיא מדווחת עליו. ואני לא מדבר על פרשנים סוכנים אלא על עיתונאים מדווחים שמערבבים בקבוצות, ממליצים על שחקנים, לוחצים על שופטים, מאמנים וגם מפעילים אוהדים.
הם לעולם לא ידווחו על מה שקורה בהפועל כי הם חלק מזה. כי הם מוצאים מדליף וכל עוד הוא נותן להם תוכן לא מעניין אותם שום דבר, לא האמת, לא התנהלות, לא מידע.
עיתונות הספורט בישראל עלובה. עד הבלוג של רוס"ק ושלמה מן (ייגר מאיסטר) חשבתי א', אחריהם אני חושב צ'. ולא רק בגלל אופירה אסייג ואתר הזבל שהיא מנהלת. רבים אחרים התיישרו לפי הסטנדרט שהיא קבעה.
אתחיל בזה שספורט הוא משהו שמעורר הזדהות. אין עיתונאי ספורט שהוא לא אוהד. ולכן מלכתחילה, הסיקור מוטה. בשונה מסיקור כלכלי ופוליטי, שיכול להיות מוטה בגלל אינטרסים או דעות, אבל לא בגלל אהדה רגשית כמו בספורט. פסיכולוגית זה שונה.
אמשיך בזה שהציפייה לסיקור מתוך חדרי ההלבשה היא מגוחכת. ושלא תבינו לא נכון, עיתונות הספורט מספקת את הסחורה הזו. אבל תנסו להקביל את זה לעולם אחר, כלכלה, פוליטיקה, מי היה נותן לעיתונאי להיכנס לחדר ההלבשה?! אז מאיפה באה הטרוניה שמכבי ת"א סגרה את חדר ההלבשה בפני הכתבים? חוצפה. זה היה צריך להיות סגור מלכתחילה, לא להפך.
ואסיים בזה שבגלל שמסקרי הספורט הם אוהדים, ובגלל שמדובר לרוב ברמה נמוכה של עיתונאים, קל מאוד לשכנע אותם לא לפרסם שאולסי פרי נרקומן, שמוני פנאן מנהל הונאת פונזי, או שהניהול בהפועל תל אביב בסדר כי כבירי מביא כסף מהבית והוא אוהד. אז אם הוא אוהד, הלב שלו במקום הנכון, והשיפוט של הישגיו הניהוליים צריך להיות בהתאם.
לי אין ציפיות מעיתונות הספורט. יש מעט מאוד עיתונאים שאני מאמין להם, ועוד פחות פרשנים שאני סומך על דעתם לפחות במובן הזה שהיא לא מוטה בגלל אינטרסים. חלק גדול מהם, אגב, עברו או עדיין כותבים כאן, ולכן את רוב הפרשנויות שאני צורך, אני צורך כאן.
מסכים מאוד לגבי הגברת אסייג וה-leveling down המזעזע שנגרם לכל תקשורת הספורט. זוועה.
עם זאת, לדעתי אתה טועה במספר דברים.
קודם כל, ההטייה הרגשית לא צריכה להיות רלוונטי. בדיוק כמו שישנם שופטי כדורגל שהם קודם כל אוהדים ובמרבית המקרים יש הפרדה ברורה בין תפקידם לבין מה שקורה מחוץ לתפקיד. זאת מקצוענות מינימלית.
אתה גם יוצא מתוך נקודת הנחה של עיתונאי מסקר את הקבוצה האהודה/שנואה שלו, וודאי שזה לא כך. אני כן יכול לקבל זאת לגבי עורכי ספורט או בעלי אתרים בעלי אהדה/אג'נדה. שם זה אכן בולט מאוד.
חוצמזה, אני לא חושב שיש תלונה על מכבי וסגירת חדר ההלבשה שלה. לדעתי גם פרנקו רואה בזה כוח ומקצוענות של המועדון והחרפה היא שברגע שזה קרה עיתונות הספורט לא מחפשת איך לעקוף את זה אלא אוכלת מכף ידם של אנשי מכבי. טוב למכבי, רע לחובב ספורט שהוא לא אוהד מכבי.
אגב, בתגובה למה שכתבו קודם, יש גם יש הדלפות מחדרי הלבשה של כל מועדון בעולם, כולל העשירים והמקצועניים ביותר. כל הזמן.
דבר נוסף, בוודאי שזה קיים במדורי הכלכלה. כל הזמן. חדרי ההלבשה שם הם ישיבות בורד, ועדות בורד, מנהלים בכירים ועלומי שם וכו'. בדיוק כמו בכדורגל. בעלי אינטרסים שמדליפים למטרה מסוימת ולא לשם שמיים, אבל מדליפים.
אחת הבעיות שפעם היו אינהרנטיות לעיתונו הספורט (פחות מתמצא כרגע) היא ריבוי עיתונאי פרי לאנס. זה אומר תלות במושא הסיקור לכמות סיפורים. לא צריך להוסיף מעבר לזה.
למה לעיתונאות הספורט להתבסס על פרי לאנס? יותר זול למעסיקים?
שכר, הפרשות, מחויבות מקצועית, אחריות מקצועית, התקשרות קצרת טווח, הימנעות מכוח גדול של ועד יציג…
כן – במיוחד לעיתונים שלוקחים על עצמם סיקור מלא של 2-3 הליגות הגבוהות
יש שני אנשים שהחזקתי מהם בסקירה קבועה של ספורט אמריקאי. האחד הוא דוד רוזנטל עוד מהימים של וואלה פורום אמריקאי והשני הוא עידן ויניצקי שהצטרף לצוות של וואלה לא מזמן אבל בזמן הקצר שהוא שם הראה שהוא עשוי מחומר אחר בהשוואה לכל השטחיות והזבל הרגיל.
רוזנטל נעלם לגמרי ואילו ויניצקי פרסם היום טור על בחירת הסיי יאנג בבייסבול שכולו סבב סביב הציוצים של קייט אפטון בנוגע לעובדה שג'סטין וורלנדר לא זכה, והכל נראה כמו תירוץ לשים עוד תמונה שלה עם חולצה רטובה. מכיוון שבאמת חשבתי שויניצקי אוהב וחשוב לו ספורט אמריקאי וספורט בכלל, אני רוצה להאמין שהכריחו אותו לעשות את זה ושבזמן שהוא שם את השם שלו על טור הפורנו הרך הזה קצת כאבה לו הבטן. אין לי טענה אליו כי אי אפשר להתווכח על פרנסה. אבל העובדה שמישהו כמוהו נגרר למחוזות הצהוב הנמוך יכולה להסביר שהבעיה עם תקשורת הספורט מקורה לא בכתבים אלא יותר במנהלים.
זו לא בעיה רק של עיתונאי הספורט הישראלי.
רק תשאל למשל כמה מהעיתונאים של אדלסון (מהעיתונים בלאס וגאס) על איך שינו להם כתבות לחלוטין, הצהיבו ושינו את הפוקוס, והכריחו אותם לשים את השם שלהם על הכתבה שבינה לבין הכתבה המקורית יש אותו קשר כמו בין אבי נימני לאובייקטיביות.
טוב, הסיפור של הלאס וגאס רוויו זה משהו מיוחד. אבל ברור שנשארו רק מעט, אם בכלל, עיתונים בעולם עם מה שפעם היה מכונה יושרה עיתונאית.
זו תעשייה במשבר כלכלי. ועדיין כמות התוכן שהיא מייצרת ונגיש הוא חסר תקדים.
האמריקאים לא מושלמים, אבל לפחות בESPN מצטטים את יאהו ולהפך, יש כבוד הדדי. בארץ אתה בחיים לא תראה דבר קרוב לזה, זה בגדר פשע ועילה לפיטורים.
גם הheadlines באתר אמריקאי מרכזי בנוי מסיקורים מכל מיני אתרים אחרים, עם קרדיט מתאים ליד הלינק. אני חושב שבכלל בתקשורת שלהם זה ככה, לא רק באינטרנט ולא רק בספורט, עניין של תרבות. אצלנו תראה אולי איך מבקרים אתרים אחרים או מתלהבים מ"פרסום ראשון באתרנו" למרות 1% דיוק בפרסומים.
צודק בכל מילה. מעניין איפה רוזנטל בימינו.
אגב, ניר צדוק בהארץ הוא אולי הכותב הכי מוכשר שקראתי, ולמזלנו זה בעיקר ספורט אמריקאי. כל טור תענוג.
ניר צדוק אדיר.
לגמרי, באמת תענוג לקרוא אותו, אולי יותר מכל עיתונאי ספורט אחר היום.
אפילו כשהוא כותב על כדורגל ישראלי בטעות, זה קורה לו גם מידי פעם.
אמיר, כל המדיה האמריקאית התעסקה בקייט אפטון ובתגובה שלה. ומכיוון שמדובר בבייסבול, שגם ככה אף אחד בארץ לא קורא, להכניס קצת פלפל לזה – לא צריך להתרגש יותר מדי.
חוץ מזה, אתה באמת מצחיק אם אתה חושב שרוזנטל לא היה הראשון שמפרסם כזה דבר (עדיין בוואלה, דרך אגב, סגן עורך ראשי)
אמיר – אם אתה מתגעגע לרוזנטל, הוא בטוויטר. די פעיל.
ולגבי קייט אפטון – מה שאריאל אמר. אגב, הציוץ הראשון שלה בפרשה משעשע למדיי.
העיתונאים יודעים הרבה דברים שלא מפרסמים.. על טביב, כבירי, הפועל פ"ת וגם מכבי נתניה בעונה שעברה. העניין הוא שתקשורת הספורט אכן ניזונה וחיה מאותן דמויות. תחקיר אחד על טביב ולא יתקרבו לבית וגן מעבר לחשש לאיומים וכו. מה שוואלה ספורט עושים עם הפועל תל אביב זה המקסימום, מציאת מסמכים ונתונים קונקרטיים מפעם לפעם. אגב, עיתונאים שלא מביאים סיקור שוטף של הענף כן מבצעים תחקירים, כמו אוריאל דסקל
בדיוק, הבעיה זה התלות של תקשורת הספורט בגורמים שהיא מסקרת. בעיתונות הכלכלית טבע מחוייבת לדווח על כל דבר כחברה ציבורית, קבוצת כדורגל פשוט יכולה לנתק מגע עם כתב וזהו.
יש כתבי ספורט נהדרים אבל הפרצוף של עיתונות הספורט בארץ היא הגועל של פרחח-העיתונות עמיר פלג ושיבוטיו.
לא שהסגנון של פלג הוא משהו להתגאות בו אבל הוא למשל כן כתב על השחיתויות בארגונים הקטנים וגם על ידידנו מוטי אמסלם. יש הרבה יותר גרועים ממנו.
מחתים את ברכה הבודקת לתכנית חומש כבר אתמול אם היא תסכים, רק טוב זה יעשה לנו
רק אני מתגעגע לטורים של דוד פרנקל? מעין דורון רוזנבלום של עיתונות הספורט. זוכר את עצמי כנער מתלהב מקריא לאמא שלי, שמבינה בספורט בערך כמו שאני מבין בתרבות החיתית, טורים שלו בשם המשחק ז"ל והיא היתה צוחקת בקול. סאטיריקן אכזרי, שגם היה אחראי כמדומני על פנזין אוהדי בית"ר ז"ל, כשעוד היתה קבוצה ולא רק קומץ. אוהד בית"ר אירוני ומודע לעצמו. כתב תקופה גם בוואלה, לרבות טורים פוליטיים, אך נעלם מהנוף. געגועיי.