האמת שרציתי לקרוא לפוסט הזה "לא לפחד כלל" – וזו המהות, מי שמנהל כרגע את הפועל, צריך לא לפחד, לא לפחד מירידת ליגה, לא לפחד מהדחה בגביע, הוא צריך לפחד רק מדבר אחד – תשלום החובות הבוערים לאופ"א.

הוא אפילו לא צריך לפחד מגרעון קטן, לא שאני ממליץ, אבל המשמעות היא שבמעבר של הקבוצה מידי נאמן לידיי מפעיל קבוע, אין בעיה להפעיל גרעונית את העסק, אל תקפצו עליי, תמתינו שנייה, אני לא ממליץ על הפעלה גרעונית, אבל איתה אפשר לחיות אם היא מושכלת, הבעיה על עתיד המועדון היא רק אופ"א, פה אפשר למצוא את הפועל סגורה בידי כוחות זרים.

*

נראה שהרוכשים מבינים את הסוגיה, ולכן "הריב" עם השחקנים. אבל תרשו לי לספר לכם על ירין חסן ממכבי נתניה.

ירין חסן, היה בשנת ההלנה הגדולה קפטן המועדון, הוא גם הנושה הגדול שלו וזה שאיבד הכי הרבה כסף, הוא גם מצא את עצמו מגן בגיל צעיר על אוסידון במה ששרף אותו מול הקהל והשחקנים, ירין בגדול שוחרר ממכבי נתניה (יש שם אי בהירות האם הציעו לו חוזה או סתם הצעה בשביל שיילך) – כשבא ללכת, גילה שהוא נכס של המפרק. וזו הבעיה הגדולה, משום ששחקן שקבוצתו פורקה לפי תקנון ההתאחדות, אינו יכול סתם ככה כמו עובד רגיל ללכת לחתום במקום אחר. הוא נכס. במקרה הזה של קופת הפירוק. ולכן כשבא ירין חסן למצוא קבוצה חדשה, גילו הקבוצות שהם יידרשו לעבור הליך בועדה למעמד השחקן ושם ייקבע מחירו, זה כמוןב תקע את מר חסן.

ואז בסוף הגיעו הוא והנאמנת לסיכום שלא יידרש ממנו כסף ברגע שיימצא קבוצה, אבל אם הקבוצה החדשה תמכור אותו, לקופת הפירוק מגיע 50% – כאילו כמו מיכאל אוחנה רק עם קופת הפירוק.

*

וזה הקטע, שחקן שהפועל כרגע לא רוצה, לא משוחרר, הוא עובר למפרק, שם יצטרכו להסתדר.

וזה לרעת השחקן.

אם הפועל כולה מתפרקת, כולם עוברים למפרק, גם זה לרעת השחקן.

בעיה.

*

מצד הרוכשים החדשים יש גם כמה בעיות – אם שחקן כמו חן עזרא שיש לו חוזה לעוד כמה שנים יישאר במועדון, יהיה קשה "למכור" אותו (זו בטח ההנחה) ואם הקבוצה בכלל תרד ליגה, מי יוכל לשלם את שכרו מתוך תקבולי ליגה לאומית, ואז תתבקש הקבוצה "להשתתף בשכר" – עכשיו מילא יענקלה שחר רוצה "לעזור" – אבל למה שניסנוב ישתתף מחר בשכר של חן עזרא בבית"ר  (ועוד כמה טאלנטים) כשהוא בקושי מקבל תקבולים להסתדר בליגה הלאומית , אפילו אם תישאר הפועל בליגה, האם החוזים האלה יעזרו לה לבנות תקציב הגיוני. הרי ברור שבתקציב של 20-22 מיליון שקל המבוסס על הכנסות טבעיות אין מקום למשכורות האלה.

בעיה.

*

אז יש בעיה לשחקן ויש בעיה לקבוצה ולכן די ברור למה בחרו בפתרון של הבוקר.

 

שחקני ביקוש – הקבוצה תכיר בחוזה שלהם, מתוך הנחה שבוודאי שעד ינואר יימכרו אותם, ואם לא בינואר, אז בקיץ, זה לא משנה אם זה אנס מחמיד או שוינפלד, עסקית וניהולית זה סיכון נמוך.

שחקנים זוטרים – ממילא זה סיכון נמוך ולכן יכירו בשכרם.

 

אבל הליבה של הסגל המצומצם הזה נמצאת בידי 7-8 שחקנים שמצד אחד שכרם לא נמוך ומצד שני הביקוש אליהם לא גבוה.

אז מה עושים ?

אופציה אחת הייתה להעביר אותם למפרק – זה מה שניסנוב רמזו – אבל זה ירד מהפרק. כנראה שזה גם לא היה באמת עובר אצל אורנשטיין.

אופציה שנייה היא לנסות להגיע לחוזה מקוצץ – אבל השחקנים התנגדו (ובצדק מבחינתם, בכל זאת לא הם חתמו עם עצמם).

*

והפתרון הוא (איך אתם אוהבים את זה) מפאינקי לגמרי.

הקבוצה תגיש חוזה מקוצץ לשחקן – השחקן ייאשר – אז וולקאם.

השחקן לא מאשר – הוא משוחחר – אבל לא למפרק , אלא לשוק, מאחר שכרגע השחקן הוא לא נכס מפרק אלא נכס ניסנוב (זה התרגיל המשפטי.

השחקן לא מאשר – יצא לשוק- לא מצא קבוצה אחרת – יחתום על החוזה המקוצץ.

ובא להפועל גואל .

יש ביטוח "ביטול חוזים" במקרה של ירידה, יש שחקני ביקוש שניתן למכור ויש סגל מלא בשחקני נוער שאפשר בכייף להתבזות ספורטיבית עד סוף העונה.

*

וברצינות, זה עולם העסקים. הניסנובים צריכים לעבוד לפי מה שיש, ואין הרבה, וזו המשמעות של להיות "עניים".

בעסה אמיתית לשחקנים. באמת. מכל הלב. זה ממש לא כייף ולא הייתי רוצה להיות במקומם.

אבל זה לא יכול להיות אחרת. וגם אם אני לא חושב שהניסנובים זה הפתרון, במקרה הזה שיקול הדעת שלהם היה נכון במקרה הזה. הרבה יותר נכון מההנהלות הקודמות.

יומן פירוק - חלק י'
יומן פירוק - חלק י"ב