בן בית

מאיר איינשטיין ז"ל

 

בשבתות בלי טלוויזיה, בשבתות עם טלוויזיה, בצבא, בלימודים, ברדיו, בבית, באוטו, בשמירות, במילואים, בגיל הנעורים , בדירה הראשונה, השנייה, בלילות לבד מול הטלוויזיה, בנסיעות בדרך חזרה מהעבודה.

בניצחונות הכי גדולים, ברגע המופלא של חיי כאוהד, בהפסדים מעצבנים, בהפסדים כואבים, בתבוסות משפילות, בדיונים ברדיו ובטלוויזיה שהוציאו ממני אין ספור תסכולים, בחיקויים קורעים מצחוק, בויכוחים אין סופיים ברשתות החברתיות, בסתם משחק, או משחקים.

 

בן בית.

יהי זכרו ברוך.

Share on FacebookTweet about this on Twitter

106 תגובות ל “בן בית”

  1. עומרי (ירוק) (פורסם: 24-3-2017 בשעה 21:47)

    יפה פרנקו. כל מילה.

    להגיב
  2. דן דן (פורסם: 24-3-2017 בשעה 22:34)

    כדורגל, כדורסל, אתלטיקה, הקול המועדף עליי בכל ענפי הספורט

    להגיב
  3. אוהד (פורסם: 24-3-2017 בשעה 23:53)

    כיליד שנת 80 אין מילה טובה יותר מלתאר את מאיר כפסקול.
    פסקול ילדותי. שם משעה 14 ברדיו שחוזרים מטיול משעמם ועד 22 שרואים משחק השבת…
    עצוב.
    תנצב"ה

    להגיב
    • נפתלי חד העין (פורסם: 25-3-2017 בשעה 01:36)

      מזדהה עם דבריך.
      יהי זכרו ברוך.

      להגיב
  4. אלכס דוקורסקי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 00:10)

    מזדהה עם דבריך.
    יהי זכרו ברוך.

    להגיב
  5. השמן (פורסם: 25-3-2017 בשעה 00:11)

    יפה מאוד. תיאור מדוייק

    להגיב
  6. טל 12 (פורסם: 25-3-2017 בשעה 00:19)

    כל מילה

    בשנות ה 80 אהבתי לשמוע אותו משדר במסגרת התוכנית שירים ושערים ואחר כך בטלוויזה- אורח קבוע בסלון אצלנו. כן,בן בית.

    להגיב
  7. צור שפי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 00:39)

    יפה כתבת פרנקו. עצוב לנו ובנוסף לעצב הזכירה לי לכתו בטרם עת את נחמיה בן אברהם ז״ל שמילא את אותה משבצת של שדר הספורט המיתולוגי בשנות החמישים והשישים וכמו שאיינשטיין היה מזוהה במיוחד עם הגול של עיר, בן אברהם תמיד ייזכר עם ״סטלמך השווה את התוצאות ל-1-1״ במשחק ההוא נגד רוסיה. כמו איינשטיין גם בן אברהם הלך לעולמו מוקדם מדי, בגיל 58 בלבד.

    להגיב
    • צור שפי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 11:21)

      תיקון: הגול של עטר כמובן.

      להגיב
  8. שי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 03:33)

    מצויין. תודה.

    להגיב
  9. אריק י. (פורסם: 25-3-2017 בשעה 04:10)

    יפה. תודה לך

    להגיב
  10. מאשקה (פורסם: 25-3-2017 בשעה 07:27)

    יהי זכרו ברוך

    להגיב
  11. בבא (פורסם: 25-3-2017 בשעה 08:19)

    יפהפה ומרגש.
    תודה.

    להגיב
  12. אחד העם (פורסם: 25-3-2017 בשעה 10:33)

    תענוג היה לשמוע בכל אולימפיאדה אותו ואת גלעד ויינגרטן משדרים אתלטיקה. חבל על דאבדין.
    הזכירו כאן את נחמיה בן אברהם. הוא יה גאון, בימי הרדיו ידע לתאר את המשפחק באופן בצייר לך תמונה מול העיניים, ידעת בדיוק היכן הכדור בכל שניה.
    נאמר לי שקיבל ציון לשבח מה BBC בתאור ריצה גמר ה 100 במכסיקו 68, "הכמות הרבה ביותר של אינפורמציה שהועברה בעשר שניות".

    להגיב
  13. Edge (פורסם: 25-3-2017 בשעה 10:42)

    עם כל הכבוד מה בדיוק הוא תרם למדינה חוץ מלצעוק על 22 ערסים עם כדור?

    להגיב
    • מריוס דרייר (פורסם: 25-3-2017 בשעה 11:36)

      יותר ממה שאתה תרמת לדיון.

      להגיב
      • נפתלי חד העין (פורסם: 25-3-2017 בשעה 14:28)

        לא להאכיל את הטרול. הוא בא לפה כדי לאכול קצת תשומת לב

        להגיב
  14. MOBY (פורסם: 25-3-2017 בשעה 11:09)

    אוי דוידוביץ-אלמותי

    להגיב
  15. איתמר (פורסם: 25-3-2017 בשעה 11:39)

    מורשתו העשירה של מאיר איינשטיין כוללת לא רק את הרגעים הגדולים הנצורים בזכרוננו ואת נוכחותו כגורם משמעותי בפס הקול של חיינו אלא גם את שיתוף הפעולה שלו בשנות חייו האחרונות עם הגורמים שאחראים להזניית תקשורת הספורט ולריקבונה המוסרי.
    בתוכניות ב – 103FM ובערוץ הספורט, איינשטיין היה שותף בכיר להפיכת תקשורת הספורט לצעקנית, מתבהמת, אכזרית כלפי מי שסירבו לשתף עימה פעולה, למשרתת בגלוי אינטרסים של פרשנים שהם גם סוכני שחקנים.
    אופירה אסייג, משה פרימו, אבי נימני, שלמה שרף וכל שאר העלובים הם מטרות קלות מדי. אין להם אופציה אחרת אלא להיות מה שהם.
    לאיינשטיין (כמו גם לניב רסקין, יהונתן כהן ועמיחי שפיגלר) היתה אפשרות לבחור במה לעסוק. בדעה צלולה הוא בחר ללכת בעקבותיו של קופמן ולהכנס עמוק אל תוך הביצה המצחינה של תקשורת הספורט בישראל.
    לא ברור מדוע הוא עשה זאת ולאיזה צורך הוא הכתים את מורשתו המקצועית.

    להגיב
    • מריוס דרייר (פורסם: 25-3-2017 בשעה 11:45)

      +1.
      ועדיין, אי אפשר לראות את הרגעים הגדולים ששידר בלי להיות מוצף ברגש קל של נוסטלגיה. השידורים שלו מלווים כל חובב ספורט במדינה, ובלשדר הוא היה הטוב ביותר

      להגיב
    • אנונימוס (פורסם: 25-3-2017 בשעה 13:59)

      לא יודע אם ליונתן כהן ועמיחי שפיגלר יש ברירה. הם גדלו לעולם בו תקשורת הספורט בישראל בשפל רציני, ונאלצים לשתף פעולה עם המערכת כדי להתקדם. לאיינשטיין לעומתם, כמו גם יורם ארבל, בהחלט היתה ברירה – הוא היה במעמד שהוא לא צריך את זה. הוא יכל (כמו רמי וייץ למשל) להמשיך לשדר, בלי להנחות בהתלהמות תוכניות זבל. חבל שבחר מה שבחר. ללא ספק פגם ב"מורשתו"

      להגיב
    • נפתלי חד העין (פורסם: 25-3-2017 בשעה 14:35)

      א. לא יודע אם זה מעניין אותך או לא, אבל לפחות מבחינת מסורת יהודית לא נהוג להעביר דברי ביקורת על נפטר בשבת ימי האבל הראשונים. דמות ציבורית והכל, בלוג, ועדיין.

      ב. כבר פתחת פה את העניין וסתם בשביל הקונטרה, לא אתה ולא המגיבים לך הייתם במקום שלו ולא יודעים מה גרם לו לעשות את הבחירות שעשה. אולי כבר ידע על תחילה של מחלה שנים אחורה והחליט לפרנס את אשתו כמה שיותר בכל מחיר לפני שקצב המחלה מתגבר? מסכים עם הדעה שלך פה, ועדיין העולם בחוץ קצת יותר מורכב מנקודת המבט האישית שלך. תן לאנשים להינות מהספק שאולי הם לא סתם רעים או חמדנים

      להגיב
      • צור שפי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 16:51)

        נפתלי, לטעמי התגובה שלך איננה במקומה. כלל ״אחרי מות קדושים אמור״ מחייב רק את מי שרוצה. כאן זו במה פתוחה גם למי שכמו איתמר נוהג אחרת. שנית: לפי הקריטריון של ״לא היית במקום שלו ולכן תן לו להינות מהספק״ אפשר לעקר כל דיון ביקורתי. לא הייתי ראש ממשלה, האם זה אמור למנוע ממני לבקר אותו? תכל׳ס איתמר הציג ביקורת עניינית ומנומקת. זכותו לא לספוג כאן הטפות מוסר.

        להגיב
        • אלכס(אחר) (פורסם: 25-3-2017 בשעה 16:55)

          ולטעמי צור, הביקורת שלך על נפתלי אינה ראויה, הוא העלה נקודות חשובות…אבל אני מבין, הכי קל למצוא פגמים בפוסט שמבקש לראות נקודה חיובית באדם שזה עתה נפטר…

          להגיב
          • צור שפי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 19:24)

            קרא שוב אלכס, בתגובה הראשונה שלי כתבתי ״יפה כתבת פרנקו״. בשונה מדבריך נפתלי לא ביקש ״לראות נקודה חיובית באדם שזה עתה נפטר״ אלא לפסול את מי שהציג נקודות פחות חיוביות. לא אותו הדבר.

            להגיב
            • צור שפי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 19:25)

              נ.ב גם איתמר התחיל עם הצד החיובי

            • דוד (פורסם: 25-3-2017 בשעה 22:49)

              אם אני זוכר נכון, צור שפי בדרך כלל אומר דברי טעם. זה אותו אחד?

            • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:39)

              כן

            • אלכס(אחר) (פורסם: 27-3-2017 בשעה 21:43)

              שני צדדים של אותו מטבע, צור…מי שלכאורה מתחיל בחיובי אבל מיד מוסיף 'אל תשכחו את השלילי', מבקש לשים את הדגש על האחרון.

        • אריאל (פורסם: 25-3-2017 בשעה 19:36)

          ידוע שלכל אחד יש זכות לומר את דעתו. העניין הוא הטיימינג "לכל זמן ועת תחת השמיים". ועדיין תוכל לשמור על זכותך לומר דברים גם בעת אבל. זה פשוט חבל. שיח של זכויות הוא הבסיסי ביותר. מעליו יש קומה של שיח ערכי אנושי. הלוואי שנתרומם לשם מבחירה, בלי לפחד על הזכות שפיספסנו.

          להגיב
          • גל ד (פורסם: 26-3-2017 בשעה 07:27)

            יבוא יום שגם אתה תרצה להגיד דברים שאחרים יראו כסרי טעם. תגיד תודה לאיתמר שכנגד אותו יום הוא משמר את תרבות הדיון החופשית והבריאה אל מול צרות האופקים הבזויה שלך.

            להגיב
            • אריאל (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:18)

              סתם אתה מתלהם בלי טעם וממחיש את אותה הנקודה. אתה לא יודע כלום על האופקים שלי אבל בכל זאת מרשה לעצמך. אם בזה אתה כל כך גאה תחשוב שוב.

            • אופיר מ (פורסם: 28-3-2017 בשעה 00:40)

              חייב לומר שלא מבין את ההתפרצות הזו כלפי אחת התגובות האנושיות והמרוממות שקראתי פה

            • אופיר (פורסם: 28-3-2017 בשעה 05:19)

              תפוס עם עצמך דיבור בצד על ההתלהמות הזאת.

            • אלכס(אחר) (פורסם: 28-3-2017 בשעה 21:36)

              אופיר, כשהזכרת את "אחת התגובות האנושיות והמרוממות שקראת פה", אני מניח שהתכוונת לתגובה של נפתלי…בעוד ש"תפוס עם עצמך דיבור בצד על ההתלהמות הזאת" מכוון בצדק ל-גל ד.

            • אופיר (פורסם: 29-3-2017 בשעה 05:18)

              לא אותו אדם, אבל בהחלט התכוונתי לגל.

          • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:42)

            אריאל, בעוד שבוע הפוסט הזה כבר לא יופיע כאן, אחרים ידחקו אותו. זה הקצב שמכתיבה לנו הטכנולוגיה. זו לא אשמתו של איתמר.

            להגיב
            • אריאל (פורסם: 26-3-2017 בשעה 11:07)

              אם אני מבין נכון אתה מנסה לומר שהיינו "מפספסים" את ההזדמנות לבקר את הפן הזה של איינשטיין. א. אני לא חושב שזה היה כזה "פספוס" ב. גם אם כן הייתי מעדיף לשמור את כבודו עכשיו במחיר "הפספוס". ג. תקשורת הספורט על תחלואיה עולה פה באופן די קבוע.
              הערת צד, אני לא חושב שההערה של איתמר כזאת נוראה. במנעד הדברים שהוא יכל לומר הוא בחר בדרך די מכובדת יחסית. ועדיין ההקשר והטיימינג צרם לי.

            • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:14)

              העמדה/דעה שלך לגיטימית כמובן. נישאר חלוקים.

            • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:17)

              רק הערה נוספת אחת: אינני חושב שכבודו של איינשטיין המנוח נפגע כלל מדיון ביקורתי, כל עוד הוא נעשה באופן מכבד שלוקח בחשבון את מכלול עבודתו העיתונאית.

            • אריאל (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:37)

              נישאר חלוקים :-)

      • אלכס(אחר) (פורסם: 25-3-2017 בשעה 16:52)

        +1 נפתלי, בניגוד לאחרים שאוזכרו ע"י איתמר, מאיר איינשטיין היה דמות חיובית בפסקול הספורט (והחיים) של מדינת ישראל במשך רוב חייו המקצועיים, ואסור לשפוט אותו לפי אחרית שנותיו, כמו גם בבחינת המורכבות של העולם, ששינויים בלתי צפויים בו גורמים לשיקולים כלכליים לקחת קדימות, ולעתים לשנות אופיו של אדם.

        להגיב
        • ר.בקצה (פורסם: 25-3-2017 בשעה 18:15)

          גם אם תוסיף לחשבון את שנותיו האחרונות, לא קרה כלום. כולה ספורט.
          יהא זכרו ברוך.

          להגיב
          • אריאל (פורסם: 25-3-2017 בשעה 19:40)

            כולה ספורט. +1

            להגיב
          • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:45)

            ר, יקר, אינני מתיימר לדבר בשמו של איינשטיין המנוח אבל הניחוש שלי שהוא לא היה מסכים עם ״כולה ספורט״. הספורט היה מרכז חייו והוא גם ממלא מקום חשוב בחיים שלנו, כמו שהבלוג הזה מעיד.

            להגיב
    • מוטי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:26)

      עברתי על התגובות כדי לוודא אם מישהו רושם את זה וזאת על מנת לא לחזור על הדברים.
      כשרון ויכולת היו בשפע, אבל השנים האחרונות היתה פניה מצערת למחוזות הצהוב והצעקנות וכל כך חבל.

      יהי זכרו ברוך.

      להגיב
      • ערן (המקורי) (פורסם: 27-3-2017 בשעה 21:14)

        מסכים

        להגיב
  16. אביאל (פורסם: 25-3-2017 בשעה 12:25)

    יפה מאוד.

    להגיב
  17. גיל שלי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 14:01)

    זוכר אותו הקול של הבוקר שלי בתיכון, כפסקול של ההנאה שלי, תודה פרנקו

    להגיב
  18. אריאל (פורסם: 25-3-2017 בשעה 19:25)

    יפה ונוגע. יהי זכרו ברוך.

    להגיב
  19. קובי (פורסם: 25-3-2017 בשעה 20:52)

    מספר אחד,ואני לא אומר את זה בגלל שהוא נפטר
    התשוקה שהייתה לו לספורט לא הייתה לאף שדר,מעבר לקול שידע הכי לרגש אותי בתור אוהד ספורט.

    להגיב
  20. Duncan (פורסם: 26-3-2017 בשעה 03:31)

    שדרן טוב..רצה מעל ארבל זה בטוח.
    אבל וזה אבל גדול , הוא שותף רציני להתבהמות של תקשורת הספורט בזה שהוא שידר את תוכניות הרדיו והיציע.

    להגיב
    • Duncan (פורסם: 26-3-2017 בשעה 03:32)

      רמה מעל ארבל

      להגיב
      • עידו (פורסם: 26-3-2017 בשעה 23:18)

        ממש לא.

        ארבל בשיאו מספר 1

        אחריו גדעון הוד

        בדרג השלישי יש את איינשטיין

        להגיב
        • משה (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:25)

          זקנתו של ארבל כל כך מביישת את נעוריו שהוא כרגע 4 דרגות מתחת לרן מלובני.

          להגיב
    • ר.בקצה (פורסם: 26-3-2017 בשעה 07:15)

      הוא נפטר אחרי מחלה קשה.
      מה חטאו? שהתייחס לביצה הספורטיבית שלנו כבידור צהוב?
      אפשר לחשוב שאנו דנים בפיצוח האטום, או במציאת תרופה לסרטן, ואיינשטיין ז״ל חסם בגופו את הכניסה למעבדות ושרף את המחקרים.

      להגיב
  21. דורפן (פורסם: 26-3-2017 בשעה 07:53)

    אני לא הכרתי אותו אישית כלל. אולי החלפתי איתו כמה מלים בכמה מהטורנירים.

    מה שיש לי לומר זה שהוא עדיין מדור שהיה יותר מחוייב לדווח – כלומר לעמוד בסטנדרט של שיקוף המציאות – מאשר ״לקדם״ את האירוע אותו הם משדרים.

    להגיב
  22. בני תבורי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 08:17)

    במיטבם, הוא היה רק שני ליורם ארבל. היה רהוט, ידען גדול, רציני מאוד בגישתו, עשה כבוד לעברית ועם זאת נהג לפסוק ולקדש את פסיקותיו לעיתים בניגוד לדעתם של השופטים והפרשנים שלצידו שדי חטפו ממנו.

    להגיב
    • שלו (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:13)

      מעריך את דעתך על יורם ארבל.
      בעייני יורם ארבל יותר מידי שנים גרוע ומדרדר.
      בטח מתחילת שנות התשעים.
      לדעתי גלעדי ושילון היו טובים ממנו (ארבל).
      ארבל מעולם לא שלט בתחומים ששידר, יש לו קול רדיופוני וסמכותיות. זהו (שוב לדעתי).

      להגיב
      • איציק (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:25)

        עד כמה שאני זוכר, ארבל גם אמר שהוא אף פעם לא התמחה בלדעת בדיוק את הפרטים כי לדעתו זה לא הדבר החשוב בשידור.

        להגיב
      • בני תבורי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:33)

        השנים האחרונות של ארבל מביישות את הקודמות להן ובכל זאת הוא הטוב שהיה לנו.

        להגיב
        • איציק (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:40)

          בני,
          אני מעולם לא שמעתי את נחמיה בן אברהם בשידור חיי (רק שידורים חוזרים של השער מול קוסיה). אני לא בטוח, אבל מניח שאתה כן. היכן אתה ממקם אותו בדיון על איכות שידור הספורט?

          להגיב
          • איציק (פורסם: 26-3-2017 בשעה 10:40)

            מול רוסיה כמובן.

            להגיב
            • צור שפי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:23)

              קשה מאוד להשוות. בן-אברהם שידר בימים בהם עדיין לא היתה טלוויזיה. מבחינתי כילד, היכולת שלו להעביר לי את חוויית המשחק והמגרש רק באמצעות קולו היתה נפלאה וחד פעמית, אפשר לומר שדרכו גיליתי את חוויית השידור הספורטיבי. אי אפשר לדעת אם או איך הוא היה עומד במעבר מרדיו לטלוויזיה. גם כל המעטפת התרבותית, סגנון השידור, השפה בעיתונות הספורט, הכל היה מאוד שונה מהיום.

            • בני תבורי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 13:00)

              איציק,
              קשה מאוד למדוד מבלי להתייחס לתקופה בה פעל כל אחד מהם, לאטמוספירה הציבורית, למצב החברה בארץ וכו'. לכל אחד מהם משמעויות אחרות. אני ממקם את נחמיה בן אברהם בדיוק באותו מקום שאני ממקם את נחום סטלמך, שניהם נצרבו אצלי בזיכרונות הילדות כגדולים מכולם על אף שהזמן מראה שיש גדולים מהם.

            • בני תבורי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 13:01)

              ואגב, שניהם היו מאוד איכותיים ואסתטיים, כל אחד במקצועו.

            • איציק (פורסם: 26-3-2017 בשעה 13:30)

              בני וצור תודה,
              לא היה בכוונתי לעשות דרוג מי מעל מי, אלא פשוט להתייחס אליו, ומה הוא היה בשביל אלו ששמעו אותו, לעומת צעירים כמוני שהתחילו מעמי פס-גול פחות או יותר, וגדעון הוד שמאד אהבתי את השידורים שלו.

            • בני תבורי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 16:29)

              את גדעון הוד הכרתי בספריה לעיוורים שם היה מקליט קטעי עיתונות ספורט, איש מרשים וידען.

            • איציק (פורסם: 26-3-2017 בשעה 16:44)

              אכן ידען, במיוחד במוזיקה קלאסית. יש לו גם תוכנית של מוזיקה קלאסית בשישי בערב ברשת ב' ומספר פעמים בשבוע בקל המוזיקה.
              לעיתים נדירות הוא עדיין מגיש את פינת הספורת של חדשות היום ברשת ב'.

  23. יאיר (פורסם: 26-3-2017 בשעה 09:56)

    יניב, יפה ומכבד את זכרו

    רק דבר אחד – "בדיונים ברדיו ובטלוויזיה שהוציאו ממני אין ספור תסכולים" – בשנים האחרונות כשהוא החל לנהל דיונים אין סופיים בתכנית שלו עם קופמן וחבר מרעיהם – זה לא היה איינשטיין שאהבתי.
    הוא לא בנוי לקטע של לעקוץ ולרדת על..

    הוא שדר 100%. לא מנהל ויכוחים.

    היכולת לשדר ריצת 100 מטר בתשע שניות ולתת לך תחושה שהצלחת להכיל את הרגע במלואו .. אין עוד הרבה שיכולים לכך

    יהי זכרו ברוך

    להגיב
    • יניב פרנקו (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:01)

      הוא היה מנהל ויכוחים נהדר, התכנית שלו ברדיו הייתה עשויה היטב בז'אנר שלה- אפשר כמובן לדבר על נחיתות הז'אנר (והוא נחות אין ספק)- אבל הוא ידע היטב וקולו הרדיופוני רק תרם לזה את הקרקס של תכנית הרדיו והיציע.

      להגיב
      • יניב פרנקו (פורסם: 26-3-2017 בשעה 12:01)

        ידע לנהל היטב את הקרקס..

        להגיב
  24. פראליה (פורסם: 26-3-2017 בשעה 14:35)

    פשוט , אמיתי ויפה .

    הגדולה שלו באה לידי מיצוי באתלטיקה , שם הוא לא נדרש להבין אלא פשוט לדעת , לתאר ולאהוב , בעוצמות גדולות .

    פס הקול הספורטיבי של הדור .

    להגיב
  25. טל המנצ'סטרי (פורסם: 26-3-2017 בשעה 21:25)

    לא התחברתי לדציבלים שלו כששידר כדורגל.
    אני לגמרי מסכים עם מי שכתב באחת ההודעות כי בשנים האחרונות הוא היה מאלה שהזנו את השיח סביב הכדורגל, היה שופך שמן על המדורה, נותן לרמה הנמוכה להתלקח ואז משחק אותה המבוגר האחראי (בעיקר זכורים לי הראיונות עם פרוספר אזגי, כשידע שהוא יכנה את אוסידון בקללות, לא מנע זאת, עודד אותו ולא עצר זאת בזמן אלא המשיך לתת לזה במה.
    לא התחברתי לרמה וסגנון של התוכנית שעליה ניצח ב 103, בדיוק כמו רסקין ביציע העיתונות, אנשים שלא היו נותנים לתוכניות האקטואליה שלהם להתנהל ברמת ביוב אבל בכל הנוגע לספורט הרגישו ומרגישים שזה בסדר.

    גיל 65, זה לא הוגן למות בגיל כזה, הסבל שעבר בשנה וחצי, כאב לב.
    לפחות ראה עולם, היה נוכח באירועי הספורט הכי גדולים ב 30 השנה האחרונות, לא הרבה יכולים להגיד שעשו זאת.

    יהיה זכרו ברוך.

    להגיב
    • אסף the kop (פורסם: 27-3-2017 בשעה 05:54)

      טל אתה צודק לגבי פועלו בשנים האחרונות.
      אבל הוא היה חלק מהפס קול הספורטיבי שלנו בשנות ה 80 וה 90 ואני מעדיף לזכור את זה.

      להגיב
      • טל המנצ'סטרי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 08:09)

        לגמרי חלק מפס הקול.
        אני כילד עוד זוכר אותו משדר אקטואליה בבקרים ברשת ב' וגם את שידור הכדורגל הטלוויזיוני הראשון שלו, שבו הציג את עצמו.

        להגיב
  26. Amir A (פורסם: 26-3-2017 בשעה 23:42)

    מחלה ארורה. חולקת את המשבצת העליונה אצלי יחד עם שבץ שמשאיר אותך מרייר בלי יכולת להרבה יותר מזה, גלואוקומה שתוביל לעיוורון ועוד כמה מרעין ובישין. מקווה שברגע האמת תהיה לי היכולת והמשאבים הנפשיים לחבר את הצינור לאגזוז, ללגום בקבוק ויסקי שלם ולסובב את המפתח לפני שהאלכוהול ישלח אותי לעולם של חלומות מתוקים.

    להגיב
    • אסף the kop (פורסם: 27-3-2017 בשעה 05:55)

      או שתחיה לחילופין עד 100 כ 20.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:19)

        כן. וגם אזכה בלוטו, שלושת הילדים שלי יזכו בפרס נובל, והנכדים יהיו הראשונים לדרוך על המאדים ולחזור לספר על זה.

        להגיב
    • אמיתי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 06:19)

      דה דארק סייד איז סטרונג אין יו יאנג סקייווקר

      להגיב
      • איציק (פורסם: 27-3-2017 בשעה 09:10)

        The Schwartz is strong :-)

        להגיב
    • matipool (פורסם: 27-3-2017 בשעה 11:10)

      אמיר – לגמרי . כמוך כמוני . רק לא להגיע למצב סיעודי וכו' .
      מקווה שבמקרה הצורך לא נצטרך אגזוז וכו' . המתת חסד במקום פסטורלי נשמע הרבה יותר טוב .
      אני חתום על כרטיס אדי . שכמה שיותר נזקקים יקבלו חלקים ממני .

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:18)

        הלוואי והמתת חסד היתה זמינה. בארה"ב קיים החוק באורגון המאפשר המתת חסד לחולים שרופאים קבעו כי נותרו להם פחות משישה חודשים לחיות. לא מספיק לדעתי. ואם מישהו הופך לסיעודי ולא מעוניין לחיות כך 20 שנה?
        התקווה היא כמובן ארגון דיגניטס בשוויץ, אבל זה מתסכל שהיכולת שלך להיפרד מהעולם תלוייה במצב הכלכלי.
        היתה כאן זקנה אחת בארה"ב שבנתה ערכות התאבדות מחומרים פשוטים שאפשר לקנות בכל מקום ומכרה אותן דרך האינטרנט. הממשל ניסה ללכת אחריה כמה פעמים אבל נכשל, כי הערכה התבססה על נשימה של הליום ואת ההליום המתאבדים היו צריכים לרכוש בעצמם. בסופו של דבר הם עשו לה אל קאפונה והודיעו לה שהיא תתבע על העלמת מס כי היא לא דיווחה על ההכנסות שלה ממכירת הערכות. זה הוציא אותה מהסיפור.

        להגיב
        • 7even (פורסם: 27-3-2017 בשעה 13:54)

          LOL ענק

          להגיב
    • צביקה (פורסם: 27-3-2017 בשעה 14:07)

      מזל שסטיבן הוקינג לא חשב/חושב כמוך.

      להגיב
      • Amir A (פורסם: 27-3-2017 בשעה 14:11)

        למה מזל? ואם היה בוחר להתאבד בגיל צעיר, מדוע לא לכבד את בחירתו?

        להגיב
    • ישראל (פורסם: 16-4-2017 בשעה 01:02)

      רוצה לציין בעדינות המתבקשת,
      אבל למי שהיה קרוב למאיר – ובוודאי למי שהשתתף בלוויה – די ברור איך הסתיימו חייו, ועד כמה לא היתה זו "יד הגורל" שקבעה את יום ושעת מותו.
      יש מי שיגיד שזו הקלה, יש מי שיגיד שזה מזעזע,
      אבל בכל מקרה – זה כאן וזה קורה.

      להגיב
  27. אדם (פורסם: 27-3-2017 בשעה 10:28)

    כמה התייחסו כאן לנושא השנים האחרות בטענה ש״זה רק ספורט״. אז לא, זה לא רק ספורט. אלו היו תכנית רדיו וטלוויזיה עם רייטינג מספיק צופים בשביל להשפיע על האופן בו אותם אנשים מבקרים ושופטים דברים. רובנו לא באמת מפרידים בין הספורט לשאר הדברים (הצדק או שלא, זה לא חשוב) ולכן ההשפעה של תכניות כאלו על צורת ההתבטאות של אנשים ברחוב בהחלט קיימת. אפשר לטעון שזה מה שהרחוב רוצה אבל זו בריחה למקומות קלים כי לכל אחד מאיתנו יש את היכולת לעשות כראות עיניו. התכניות האלו פוגעות בנו גם ביום יום ולכן הן ממש לא רק ספורט

    להגיב
    • צור שפי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 10:35)

      + 1 אדם

      להגיב
    • טל המנצ'סטרי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 11:03)

      לגמרי אדם.

      מי קבע שהציבור רוצה לקבל כזו רמה נמוכה של תוכניות על ספורט?
      מישהו ניסה לקחת את זה למחוזות רציניים, מעניינים והציבור דחה זאת?

      להגיב
    • ר.בקצה (פורסם: 28-3-2017 בשעה 05:16)

      אם כבר, ההשפעה הפוכה- מהרחוב לרדיו.
      התוכניות האלו תמיד מזכירות לי את הפרלמנטים הצעקניים של גברים בגיל העמידה.

      להגיב
  28. ארז (פורסם: 27-3-2017 בשעה 11:44)

    אני אנסה להגיד את זה הכי מעודן שאני יכול:
    אני חושב שהכעס והתסכול שלכם (ושלי) הוא:
    1. שהאופירות ניצחו את האיינשטיינים. בנוקאאוט.
    כי עם כמה שאנחנו רוצים ונדמה לנו ואנחנו מספרים כאן (בבועה האליטיסטית הזאת, עם ובלי מרכאות) שיש דרישה ומקום לאיכות, מסתבר שבספורט אצלנו לא רק שקהל היעד קטן, אלא גם שרובו רוצה וואן וגליצ'ים. וכנראה שבמבחן הרייטינג, הקליקים ואלוהים יודע מה עוד, מי שניתח את השוק ואת דרישות הקהל הבין שזה לחיות מכוער או למות יפה.
    2. שמאיר (ואחרים) בחרו ליישר קו מטה עם האופירות ו"לנטוש" אותנו, שהיינו נאמנים להם וגאים להיות בצד שלהם.
    והכעס שלי עליו היה (בזמנו, עכשיו אין שום כעס. חושב על המשפחה ומעדיף לזכור אותו בשלבים המוקדמים יותר של הקריירה) גדול בהרבה מאשר עליה. כי היא – זאת היא וזאת מרכולתה. אבל הוא – קורץ מחומרים אחרים ועשה עתונאות ותקשורת אחרת, ולפתע מיישר איתה קו. חוויה של אכזבה גדולה מאוד וכמעט "בגידה".

    עד אז (ולפני שהפסקנות ונחרצות היתר תפסו נפח עצום בשידור), הוא היה השדר האהוב עליי ביי פאר (הרבה לפני ארבל, גם כשארבל נחשב בשיאו). עד היום בכדורגל עם הבנים שלי אני משחזר משפטים שלו ("אני אומר לו שחרזי פנוי, משווע לכדור. אבל הוא אומר לי "לא חביבי", ומשחיל את זה היישר אל בין החיבורים").

    ולשאלתך טל – כן, זה המצב. הרוב קובע לא רק בדמוקרטיה, אלא גם בהקשרים של היצע וביקוש.
    כמעט כולם יישרו קו מטה. כנראה שהתנאים היום לא מאפשרים לך להצליח אחרת.

    להגיב
    • עמית (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:08)

      כל מילה,
      הציבור מטומטם והציבור משלם.

      להגיב
      • צור שפי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:20)

        ובפרפרזה על טל ברודי – האופירות ניצחו את האיינשטיינים לא רק בספורט – בהכל.

        להגיב
    • ערן (המקורי) (פורסם: 27-3-2017 בשעה 21:18)

      מזדהה עם כל מילה

      להגיב
  29. איתמר (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:07)

    אי אפשר לדבר גבוהה גבוהה על ספורט כתרבות ולהלל ולשבח את אלונה ברקת על התנהלותה (כניגוד מובהק לבעלי קבוצות כמו טביב, יואב כץ או שירצקי) ובאותה נשימה לצמצם את חשיבותן והשפעתן של תוכניות הצעקות בטלוויזיה וברדיו לכדי ״קרקס״.

    להגיב
  30. ברקוביץ (פורסם: 27-3-2017 בשעה 12:16)

    אזכור ממאיר רק את התסרוקת

    להגיב
    • אלון מזרחי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 15:28)

      ברקוביץ תמיד היה בחור עם ראש על המותניים

      להגיב
      • צור שפי (פורסם: 27-3-2017 בשעה 16:30)

        באירופה או בספרד?

        להגיב
    • רומן (פורסם: 27-3-2017 בשעה 17:39)

      מה רצית שהוא יתחנף סתם?

      להגיב
      • שלו (פורסם: 27-3-2017 בשעה 18:27)

        לפעמים לשתוק זו גם אופציה.

        להגיב
        • רומן (פורסם: 27-3-2017 בשעה 19:37)

          זה הכי לשתוק שיש לברקו..

          להגיב
      • עומרי (ירוק) (פורסם: 27-3-2017 בשעה 18:33)

        רציתי שיהיה בנאדם. כרגיל אצל אייל זה אתגר קשה מידי כנראה, לצערי.

        להגיב
  31. רומן (פורסם: 27-3-2017 בשעה 17:40)

    היה בהחלט האהוב עליי, עד שנהיה רכילאי זול כשעבר לערוץ ה"ספורט".
    בכמה חודשים הרס לעצמו את כל השם הענק שבנה, איינשטיין תמיד היה מזוהה עם שידור אדיר של ארועים גדולים ופתאום נהיה חבר של צנציפר והיללי, וחיפש צהוב.. חבל…

    להגיב
  32. איתמר (פורסם: 27-3-2017 בשעה 18:04)

    קרב הגמדים קופמן-ברקוביץ יעסיק אותנו בימים הקרובים וישכיח את העובדה ששניהם, כל אחד בדרכו, מייצגים את אותה תופעה ולמעשה מדובר בשותפים לדרך.

    להגיב
    • שלו (פורסם: 27-3-2017 בשעה 18:29)

      "עוד לא היה ראיון עיתונאים שלא עשיתי, שהתחרטתי עליו" (אריק שרון)

      להגיב

מה דעתך?