צדק – הצדק נעשה – על המגרש.

הפועל ת"א של החודש האחרון היא קבוצת כדורגל חלשה, לא מאוזנת, לא חכמה, נרפית, קבוצה שמבקיעה שער בודד בשלושת משחקי "על החיים", קבוצה שמשיגה 2 נקודות מתוך 9, קבוצה שמקבלת צ'אנס להישאר בליגה במשחק ביתי מול הפועל אשקלון לסגור סיפור ולא סוגרת. מגיע לה לרדת ליגה.

ולכן זה הסיפור.

הגיע לנו לרדת.

מהסיבה הכי בסיסית בספורט. שנכון למאי 2017. אנחנו הקבוצה החלשה ביותר בליגה (חלשה במובן של קבוצה, לא סגל "שמות").

 

שכר ועונש – דיון פילוסופי.

הרבה מאוד אנרגיה הוצאה בדיוני "יומן הפירוק" על הרעיון של גובה הענישה, הפועל ת"א כארגון, מתחה עד לקצה את תסריט הקיצון, מעולם לא הגיע מועדון ספורט בישראל להיקף החובות שצברה הפועל ת"א ואולם יש לזכור דבר אחד מרכזי – ענישה מתקיימת אך ורק אל מול התקנון בזמן ביצוע הענישה, וכל השאר הם דיונים תיאורטיים.

המחוקקים שיצטרכו לשנות את החוק יצטרכו להחליט האם בסיטואציה אחרת, תיאורטית, ענישה חמורה יותר, תשיג את התוצאות המיוחלות.

ובסופו של דבר , בדיון תיאורטי, לו הייתה הקבוצה יורדת אוטומטית ליגה, האם זה היה טוב לענף, האם מה שקרה בפועל, הכאוס שהוליד הפירוק והענישה של מינוס 9 הנקודות לא היו מספיקות, בפועל הם הספיקו, בפועל הליגה הרוויחה עניין עצום במחזורי הסיום ולמען האמת, לפרנסי הענף הנוכחות של הפועל ת"א בליגה הלאומית היא חגיגה.

לפרנסי הענף אין אינטרנס במחיקת מועדון בסדר גודל הזה, זו המציאות.

 

שמחה לאיד – טהורה ולגיטימית.

החגיגה החלה בבוקר שבת, קמתי לגל עצום של שמחה לקראת המצופה בערב, בקרב כמעט כל הקהלים שהובלה בעיקר במכבי, האוהדים שטענו שהם נבדלים מהפועל בנושא הזה, חגגו, שמחו, רקדו עוד הרבה לפני מפגן החגיגות בכיכר.

ובעיני זה עדיף על ההתחסדות שראיתי לא מעט לפני, הרי לא ענייני "צדק תקנוני" הובילו את השיח אלא רצון טבעי וכנה לראות יריבה בסדר גודל הזה מתרסקת.

והתרסקנו.

 

בעלים – הניסנובים בסופו של דבר במבחן פלורנסט בסיסי עשו טעויות רבות מינואר  ועד עכשיו, אבל רק הערכה וחיבוק חם יש לי אליהם בנקודת הזמן הזו, בדצמבר הקבוצה כמעט הלכה להדממה, בינואר לחשוב בצורה קרה הייתה פריבליגיה, הניסנובים לא השתוללו, לא השאירו סגל יקר מדי, לא ויתרו לאף אחד וגררו את המועדון כשהם מבינים שיש דבר גרוע יותר מירידת ליגה והוא המשך ההתנהלות שהובילה לחורבן.

עכשיו הזמן שלהם להיערך קדימה, התגובות שלהם לכל אירועי השבוע האחרון, ובכלל, הם טובות, המועדון בידיים אנונימיות מדי כדי שאפשר יהיה בנקודה הזו להיות אופטימיים , ויש עוד הרבה נעלמים, אבל הכיוון נכון.

 

אנחנו – אנחנו הקהל של הפועל, אני זה הפועל, אני ולא רק השוליים הקולניים ואנחנו אשמים במעט שלא עצרנו חלק מהטירוף בזמן, אבל לא אנחנו ניהלנו ולא אנחנו הורדנו, ונהיה בליגה הלאומית ונייחל לחזרה מהירה. אנחנו זה הקהל שיקנה מנויים ויילך לעודד במגרשים האלה שלא רצינו ללכת אליהם.

אנחנו זה הקהל שהגיע עד הרגע למשחקים, שהביא אצטדיון מלא לקרב מול אשקלון, אנחנו זה הקהל שאכל כמויות אדירות של..אתם יודעים מה..והוא עדיין כאן.

ואנחנו זה הפועל וזה חלק מהכוח שלנו.

כי למען האמת, חוץ מאיתנו, אין הרבה כרגע.

אבל אנחנו זה לא מעט.

*

וזהו. האדום ירד, והאדום עוד יעלה.

זה סוף יומן הפירוק.

ומחחר כבר נחל ביומן החדש "יומן החזרה לליגת העל" – על הפרק, מציאת מאמן, גיבוש תקציב, החלטות מנהלתיות ובניית סגל כמעט מהתחלה , שוב.

לא יהיה קל בליגה הלאומית, אבל בואו נהיה ריאליים, פחות מחזרה תוך שנה לליגת העל תהיה כשלון.

*

חג שמח למי שחוגג.

יומן פירוק - חלק מי יודע כמה
יומן חזרה לליגת העל - פרק א'