איפשהו בתחילת שנות ה2000 עלינו על קונספט מיוחד למבצעי תמריץ לבעלי סופרים גדולים, בזמן שכל השוק התעסק בחופשות מפנקות, אנחנו לקחנו פוזיציה על "חוויות שאי אפשר לקבל במקום אחר", באותה תקופה עשיתי גם סקר קטן בין הקמעונאים שגילה שהפרס המושלם הוא קודם כל לנסוע בקבוצה אבל יחיד, מקום שני היה חופשה של כמה זוגות ובסוף רק אם חייבים, אז חופשה בזוג, כששאלתי את אחד מהם על הסיבות הוא הסביר לי שהשוס זה התירוץ "זו נסיעה עם X , מה אני אשם שרק אחד יכול להצטרף".

אז ב2005 היינו כבר אחרי מכבי חיפה ביוון, מלא ליגת אלופות, קורס נהיגה של במוו בגרמניה ועוד.

והמבצע שעליו יסופר לא היה אמור להיות שוס גדול, אבל איטליה עלתה חזק כיעד מוביל, אז הלכנו על המשחק האחרון של העונה, מילאן נגד יובנטוס בסן סירו, הסוכן נסיעות אמר שאולי זה יהיה משחק על אליפות.

ב86 הייתי בן 12 וראיתי משחק אחרון על עונה בטלוויזיה בשידור חי ופה הייתה אפשרות לשחזור, מכרתי ללקוח את הרעיון והתחלנו לתפור את הנסיעה.

מבצע כזה מזניקים 4 חודשים לפני, ככה שמי ידע שזה מה שיקרה, מילאן נגד יובנטוס, המנצחת אלופה ולנו בתוך ה80,000 איש יש 100 כרטיסים ליציע האורחים של יובנטוס.

*

זו הייתה נסיעה שהכל התרחבש שם, ישנו בכלל בדאבוס והתכנון היה להגיע למילנו רק בבוקר המשחק, בדרך לדאבוס ירד שלג ונתקענו שעות עם קמעונאים עצבניים אבל זה לא הפריע להם.

מה שהפריע להם זה שנחתנו ביום שישי, בזמן שטורניר הפיינל פור השולי בכדורסל התקיים, מכבי שיחקה שם עם הקבוצה הגדולה ההיא ו3 אוטובוסים של קמעונאים דרשו למצוא מקום לראות את המשחק.

אלא שבאמת, לא היה מקום כזה, לא הייתה איטלקייה בפיינל פור ואף ערוץ לא שידר את המשחק.

לאחר יום שלם בדרכים, כולל טיסה, כולל פקקים בשלג, כולל תלונות על המשחק שאנחנו מפסידים וכולל תלונות על ההוא שאחראי שבכלל" אוהד הפועל שאלוהים ייקח אותו", אז אחרי כל זה, הגענו בלילה למלון, משלחת של קמעונאים הגיעה בערב לוודא שביום שני אחרי סן סירו נמצא מקום לראות את המשחק.

מצאנו.

המדריך שלנו אירגן מקום שיש בו גם משחק שאפשר לראות וגם לאכול אוכל איטלקי והתכנון היה לצאת מוקדם מדאבוס בבוקר, להגיע בצהריים למשחק, לצאת ממנו, לתת לקבוצה זמן קצר לשוטטות ואז ארוחה ומשחק והביתה.

כשהתקרבנו לסן סירו המדריך נזכר להגיד שאנחנו משובצים לצד של יובנטוס שבגדול זה אומר פי כמה וכמה אבטחה וזה לא בדיוק היה בלו"ז מה שהכריח אותי לוותר על העצירות בדרך ולהגביר את המרמור.

האוטובוסים חנו לדעתי משהו כמו 2 ק"מ מהאצטדיון ומהחניון ועד האצטדיון הסתדרו ב2 טורים מאות יסמניקים איטלקיים, סוסים של ממש, בואו נגיד שדגני לא יורד להפריד אצל החבר'ה האלה.

וכך הלכנו כמה דקות בתוך משמר מטורף עד סן סירו ומשם למדרגות הלא נגמרות ומשם כמו בסרט קולנוע, אצטדיון מפוצץ ואנרגיות מטורפות.

*

המשחק היה עונג עצום, קודם כל האיטלקים לא קיבלו את המזכר שאוסר לקלל במגרשי כדורגל ושזה רק בכדורגל הישראלי, והם לא הפסיקו לקלל, לעשן (ולא רק סיגריות רגילות) ובעיקר לשיר באיטלקית, אבל הכל בקלאס מטורף, אני די בטוח שעל מה שקיללו היו מקבלים בארץ עונה שלמה ברדיוסים אבל המבטא והסטייל האופנתי עושים את כל ההבדל.

על הדשא יובנטוס עלו מהר ליתרון שהחזיק עד הסוף אבל מה שבעיקר היה מרהיב היה לראות בלייב את נדבד, בלורית צהובה ושפן של אנרג'ייזר שפשוט נמצא בכל פינה, לא ראיתי קודם דבר כזה בלייב.

וכמובן שחגיגות האליפות שלהם היו מטורפות והיה נהדר להיות חלק מזה.

*

אחרי המשחק איחרנו להגיע למסעדה כי החזיקו אותנו עד שאחרוני המילאנזים התפנה ומכבי כבר הובילה והנסיעה הזו התנקזה לרגע שממנו חששתי כל הסופ"ש.

100 האורחים שלנו פירקו את המטבח, את חשבון הויזה העסקי ואת כל התסכול שלהם מהימים האחרונים.

*

מהשדה התקשרתי לחבר אוהד יובה שלא האמין שהייתי איפה שהייתי ושרצה לשמוע חוויות ולספר שכל העיר צבועה צהוב וטוב שאני לא כאן.

סיפרתי לו הכל ושראיתי הצגה של הזברות ושהבאתי לו חולצה כמו שביקש ושהוא צדק בקשר ליובנטוס.

ואיך מילאן שיחקו הוא שאל.

חבורה של דייגים אמרתי, בלי שמעון גרשון אין להם מה למכור.

יומן חזרה לליגת העל - פרק ג' - בונים סגל
המודל הפרנקואי