אין לי כוונה לנתח כלכלית את עסקת ניימאר, גם לא פוליטית למרות שנראה לי שמדינה שככל הנראה (לכאורה) שיחדה את כל העולם כדי לקבל את אירוח המונדיאל מחליטה לקנות את מי שעד המונדיאל אמור להיות הכוכב הכי גדול בעולם, יכול להיות שזה קשור, אבל מצד שני קראתי באינטרנטים השבוע שיש אלגוריתם מיוחד שבודק שווי של שחקן והאלגוריתם אמר שהמחיר בסדר, דרך אגב מעניין כמה גוטליב שווה לפי האלגוריתם הזה.

ואין לי טיפה של "חמלה" לאוהדי ברצלונה שהאמת מרגישים לי כבר שנים כמו בלון שיווקי מנופח, לא קרה כלום , גם לא יקרה כלום לטיולי הבר מצווה של ילדי ישראל, בברצלונה יש עדיין אחלה עיר ואחלה אוכל וגם מסי זה בסדר ומצד שני פריז גם עיר לא רעה.

*

בניגוד לחלק מכותבי דה באזר וגם חלק גדול מהמגיבים פה, אני לא רואה את עצמי כ"עכבר" – במפגשים של הבלוגרים אני מתמקד בעיקר בחלק הזה שדורפן משלם על הפיצות והבירות ומתמקד בהטרלות של תומר חורב על הפועל, מה לי ולחידון עכברים מול דורפן, המכסימום שאני מסוגל זה להסתכל על התשובות ואז שוב על החידון ואז לפתור בערך חצי כי שכחתי בדרך, אז בלייב, לא רציני.

אני חושב שהקיום הספורטיבי שלי הוא כ70% ריגשי (חצי אהבה להפועל, חצי שנאה למכבי ועוד קצת הטרלות לכל השאר) ואת ה30% האחרים אני צורך בתבניות ממותגות – אולימפיאדה זה נפלא אבל לראות קפיצות למים ואופניים סתם ככה זה משעמם, גם כדורגל מהליגה הסקוטית משעמם.

כדורסל זה נבא ורק הפלייאוף , כדורגל זה יורו ומונדיאל והשלבים המאוחרים בליגת האלופות, משחקים גדולים בפרמייר ליג וסופר קלאסיקו ואתלטיקו ריל – כאלה אירועים, ליגה צרפתית ? מונקו נגד פסז, את מי אני בכלל מכיר שם ואיזה שעמום.

תנו לי אירוע ברור, עם היסטוריה, לוגואים שמאחוריהם עשרות שנים של מורשת ואני מהופנט למסך.

תנו לי סתם משחק ממפעל פחות מעניין, אולי משחק עם פוטנציאל טוב, אבל אז אני אשקול עם לריב על השלט בבית בשביל זה, כרגע לא שווה.

ודרך אגב זה לא רק אני – קשת ניסו לעשות הישרדות משלהם, היה לא מעניין, אנשים בג'ונגל בבגדי ים משחקים משחק מטופש בבגדי ים זה מעניין תחת תבנית מוכרת ולא תחת סתם פורמט.

אני לא חושב שאני לבד.

 

*

ומה שקרה היום (מבחינתי) זה כמו שלפני חמש שנים מסי היה הולך לשחק בסלטיק או שלברון הולך לשחק ביורוליג – זה בסדר, כל אחד בוחר את הבחירות שלו (את הדרבי של הפיו פיו הסיני ראיתי כי זה ערן זהבי ופה יש רגש).

אבל אני התרגלתי עד היום – שיש מפעלים גדולים ויש מועדונים ויש שחקנים גדולים שרוצים לשחק על הבמות של המפעלים והשחקנים הגדולים – וליד זה יש חיבור ריגשי ותרבותי שאיתו אין מה בכלל להתווכח– אז לניימאר אין לי חיבור רגשי והמפעל המרכזי (הליגה הצרפתית) מעניין לי את…

ומה שקרה פה שונה מאמבפה (לא ידעתי מי הוא עד ליגת האלופות השנה) הולך לריאל, זה סדר אירועים טבעי, מגעיל, ממוסחר, הכל, אבל הגיוני, יש להקות שצריכות לנגן רק באצטדיונים הכי גדולים.

אז בעצם לדעתי יש פה קרב מעניין בשאלה מה יותר חשוב – המפעל והמועדון או השחקן.

ואני לא יודע איך הוא ייגמר.

יומן חזרה לליגת העל (2)
יומן פירוק - פרק מיוחד