רכשתי אתמול את הספר של זהבי וכבר הגעתי בערך לאמצע, יופי של ספר, כתוב מצוין, מכניס הרבה מאוד עניין לביוגרפיה שנדמה שחשופה בפנינו במלואה.

אני מאוד מקווה שהוא יהיה הצלחה גדולה, אני מאוד מקווה שיוסיפון ייראה ברכה בעמלו, בעיני זה ספר על הרבה דברים, גם על ניהול קריירה, גם על התפתחות אישית ולא מעט על דלתות מסתובבות בחיים.

אני מאמין שארגונים יעשו טוב אם יזמינו את יוסיפון להרצאות, יש בסיפור הרבה מה ללמוד לכל אדם שמנהל אנשים.

אני מקווה שנראה עוד סיפורת מעולם הספורט הישראלי.

*

צילמתי בחנות תמונה מבדרת והעליתי לרשתות החברתיות, זה גרם ליוסיפון לצחוק והתחלנו שיחה, בשיחה קלטתי שהוא חושש שהקיצוניים בכל מחנה שאינו מכבי יחרימו את הספר כי הוא על "זהבי".

אני מקווה שהוא טועה, ראשית כל לאוהדי הפועל זה ספר חובה, בוודאי לאולטראס,מלמד הרבה מאוד על המועדון, לאוו דווקא רק דברים רעים דרך אגב.

אמרתי ליוסיפון שזהבי חוץ מלהתנהג כמו **** לפעמים הוא פצע פתוח אצל הרבה מאוד אוהדים, בהפועל זה ברור, אתה מגדל שחקן בקנה מידה שכזה ו"מוסר" אותו ליריבה הכי שנואה, זה ברור.

אבל המחשבה נגיד אצל אוהדי מכבי חיפה שנגיד "אלי אוחנה" היה זמין על המדף בשקל תשעים והגיע למקום אחר, היא מתסכלת.

בסוף מה שקורה לנו כאוהדי כדורגל זה שאתה בוחר קבוצה מכל מיני שיקולים, ממש לא ראציונליים ואז הגורל שלך במשך עשורים ארוכים תלוי בהחלטות ובמעשים של בודדים. זה מתסכל.

אז זהבי מוציא אמוציות מכולם גם כי הוא מתנהג כמו ***** אבל גם כי הוא מסמל משהו שאף אחד לא אוהב לראות על המועדון שלו.

וגם כי הוא מתנהג לפעמים כמו ****.

*

אבל מה שעלה לי עד עכשיו כתובנה זה שזהבי עד שנת הדאבל, היה פחות מנגיד מתן חוזז של היום, איפה ? היה מת להיות שם, היה פחות משון וייסמן כזה, מרמזי ספורי, יונתן כהן, איפה הוא בגיל 22 ודור פרץ.

ילד שגדל במחלקת הנוער של הפועל, לא הכוכב הכי גדול, מוכשר, יש מוכשרים ממנו במחלקה, קלישאה של האבא עם מחבט הבייסבול שדורש שחרור (ומקבל) ומוציא אותו להפועל בת ים, חוזר לקבוצה, משחק, לא זוכה בתואר בשנותיו בנוער, לא משחק בנבחרות, עוד אחד מיני רבים במחלקה אחת מיני רבות, יוצא להפועל ראשל"צ, חוזר בסוג של קומבינה, לא עובר את המיונים לקבוצה הבוגרת, לא מקבל ספורטאי מצטיין בצבא, משרת כשקמיסט ,יוצא לרמה"ש, משחק על שכר אפס, כובש 2 שערים בחצי שנה ועוד 10 בשנה השנייה, אחלה, לא משהו שלא רואים כמוהו, חוזר לקבוצה הבוגרת, לא מוצא את מקומו על המגרש, מגיע לגיל מתקדם בלי להבין מה התפקיד שלו, קשר, קשר התקפי, אולי ננסה אותו בתור מגן.

לא רואה דשא, זוכה להזדמנות רק בגלל פציעה של שחקן זר, לוקח את ההזדמנות לאט לאט, לא מקבל חוזה ארוך טווח, לא בוער לאיש, מתקדם קצת, מקבל קצת הצעות, לא משהו מסעיר.

ואז בום.

*

כמה כאלה יש ? מה הציפיה מהדור הזה, שבכל ענף אחד לא יודעים לאכול אותו, שיגדל פה שוב "אלי אוחנה" שבגיל 16-17 כבר מבינים שהוא סופרסטאר, שיהיה "שחקן העונה באליפות היסטורית" כמו משה סיני בגיל 21, שיהיה אבי נמני, כמה כאלה יש וכמה כאלה יש.

*

שנתיים קדימה בשנתון, שנתיים אחורה בשנתון ואין "ערן זהבי".

יומן פירוק - עוד ועוד מידע נחשף
המהומה ברמלה