אני חושב שיש הסבר למה שקורה השנה בליגת העל, שהיא קודם כל מגניבה בקטע אחר ומה שקורה בגדול זו השפעה של כמה דברים.:

הראשון והכי חשוב הוא הסכם השידורים החדש ואני קצת גאה שאמרתי את זה בפוסט ערב פתיחת הליגה (גם תרנגול עיוור וכל זה) – הסכם השידורים החדש לא מזיז כלום לפזרניות של הליגה כמו שראינו בדו"חות הכספיים המוטרפים שפורסמו לאחרונה, עבור מכבי ת"א ההבדל בין תקציב שכר שחקנים מופקע של 65 מיליון עם הסכם ו61 מיליון בלי הסכם זה כלום בפיתה (היי, שם טוב לבלוג של ארז טיקולסקר, סטגדוש!) אבל עבור הפועל חיפה ומכבי נתניה אחרי שמנכים את כל ההוצאות התפעוליות הקבועות זה הבדל בין שכר שחקנים של 10 ולא של 6. זה המון. זה מאפשר זרים טובים יותר (והתוספת של זר שישי משפיעה מאוד) ומאפשר להחזיק בשכבת הביניים שחקנים שבקבוצות האלה יהיו עוגנים ובמקומות אחרים היו שחקנים משלימים בסגלים מנופחים.

השני גם קשור לכסף ובחלקו באמת נובע מהסכם השידורים ובחלקו נובע מכל מיני סיבות (ניהול מסודר יותר, כניסת אצטדיונים חדשים כמו סמי עופר ופריחת "הטביביזם") והעובדה שבליגה יש הרבה יותר כסף ממה שהיה בה בעבר – שחקן ישראלי מבין שפה משלמים יותר, בין אם זה בגדולות הפזרניות ובין אם זה בבינוניות המסודרות והכסף משאיר בארץ את הבינוניים והבינוניים מתחלקים בין יותר מועדונים בזכות הסעיף הראשון.

השאיפה היום של שחקן ישראלי בינוני היא לא לצאת לחו"ל, אלא להגיע לבאר שבע ומכבי (וגם לחיפה) – הכסף שם פנטסטי ומדברים שם בעברית וכייף פה וכל זה, לכן אם רק לפני זמן קצר הרעיון של לצאת לחו"ל ואז לחזור עם אפקט הליגיונר היה חזק, היום אני חושב שהקסם שלו פג, חנן ממן יקבל חוזה מצוין עוד מעט רק בגלל שהוא נותן עונה טובה מתחת לראדאר של הגדולות, היציאה לחו"ל היא אטרקציה היום בעיקר כדי לנצל את התשלום של דמי השבחה או עבודה טובה מאוד של סוכן.

*

וזה מוביל בעצם לאפקט השלישי וזה "הטביביזם" – והרעיון שעומד מאחוריו אומר שטביב מצא בבית"ר את המודל הנכון לניהול קבוצת כדורגל, לא סתם אייל סגל (המאמי החדש והדי מוצדק) אומר שהוא מעריך אותו מאוד, המודל של טביב מאפשר לייצר מועדון של מקומות 3-6 שבו אתה כבעלים יכול למכסם את ההכנסות בלי להשתגע ולבזבז כסף כדי לשחק על תארים – בשביל תארים צריך להיות מוכן להפסיד המון כסף לאורך שנים (אני שם בצד גביע מקרי כמו בני יהודה) – אבל אם הצלחת לבנות "סיפור" נכון מול הקהל שלך – אתה יכול לצאת גדול תקציבית היום – ואז ואת ראינו מצויין בדו"חות הכספיים שמוכיחים שאפשר לבנות קבוצה טובה בתקציבים של 20-25 מיליון שקל ולדעת שחלק גדול מהתקציב מבוטח על ידי זכויות השידור והטוטו והחלק החסר מגיע מכרטיסים ומנויים, תמיכה עירונית (איפה שיש) והשבחת שחקנים למכבי ת"א וחיפה ובאר שבע.

ושוב, זה הבדל מאוד גדול וכל מועדון במבנה ההוצאות שלו (כמות קהל פוטנציאלית, תמיכה עירונית ויכולת לגייס ספונסרים) – אבל בגדול יש "בטן" גדולה מאוד של מועדונים שהבינה שעונה טובה ומכירת שחקן אחד לפזרניות והם מאוזנים.

ומה שקורה זה שיש שכבה לא קטנה של מועדונים שיש להם בסיס קהל (שאולי לא יקנה מנויים, אבל יגיע בהצלחות) ושיש להם גם אצטדיונים ראויים (הפועל חיפה בסמי עופר, בית"ר בטדי ונתניה בנתניה) שיכולים גם לארח וליהנות מקהל אורח גדול שמבינים היום איך עושים כסף (או לפחות מתאזנים) – זה לא סתם שיואב כץ וטביב פורחים דווקא היום ולא סתם שאייל סגל מסתכל ואומר "וואללה".

*

אז מה שנוצר פה זה שכבה של מועדונים שלמדו איך להתנהל בצל של מפלצות ה100 מיליון – שלמדו איך למנף את זה לטובתם ואיך לחיות במציאות הזו.

וזה מייצר תחרותיות ודינמיקה מאוד מענינת, אני חושב שהיא לא תיגמר ביום "שקרויף יילך הביתה" – אני חושב שהיכולת להביא לפה כשרונות יוצאי דופן בזרים או לשמר טאלנטים בולטים (דוגמאת זהבי) היא מקרית בהחלט, לכן מפלצות ה100 מיליון יהיו עמוקות ויגיעו בדרך כלל גבוה מאוד אבל בסוף היום – עידן ורד לא פחות טוב מאצילי.

*

ולכן זו ליגה מוזרה, שבה פירמידת הכישרון לא עובדת כפירמידה, שבה למקריות יש מקום רב, שבה גם טאלנטים מאוד גדולים בתחום האימון יגיעו לתקרת הזכוכית שלהם – זה דומה בכלכלה למצב שבו מוסיפים מחר לכל האוכלוסייה מענק של 2000 שקל לאדם – העניים יקנו בזה אוכל, המעמד הבינוני יוציא את זה על מגוון שנע בין אייפד חדש לקניות מגוונות והעשירים יחסכו את זה, בליגה שלנו העשירים פשוט מבזבזים את זה אבל המטפורה ברורה.

*

אז מה הייתי עושה אם הייתי נגיד גולדהאר, קודם כל לא הייתי מבזבז את הזמן בדה באזר, אני גולדהאר, מה יש לי לחפש עם ישראלים, אבל אם הייתי גולדהאר או שחר או אלונה הייתי מנסה כמה שפחות להאכיל את המתחרים שלי, אולי בשביל החבר'ה האלה זה מעט, למתחרים שלהם זה שווה הון.

*

הפוסט מוקדש כדוגמא מייצגת לאוהדי מכבי חיפה שהולכים לסדר ליריבה העירונית את החיזוק בינואר.

ההבדל בין פיקח לחכם
לא עצר את הדימום