לפני שנה אמיר כבירי הרים ידיים ועשה את מה שהיה צריך לעשות שנתיים קודם, מועדוני כדורגל בישראל פשטו ועוד יפשטו את הרגל בעתיד, אבל דומה שאף אחד לא יתקרב להיקף הקריסה.

שנה אחרי עם חשיפת הדו"חות הכספיים של מועדוני "ארבעת הגדולות" ניתן לומר שהפועל התנהגה כמו חברה לגיטימית במועדון "הגדולות" עם הכנסות של קבוצה בינונית, זה מתכון לא רע לפשיטת רגל של כל עסק או משק בית, מי שחי שנים על פער בין הכנסות להוצאות סופו להגיע למבוי סתום.

החומרים סביב הקריסה מתחילים להתבהר – אני מסמן היום שנה אחרי 3 אשמים מרכזיים, ממרחק של שנה.

*

הראשון הוא חיים רמון – רמון קנה במחיר מופקע את הפועל (17 מיליון) – אף אחד לא קנה מועדון כדורגל בישראל בסכום כזה למעט שניידר שרכש מלוני וגאידמק – מועדוני כדורגל בישראל לא נמכרים בסכומים כאלה, הם נמסרים בדרך כלל, גולדהאר לדוגמא קנה את מכבי שהייתה במצב פחות טוב ממה שקיבל רמון בחינם (תמורת עמידה בהתחייבויות של שניידר ועם דירוג אירופאי מזעזע).

זה בסדר לקנות בפרמיה, זה לא בסדר לקנות בכסף שאין לך, מבנה הבעלות שיצר רמון היה בעייתי והעובדה שנבנה דירקטוריון של אנשים טובים (מלאים בכוונות טובות) ללא מחויבות מצד אחד להשקעה וללא יכולת השפעה מצד שני היה בעייתי מהרגע הראשון.

רמון קיבל מטביב מועדון עם מספר גלולות רעל (חובות למס הכנסה, לאופ"א) ומצד שני עם נכסים ספורטיביים של ממש (דמארי, איגיבור ועוד מספר כשרונות לא מבוטל) ובעיקר עם דירוג פלא באירופה (רק להמחשה, בקיץ שבין רמון לטביב, בלי הכנה, העפילה הקבוצה בקלות לשלב הבתים בליגה האירופית).

ההתנהלות של רמון סיבכה את המועדון ששרף מהר מספר נכסים – הדירוג האירופאי נמחק עוד לפני כבירי, הנכסים הספורטיביים נמכרו, הכנסות עתידיות מושכנו (זכויות פרסום לדוגמא) והלוואות ענק ניטלו – כל זה לצד העובדה הפשוטה שגלולות הרעל לא טופלו ואף נוצרו גלולות חדשות (כמו החוב לקייזרסלטאורן).

רמון שרד כבעלים, בתקופתו הידרדר המועדון משחקן צמרת לגיטימי (מדהים שבחצי השנה הראשונה של קרויף עוד היינו צמודים) עד לשחקן תחתית וכל זה תחת הר חובות עצום שהלך וגדל.

הקבוצה שהעביר רמון לכבירי הייתה בבחינת "איש מת מהלך" שהייתה צריכה ללכת לפירוק בקיץ ההוא ורמון הוא זה שלקח עסק מתפקד והפך אותו לעסק לא מתפקד.

השני הוא החלק בקהל שמחה נגד אלי טביב – אני לא מחיתי, אני לא נוהג ללכת לאנשים הביתה ולצעוק עליהם, אבל שנאתי כל רגע של טביב כבעלים יחיד, הדרך שבה התנהל נראתה אז ככזו שאינה מכבדת אותנו (ומאז כמובן שהשתנתה תמונת המצב והמועדון התבזה בהרבה יותר), טביב אולי דחה חובות קדימה, אולי התחמק מכל הוצאה שניתן היה להתחמק ממנה, אולי התעלל בעובדים ושחקנים ושותפים, אבל הוא החזיק את הנכס, הוא היה חולב ממנו מצד אחד ומשביח אותו מצד שני, טביב היה שומר את הפועל בצמרת (סביר להניח שלא תארים), אבל היה מספיק חכם כדי למנף את הנכסים של הדירוג וקהל שמשלם וקונה מנויים.

מחאת טביב היא ללא ספק המעשה הדבילי ביותר שעשה קהל כנגד המועדון שאהב, ההצלחה של טביב בבית"ר היא תמונת מראה יומיומית לעד כמה כאוהדים זה היה מטופש.

אז אין פה התרפקות ואין פה הכאה על חטא, מאחל לשונאיי הספורטייבים שיחוו בעלים כאלה, אבל יש לומר בצדק, זו הייתה מחאה מטופשת ומזיקה.

השלישי הם מוסדות הרגולציה – שאיפשרו במשך 10 שנים למועדון עשיר (והיו שנים מדהימות פיננסית) לחמוק מתשלומי מס הכנסה ותביעות מחו"ל, לעבור בבקרה מדי קיץ, להחליף בעלים מבלי לטפל "בגלולות הרעל" ולא שמרו לרגע על המועדון מעצמו, תפקידם העיקרי הוא לשמור על המועדונים מעצמם והם כמו בסיפורים דומים כשלו בכך, לכן הם מיותרים בעיני.

*

כבירי בעיני הוא סיפור מורכב היום, העדויות מורכבות, אני מניח שאחרי דו"חות המפרקים נדע יותר, אך רק אם היה מגיע אוליגרך ברמת אלכס שניידר, היה ניתן לחמוק מגורל אחר, רק פעם אחת בהיסטוריה היגע מועדון לצבר חובות שכזה ורק אוליגרך ברמת שניידר היה מסוגל לחלץ מועדון מסבך שכזה.

בסופו של יום הוא שילם ומשלם מחיר על מה שהיה בלתי נמנע, דו"חות המפרקים ישפכו אור גלוי יותר על תקופתו.

*

שנה מהיום, היה ניתן לעשות את הדברים אחרת, היה ניתן אף לחמוק מהירידה שקרתה במחזור האחרון, הסגל שהורכב שינואר ההוא היה גרוע ודומה שמי שהלך לפירוק בדצמבר השאיר סיכוי לקבוצה להינצל מירידה מוצדקת מוסרית אבל כזו שהיה ניתן להימנע ממנה ספורטיבית.

אם זאת, בניגוד למכבי נתניה, הפועל לא שרדה לחלוטין עדיין, בעל בית חדש ברמתו של אייל סגל שמתגלה כמנהל כדורגל מצוין לא הגיע, הניסנובים נראים ככאלה שמנהלים את העסק נכון במבנה ההוצאות מול הכנסות, אך חסרים את הידע והיכולת להוציא מזה יותר.

החובות לאירופה עדיין מהווים עננה, אך ניתן להעריך כי ביום פקודה ניתן יהיה להתמודד עם הנושא, נחזיק אצבעות, לא בא לי על מפגש עם טיקולסקר בפלאפל ביום שישי ב12:00.

מצד שני, הקהל לא נטש, היו כאלה בדה באזר שחשבו שזה יקרה, המועדון פעיל, מחלקת הנוער מתפקדת ושולחת נציגים לכל נבחרות ישראל ואף לקבוצה הבוגרת, הקבוצה הבוגרת במקום הראשון בלאומית ונדמה שאם תשכיל להתנהל נכון בינואר תוכל לחזור לליגת העל.

בלומפילד משתפץ, בת ים לא ירדה מהפרק, הכדורגל הישראלי לא "ברח" לנו ונתניה היא סיפור אופטימי על שיקום אפשרי ומודל עסקי הגיוני עבורנו.

שנה אחורה הייתי קונה את זה בשתי ידיים.

*

המועדון שאנחנו אוהבים התנהג נורא ואיום ואני עדיין אוהב.

כדורגל, לך תבין.

לא עצר את הדימום