הרשתות החברתיות הזכירו לי שהיום חל יום הניצחון הכביר על מילאן בקפריסין.

אני בדעה שהמסע באירופה היה הגדול בתולדות הכדורגל הישראלי – נוק אאוט אחר נוק אאוט.

אבל לרגל 16 שנה אני אחלוק עימכם סיפור ותובנה.

*

בשנה הזו הגעתי לראשונה לתל אביב, אחרי שנים במושבים של עמק חפר, לגור מרחק הליכה מאוסישקין ונסיעה קצרה לבלומפילד היו חוויה מהממת, טרפתי כל הזדמנות וראיתי את הפועל כמו שלא ראיתי אותה בהרבה שנים מצטברות קודם.

אבל הייתי גם מאוד תפרן.

בכל מקרה את כל משחקי המסע בבית ראיתי כמובן בשער 5, אבל לחו"ל לא יכלתי לנסוע.

החבר'ה מסביב חזרו מכל נסיעה כזו מהופנטים ואני ניחמתי את עצמי שגם בלומפילד באירופה זה אירופה. נקודת ההשוואה שלי הייתה אחרת. מבוססת על הגן שהופך אותי למטומטם כשזה נוגע לקבוצה שלי.

אחרי פארמה נשברתי. החלטתי שנוסעים וגייסתי תקציבים מכל כיוון אפשרי. ההגרלה סימנה כיוון. סן סירו. מקדש הכדורגל.

*

ואז הודיעו לי בעבודה שמנכ"ל סלקום החליט לשלוח כמה מאות לקוחות לקפריסין למשחק הראשון, כזכור לאחר ששחקני הפועל היו מרחק קטן מפיגוע אופ"א העבירה את משחקי הבית לקפריסין וסלקום בחרה לצ'פר אוהדים ולקוחות מובילים. אני עבדתי אז בחברת ההפקה שהפיקה את הנסיעה ושובצתי כצ'ופר לנסיעה. אני הולך לראות הפועל נגד מילאן. פעמיים. בחו"ל. טירוף.

הייתה אחלה נסיעה והמשחק היה מתיש. בונקר כבד.

אלא שבחניון האוטובוסים של של האצטדיון המשטרה בקפיריסין ריכזה את כל האוטובוסים משהו כמו שעה. עד שייצאו בצורה מסודרת. החגיגה במגרש החניה החשוך. כשרק פנסי האוטובוסים מאירים ואורגזמת הכדורגל הכי מופרעת שלי יצאה לדרך. ניצחנו את פאקינג מילאן ברבע גמר גביע אופ"א. בעונה משוגעת ומטורפת. קשטן זה הפרגוסון שלנו. תאומים זה הגולדהאר שלנו. אנחנו בדרך להיות המועדון הכי חזק פה. טירוף.

לא חוויתי דבר כזה עד זהבי בטדי.

*

בשדה התעופה פגשנו את ציון נאנוס. שהיה אז שדר קווים ומבחינתי אישיות בכירה בעולם התקשורת, ציון ישב מאחוריי במשחק וזיהה אותי בשדה.

היינו כבר רגועים יותר. מחויכים. ואז סיפרתי לציון על איך לא נסעתי עד כה ואיך אני הולך לנסוע לסן סירו.

ואז הוא אמר לי את המשפט הבא "אולי תחסוך את הכסף לחצי גמר".

העניין הוא שזה כבר חילחל במוחי, אבל לשמוע איש תקשורת בכיר מדבר על האפשרות שהפועל תל אביב תהיה בחצי גמר. זה עירער אותי לגמרי ומילא אותי בתחושה מוזרה של אופוריה.

ואז מה הוא אומר לי המחריב שמחות הזה "בעונה הזו, הכל יכול לקרות".

תקשורת הורסת שמחות, שטחית, מלאה בססמאות, גם העונה בלאומית הכל יכול לקרות אח שלי, במשחק נתון הכל יכול לקרות.

*

הפור נפל. החלטתי לשמור את הכסף לחצי גמר ואף גמלה במוחי ההחלטה שאם עולים לגמר אז שיישרף מנהל הבנק.

וזה הסיפור שלי, על איך שמעון גרשון וציון נאנוס מנעו ממני להוציא כסף על הנסיעה למילנו בדיוק לפני 16 שנה.

והתובנה שלי – אוהד כדורגל זה דבר לא ראציונלי, אנחנו מתמסרים שנים לקבוצה או מועדון, לפעמים בגלל החלטות דביליות בגיל 7, אבל הרגעים האלה, בחניון בקפריסין, או על הספה מול הגול של זהבי, או בגיל 12 מול הגול של לנדאו, אלה חוויות לכל החיים, שיישרף הכסף, שיישרף מנהל הבנק, כשקבוצת הכדורגל שלך זורקת לך הזדמנות לרגע היסטורי אתה חייב להיות שם.

ואם החלטת לא להיות שם. לפחות אל תעשה את זה בגלל ציון נאנוס.

אה וקלשצ'נקו אגדה.

רגע לפני הפלייאוף
דעתי על קרויף