בביוגרפיה של בלאט, ככל הנראה מהמעניינות שתיכתב, הכותרת צריכה להיות "איש העבודה".

ולא רק בגלל מוסר העבודה היומיומי שלו, אלא במשמעות רחבה יותר.

אלא משום שלאורך כל הקריירה שלו, הוא מקפיד לעבוד, לא לשבת בפאנלים, או בפרלמנטים ולתכנן את הכניסה החדשה לסבב.

*

כשמכבי שלחו אותו להיות עוזר מאמן אחרי שכבר היה מאמן ראשי, סיטואציה שרוב המאמנים בארץ וגם בעולם היו מוותרים, הוא בחר להמשיך לעבוד.

כשפוטר מקליבלנד, הלך לעבוד בטורקיה, יכל לשבת ולחכות לקבוצה בכירה יותר.

כשהקבוצה הטורקית ירדה מנכסיה, יכל לחזור למכבי, יכל לשבת ולחכות להצעה טובה יותר, בחר להמשיך לעבוד.

כשקיבל את המינוי בנבחרת רוסיה, עשה את זה תמיד לצד משרות בקבוצות.

תשוו את זה לקריירות אחרות של מאמנים ישראליים, עזבו את התארים והנבא, אלא פשוט את החשיבה,הוא מאמן, והוא רוצה לאמן והוא יאמן במקום הכי טוב שיש לו ברגע נתון.

*

וזה שהוא גם איש מקצוע נדיר.

זה כבר מייצר את התארים.

אבל אי אפשר לזכות בתארים מהפאנל של חמישיות.

ברכות והצלחה
אדום עולה