מכבי תל אביב סל, בנתה את האימפריה שלה על ההבנה שיש בענף המקומי מעט מדי כישרון, היא איזרחה אמריקאים, החזירה לפה יהודים טובים מהגלות ושמה תמיד את החלק הארי על הזרים.

זה בנוגע לשחקנים, דווקא במאמנים, מכבי סל הצליחה לא רע עם מאמנים ישראליים, הנחת העבודה שלה הייתה שהמאמן הישראלי מספיק טוב לאמן כשרונות אמריקאים.

בנוסף מכבי סל ידעה תמיד לנטרל את נושא שחקני הבית, שחקנים צעירים, אצלה מה שחשוב זה המשחק הבא, אם יש כישרון שמשתלב זה בסדר, אם לא, לא נורא.

זה עבד הרבה מאוד שנים.

*

כשקרויף הגיע, הוא עשה חושבים וראה שבענף של 5 ישראלים, עם קשרים חלשים יותר במשרד הפנים הוא צריך לנקוט באסטרטגיה של “הישראלים הכי טובים”, גם אורי אלון חשב ככה.

קרויף כמו אורי אלון, הגיעו למסקנה הפוכה מהמודל הישראלי הכי מצליח והלך על אסטרטגיה שונה את הכסף שם על ישראלים, צוות האימון הוא זר, בכל הקשור לצעירים הוא דווקא האמין במודל של מחלקת הסל שלו.

ואז במקרה זה הצליח. אני אומר בכוונה במקרה.

המאמנים הזרים היו מעולים, השחקן הישראלי בשם ערן זהבי היה טאלנט עצום והעסק התחבר.

אבל האסטרטגיה הייתה בעייתית ,כי הפירמידה בכדורגל הישראלי היא מוגבלת מאוד, כמות הכישרון היא נמוכה והפערים בין המגן הימני הכי טוב לזה שאחריו וזה שאחריו וזה שאחריו הם נמוכים.

המאמן הישראלי דווקא מושמץ מדי, יש פה אנשי כדורגל סבירים, בכדורסל בוודאי.

*

באר שבע הלכה על גישה אחרת, מכביסטית של ממש, לא פלא שכן מה לעשות ובגוגל עדיין אפשר למצוא תיעוד לימים שבהם אלונה הייתה המני ויצמן של לוני.

המכביזם של אלונה אומר שצריך את השחקנים הכי טובים שאפשר להשיג, שקודם כל מבזבזים כסף על הטווח המיידי, שעדיף מאמן ישראלי על פני מאמן זר, לא כי הישראלי יותר טוב, אלא כי הוא יותר זול, שעדיף מערכת יותר צנועה, לא כי זה אותו דבר אלא כי זה יותר זול ושנוער זה בסדר עד נקודה מסוימת, שוב, נכון, כי זה יותר זול.

אלונה קונה את מי שהיא יכולה, מפזרת נכון את הכספים ביחס לזרים, מדברת עם שחקנים תחת חוזה, מצפצפת על כולם ורואה רק את הטווח המיידי מול העיניים.

אהה והיא גם אלופה ביחסי ציבור, מי שקורא את המדור הסאטירי הנפלא “צהוב סוגר חשבון” רואה את זה בלייב- מכביסט טהור יוצא מכליו כשהוא רואה את “המאמי הלאומית” עושה לו את מה שעשה שמעון מזרחי לכדורסל הישראלי, שם קצוץ על הכל ועוד מקבל ריספקט לאומי.

*

אני חושב שלאורי אלון נפל האסימון, אורי אלון הוא מכביסט, מגעיל כזה שבמקרה יצא אדום, הוא חשב שהוא צריך את הישראלים הכי טובים ומאמנים זרים, זה לדעתי עבר לו ובשנה הבאה קטש כבר יקבל סגל שבו המשכורות מתחלקות אחרת לגמרי ביחס זרים ישראלים.

אני גם חושב שקרויף היום הוא מכביסט, אולי פעם הוא היה אחר, היום הוא מכביסט, אתה אומר לו לשלב צעירים, לרדת לקווים, להתייעל כדי שהמערכת מסביב תוכל להמשיך ולהיות “שמנה” וזה עושה לו רע, קרויף היה רוצה להיות אלונה, אנגלידיס חושב שבסוף עבודת המטה המתודולוגית מנצחת.

הספורט הישראלי מתחלק לדעתי היום ל4 קבוצות יסוד :

  • המכביזם – אלונה, אורי אלון, קצת קצת מכבי סל, הפועל חולון סל אולי במובן כלשהו.
  • הטביביזים – טביב, יואב כץ, לוזון, אברמוב, שירצקי וגם הניסנובים דרך אגב, גם אייל סגל דרך אגב.
  • אנשי הסדר הניהולי (לא כגנאי) – יענקלה שחר, אנגלידיס.
  • כל היתר.

*

את קרויף הביאו כדי שיוציא לפועל את האסטרטגיה שבנה אנגלידיס, זה עבד, אולי בגלל קרויף, אולי בגלל האסטרטגיה ואולי קצת מזה וקצת מזה וקצת מזל ונסיבות, אבל קרויף לדעתי רוצה (או רצה) להיות “מכביסט” במערכת שרוצה להיות משהו אחר.

המכביזם הדורסני זה משהו שלא יקבל פה הערכה, להיפך, בסופו של דבר יש לי חיבה והערכה למה שמנסה לעשות פה גולדהאר ואנגלידיס, גם ליענקלה שחר, אבל אי אפשר להתכחש לעובדה שהמכביזם והטביביזם אלה 2 שיטות שכשהאנשים הנכונים מוציאים אותם לפעול הם סופר יעילות.

דרך אגב אם תשאלו מי היו חיים רמון וכבירי, הרי שהם לא היו טביביזם, ובטח לא אנשי סדר ניהולי, התשובה כואבת, הם היו מכביסטים ואם יש דבר שאדומים אמיתיים גרועים בו ממש זה להיות מכביסטים והחבר’ה האלה היו ממש גרועים בלהיות מכביסטים – שנאמר מכביסט גרוע זה הפועל.

אדום עולה
יש מחיר לפוליטיקה במגרשים