חבר אוהד באר שבע השיג כרטיס ואני כבר הרבה זמן לא הייתי בטדי.

אז נסעתי.

וחזרתי עם כמה תובנות.

*

טדי זה חתיכת אצטדיון, הקהל של בית”ר אומנם לא מילא אותו (למעשה הקבוצה היחידה שיכולה למלא את טדי זו הפועל ת”א) והאווירה הייתה מחשמלת.

בגול של בית”ר האצטדיון רעד, הרבה זמן לא ראיתי אצטדיון רועד ככה.

בכלל התחושה שיצאתי מהמשחק הייתה קצת מוזרה שכן אני לא באמת אובייקטיבי כשזה קשור לבית”ר, אבל הקהל אתמול נתן לי רק סיבות “לרחם” עליו – מועדון שרוצה תואר, שבא “לטרוף” משחק עונה, פוגש את המציאות כפי שכולם ראו בחצי השני.

האליפות הראשונה של בית”ר הגיעו ב86 אחרי עשור של המון סגנויות, הקהל של בית”ר חיכה וחיכה לאליפות והיא בסוף הגיעה, אתמול לדעתי משהו בהיסטוריה קצת חזר על עצמו, זה כבר לא הקהל שאומר “טביב לקח אותנו מרוסקים והחזיר אותנו למרכז הבמה”, זה קהל שרוצה עכשיו יותר, אני חושב שהולך להיות גמר גביע מכונן ביחסי טביב והקהל.

טביב מאמין שייקח גביע (סיכוי גדול) וחולם על הגרלה נוחה באירופה ולטביב יש את המזל לקבל חלק ממה שהוא רוצה, אבל אם בית”ר באוגוסט תישאר בלי אירופה ובלי גביע, זה מאוד סיזיפי לקום ולעשות עוד שנה כזו, של שחקנים שעוזבים ושל תחושת “הכמעט” – מקצועית וכדורגל נטו, טביב שיקם באופן מרשים את בית”ר, אבל עכשיו הם בצומת, לדעתי המשחק הזה יכול להיות המקבילה של ה6:2 של באר שבע, אבל טביב הוא בעל בית אחר והעונה עוד לא נגמרה, אבל משהו מרגיש לי שהקהל של בית”ר רוצה עכשיו יותר, מישהו “הדליק” אותו וקשה לכבות את זה ולחזור למטרות צנועות יותר.

*

באר שבע זו חתיכת קבוצה, דווקא בגלל החצי הראשון, כשהם החליטו שהם משתלטים על המשחק הם לקחו אותו בקלות יחסית, כל העיתונאים אומרים את אותו דבר, בסיס חזק, עומק לא נתפש בסגל, מקומות פנויים בזרים לחיזוק, כסף, דירוג אירופאי, מאמן מעולה, יש שם הכל כרגע.

ודווקא בגלל זה יצאתי קצת מבולבל אתמול.

כי הקהל של באר שבע היה מצוין, אבל היה משהו רגוע אתמול לאורך כל המשחק, היו מבואסים מהפיגור אבל רגועים יחסית (בכל זאת פער 5), היו בטירוף בשערים והחגיגות על הדשא היו בעיני רגועות לקבוצה שלקחה עכשיו אליפות שלישית.

זה די מדהים כשמסתכלים על זה בראיית מאקרו, בית”ר אחת הגדולות “מתה” לתואר, הפועל מרוסקת, חיפה מרוסקת, מכבי של קרויף וגולדהאר במשבר ואלה, באו לקחת תואר ולקחו תואר, כמעט מתבקש להגיד עוד יום במשרד.

כתבתי לפני חודשיים בערך שבאר שבע חייבת אליפות כדי להמשיך את ההתקדמות באירופה שהיא קריטית למבנה ההוצאות שלה, ואני עומד מאחורי הדברים, אבל היא לקחה את האליפות ובמכבי נחשפנו לבעיות שיוצר הפייר פליי הפיננסי.

יש משהו מלא סטייל בדרך שבא הברקתים הפשיטו את הכדורגל, ניערו אותו ובונים סדר יום חדש.

אליפות שלישית ברצף.

הישג יוצא דופן בחיי כל מועדון ישראלי, קבוצה מצומצמת של מתי מעט שהצליחו, העובדה שעשו את זה בכזה סטייל, היא משהו מעורר השתהות.

*

כמה מילים על שחקנים – כי באמת שבאר שבע עמוקה באופן יוצא דופן, אבל הסתכלתי אתמול מהצד וההרכב הרי אינו ההרכב האידיאלי ואז נפלה לי רבע תובנה, השחקנים בבאר שבע הפנימו שהם מסוגלים לעמוד בשגיאות, אתמול לדוגמא הרגשתי שכל חלק מחוליית ההגנה בבאר שבע יודע, שאם הוא יעשה טעות (ואלחמיד עשה), יהיה מישהו שיתקן (ואלחמיד תיקן) ושזה לא סוף העולם, היה משהו בשקט שבו התנהל המשחק ששוב מחזיר אותי להשתמש ב”מעורר השתהות” – גם אלופות גדולות עשו במכנסיים במעמדים כאלה, אבל בבאר שבע יש היום יכולת לקחת שחקן טוב, אבל לא מושלם ולהגיד לו, חבוב, אתה עם הטובים עכשיו, תעשה הכי טוב שאתה יודע, המסגרת מסביבך שומרת עליך, אז תרגע, שתה מים, מה אתה לחוץ ?, אתה בפאקינג באר שבע!

זו התנהגות של קבוצה “רעה” – וכבר כתבתי לא מזמן שיש בה “מכביזם” רע כזה, קבוצה שאתה מוביל עליה והלחץ הוא על המוביל שיודע שהיתרון שלו שברירי והיא תיכף חוזרת, זה כוח הרתעה שמעטות הקבוצות שיודעות לבנות, באר שבע בונה כזו כוח.

ושוב, המסע הזה, מהקבוצה של אלישע, מתבוסה יוצאת דופן שמפרקת קבוצות בגמר גביע, לאליפות ה”עמה יעמיק” ועד לאתמול הוא באמת מרשים.

*

חתיכת קבוצה.

יש מחיר לפוליטיקה במגרשים
כמה דברים בהקשר של טביב