כמה דברים בהקשר של טביב

העסק די פשוט, טביב הוא טביב, ככה שהכל עוד יכול לקרות. זו נקודת הפתיחה. ועכשיו קצת ראציונליזציה. * אם גמלה […]

העסק די פשוט, טביב הוא טביב, ככה שהכל עוד יכול לקרות.

זו נקודת הפתיחה.

ועכשיו קצת ראציונליזציה.

*

אם גמלה בליבו של טביב ההחלטה למכור את בית"ר הרי שאין היגיון מצידו להכניס כספים פנימה.

מצד שני אין שום היגיון בלהוריד את שווי הנכס.

*

טביב זקוק לזמן, זמן כדי לאתר קונה שייקח ממנו את הקבוצה בתנאים הבאים :

 

  • תשלום ראוי וגבוה על הנכס – קרי זכויות הניהול – שזה אומר שלא מספיק לאתר אדם "שייקח" את הקבוצה- טביב מחפש אדם ש"יקנה" את הקבוצה – מספר הקבוצות בישראל שבאמת נקנו בשווי שטביב מדבר עליו הוא נמוך מאוד.
  • ויתור מלא על תביעות עתידיות – קרי לא לחזור על טעויות הפועל, מי שלוקח את הנכס צריך לקחת הכל, צריך לקחת פה בחשבון את הזמן שנדרש מבדיקת נאותות מקיפה שכזו.
  • לקיחת כל ההתחייבויות העתידיות של הקבוצה – דוגמא אחת היא החוזה של אלי אוחנה עצמו, טביב נתן לו חוזה לחמש שנים, כאשר מי שייקח את הקבוצה אמור לקבל את אוחנה כסוג של "מנכ"ל" בשכר מאוד גבוה, אני מניח שיש עוד כמה כאלה.

זאת אומרת שטביב מכוון לרוכש אמיתי (לא חיים רמון כזה שאני מניח שכזה לא יקבל), רוכש אמיד שמסוגל לבצע עסקה מורכבת כזו, לשלם הון ולקחת את העסק על כל ההתחייבויות הישנות והעתידיות.

רוכש כזה לא צץ בן לילה.

מצד שני אני בהחלט חושב שיש כזה אי שם, בית"ר מאוד פוליטית, מחוברת לצד הנכון של המפה, המותג ירושלים הוא מותג אדיר ולקבוצה יש נכסים גם בעולם הכדורגל (במיוחד מגרש וקהל).

אז טביב זקוק לזמן.

הזמן הזה יקר לו גם כדי לבצע "ניקיון" וסגירת קצוות, כמו בכל מעבר של עסק, כל עוד טביב הוא בעל הבית, הוא יכול לקבל בשם בית"ר החלטות שונות- אני אתן דוגמא היפוטתית, נניח שיש סכסוך עסקי עם גורם כלשהו, כל עוד טביב הוא בעל הבית, הוא יכול להגיע לפשרה, פשרה שתחייב בעלים עתידי, פשרה שיכולה להיות ממומנת מנכסים (כמו שחקנים או זכויות שידור) וגם אולי מכסף זמין שיש במערכת (אין לי מושג מה מצב הקופה).

בכל מקרה – להעביר את הקבוצה לידי נאמן באופן מלא אומר לוותר על נכס משמעותי מאוד בראייה של איש עסקים – כל עוד יש בבית"ר נכסים (ויש שחקנים לא רעים) וכל עוד בית"ר צפויה לקבל כספים מכספים שונים וכל עוד טביב מחזיק ערבויות בבקרה על בית"ר- אין שום היגיון עסקי במה שקראתי באתרים שטביב מוכן לכניסת נאמן ולתת לו חופש פעולה מלא – זה פשוט לא עושה שכל.

*

לדעתי הפשוטה בית"ר הולכת למתווה הבאה :

טביב ימכור את כל מה שאפשר למכור.

טביב ימשוך כל ערבות שיוכל ובכל מקרה יבנה תקציב מאוד רזה.

ומישהו יעמוד בפרונט התקשורתי – זה יכול להיות אוחנה ויכול להיות כל אישיות מספיק חזקה לעמוד בזה – אבל בדיוק כמו בב"ז, זה לא יהיה מישהו שיוכל לנהל עצמאית את בית"ר.

ועכשיו כל זמן שבית"ר נמצאת כבת ערובה והתקשורת לוחצת וכל זה, זה גם משרת את טביב וגם מלחיץ את טביב.

*

בקיצור, אצל טביב הכל אפשרי.

אבל ראציונלית זה הסיפור והוא מורכב.

 

הייתי בטדי
כמה מילים על תופעת "העכברים"

תגובות

  • גיא זהר

    יניב, שני דברים: ההנחה שטביב משקיע בבית"ר כמוה כהנחה שבעלי מכבי סל משקיעים משמעותית בקבוצה.
    טביב מנהל טוב, אולי אפילו טוב מאוד. הבעיה שהוא חושב שהוא גם יכול לאמן וגם דואג שכולם יחשבו שהוא יכול לאמן. העניין הזה גורם להתרסקויות חוזרות ונישנות של ביתר בפלייאוף ולרחש בחש לא בריא סביב הקבוצה במהלך כל השנה.

    הגב
  • צור שפי

    אם טביב היה רציונלי הוא היה צריך לחפש בדיסקרטיות רוכש בזמן שהוא שומר על מראית עין של עסקים כרגיל ושקט תעשייתי. באופן שהוא פעל הוא הכניס את עצמו לפינה, שידר לחץ ובהכרח גם יקבל מחיר פחות טוב.

    הגב
    • אלי-לא אוהד כ"ס

      נראה שההחלטה התקבלה בחיפזון רב והסיבות יתבררו כנראה בהמשך. בכל אופן מה שלקח לאוהדי הפועל שנה עד שהעיפו אותו לקח הפעם שבועיים בלבד. אני מניח שיש קשר בין הדברים.

      הגב
  • יואב

    אם טביב מצליח להעמיד קבוצה תחרותית על סמך הכנסותיה, הרי שזה מעולה. אין שום רע בהתנהלות הזאת. הבעיה איתו היא אחרת- אתה יודע שזה זמני וכל העסק תלוי על בלימה, בקיצור- אין עתיד. יכולותיו כמנהל בטלות בשישים מבחינת האוהד שלא יודע מה יהיה מחר.

    הגב
    • אלי - לא אוהד כ"ס

      הרושם שלי הוא שהוא ניהל את הקבוצה די קרוב להכנסות. זה אמנם נשמע הזוי אבל בעיני יותר הזוי שהוא השקיע מכספו 10מגה ש"ח כל שנה. שזה הסכום הנדרש עבור הקבוצה.

      הגב
  • אדם בן דוד

    איך לא ציינת את ההתנהגות המגעילה של אוהדי בית"ר שיוצאים נגד טביב רק בגלל שהוא שחום?

    הגב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *