מרתון תל אביב – על היחודיות

מרחק שבועי: 76 ק"מ (כמובן, שיא חדש)

ריצה ארוכה: 30 ק"מ (טוב, 29.5, טעות ברבור קטנה בגדרה)

מרחק מאז תחילת האימונים: 405 ק"מ (ואני רושם את זה רק כדי להרגיש טוב עם עצמי).

הערות: האימונים מתחילים לגבות ממני מחיר בעייפות, אני פשוט כל הזמן עייף. אתמול בארוחת ערב אצל חמותי פשוט נרדמתי ליד השולחן. העייפות גם היתה אחראית במידה מסוימת לכך שכמעט ונתתי לעצמי להתעצל ולא לרוץ את הארוכה היום, כשקמתי ב-5:30 וראיתי שגשום בחוץ אז נתתי לעצמי עוד חצי שעה וחזרתי לישון. גם ב-6 היה אותו מצב אז חזרתי לישון עד רבע לתשע (ותודה לילד שחרפ יפה). בסוף לא ויתרתי ויצאתי לריצה ב-2 בצהריים.

מסקנה: אם אתה רץ באמצע היום – חם. קח יותר מים.

—————————————————————————————————————

כמו הרבה אנשים בעולם, גם אני אוהב להרגיש מיוחד. לפני שבוע, אשתי – שהיא אולי לא הכי מתמידה בעולם אבל עדיין מקפידה על אירובי פעמיים-שלוש בשבוע – יצאה לריצה ביום שישי כי שיעור הזומבה שלה (כן, יש כזה דבר באמת, למקרה שתהיתם) התבטל. כשהיא חזרה שאלתי אותה כמה היא רצה והיא אמרה שהיא הקיפה את הישוב – ארבעה ק"מ – ולקח לה בסביבות החצי שעה.

זה גרם לי להרגיש מיוחד. לא שאני מזלזל כמובן באף אחד וכל אחד שרץ מגיע לו כל הכבוד אבל העובדה היא שהשבוע בדיוק עשיתי את אותו סיבוב ב-19 דקות, רק שעשיתי אותו 4 פעמים וזה היה אחרי שרצתי כבר שלוש פעמים באותו שבוע. כשאני חושב על זה לעומק, אני מניח שיש מעט מאוד אנשים בעולם שמסוגלים לעשות מה שאני עושה. אין לי שום בסיס להנחות האלו, אבל נראה שבערך עשירית מהאנשים בעולם רצים באופן קבוע, עשירית מהם אולי מגיעים למרחקים של 10 ק"מ ומעלה ועשירית מתוכם אולי מגיעים למרחק של מרתון. מה זה אומר? שאולי עשירית האחוז מכלל אוכלוסית העולם מסוגלת לעשות את מה שאני עושה. כשחושבים על המספרים מגיעים לבערך חמישה מיליון (פחות או יותר) בעולם כולו שרצו מרתון. זה אולי נשמע הרבה אבל סך הכל זה די מעט – פחות אפילו מאוכלוסיית ישראל. מה שגורם לי להרגיש מאוד ייחודי.

ואז השבוע היתה לי ישיבה עם המנהלת שלי והסברתי לה שאני צריך לדחות נסיעה לארה"ב שאמורה לקרות באפריל כי יש לי מרתון לרוץ בו. היא בקושי הרימה גבה.

פרשנות למצב
אטלנטה. כיף טהור / אור עמית

No Comments

ויינר 30 בינואר 2011

תגיד, יש מסלול נורמלי באיזור שלך (במיוחד צפונה או מערבה ) או שאתה רץ על מדרכות?
סתם מעניין אותי כי לרגליים שלי כבר לא בא לרוץ על מדרכות.

אריאל גרייזס 30 בינואר 2011

מדרכות ובעיקר כבישים. יש דווקא כמה מסלולי שטח לא רעים – לאורך כביש 6/מסילת הרכבת יש אחד, באיזור של העוקף של רחובות יש די הרבה וגם בשטחים החקלאיים של כפר ביל"ו/נען וכל המושבים – אבל בחורף זה לשים את כספך על רגל הצבי כי גם אם הגשם ירד לפני שבוע זה לא אומר שהבוץ התייבש כבר. עשיתי פעם אחת את ההימור הזה וחזרתי הביתה עם שתי רגליים מכוסות בבוץ לגמרי

YG 30 בינואר 2011

מעניין. כרגיל

אני תמיד טוען שהמנצחים האמיתיים אלו האנשים שלא יושבים על הספה, אלא קמים באופן מתמיד ועושים פעילות ספורטיבית- ממש בלי קשר לתוצאה שלהם. ככה שאתה יכול להסתכל גם על הצד השני, אם עשית "רק" 19 דקות ב-4 (שזה כמובן לא הזמן המהיר שלך) אז זה בדיחה לעומת גז'אצו שעושה 13 דקות ב-5K..

חוץ מזה, שנשים מטבען הן יותר שקולות בספורט. זאת אומרת, שאתה עשית 19 דקות כש"לחצת על הגז" והיא, אני משוכנע, הייתה יכולה לתת עוד יותר מעצמה, אבל העדיפה לא להביא את עצמה למקסימום (כנראה..) אז אל תיכנס למסקנות :-)

גם אצלנו בבית עושים זומבה, וזה לא החתום מטה אז אתה יכול להירגע- יש דבר כזה, הוא מאוד מתפתח בארץ, ומתחיל להיות מאוד מוכר.

כתבתי לך במקום אחר, לא יודע אם ראית- אבל עשיתי ארוכה בקפלר. 23 קילומטר במסלול הכי איכותי שרצתי בו בחיים..

אריאל גרייזס 30 בינואר 2011

אנחנו עוד נדבר, אתה חושב שבזה אני אסתפק?

Comments closed