היום סופרבול!

In כללי

האמת, ניסיתי. באמת ניסיתי. אבל אני לא מצליח להתרגש מהמשחק הערב. כן, כמו כל שנה אני אצא עם חברים, נשתה בירות, נאכל המבורגר ונוריד כמה צ'ייסרים. נצעק כשיהיה ט"ד ואם יהיה משחק טוב – גם נדבר עליו בסוף. אבל כשאין לך קבוצה שאתה אוהד או לפחות שונא, זה יותר לזייף את זה מאשר באמת להתרגש.

מצטער, אני יודע ששתי הקבוצות הן מהסוג שהיה אמור לגרום לי להרבה התרגשות. שתיהן קבוצות עם מסורת אמיתית, פאוואר האוס בפוטבול. אחת עם הכי הרבה זכיות בסופרבול, השניה עם הכי הרבה אליפויות (כולל בעידן שלפני הסופרבול). שתייהן משחקות פוטבול אולד-סקול אמיתי. הגנות ברזל, סאקים, מכות חזקות. התקפות שמבוססות על ריצה לא פחות מאשר על מסירה (אל תטעו לגבי גרין ביי, רוג'רס הוא הכוכב אבל הם לא ייוותרו על 20-25 ניסיונות ריצה במשחק, פשוט כי ככה הם משחקים) וק"בים שעושים את העבודה.

אבל הקבוצות האלו פשוט לא מרגשות אותי. שתייהן נחמדות מדי. אם אתם מתרכזים במשחק עצמו ולא במה שקורה מחוץ למגרש, הרי שאין שחקן אחד באמת בשתי הקבוצות שאפשר לא לסמפט. יש יגידו שג'יימס האריסון שחקן מלוכלך, וזה נכון, אבל בדיוק בגלל שחקנים כאלו שיידעו לתת תיקול שיפרק שחקן יריב, אנחנו אוהבים לראות את המשחק. מי עוד יש שם? פולומאלו הוא אליל, רוג'רס הוא ק"ב עילית שפשוט כיף לראות אותו משחק, ביג בן הוא – כמו שהגדרתי אותו לא פעם – פשוט בן זונה קשוח. אתמול דיברתי עם חבר על המשחק והגענו למסקנה שלפעמים זה נדמה שביג בן מחזיק את הכדור כל כך הרבה כי הוא פשוט נהנה לחטוף מכות. אני זוכר שאנשים שאלו אחרי התאונה שלו – איך בן אדם שלובש למחייתו קסדה עולה על אופנוע בלי אחת כזאת? התשובה שלי אחרי צפיה בו – אני חושב שאם היו נותנים לו, גם למגרש הוא היה עולה בלי קסדה. כל העסק הזה של הגנות די מיותר מבחינתו.

בקיצור, אין אף קבוצה שהייתי רוצה באמת שתנצח אבל מכיוון שמדובר בספורט אז חייבים לבחור בצד ולכן אני אהיה במחנה הירוק-צהוב הלילה. למה? קודם כל, כי פיטסבורג כבר לקחה שתי אליפויות בעשור האחרון, שייתנו קצת לאחרים. דבר שני, כי יש לי חבר אוהד גרין ביי ומגיעה לו קצת הנאה. אבל כמובן ששתי הסיבות הראשונות הן רק תירוץ, הסיבה העיקרית היא פשוט – לראות את ברט פארב אוכל את הלב.

הבעיה היא, שכמה שהלב רוצה גרין ביי, המוח אומר הפוך. ככל שאני הופך את זה, אני לא רואה איך גרין ביי מנצחים את זה. כמובן, במשחק אחד הכל יכול לקרות וכו' וכו', אבל על פניו לפיטסבורג יש קבוצה טובה יותר בכל אספקט של המשחק. לדעתי, גרין ביי עוד לא נתקלו בהגנה כמו של פיטסבורג בפלייאוף הזה – הגנה שתעצור להם לגמרי את הריצה ותתנפל על רוג'רס מהשניה הראשונה. בצד השני, לביג בן יש מספיק ניסיון ולפיטסבורג יש משחק ריצה מספיק טוב כדי שיהיה קשה מאוד לגרין ביי לרדוף אחריה. האלמנט שאני רואה כמכריע ביותר במשחק הזה הוא פקטור הניסיון. אם ביג בן מגיע כבר לסופרבול השלישי שלו, הרי שלרוג'רס זה רק הראשון – וכולנו זוכרים איך נראה ביג בן בסופרבול הראשון שלו. רק שאז היו לביג בן מספיק כלים טובים מסביבו כדי לנצח את המשחק (שלא לדבר על יריבה אנמית להפליא) בעוד אני לא רואה אצל גרין ביי כלים כאלו, למעט הגנה איכותית, שלא בטוח שתספיק.

זה מסוג המשחקים שבגלל ההגנות בהן מצפים למשחק עם סקור נמוך אבל איכשהו דווקא במקרים כאלו קורה בדיוק ההיפך. התחושה שלי לגבי המשחק היא שפיטסבורג יעלו ליתרון מוקדם וגרין ביי ירדפו אחריהם כל המשחק – אבל זה לא יספיק. כל המומחים אף פעם לא ייהמרו על הפרש של יותר מ-3-4 נקודות (כן, כי באמת אף פעם לא ראינו סופרבול צמוד) אז אני אעשה הפוך מכולם – פיטסבורג מנצחת 34-24.

וואלה, נראה לי אני אפילו קצת מתחיל להתרגש.

No Comments

דוד 6 בפברואר 2011

התחושות שלי ממש.
לא ממש מצליח להתרגש מהמשחק הלילה (מה עוד שכנראה אראה אותו לבד בבית), מעדיף שגרין ביי ינצחו אבל לא רואה איך הם עושים את זה.
אוף, הולכת להיות פגרה ארוכה ארוכה. נקווה שבכלל ישחקו בשנה הבאה.הדברים האלה בדרך כלל לא מסתיימים טוב.

אלון 6 בפברואר 2011

אני מתחיל להצטער על זה שהג'טס לא עלו. היה יותר קל לאהוד את הפקרס אם ריאן היה בצד השני.
שיגמר תיקו.

גיל שלי 7 בפברואר 2011

אני נהניתי, בזכות בן הייתי מעורב רגשית.

אריאל גרייזס 7 בפברואר 2011

גם אני נהניתי. בזכות ברט פארב הייתי מעורב רגשית..
מצחיק איך התחזית שלי היתה בדיוק – רק הפוך. מרגע שגרין ביי החזירו את המסירה של בן לט"ד, הם היו צריכים לרדוף אחריהם, והם פשוט לא הצליחו

Comments closed