הפרישה של רונאלדו

יש הרבה סיבות לתעב את נדב יעקובי – הוא מעריץ שוטה של הליגה הספרדית, השידור שלו זה אוסף צעקות בלתי נסבל – אבל יש דבר אחד שאני אוהב אצלו ושמתי לב לזה שוב אתמול בערב – כל פעם שהוא משדר את ריאל מדריד הוא מתעקש לא לקרוא לכריסטיאנו רונאלדו פשוט רונאלדו, כמו שרובנו מתייחסים אליו, אלא קורא לו כריסטיאנו. ואפילו שהמקורי כבר לא איתנו מזמן, כאילו עדיין נשאר רק רונאלדו אחד.

יכול להיות שכריסטיאנו בראייה היסטורית בסופו של דבר ייזכר כגדול יותר (אני בספק, קשה לי לראות אותו מגיע לשני גמרי מונדיאל עם זכיה אחת, למשל) אבל מבחינתי, ואני מניח שאצל הרבה אנשים, יש רק רונאלדו אחד שראוי לשם הזה. הזמן מרכך דברים ולכן חלק גדול ממה שאנחנו זוכרים מרונאלדו אלו הפציעות, והמעברים בין הקבוצות והרבה מאוד את השחקן השמן – שעדיין יכול היה לעשות דברים עם הכדור ששחקנים רזים רק חולמים עליהם – אבל אסור שזה ימסך את מה שרונאלדו היה – החלוץ הכי מדהים על פני היקום הזה ב-20 השנים האחרונות. בתקופה שלו בהולנד ואחר כך בבארסה, היה מדובר בשילוב של מהירות עם כוח עם יכולת טכנית שאני לא ראיתי לפני כן על מגרשי הכדורגל, וכמובן שלא מאז. בתקופה שלו בבארסה רונאלדו היה שחקן בלתי עציר, נקודה. כן, גם מסי וכריסטיאנו שמים היום כמויות בלתי נתפסות של שערים ונראים בלתי עצירים אבל צריכים להסתכל על התקופה שבה הם משחקים, לעומת שנות התשעים בהן היו יותר משתי קבוצה בלה-ליגה, ובכלל – לאף אחד משניהם אין את הכח הפיזי שבו ניחן רונאלדו ומנע ממגינים יריבים להוריד אותו.

אבל אי אפשר לדבר על רונאלדו בלי להתייחס גם לצד האחר שלו. עם כל אהבתי אליו – רק על הגביע שהוא הביא לברזיל ב-2002 אני חב לו תמיד – הוא גם מסמל בעיניי את כל הרע שקשור לגלובליזציה של נבחרת ברזיל. כשאני מסתכל על רונאלדו אי אפשר שלא להתבאס מהעובדה שהאיש העדיף לחגוג במקום להשתפר ולעבור קבוצות במקום לדבוק במקום אחד ולהפוך לסמל. אם זה היה רק הוא זה ניחא, אבל מהסתכלות על מרבית הכוכבים שהגיעו מברזיל מאז עידן רומאריו רואים את אותו שטאנץ חוזר על עצמו. רונאלדיניו עם הפיכתו לחיית מסיבות במקום חיית רחבה ומלחמות בחדר הלבשה במקום להיות הכוכב הגדול של בארסה (בעצם מה שמסי היום) ורוביניו שכבר הספיק לבקר בברנביאו, במנצ'סטר סיטי ועכשיו בסן סירו והוא בקושי ילד, הם הדוגמאות הכי טובות. למעט ריבאלדו, שבילה את מרבית חייו המקצועיים בבארסה – וגם שם הספיק להסתכסך עם חצי עולם – נדמה שהאופי הברזילאי מעדיף את החגיגות והחיים הטובים על הנאמנות והמקצוענות.

הדבר הזה בולט במיוחד כשמשווים את הכוכבים הברזילאיים באירופה לאלו המקבילים להם מהמדינה השכנה. מילא מסי, שגדל בבארסה, אבל גם זאנטי וקאמביסו שהם סמלים של אינטר לא פחות משום איטלקי (לא שיש שם כאלו כרגע) ובחיים לא היו חושבים, כמו רונאלדו, לבקש העברה לריאל מדריד (בטח לא אחרי שהקבוצה דאגה להם דרך שתי פציעות קשות). כן, יש את טבז, אבל הוא קצת דפוק מדי מכדי להתייחס אליו ברצינות. ואם נלך עוד אחורה, נגלה גם את מארדונה שהיה סמל בנאפולי, את באטיגול שהיה סמל בפיורנטינה ולתהות איפה הם הסמלים הברזילאיים האלו בקבוצות האירופאיות. אין כאלו (מאז רומאריו בבארסה) פשוט כי הם מעדיפים את עמדת שכיר החרב הבלתי מחייבת.

לא זה מה שיהפוך את רונאלדו לפחות גדול ממה שהוא היה באמת, אבל זה כן יימנע ממנו להיזכר בשורה אחת עם הגדולים באמת – איפה שמקומו היה צריך להיות.

המספרת, בסאחי, בפרספקטיבה של יומיים
ומלר היה אומר: עשו מהם חיחון ואיטלולון / ארז ברויטמן

No Comments

תומר 14 בפברואר 2011

סתם ככה, בגלל שאני קטנוני – מראדונה ובאטיגול מארגנטינה, לא ברזיל….

וגם – באטיגול בילה את רוב הקריירה שלו (91-00) בפיורנטינה, לא סמפדוריה. הוא, אגב, שיחק לפני זה בריבר פלייט ומשם עבר ליריבה בוקה, ואחרי פיורנטינה עבר לרומא ואף הושאל לאינטר, לפני שעבר לאל עראבי (בשביל הכסף), ככה שאני לא בטוח כמה הוא תופס במקרה הזה.

ולא היה אמור להיות פוטס סיכום סופרבול לפני איזה שבוע???

תומר 14 בפברואר 2011

ועכשיו ראיתי שהשווית אותם לארגנטינאים, אז יצאתי טפט. ועדיין – הנתון לגבי באטיגול לא השתנה…

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

כמובן, פיורנטינה לא סמפדוריה, תוקן.
ולגבי באטיגול, הוא עזב אותם רק לקראת סוף הקריירה אחרי שהקבוצה הזאת פחות או יותר פורקה. זה לא החבר'ה הברזילאיים שאני מדבר עליהם פה שעזבו קבוצות כשהם בטופ של המשחק. זה נכון שזאנטי הוא כמובן לא כוכב כמו רונאלדו אבל תראה איך הוא היום ה"אל קאפיטנו" של אינטר בעוד רונאלדו העדיף איך שהוא החלים מהפציעות שיימכרו אותו לריאל.

לגבי סיכום סופרבול – לצערי, הייתי קבור בלימודים למבחן עד יום חמישי ואחריו זה כבר נראה לי קצת טפשי לסכם משהו שנגמר לפני כמעט שבוע. אבל אם אתה מתעקש, אז הנה – היה אחלה וגרין ביי היו טובים יותר. איך זה בשביל סיכום?

רונן דורפן 14 בפברואר 2011

אריאל – הצבעת על בעיה אבל תיארת את הסיבות בהיפוך של המציאות. המועדונים הלטינים הגדולים עדיין בזים לברזילאים. כפי שרונאלדו, ריבאלדו, רומאריו, רונאלדיניו צריכים להוכיח עצמם קודם כל במועדון אירופי קטן בעוד ריקלמה וסביולה – הם יכולים לעבור ישר אל תוך הרכב בארסה. הברזילאי צריך להוכיח הרבה יותר בכדי להתקבל.

זו גזענות שמקורה בתקופת די-סטפנו, בשנאה של ריאל מדריד לשחורים, בגזענות שמקננת בכדורגל האיטלקי וגם באליטיזם של בארסה למרות שפחות. לברזילאים אין סיבה להיות נאמנים לאוהדים ששורקים להם בוז על כל תקלה הכי קטנה. לא אשכח את רונאלדו מקבל מחיאות כפיים באולד טראפורד בתקופה בה קיבל שריקות בוז במדריד – 82 שערים ב-127 משחקים לא הועילו.

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

יכול להיות שזה הענין אבל בטח לא הכל. גם רונאלדיניו קיבל מחיאות כפיים בסנטיאגו ברנבאו. ועובדה שרומאריו כן היה סמל בבארסה.
וזה לא רק בספרד – השחקנים הברזילאיים לא נשארים נאמנים גם באיטליה או באנגליה. אני חושב שיש פה מנטליות של שכירות חרב משני הצדדים. יכול להיות שהם מקבלים את התחושה הזאת בגלל הגזענות אבל אולי גם בגלל שהם פשוט לא יכולים לעמוד בפיתוי של החיים הטובים וחסרים את המוסר עבודה של מקבליהם הארגנטינאים

אלון 14 בפברואר 2011

רונאלדו הראשון הוא אולי החלוץ הטוב בהיסטוריה אבל אסור לשכוח שהוא לא לקח אליפויות באינדהובן, בארסה ואינטר. שלושת הקבוצות זכו אחרי שהוא עזב.

YG 14 בפברואר 2011

רונאלדו הראשון שנכון, הוא פרש היום וכל זה- אפילו לא היה החלוץ הכי טוב בתקופתו!

הייתי לוקח לקבוצה שלי את בטיגול בכל יום נתון

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

ועל זה נאמר – אל תצחיק אותי. אפילו עם כל ההטיה לארגנטינה, השניים לא עומדים בכלל באותו סדר גודל. ואני באמת אוהב את באטיגול

YG 15 בפברואר 2011

האוהד שבך מדבר, לא קול ההיגיון.

לבטיגול היה משחק ראש פי שש יותר טוב, הוא שיחק בקבוצות הרבה פחות טובות, שמבקיעות הרבה פחות שערים, עם קשרים מוסרים הרבה פחות טובים, והצליח לכבוש אותה כמות שערים כמו רונאלדו.

מעבר לעובדה שההתלהבות והמחוייבות שהוא הביא איתו למגרש השפיעה תמיד על השחקנים שלו ושל הקבוצה היריבה.

בטיגול בשיאו היה שחקן טוב יותר מרונאלדו. כשישקע פסטיבל הפרישה גם אתה תבין את זה

מפריס פרסה 14 בפברואר 2011

*תומר-
באטיסטוטה לא "עזב" את ריבר, הוא נזרק ממנה על ידי פסארלה והחתימה בבוקה שנה לאחר מכן היתה בין היתר התרסה כלפי פסארלה וההנהלה של ריבר . צריך גם לזכור שהוא לא היה שחקן בית של ריבר. אם הוא היה גדל במחלקות הנוער של ריבר, קשה מאוד להניח שהיה עושה דרכו דווקא לבוקה.
*אריאל-
אל תשווה את המעמד של זאנטי באינטר לזה של קמביאסו. "פופי" הוא הסמל הכי גדול של אינטר מאז ג'וזפה ברגומי והיורש הטבעי שלו. יש לי חבר איטלקי אוהד אינטר שכל פעם שאני מזכיר לו שמס' האיטלקים בהרכב של אינטר שווה למס' הישראלים, הוא עונה "מה אתה מדבר? זאנטי יותר איטלקי ממני!".
*אני לא חושב שיש ספק שרונאלדו הוא החלוץ הכי גדול בעולם לפחות מאז ואן באסטן, אבל בשבילי באטיסטוטה הוא הבא בתור, הרבה לפני ואן ניסטלרוי למשל. ממוצע של יותר מ0.7 שער/משחק בנבחרת זה משהו לא נתפס בכלל.
*לומר שרומאריו היה "סמל" בבארסה? נו באמת. הוא היה השחקן הטוב ביותר בקבוצה הטובה בעולם, אבל אם נשים את התארים וההישגים בצד רגע, שתי עונות זו ממש לא תקופה מספיקה כדי להפוך ל"סמל", בטח לא במועדון ענק כמו בארסה. הוא בוודאי ייזכר תמיד כאחד מגדולי השחקנים של בארסה, אבל ממש לא ייזכר כאחד הסמלים הגדולים של המועדון הזה.
*דווקא היה כדורלגן ברזילאי אחד בעשור האחרון ששיחק רק בקבוצה אירופאית אחת והפך לסמל שלה-ז'וניניו פרנאמבוקנו בליון. כמה משמעותי הוא היה למועדון? אפס אליפויות למועדון לפני הגעתו, 7 רצופות איתו, שום דבר אחריו. חוץ מזה, כששחקן זר מקבל את סרט הקפטן זה תמיד אומר משהו על ההתייחסות אליו במועדון. העובדה שהסמל הברזילאי היחיד בקבוצה אירופאית בעשור האחרון הוא שחקן לבן עור תומכת אולי בתיאוריה של רונן…
*ברזילאים נאמנים אחרים ראויים לציון: אלדאיר (14 עונות ברומא), דידה (10 עונות במילאן), אם תרצו אז גם קאפו (בשתי קבוצות שונות, אם דבר כזה אפשרי בכלל…).

מפריס פרסה 14 בפברואר 2011

וואו זה יצא ארוך… אוסיף רק תפילה אישית שלוקאס לייבה לא יצטרף בטעות לרשימה המצומצמת הזו…

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

אלוהים ישמור. רק מהפחד נפלתי מהכסא
ודרך אגב, שנינו שכחנו את רוברטו קרלוס. כוכב אמיתי וסמל בריאל

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

ודרך אגב, עם כל הכבוד לקאפו (אחד החביבים עליי), אלדאיר ודידה – אף אחד מהם לא כוכב בסדר גודל של רונאלדו או רונאלדיניו. גם לא ז'וניניו.
אני מקבל מה שאתה אומר על רומאריו אבל כשמדברים על בארסה הגדולה של שנות התשעים מדברים הרבה עליו גם. בניגוד נניח לרונאלדו. בכל מקרה, זה רק מוכיח עוד יותר את הטענה שלי

מפריס פרסה 14 בפברואר 2011

לא שכחתי את רוברטו קארלוס-השארתי אותו מחוץ לרשימה כי הוא שיחק לפחות ב3 קבוצות שונות באירופה. בסוף התקופה שלו בריאל הוא בהחלט היה אחד המזוהים ביותר איתה.

גיל 14 בפברואר 2011

רונאלדו באמת היה חלוץ ענק, כנראה הכי גדול מבחינת היכולת ב20 השנה האחרונות אבל מה לעשות שהוא נתפס כחרב להשכיר. הוא לא הוביל מועדונים להישגים משמעותיים, רק עשה את העבודה שלו על הצד הכי טוב וזה להבקיע שערים. אני חושב שבראייה היסטורית זה יעמוד לרעתו ואפילו ההישגים במונדיאל לא יעזרו. הוא היה כוכב במונדיאל מאוד משונה ואם תשאל מישהו מה הוא זוכר ממנו מהמונדיאלים הדבר הראשון שיעלה לראש זו הקריסה שלו לפני הגמר נגד צרפת.

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

הייתי אומר שזאת התסרוקת..

אריאל גרייזס 14 בפברואר 2011

לגבי באטיגול, אמרתי כבר שאני חסיד גדול שלו, ואולי הוא באמת הבא בתור אחרי רונאלדו אבל אני לא חושב שהם בכלל ברי השוואה. באטיסטוטה לא שיחק בקבוצה אירופאית גדולה, לא היה איום על גביע אירופה וגם עם ארגנטינה הוא לא הגיע להישגים אמיתיים. זה נכון שלרונאלדו היתה קריירה מפוספסת משהו אבל עדיין הוא שיחק בארבע מקבוצות העל של אירופה ולקח אליפות עולם – זה בכלל לא בסקאלה של באטיגול

דורי 15 בפברואר 2011

כדורגל כל כך משעשמם. מתי כבר יהיה ספטמבר כדי שנוכל לראות כדורגל מענין.

יו דאגלס 15 בפברואר 2011

כשכתבת על נאמנות של ארגנטינאים, שכחת את מסצ'ראנו.

הדרך שבה התנהג בשביל לעבור לבארסה הייתה אחת מהדרכים היותר מכוערות ולא נאמנות שהיו בשנים האחרונות באירופה.

אריאל גרייזס 16 בפברואר 2011

זה נכון אם כי אני חושב שיש לו נסיבות מקלות. הוא היה תקוע בסיטואציה מאוד בעייתית שאשתו איימה לעזוב אותו אם הוא לא יעבור והוא קיבל הבטחה מהמאמן שייתנו לו ללכת בסוף העונה.
מצד שני, הוא מקבל את מה שמגיע לו בבארסה השנה

Comments closed