איך בוחרים שחקן או – על הערך של הקומביין

לפני כמה שנים יצא לי להיות בארה"ב בזמן של הקומביין ואני זוכר שיצאנו למסעדה עם חברים לעבודה שכמנהג מסעדות הציגה לפחות שישה מסכי טלוויזיה בו זמנית שחלק נכבד מהם שידרו קטעים מהקומביין. אני זוכר שבהיתי במסכים האלו במשך איזה שעה ועדיין לא הצלחתי להבין מה אני אמור להסיק מהם. הרבה מאוד שחקנים עברו שם, כולם דילגו על כל מיני משוכות, קפצו לגובה ורצו 40 יארד. כולם נראו לי אותו דבר אבל אני בטוח שלמומחים היה הבדל גדול מאוד.

או, המומחים. מיהו מומחה? הגדרה מילונית – "מי שיש לו ידיעה רבה מאוד או מיומנות בתחום או במקצוע מסויים". אז מהו שיודעים המומחים לפוטבול או איזה מיומנות מיוחדת הם מחזיקים? ובכן, כמו כולם, הם מסוגלים להסתכל על נתונים פיזיים של שחקן ולהסיק שאם הוא גבוה יותר או מהיר יותר אז הוא יהיה טוב יותר. בשביל זה לא צריך להיות מומחה. החוכמה בלהיות מומחה היא לראות משהו שמעבר לנתונים הפיזיים ולהגיד – זה יהיה שחקן טוב וזה לא.

ופה הבעיה שלי עם הקומביין. התרגילים שהשחקנים עושים בקומביין הם סטנדרטיים לחלוטין. הם רצים מרחק ידוע, עוברים בין כל מיני קונוסים וזורקים כמה כדורים (אם הם ק"בים) או תופסים כמה (אם הם רצים או רסיברים). אף אחד מהתרגילים האלו לא מסוגל להגיד איך הק"ב יימצא תופס פנוי כשיש לו שני שחקנים שרוצים לתפוס אותו, איך הוא ייבחר רסיבר מבין כמה מטרות כשחלק מהן מכוסות וחלק לא, איך הרסיבר ייצור ספריישן מהמגן שלו ואיך הליינבקר ינחש את הכיוון של הראנינג בק כדי לתקל אותו. ועדיין, בכל שנה הקומביין תופס יותר ויותר נפח חדשותי ואין שנה שבה אנחנו לא שומעים על כמה שחקנים שיצאו מהקומביין כשהמניות שלהם בעליה או בירידה למרות ששום מידע משמעותי עליהם לא יכול להתגלות בו. למה זה קורה?

לדעתי, זה קורה כי קשה לנו כבני אדם לקבל החלטה בלי נתונים אמיתיים. אני אתן דוגמא מתחום אחר: כשאתם הולכים היום לראיון עבודה, יש סיכוי סביר מאוד שגם אם תמצאו מאוד חן בעיניי המראיינים שלכם, הם עדיין ידרשו שתעברו יום ראיונות באחת מאותן חברות השמה, סטייל "פילת". מה עושים באותם מכונים? ובכן, מעבירים אותכם כל מיני מבחנים ואז מראיינים אותכם ואם לא שפר עלייכם מזלכם אפילו תצטרכו לעבור פעילות קבוצתית שבה חבורת בנות (מצטער על השובינזם, זה פשוט המצב) שסיימו לפני חצי שנה תואר ראשון במדעי ההתנהגות יעשו פרצוף חשוב ויכתבו רשימות באורך הגלות במחברת שאותה הן יחזיקו בארשת חשיבות עצמית. אם חשתם בצל של זלזול, אתם לא טועים. בני אדם הם יצורים מורכבים מאוד והניסיון לכמת את היכולת שלהם לעבודה באמצעות כמה מבחנים והאינטרקציה שלהם עם חבורת אנשים שהם מעולם לא פגשו הוא ניסיון שנידון לכשלון מראש. כשאני מראיין מישהו שאמור לעבוד איתי, היחיד שיכול להגיד אם אני ארגיש בנוח לעבוד איתו ואם הוא איש שמתאים לי – הוא אני. וקשה לי לראות איך היכולת שלו לצייר עץ או לכתוב סיפור על ילד בוכה יכולה לתת לי מידע חדש שיהיה באמת משמעותי.

אבל חברות ההשמה הללו ממשיכות לשגשג משום מה, וזה כי אנחנו כבני אדם מחושבים מתקשים לקבל החלטה בלי נתונים ממשיים. אנחנו רוצים שמישהו ייתן ציון ברור למועמד שאנחנו הולכים לבחור וזה בכלל לא משנה לנו האם המתודה שבה ניתן הציון נבדקה אי פעם או שיש לה ערך אמיתי כלשהו. וזה בדיוק מה שקורה בקומביין. כל שחקן מקבל ציון, על סמך היכולת שלו לרוץ מהר או לזרוק חזק או לענות על כמה שאלות איי-קיו ואם הציונים שהוא מקבל יהיו גבוהים אז הסיכוי שלו לעלות בדראפט גדל, מה שיכול ליצור הבדל עצום בשכר העתידי שלו, כמו גם בסיכויים של אותו שחקן לקבל זמן משחק מלכתחילה (כי כמובן קבוצות לא ימהרו לוותר על שחקנים שהם השקיעו בהם בחירה גבוהה והרבה כסף ולהיפך לגבי שחקנים שלא הושקע בהם הרבה והם יותר "אקספנדבל"). זה מגיע לרמות אבסורדיות כאלו שמניה של רסיבר מסוגלת לצנוח כמה סיבובים אם הוא רץ את ה-40 יארד דאש בעשירית שניה פחות מהמצופה (ועזבו שמי שמודד את זה הוא בכלל בן אדם שיכולת התגובה שלו הרבה יותר איטית מהשגיאה במדידה).

אז כשאתם עוקבים בדריכות אחרי התוצאות של הקומביין השבוע, אחרי כל תוצאת ריצה ו"ורטיקל ליפ" (אלוהים יודע למה זה באמת חשוב למרבית השחקנים) רק תזכרו שכל הנתונים האלו רק יכולים להגיד לנו מה השחקן יכול לעשות כשהוא לא באמת משחק, ולא מה הערך האמיתי שלו. הקבוצות שמצליחות בדראפט בדרך כלל הן גם אלו שזוכרות את הנתון הזה

פרוחורוב מכריז שח
February 25th

No Comments

עדי 24 בפברואר 2011

הי,

אני חושב שבשנים האחרונות עברו למדידה דיגיטלית של הזמנים ב40 יארד…

חוץ מזה אני מסכים לחלוטין שאין שום ערך לקומביין באנ.אף.אל.

תומר 24 בפברואר 2011

כל מה שרשמת נכון, ועדיין:

דבר ראשון, בגלל ההבדלים הגדולים בין הקולג'ים (שנובעים, כמובן, מהקונפרנס שבו הם משחקים, או הדיוויז'ן, או אפילו כמות הסיניורס בקבוצה), בעלי הקבוצות (והסקאוטים וכו') רוצים בכל זאת איזשהו מדד "אובייקטיבי" – והמרכאות מכוונות – לגבי כלל השחקנים שמזומנים לקומביין. ריצת 40, זינוק אנכי, מסירות ותפיסות הן אולי לא המדד הכי טוב, אבל הן עדיין נותנות לנו איזשהו מושג לגבי המועמדים. אז נכון שמאית שנייה הפרש בריצת 40 לא בהכרח אומרת משהו אמיתי לגבי השחקן, אבל אם הקבוצות עשו את שיעורי הבית שלהן לפני הקומביין, הן יודעות פחות או יותר מי השחקן הכי מהיר במחזור הנוכחי. כמובן, ואת זה חשוב לציין, הבחינות הללו מתבצעות בתנאים מאוד "סטריליים" – אותו שחקן רץ 40 בלי ציוד, בלי קסדה, בלי קורנר שנותן לו את הבאמפ הראשוני (לדוגמא), וקשה לדעת בדיוק איך אותו שחקן יגיב במקרה אמת.

אבל אם נחזור לנקודה, אתה לא יכול להעריך שחקן במקרה אמת באותה מידה שאתה לא יכול לבחון התאמה של מועמד למשרה ולדעת בוודאות אם הוא יצליח או לא. זה תופס לא רק לגבי ספורטאים, אלא אפילו לגבי ברמנים ומלצריות. המטרה של הקומביין, כמו גם של מבחני ההתאמה של חברות ההשמה, היא לנסות לדמות מקרה אמיתי. כולם יודעים שזה לא מקרה אמיתי, אבל אתה מנסה להגיע כמה שיותר קרוב לאותו מקרה אמת (ועדיין הפער גדול).
בסופו של יום, כמו שאתה לא יכול לדעת בוודאות אם לוחם שייטת או מטכ"ל יפעל כמו שצריך בשדה הקרב ולא יקפא במקומו מפחד, אתה לא יכול להעריך שחקנים. מה שכן, יש לך שני כלים שעוזרים לך לנסות "להמר" כמה שיותר בטוח (ובינינו, זה הימור) – הקומביין, שנותן לך מספרים 'אובייקטיבים', ומחלקות הסקאוטים, שבוחנות את השחקן במקרים אמיתיים (יחסית, כי זה קולג' ולא פרו). עד כמה עשירית השניה בריצה חשובה יותר מאשר אופי, מנהיגות ואמביציה? אני מניח שרוב הקבוצות ילכו על השחקן הטיפ-טיפה פחות מהיר במקרה הזה.

*אלא אם קוראים למנהל שלהן אל דייויס.

דודי 24 בפברואר 2011

למעשה ברוב הקבוצות מה שהכי קובע זה בדיוק הראיונות האישיים.
בקומביין כל הקבוצות הולכות לראיין בין 40 ל 60 שחקנים, כששם יושב או המאמן או ה GM או שניהם, ואלו ימים ארוכים שנגמרים עמוק לתוך הלילה. חלק מהראיונות הללו הם למטרות הטעיה, אבל זה נדיר שלפחות 2 מ- 3 הבחירות הראשונות של הקבוצה לא עברו ראיון אישי. או בקומביין או ביום האימונים של השחקן במכללה שלו

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2011

כן, אבל ראיון אישי בפוטבול לא ממש יגיד לך איך השחקן יודע לשחק, לא? זה נכון שמחויבות זה דבר חשוב מאוד אבל זה רק חלק קטן מהעניין

גיל 24 בפברואר 2011

בתור אחד שמכיר מקרוב את חברות המיון אני אומר לך בוודאות שזו רמאות שקיימת בגלל שהיא נוחה לכולם. האמת היא שגם ראיון אישי לא אומר הרבה לגבי ההתאמה שלך לתפקיד ואנשים פשוט מפילים את האחריות על מישהו אחר. בהרבה עבודות יש הרבה מועמדים מתאימים ולכן מנסים ליצור הבדלים מלאכותיים. לגבי הקומביין, אני לא בטוח שהוא כזה חשוב בקבלת החלטות אבל בשנים האחרונות הוא מקבל הרבה הייפ כי זה אוף סיזן וצריך למלא זמן אוויר עם פוטבול.

אריאל גרייזס 24 בפברואר 2011

כשאני מסתכל על ראיון אישי אני לא חושב שהוא יגיד לי משהו לגבי ההתאמה לתפקיד אבל הוא לפחות יאפשר לי לדעת האם יהיה לי נוח לעבוד עם הבחור/ה. לטעמי, הרבה יותר חשוב לקבל מישהו לעבודה שכיף לעבוד איתו מאשר האם הוא יודע לפתור שאלה ספציפית זו או אחרת. לא תמיד ראיון אישי יגיד את זה, אבל הוא לפחות אמצעי טוב כדי לפסול אנשים מסוימים

אלון 24 בפברואר 2011

למי שעדיין לא הבין בשביל מה צריך את חברות המיון אז זה בשביל כיסוי תחת. המנהל יכול לראיין עובד ולהתלהב ממנו אבל אם אחרי שנה מתגלה שהעובד החריב את החברה או מעל או הטריד מינית אז כולם יאשימו את אותו מנהל. בעזרת חברות המיון המנהל יכול להפיל את האחריות על הפסיכולוג והמאבחנות שאישרו את המועמד.
עכשיו תחליפו את העובד בשחקן פוטבול. מי שבחר את הכישלון התורן בדראפט תמיד יוכל לתרץ בכך שהשחקן קפץ 10 מטר באויר בקומביין.

ראיתי פעם ראיון עם שחקן (לא זוכר מי) שסיפר כמה מטומטמות השאלות שהוא נשאל. שאלו אותו אם הוא מוכן לשחק במזג אויר קר. הוא אמר הייתי בן 22 ומרושש, הייתי מוכן לשחק עם תחתונים באלסקה בשביל כסף.

הבעיה היא שאנשים לוקחים את זה יותר מדי ברצינות ושתי אינטש פחות בגובה, צבע עור לא נכון או כמה מאיות פחות בריצה יכולים לגמור את הקריירה של שחקן עוד לפני שהתחילה.

גיל 25 בפברואר 2011

זה לא רק כיסוי, זה פשוט חוסר רצון להתאמץ. הכי טיפשי זה כששולחים עובדים שכבר עובדים אצלך שנים למכון כזה בשביל להכריע בנוגע לקידום.

YG 26 בפברואר 2011

חברות מיון- לא חברות השמה.

austaldo 26 בפברואר 2011

חברות מיון זה אכן כסת"ח אחד גדול. אבל לכסת"ח הזה יש מחיר: בגלל חברות מיון אפשר לאבד עובדים טובים כמו שבגלל תוצאות קומביין אפשר לפספס שחקן טוב.

היתה תקופה שחיפשתי עבודה והתראיינתי בכל מני מקומות והייתי מתחיל את הראיון בשאלה "האם נהוג אצלכם לשלוח מועמדים לחברות מיון?" ובמידה והתשובה היתה חיובית הייתי מפסיק את הראיון וכששאלו אותי למה עניתי בחוצפה שחברה ששולחת לחברות מיון היא חברה שהמנהלים שלה חסרי חוט שידרה ובחברה כזו אני לא מעוניין לעבוד :)

Comments closed