למה אני חולה על בייסבול

אחד המגיבים פה אמר ש"בייסבול זה לא ממש ספורט" ובמקום לכתוב לו תשובה ארוכה ופרטנית, חשבתי שזאת הזדמנות טובה, יחד […]

אחד המגיבים פה אמר ש"בייסבול זה לא ממש ספורט" ובמקום לכתוב לו תשובה ארוכה ופרטנית, חשבתי שזאת הזדמנות טובה, יחד עם פתיחת הספרינג טריינינג, להסביר למה אני חושב שאחרי הכל, בייסבול זה המשחק הכי טוב שיש. כלומר, ברור שבעונה פוטבול הוא הדבר הכי טוב שיש, וכדורסל מכללות במרץ זה הכי מדהים שיש וכדורגל תמיד היה ויישאר החטא הקדמון (חכו עד שיהיה לכם ילד ותראו באיזה טבעיות הוא הולך ובועט בכדור. פשוט אין דבר טבעי יותר מלשחק כדורגל), אבל בייסבול? אחד הדברים הכי טובים שיש. למשל:

– העובדה שיש 162 משחקים. ב-NBA יש 82 וזה נראה ארוך כאורך הגלות. משום מה, בבייסבול יש פי שתיים וזה נראה טבעי לחלוטין. קשה לי להסביר את זה אבל יש משהו בעובדה שאתה יודע שערב אחרי ערב, עם הפסקה אחת בשבוע בדרך כלל, יש לקבוצה שלך משחק. שוב, אם נחזור ל-NBA, הרי ששם בגלל אורך העונה יש הרגשה שלמשחקים בעונה הרגילה אין משמעות. זה נכון גם בבייסבול, אבל בדיוק מאותה סיבה זה הופך את העונה ליותר כיפית. אף משחק לא יגמור לקבוצה שלך את העונה ואף אחד לא ינצח אותה, וזה פשוט מהנה.

– מה שכן, בניגוד ל-NBA, רק 8 קבוצות עולות לפלייאוף, מה שהופך את העונה הסדירה להרבה יותר חשובה. ב-NBA קבוצה יכולה להיות איומה ונוראית ועדיין יש לה סיכוי לא רע לפלייאוף. בבייסבול, קבוצה יכולה להיות מצוינת ועדיין להפסיד אותו.

– כי אתה טוב רק כמו הפיצ'ר של מחר (באנגלית זה נשמע יותר טוב – you are only as good as your next pitcher). בדיוק בגלל זה קבוצה איומה יכולה לנצח ואף לעשות סוויפ על קבוצה מצוינת וכל משחק מתחיל מאפס. בשום משחק אין את זה.

– כי חווית האיצטדיון של הבייסבול שונה מכל חוויה אחרת. היא הרבה יותר מזכירה פיקניק מאשר משחק ספורט, ובצורה מוזרה כלשהי – זה לא פחות כיף.

– פנטזי בייסבול, ההמצאה הכי גדולה בהיסטוריה

– אין כזה דבר ניל-דאון או סתם להעביר את הזמן בבייסבול – אתה חייב להגיש תשעה אינינגים ולהוציא 27 חובטים כדי לנצח משחק. מה שמוביל הרבה פעמים לסוג הקאמבקים שרואים מעט מדי פעמים בסוגי ספורט אחרים.

– תפקיד הקלוזר הוא אולי התפקיד המגניב אבל המלחיץ בעולם. כל הניצחון או ההפסד של הקבוצה שלך יושב עליך. קלוזרים טובים הם האנשים הכי קוליים בעולם, שום לחץ לא מזיז להם, קילרים. קלוזר גרוע, לעומת זאת..

– סטטיסטיקה, סטטיסטיקה ועוד סטטיסטיקה. כל מה שתחשבו עליו סטטיסטית כבר קרה פעם ועדיין תמיד יהיה משהו שלא קרה

– 7th inning stretch

– כבר אמרתי פנטזי בייסבול?

– מגישים עם פאסט בול של 100 מייל לשעה אבל בלי טיפת שליטה. מת עליהם

– דיוויד אורטיז, אלברט פוחולס ורוי האלידיי

– ודני הארן גם

– המקום היחיד שבו זה בסדר לפוצץ שחקן מהקבוצה השניה אם הוא לא מתנהג כמו שצריך

– וגם המקום היחיד בספורט היום שאתה יודע שבודקים ברצינות סמים

– המדים, שנראים כאילו יצאו מלפני 50 שנה, ועדיין נלבשים בגאווה.

– פיצ'רים שמרימים את הגרביים עד לברכיים

– הספורט היחיד שבאמת אפשר להקשיב לו ברדיו, להבין בדיוק מה קורה ולהנות לא פחות מאשר במגרש

– הדבר הכי אהוב עליי אולי – ההיסטוריה של המשחק. אין ספק שמדובר במשחק עם הכי הרבה היסטוריה (ולו מתוקף העובדה שיש בו כמות כזו גדולה של משחקים בשנה), מה שמוביל לכמויות סרטים, שירים, ספרים וסתם יריבויות בלתי נגמרות.

– ואם אתם לא בעניין של בייסבול, זה בסדר, זה לא באשמתכם. כל מה שאתם צריכים זה צהרי ראשון באיזה יוני, להתחרדן בבליצ'רס עם כוס בירה קרה ביד, ואז אולי תבינו.