אני מת על כדורגל, אבל לא מהסיבות הרגילות

לפני שבוע-שבועיים כתבתי פה רשומה על למה אנשים מייחסים כזאת חשיבות היסטרית לקומביין שלפני הדראפט ב-NFL, לא בגלל שיש הוכחות שאפשר להסיק מהביצועים שם על ההצלחה בעתיד אלא בגלל שזה מאפשר להם לכמת דברים – לתת להם איזושהי הוכחה רציונלית מספרית שתגבה את הבחירה שלהם.

נזכרתי בזה אתמול כשראיתי את הניצחון של בארסה על ארסנל ואת הטענות הרבות שעולות כלפי השיפוט אחריו – טענות שבחלקן הגדול יש להן הצדקה, גם אם אני לא יודע כמה הן השפיעו על התוצאה הסופית. לטעמי, הבעיה הגדולה ביותר של אנשים עם השיפוט הוא לא הטעויות שהשופט עשה – הרי אוהדי בארסה יגידו שהוא פספס פנדל במחצית הראשונה ושההרחקה של ואן פרסי היתה לפי החוקים – והם כנראה יהיו צודקים, אלא בגלל שאין להם שום בסיס מוחשי להתנהל לגביו. לא, הבעיה היא אחרת לגמרי.

היופי בכדורגל (כמו גם בענפי ספורט רבים אחרים) זה שאי אפשר להתווכח על התוצאה. בסופו של יום יש קבוצה מנצחת ויש קבוצה מפסידה, וזה בכלל לא משנה איך אותו ניצחון הושג. מרבית אוהדי הכדורגל יודו שלאו דווקא הקבוצה המנצחת היתה הקבוצה הטובה יותר (שזו שאלה מענינת מה זה טוב יותר – האם אינטר שנה שעברה, למשל, לא היו טובים יותר בלהגן על שערם מאשר ברצלונה בלכבוש אותו?) אבל בשורה התחתונה זאת שניצחה היא זאת ששמה יותר גולים (ואולי זאת הסיבה שאוהדים רבים שונאים את שיטת שערי החוץ שבעצם גורמים לכך שקבוצה עולה שלב בלא שניצחה) וזהו זה.

אבל עם השופטים המצב שונה. מכיוון שאין שום בייסליין שאפשר לבסס עליו משהו, שום אפשרות לומר משהו בצורה חד משמעית, כל היופי הזה של החד משמעיות נעלם מהעולם. כן, הקבוצה שלי ניצחה, אבל היא באמת ניצחה או שהיא עשתה את זה בזכות השופט? בכלל, שמעתי היום אנשים מדברים על זה שברצלונה תמיד היא זאת שנהנית מטעויות שיפוט, אבל כשחושבים על זה אני חושב שבערך כל משחק מכריע שני שהיה צמוד הוכרע על החלטת שופט זו או אחרת. מה שאומר שחצי מהניצחונות הצמודים (ורובם כאלו) הגיעו כביכול כתוצאה מטעות שופט. ואת זה אנשים פשוט לא מסוגלים לסבול.

אבל איפה שאנשים מוצאים חוסר יציבות מתחת לרגליהם, כולל הדרישה (המגוחכת לדעתי) להכניס אמצעים אלקטרוניים למגרש הכדורגל, אני דווקא מוצא את היופי. למה? כי אני מכיר בעובדה שהתוצאה הסופית במגרש לא באמת קשורה ליכולת של הקבוצות, עם או בלי שופט. בעולם אידיאלי, לפי אנשים מסוימים, כשקבוצה אחת יותר טובה מקבוצה שניה, אותה קבוצה תנצח אותה בכל פעם. אייל ברקוביץ', למשל, היה רוצה לחיות בעולם כזה. אבל האמת היא שלקבוצה מסוימת יש רק סיכוי, שניתן למדידה באחוזים, לנצח קבוצה שניה. ברור שככל שהפער בינהם יותר גדול אותם סיכויים יגדלו (למשל, במפגש גביע בין קבוצות מליגות רחוקות אחת מהשניה), אבל גם הקבוצה הכי גרועה יכולה לנצח את הקבוצה הכי טובה, כי זה טיבו של המשחק.

אם נרצה להיות טיפה פילוסופיים, הרי משחק כדורגל הוא לא יותר מאותה תיבה של שרדינגר, שלתוכה אתה מכניס את שתי הקבוצות ובאותו רגע כל אחת מהקבוצות היא חצי מנצחת וחצי מפסידה (או שלושת רבעי מנצחת, רבע מפסידה, אם אלו הסיכויים). הסיבה שקבוצה לא תנצח בודאות אף פעם היא שהמשחק הזה הוא כאוטי מדי, מקרי מדי, מכדי שיהיה אפשר להגיד באיזושהי ודאות (חוץ מאשר אם אתה אייל ברקוביץ', כמובן) שקבוצה א' תנצח את קבוצה ב'. הכאוטיות הזאת נמדדת למשל בגול המקרי לחלוטין שארסנל הבקיעה אתמול או מהגול שבנטדנר היה יכול להבקיע בדקה האחרונה ולהעיף את ברסה. היא נמדדת גם באותן 5-6 החמצות של וייה במהלך המשחק, שכל אחת מהן אם היתה נכנסת היתה משנה את מהלך המשחק. אם נחזור להיות פילוסופיים שוב לשניה, הרי לכל משחק יש אינסוף יקומים מקבילים שבכל אחד מהם פעולה מסוימת היתה שונה והשפיעה בצורה שונה על תוצאת המשחק. אבל מכיוון שיש כל כך הרבה פעולות שונות שמובילות לתוצאות שונות, התוצאה היא אולי לא מקרית אבל היא לא יותר מאשר התגשמות של סיכויים מסוימים ולא יותר, ובטח שאסור להסיק ממנה יותר מדי. סתם בתור דוגמא, מספורט אחר לגמרי, בסופרבול של 2007, תפיסה מסוימת עם סיכויים אפסיים להצליח שינתה תוצאה של משחק ומי שמסיק מהתוצאה של אותו משחק על איכות הקבוצות פשוט עושה עוול. לג'איינטס היה סיכוי של 20%, נניח, לנצח אותו משחק, ואותם 20% בדיוק התגשמו. ככה זה (וכן, 4 שנים אחרי אני עדיין ממורמר). לכן סדרות פלייאוף עושות הרבה יותר "צדק" מאשר משחק בודד, אבל גם בהן אין שום דרך להגיד שדווקא הקבוצה הטובה יותר תנצח.

ופה אני חוזר לנושא השיפוט – בדיוק כמו שהמשחק כאוטי, כך גם השיפוט. לשופט אין סיכוי לראות את כל האירועים, להיות מספיק חד תגובה כדי לזהות נבדל קרוב או לראות כל פאול. אבל אין שום הבדל בין שופט, שהוא אנושי, לבין שחקן כמו בוסקטס שטועה ומכניס גול עצמי. ומכיוון שהסיכוי של שופט לטעות שווה לשני הכיוונים (אם כי יש יגידו שהוא טועה יותר לטובת הקבוצות הגדולות, מה שייתכן ויהיה נכון) הרי שאין בכלל מה להתרגש מאותו שופט או מהטעויות שלו. הן פשוט חלק מהמשחק, בדיוק כמו כל טעות אחרת במגרש. וברגע שמבינים ומקבלים את זה, החיים הופכים להרבה יותר קלים. כן, לפעמים הקבוצה שלי מרוויחה, לפעמים היא מפסידה מהשופט, אבל זה פשוט זה. או כמו שביליצ'ק היה אומר – It is what it is. וזה בדיוק היופי של המשחק הזה, לטעמי.

חמש הערות על השיפוט
גם כן יומולדת

No Comments

גיל 9 במרץ 2011

אני לא מוצא באקראיות כזו יופי. יש אקראיות שנובעת מיכולת ספציפית במשחק של שתי הקבוצות. למשל הסיקסרס שניצחו את הלייקרס במשחק הראשון בגמר כנגד כל הסיכויים. זה לא היה מקרי למרות שהם פחות טובים על הנייר. שיפוט בכדורגל הוא הכי פחות מקצועי מכל ספורט אחר ולכן הוא גם הכי משפיע. העונשים בכדורגל, הרחקה, פנדל הם דברים שלא קיימים בכל ספורט אחר כמעט. אני חושב שצריך לנסות להקטין טעויות שיפוט כמה שאפשר ואפשר לעשות את זה באמצעים יחסית פשוטים וככה להתקרב יותר לצדק ספורטיבי. הרי בשם הרנדומליות אפשר לקבוע שכל משחק השופט יקבע שני פנדלים בצורה אקראית לגמרי וזה לא יוסיף ליופי של המשחק.

אלון 10 במרץ 2011

העניין הוא שאנחנו רואים משחק זה בגלל בוסקאס ולא בגלל השופט. בוסקאס טועה זה חלק מהמשחק. שופט טועה זה שווה ערך לאיש אחזקה שבנה שער אחד יותר קטן מהשני.

יו דאגלס 10 במרץ 2011

יש טעות ויש טעות.

נכון ששופט לא יכול לראות כל נבדל וכל פנדל – ולמרות שמעצבן אותי כשקבוצות שלי מפסידות מטעות שופט אפשר לקבל את זה והכעס יורד די מהר.

אבל הטעות של השופט בבארסה-ארסנל לא היתה טעות של "קשה לראות" אלא טעות (קשה מאד,לדעתי), בשיקול הדעת. לא היה פה עניין של שניה לכאן או לכאן – השופט יכל לקחת אוויר שניה,לחשוב ואז להחליט.

ואגב – טעויות השופטים דווקא פוגעות בסיכוי שהקבוצה הפחות טובה תנצח משום שלופטים יש בד"כ הטיה לטובת הקבוצות ה"גדולות" (לא משהו מדעי,אבל אחרי אלפי ויותר שעות כדורגל זו הנחה שאני עומד מאחריה). דווקא הכנסת אמצעים אלקטרוניים תיתן לאנדרדוג סיכוי טוב יותר לנצח.

תומר 11 במרץ 2011

השאלה היא איזה אמצעים בדיוק תכניס למשחק?
לטעמי, אמצעי טכנולוגי שיוכל לומר בוודאות (או בוודאות גדולה) אם כדור עבר את קו השער זה מחייב – בדיוק בגלל הסיבה שמנית, לפיה בכדורגל מנצחת הקבוצה ששמה יותר גולם.
לעומת זאת, הכנסת מצלמות לצורך בירור פנדל/נבדל וכיוצא בזה, זה משהו שאם פעם חשבתי שהוא מחויב המציאות, היום אני לא סבור כך. בפוטבול, אגב, רואים את זה בבירור – לא פעם אתה מוצא את עצמך אומר א', ואז בזווית ראשונה אתה אומר ב' ובזווית אחרת זה בכלל ג'. האם אנחנו רוצים ששופט יעצור משחק, יתחיל לצפות במסך ואז יגיד שהוא צדק כי "לא היו הוכחות מכריעות"? אני לא. שוב, למעט מצב שבו כדור עובר את קו השער.

וכן, אני יודע שזה היה מביא לשוויון זמני 2-2 מול אנגליה במונדיאל. עדיין גרמניה הייתה מנצחת.

Comments closed