איזה טורניר!

In כללי

ראשית, אני רוצה להתנצל על מיעוט הפוסטים לאחרונה, אנחנו בעיצומן של ההתארגנויות למעבר לארה"ב (יום רביעי הזה!) ויחד עם דראפט הבייסבול והעבודה נשאר לי מעט זמן לכל דבר אחר.

אבל כשאנחנו עומדים כבר לקראת סופו של אחד הטורנירים הכי טובים שאני זוכר, אי אפשר לעמוד מנגד ולהחריש. הנה כמה דברים על הטורניר עד עכשיו:

– מה תגידו על באטלר? אני אישית לא זוכר כזה דבר, קבוצת מיד-מייג'ורס בלי היסטוריה אמיתית (לא גונזגה כזאת, למשל) שמגיעה שנה שניה ברציפות לפיינל פור ובלי שחקן אחד שאפשר להגיד עליו שהוא שחקן גדול. נכון, שנה שעברה היה גורדון הייוארד, אבל כמו שאנחנו רואים השנה, זאת הקבוצה שעושה את השחקן גדול ולא להיפך. להגיע פעמיים רצוף לפיינל פור זה הישג עצום וקורה מעט, מעט מאוד. וכשאנחנו מדברים לא על קבוצה מפאוור האוס גדול אלא מסתם קונפרנס קטן, ועוד כזאת שמדורגת שמינית באיזור שלה, מה שאומר שהיא צריכה לגבור על לפחות שלוש קבוצות שעל הנייר יותר טובות ממנה – תשמעו, אין בכלל דרך להבין כזה דבר.

– הבעיה היחידה עם הניצחון הזה שהוא עשוי להרוס לנו אשליה. כולם דיברו על המאמן של באטלר, ברד סטיבנס, שאחרי ההצלחה שנה שעברה העדיף לחתום חוזה ל-10 שנים באוניברסיטה מאשר לעבור למקום שישלם לו יותר. הבעיה היא, שאחרי ההצלחה השנה, די ברור שכבר לא מדובר במשהו מקרי, ויהיו כמה וכמה אוניברסיטאות שיבואו עם חבילה עצומה של תמריצים אליו בתקווה שייאמן אותם. הייתי רוצה לקוות שהוא יוכל להגיד להם לא, אבל אני לא בטוח שזה יקרה, לצערי.

– גם אני חשבתי לפני הטורניר שיהיה קשה מאוד ליוקון לשמור על עצמה מהדחה מוקדמת. היא הרי מגיעה מותשת אחרי חמישה משחקים בחמישה ימים והיא נסמכת על שחקן אחד עיקרי שאם עוצרים אותו הקבוצה בבעיה – מתכון שראינו כמה הוא בעייתי בקבוצה כמו BYU. אז יוקון צוחקת על כולנו ועל התחזיות שלנו. איך זה קרה? קודם כל, מאמן הול אוף פיימר עצום. דבר שני, המומנטום שנוצר מהזכיה בטורניר הביג איסט התרגמה להצלחה ברגע שאלמנט העייפות ירד מהפרק. אישית, אני לא אוהב את קונספט המומנטום – כל מה שצריך כדי שהוא יישבר זה הפסד אחד הרי, אבל הביטחון שההאסקיז צברו בטורניר פשוט הפך אותם לבלתי מנוצחים.

– מה שכן, שני המשחקים אתמול חשפו את אחת הרעות החולות של כדורסל המכללות – קו השלוש. במחצית הראשונה של פלורידה-באטלר הייתי בטוח שאין סיכוי שפלורידה לא מנצחים את המשחק הזה. למה? כי באטלר התעקשו להפציץ מבחוץ בעוד פלורידה הלכו לגבוהים שלהם בפנים – גבוהים שלבאטלר פשוט לא היתה את המאסה לעצור. ואז מה קורה בחצי השני? פלורידה מתחילים להפציץ ולא סתם, אלא עם חצי דקה לסיום ההארכה, בפיגור נקודה – הם זורקים משלוש. וכמובן, יוקון-אריזונה לא היה הרבה יותר טוב, גם שם אריזונה מפציצה כמו משוגעת מחוץ לקשת. תבוטל קשת השלוש לאלתר!

– אחרי הסיבוב הראשון אמרתי שאמנם לא ראינו בו הרבה הפתעות אבל לדעתי נראה הרבה כאלו בסיבובים הבאים כי "לוח המשחקים" די מאוזן. אמרתי וידעתי למה. עכשיו שנשארנו רק עם מדורגת אחד אחת (שגם היא עשויה ללכת הביתה היום) ועם מדורגת שמונה בפיינל פור, די ברור שהקבוצות השנה היו מאוזנות ולכן אף הפתעה היא לא הפתעה באמת. למה זה קורה? כי כשהשחקנים הטובים הולכים אחרי שנה או מקסימום שנתיים ל-NBA וכשאין לך פרשמנים באמת ברמה גבוהה, אז קשה מאוד ליצור קבוצות על, סטייל פלורידה של 2005-2006 למשל, וכל קבוצה בעצם יכולה ביום נתון לנצח כל קבוצה. דבר שחשוב לזכור – בגלל שהמגרש כל כך מאוזן צריך להזהר לא להגרר להכרזות חד משמעיות. קבוצות מנצחות קבוצות אחרות לא בגלל שבאמת מאמן מסוים הרבה יותר טוב או ששחקן מסוים הוא הרבה יותר טוב אלא פשוט כי ככה זה כשהקבוצות שוות ברמתן

– וכמובן, אני לא אתלונן, אני אישית לא זוכר כל כך הרבה משחקים צמודים כמו בטורניר השנה וכל כך הרבה הארכות. כי ככה זה כשכולם שווים – ואין לי שום בעיה עם זה.

-מילה אחרונה על דיוק, שאמנם הלכו הביתה כבר לפני שלושה ימים, אבל אני עדיין חוגג. באמת, אין כמו לראות את מייק ששבסקי מפסיד, ועוד בצורה כל כך מוחצת. לפני הטורניר אמרתי לאלון עברון שאני לא בטוח כמה החזרה של קרי ארווינג תתרום לדיוק – לא כי הוא לא שחקן טוב אלא כי קשה לדעת איך שחקן שלא היה חלק מהקבוצה במשך כמה חודשים יישתלב במרקם הקבוצתי שנבנה בזמן הזה. התגובה היתה שששבסקי אמר שישלב אותו רק כשחקן ספסל מחליף. אז אמר. במשחק האחרון של דיוק קלע ארווינג 28 נקודות, רק מה – נולאן סמית', השחקן המוביל של דיוק השנה, היה נון-פקטור וקלע משהו כמו 3 מ-14 מהשדה. לא יודע אם החזרה של ארווינג עשתה את זה, סך הכל לכל אחד יכול להיות יום רע, אבל אולי לפעמים באמת עדיף לא לשחק עם כימיה קבוצתית.

No Comments

גיל 27 במרץ 2011

זה די ברור שהחזרה של אירווין הרגה את דיוק. אני לא הייתי משלב אותו בכלל בטורניר, ואם כן לכמה דקות. יש בזה גם מסר חינוכי שגוי. סמית היה השחקן המרכזי כל העונה ופתאום הוא נדחק הצידה בלי שיש זמן לעכל ולהתאמן על זה.

אני מזמן אומר שצריך לבטל את קשת השלוש, זה משחק לא אינטליגנטי בכלל. שחקנים שנמצאים בעמדת קליעה טובה פתאום לוקחים צעד אחורה כי זה הרי לא שלוש ואז מחטיאים.

גם אני הייתי מאלו שחשבו שיוקון לא יחזיקו מעמד, ההבדל בינם לBYU הוא שקמבה ווקר הרבה יותר טוב מג'ימר ויש להם גם שחקנים טובים יותר מסביב.

אלון 28 במרץ 2011

אני חצי מסכים עם זה. שיש לך אפשרות להשתמש עם שחקן כמו אירווינג קשה לוותר על זה. מנהיגות לוקחים ולא מקבלים ופה סמית נכשל למרות שהוא לא הסיבה להפסד. סינגלר קלע ביותר מ 60 אחוז מהשדה אבל לקח רק 11 זריקות. החזרה של אירווינג פגעה בעיקר בס'ת קארי שלא היה פקטור בטורניר. קארי הוא שחקן שצריך ביטחון מהמאמנים ושהוא לא מקבל את זה הוא קורס.
חוסר ההגנה במחצית השניה והקלות בה אריזונה קלעה גמרה את דיוק. דיוק היא לא קבוצה שיכולה להרשות לעצמה לחטוף 55 נקודות במחצית. המחצית הראשונה הייתה בשליטה מוחלטת של דיוק וההפרש היה רק 6 בגלל יום מטורף של ווליאמס. למחצית השניה רק אריזונה הגיעה.

בסופו של דבר אירווינג הרוויח בזה שהוא יהפוך די בודאות לבחירה מספר 1 בדראפט הקרוב. הוא יהיה אחד מתוך ארבעה שחקנים שיבחרו בסיבוב הראשון.

גיל 28 במרץ 2011

אני חושב שדווקא דרק וויליאמס יהיה בחירה ראשון אם הוא יצא. לא בטוח שראו מספיק מאירווין.

Comments closed