לקראת הגמר הערב

אין לי קבוצה שאני מעדיף שתנצח הערב כי באמת שתי הקבוצות הן הסיפור האמריקאי במיטבו. מצד אחד, יש את יוקון, שחוץ מזה שהיא חביבת הישראלים בזכות הנפלד ושפר בזמנו, היא גם סיפור סינדרלה לא קטן. עכשיו, אחרי שהיא ניצחה את כל העולם ואשתו במשך חמישה שבועות אז הם נראים כמו הפייבוריטים, אבל צריך לזכור שזאת קבוצה שיצאה מהביג איסט, קשה ככל שיהיה, עם מאזן 9-9 (לפני הטורניר) ובעצם היתה מדורגת בחלק התחתון של החטיבה הזאת. צריך לזכור גם שבתחילת העונה הם לא היו מדורגים בכלל ורק אחרי כמה ניצחונות רצופים, כולל זכיה בטורניר הפתוח במאווי, הם הפכו לקבוצה שמישהו בכלל מסתכל עליה.

היופי ביוקון, כמובן, הוא קמבה וולקר. באופן כללי אני לא משתגע על קבוצות שמתבססות על שחקן אחד, אבל קמבה הוא באמת משהו מיוחד. כבר היו שחקנים גדולים ביוקון, כאלו שייזכרו כמובן כגדולים יותר בפרספקטיבה הרחבה יותר, אם זה בן גורדון ואמקה אוקפור שהביאו אליפות ב-2005, אם זה ריי אלן – כנראה גדול שחקני הקבוצה והיחיד משורותיה שיגיע להול אוף פיים בסופו של דבר . אבל מה שקמבה עשה השנה ביוקון מתעלה על כל אלו. אם כבר, השם שלו כנראה יוזכר יחד עם חליד אל אמין (בהנחה שינצח את המשחק הערב) – רק עם מספרים גדולים פי כמה. ולו בזכות קמבה שווה להיות בעד ההאסקיז הלילה.

אבל מהצד השני יש את באטלר. חבל קצת שזה לא כמו שנה שעברה – אז היה את הנבל בדמות ששבסקי והיה קל מאוד לבחור את הקבוצה שבצד השני בתור הפייבוריטית האישית. השנה, שתי הקבוצות סימפטיות. אנשים אולי לא קולטים את זה, כי ראינו את באטלר מגיעה לגמר גם שנה שעברה, אבל מה שהבולדוגס עשו השנה הוא בלתי נתפס. ראינו קבוצות חוזרות לפיינל פור בעבר – פלורידה לפני כמה שנים, UCLA אף היא הגיעה לשם שלוש שנים רצוף, וגם דיוק לקחו שתי אליפויות רצופות בשנות ה-90, כשמישיגן של הפאב פייב מגיעים פעמיים לגמר. אבל אף אחת מהקבוצות הללו לא מגיעה ממיד-מייג'ור קונפרנס. ואם שנה שעברה באטלר עשתה את זה מדירוג חמש, שהוא עוד איכשהו סביר, הרי שהשנה הם עושים את זה כסיד שמונה, אחרי שאיבדו את השחקן המרכזי שלהם ותוך כדי שהם מעיפים מדורגות 1, 2 ו-4 באיזור שלהם. בלתי נתפס לא מתקרב לתאר את מה שהם עשו השנה.

אבל הסימפטיה שלי אליהם לא נגמרת בטאג הסינדרלה. הסיבה שאני באמת אוהב את באטלר היא שהם הכדורסל האמריקאי הבסיסי ביותר. זה שמשוחק על ידי ילדים באינדיאנה – המדינה הכי חולת כדורסל בארה"ב – כבר מאה שנים. אתה מסתכל על החמישיה הפותחת שלהם ורואה שלושה ילדים לבנבנים ילידי אינדיאנה, כאלו שגדלו בבתי ספר שנראים כמו הסרט "הוז'יירס", כאלו שיחזרו לאנונימיות מוחלטת ברגע שהטורניר ייגמר – לא רק שהם לא ייראו את ה-NBA אם לא ישלמו על כרטיס, אפילו באירופה הם לא ישחקו כנראה ופרנסה הם ייראו מהמקצוע האמיתי שהם לומדים היום ולא מכדורסל. ורק בגלל זה, אי אפשר להיות נגדם.

אז עם מי נלך? לך תבחר בין קבוצה שניצחה 9 משחקים רצוף של "נצח או לך הביתה" או זאת שניצחה איזה 14 רצופים. ההימור שלי? באטלר ייקחו את זה, אבל זה באמת לא משנה, כי מי שלא ינצח, אנחנו לא נפסיד

ההרחקה של רוני
דיקטטורות

No Comments

גיל 4 באפריל 2011

גם אני חצוי מהסיבות שציינת. לגבי באטלר צריך לזכור שהיה להם גם הרבה מזל. באותה מידה הם יכלו לעוף בסיבוב הראשון נגד אולד דומיניון ואף אחד לא היה זוכר את זה. ההימור שלי, המזל יגמר להם היום והם יפסידו במשחק לא ממש צמוד.

Comments closed