מרתון ונקובר – קצת לפני המסכמת

מרחק שבועי: 50 ק"מ

ריצה ארוכה: 17 ק"מ

הערות: יום שני או שלישי, תלוי מה ירשה הזמן ומזג האוויר, הולכים למסכמת

—————————————————————————————————————–

הרבה זמן לא כתבתי פה אבל זה לא שהפסקתי לרוץ, פשוט לא היה לי יותר מדי על מה לכתוב. ואולי זה חלק מהאימונים למרתון, הקטע הזה שאחרי כמה שבועות הריצה הופכת למשהו כמעט בנאלי, מה שלא משנה את העובדה שעדיין צריך ללבוש את נעלי ההתעמלות ולצאת לקור שבחוץ (ופה פאקינג קר).

מהבחינה הזאת, אין ספק שהמעבר לאורגון, גם אם אילץ אותי לוותר על המרתון בתל אביב (חבל על הזמן איך אני מקנא בחברים שלי שזה כבר מאחוריהם), עשה לי רק טוב, כי שינוי האווירה – מזג האוויר והנוף – הוסיפו לי מוטיבציה שהיתה חסרה לי מאוד בחודש האחרון. אבל מכיוון שבעוד יומיים או שלושה אני יוצא למסכמת, ממנה אני מפחד נורא – לא רצתי מרחק של 35 כבר יותר מחודש וחצי – אני הפעם אתן לתמונות לעשות את הסיפור. ליד הבית שלי, כמו שכבר ציינתי, נמצא המטה העולמי של נייקי, שהם אמנם חברת ענק דורסנית ונצלנית, אבל גם יודעים לבנות דברים בני זונה. כמו מסלול הריצה המשובח שהם בנו מסביב לקמפוס שלהם ואותו גיליתי השבוע. המסלול הזה כל כך יפה, שלא היתה לי ברירה אלא לקחת איתי את מצלמת הפוקט הקטנה שקנינו השבוע (מתישהו אני אכתוב פוסט על תאוות הקניות הישראלית באמריקה, שאין לך ברירה אלא פשוט לזרום איתה) ולצלם כמה תמונות, הנה חלק מהן (וכן, המטרה היא שתקנאו):

ככה זה מתחיל

 

כמה מפתיע, למצוא ביברים בביברטון

 

השביל עצמו בנוי משבבי עץ שהופכים את הריצה בו לרכה ונוחה

 

מגרש פוטבול ענק בחזית המפעל. אלוהים יודע מי בדיוק משחק בו, אבל על פאסון צריך לשמור

 

גם יער יש בו, במסלול. שימו לב לעמודי התאורה, כדי שיהיה אפשר לרוץ גם בלילה
ועוד קצת פריחת דובדבן, שפשוט אי אפשר להפסיק להתלהב ממנה

 

04:10, בום שלישי הלילה, כבר לא נחזור לישון (מאשקה ליטבק)
עכשיו מרחיקים גם אוהבים!

No Comments

אלון 10 באפריל 2011

כל היום בייסבול, בטוח שהמקום שהוא נמצא בו הכי טוב בעולם, רוצה שכולם יקנאו, מתעסק כל הזמן במזג האויר וקונה בלי הבחנה. מזל טוב, תוך שבוע הפכת לאמריקאי אמיתי.

אריאל גרייזס 10 באפריל 2011

לגמרי. וכמו אחרי אכילת סטייק טוב, אני קצת מרוצה וקצת בא לי להקיא מעצמי תוך כדי..

אלון 10 באפריל 2011

מהנסיון שלי זאת הדרך הכי טובה להשתלב במקום חדש.
תחשוב תמיד על אמריקאי בגילך שמגיע עם המשפחה לישראל, לוקח את הילד לראות כדורגל ישראלי ומשחק איתו כדורגל על אספלט.

אריאל גרייזס 10 באפריל 2011

אתה לא מכיר אותי, אני אמריקאי בנשמה. כשגרנו באריזונה גררתי את אשתי לראות משחקי פוטבול תיכונים ובייסבול מכללות. האנשים שעבדתי איתם היו בשוק כשהם הבינו שלא רק שאני מבין בפוטבול לא פחות מהם, אני אפילו משחק פוטבול, שזה משהו שאמריקאי ממוצע לא עושה אחרי גיל 18.
זה לא רק ספורט, כמובן, כמו כל ישראלי גדלתי יותר מכל על סרטים וסדרות אמריקאיות אבל זה יותר מזה. הסופרים האהובים עליי הם אמריקאים, במשך שנים שתיתי תרבות אמריקאית בכל מקום.
וכמו מישהו שספג המון אמריקנה, אני מעריץ חלקים נכבדים מהתרבות הזאת, ובז לחלקים נכבדים בה (ולפעמים לאותם חלקים, תרבות הצריכה הנפלאה והאיומה של האמריקאים, למשל) באותה מידה.
אני בטח ארחיב על זה בהזדמנות

אלון 10 באפריל 2011

האמריקאים תמיד מתפלאים איך מגיע ישראלי משום מקום ומבין כמוהם בספורט אבל הם מתחילים להעריך אותך רק אחרי שאתה מנצח אותם בפנטזי.
כל הכבוד לך שאתה מצליח לגרור את אשתך לאירועי ספורט. משחק בייסבול אחד ומשחק פוטבול אחד הספיקו לאישתי, כדורסל נשים היא מסכימה לראות מדי פעם. טוב שהילדים יצאו כמו אבא….
לגבי קניות, מצחיק לחשוב שהגעתי לכאן חשבתי שתרבות הצריכה של הישראלים מוגזמת.

דורי רייכמן 11 באפריל 2011

לביברים שלך קוראים muskrat או אולי NUTRIA
http://webpages.charter.net/trapperman/muskrat.htm

Comments closed