עוד שבועיים למאנייק – גם הדרך חשובה

In כללי

מרחק שבועי: 71 ק"מ

ריצה ארוכה: 34 ק"מ

הערות: זהו, המסכמת מאחורינו, בלי נפגעים בנפש. הברך עשתה צרות ביום שאחרי אבל חזרה למוטב במהרה ומאז הספקתי לעשות שתי ריצות, אחת של 14 ק"מ בלי בעיות נראות לעין. השאלה הגדולה שנשארת כרגע היא הקצב לרוץ איתו. התחלתי את האימונים באמונה שאני מסוגל לרוץ ב3:30 (שלוש שעות ושלושים דקות, שיהיה ברור, לא קצב 3:30, מן הסתם) אבל די מהר התברר לי שזה לא ריאלי. את מרבית האימונים הארוכים עשיתי בקצב של 5:30 דקות לק"מ, שזה אומר 3:50 אבל מצד אחד סיימתי אותם די סחוט ומצד שני אני מאמין שביום של מרתון, עם האדרנלין והכל, אני מסוגל לעשות תוצאה טובה יותר. כרגע נראה לי שאני אצטרף לפייסר של ה-3:50 ואחרי 25-30 ק"מ אעריך מחדש את מצבי. המטרה היא, אחרי הכל, לרדת מ-4 שעות ולא לשבור שיא עולמי.

———————————————————————————————————

המחשבה על לא לסיים מרתון היא מחשבה שמדי פעם עוברת לי בראש אבל אני משתדל להדחיק אותה. זה לא שאני חושב שזה לא מסוגל לקרות – זאת בהחלט אופציה ריאלית – אני פשוט מעדיף לא לחשוב עליה יותר מדי כדי שאני אפילו לא אתפתה לחשוב עליה במהלך המירוץ עצמו. אבל אפילו אם האופציה הזאת חלילה תתממש, אני חושב שהבנתי משהו במהלך האימונים שעברתי, משהו שפתאום ירד לי האסימון לגביו בריצה אתמול.

זה נכון שהמטרה היא לסיים מרתון, אבל זה לא רק זה. הדרך לסיום של אותו המרתון היא לא פחות חשובה. גם אם אני לא אסיים את המרתון, שוב – משהו שאני לא רוצה לחשוב עליו בכלל – אני לא אחשוב שהארבעה חודשים האחרונים היו בזבוז – להיפך. כי מרתון הוא הרבה יותר מזה. מרתון הוא דרך שבה עומדות בפניך עשרות אם לא מאות נקודות שבהן אתה יכול לוותר לעצמך, ורק אם אתה עומד בפיתוי, תוכל לסיים את אותו מרתון.

זה לא שלא נכנעתי לויתורים מפעם לפעם – אתה חייב לעשות את זה מדי פעם, ולו כדי להשתחרר טיפה, אבל אני מניח שבתשעים עד תשעים וחמישה אחוז מהמקרים – כל אותם בקרי שבת בשש בבוקר כשבחוץ קור כלבים, ערבים שבהם חזרתי עייף מהעבודה, צהריים שבהם כולם הלכו לאכול ואני גררתי את עצמי לחדר הכושר, יעד של 15 ק"מ כשאתה בקושי גומר את העשר אבל ממשיך את החמישה האחרונים מכח האינרציה בלבד, פשוט כי חייבים – בכולם עמדתי ולא ויתרתי לעצמי. העובדה שבסופו של דבר את רובן המוחלט של הריצות, כולל הארוכות ביותר – שלוש פלוס שעות של ריצה – עשיתי לבד בלי אף אחד חוץ מאשר עצמי לשעמם אותי, ועדיין לא נשברתי, מסבות לי גאווה גדולה, ויישארו כאלו אפילו אם לא אסיים את המירוץ.

ואני אסיים.

No Comments

YG 18 באפריל 2011

אין אופציה אחרת!

Z1 20 באפריל 2011

ברור שתסיים.

Comments closed