למה התרבות המערבית בדעיכה

אחד המגיבים פה שאל אותי למה אני חושב שהתרבות המערבית בדעיכה, אז הרגשתי חובה טיפה להרחיב בנושא.

יש פרסומת שרצה פה עכשיו שאני מאוד מחבב, כי היא פחות או יותר ממצה את מה שאני מרגיש כלפי התרבות השלטת היום:

ARVE Error: id and provider shortcodes attributes are mandatory for old shortcodes. It is recommended to switch to new shortcodes that need only url

אני מסתכל מסביבי וכל מה שאני רואה זה אנשים צעירים – וגם מבוגרים – שחיים בתוך המחשב שלהם. היום בעבודה עמדתי במשך 5 דקות ליד אחת המנהלות, מישהי שאני מכיר עשר שנים לפחות, וכל אותו זמן היא לא טרחה לשניה להרים את הראש מהבלוברי שלה, שבו היא היתה עסוקה בלקרוא מיילים חשובים (אני בטוח) כדי להגיד לי בוקר טוב. ולא שאני שונה מכולם, חלילה, גם אני מבלה את רוב היום שלי תקוע מול מסך מחשב וכשאני הולך לשירותים אני כבר לא צריך לקחת ספר או מגזין, יש לי אינטרנט בטלפון כדי לקרוא כתבות מ-ESPN.

החיים היום נוחים, נוחים מדי. כל מה שאנחנו רוצים נמצא במרחק קליק אחד מאיתנו. יש לזה השלכות חיוביות, כמובן. בתור חובב ספורט המצב היום טוב לאין שיעור מאשר כשהייתי ילד וצריך לחכות לעיתון של יום שישי כדי לדעת את תוצאות משחקי ה-NBA של יום רביעי. אם נסתכל על דברים קצת יותר רציניים, הרי שכמות הידע שיש לנו מתחת לידיים היום היא עצומה. אני רק זוכר את בני הדודים שלי שהתחננו לאבא שלהם שייקנה להם אניצקלופדיה עברית לאפיקומן, פסח אחרי פסח, והיום אותה אנציקלופדיה שיש בבית של ההורים של אשתי היא לא יותר מערימה עצומה ומיותרת של נייר. הבעיה היא שהנוחות הזאת מובילה לניוון. ופה בארה"ב זה בולט במיוחד.

אני לא מדבר רק על זה שאתה אפילו לא צריך לצאת מהאוטו כדי למשוך כסף מהכספומט פה. אני מדבר על הבורות והעילגות שרק הולכים וגדלים דווקא ככל שהידע שלנו כביכול מעמיק. ילדים היום כבר לא לומדים לכתוב, הכל עובד בקיצורים גם ככה. בשביל מה לשנן את לוח הכפל אם יש לך מחשבון גם ככה? היום אתה לא צריך לטעום את הבירה שלך כדי לדעת אם היא קרה, יש לך תווית על הבירה שמסמלת שהיא קרה (נשבע, לקורס לייט יש אשכרה כזה דבר. זה אפילו מודיע לך כשהבירה "ממש קרה"). אנשים תמיד מסתכלים עליי כאילו אני משוגע כשאני מתעקש לפתוח מפה כדי למצוא את הדרך במקום לתת לאיזה מחשב להגיד לי לאן לנסוע. מה שהם לא מבינים זה שברור לי שאולי לפעמים אני אטעה בדרך – אבל מה הכיף בלהגיע ישר בלי לאתגר את עצמך קצת?

וזאת הבעיה העיקרית שאני רואה בתרבות המערבית היום – אין אתגרים. כשאני מסתכל על החברה האמריקאית (זאת הילידית, לא המהגרים למינהם – זה כבר סיפור אחר) אני רואה ערימה של אנשים שמעבירים את החיים שלהם בסבבה. באמת, טוב להם. הבעיה היא שזה מוביל אותם בדרך לשום מקום. למזלם של האמריקאים, יש להם כמות מאוד גדולה של מהגרים – כולל כאלו עם הרבה מאוד ידע, ולא פחות חשוב – מוטיביציה – שדואג להניע את גלגלי הכלכלה שלהם קדימה. אבל לא לעולם חוסן ולכן התחושה שלי היא שמה שאנחנו רואים כרגע זה הדמדומים של התרבות המערבית כמו שאנחנו מכירים אותה. השינוי, מן הסתם, לא ייקרה בבת אחת. אני גם לא בטוח איך הוא בדיוק ייקרה ולאיזה כיוון זה יילך. מה שאני די בטוח זה שתוך תקופת זמן לא ארוכה – 10, 20 שנה – המפה העולמית הולכת להשתנות בצורה די דרמטית.

וכדי שלא נסיים בטעם רע, הנה עוד הוכחה למה כדאי לפעמים להוציא את האף שלך מהמחשב. בסוף השבוע האחרון הלכנו ליריד באיזור כלשהו בפורטלנד ובין הדוכנים (כמו נחלת בינימין, בעיקרון, רק הרבה יותר צפוף. אבל לא פחות חם, לצערי) הופיעה להקה של שלוש בנות ובחור עם כלי מיתר שונים שהיתה, בלית הגדרה אחרת שילוב נפלא של פורטיסהד וטורי איימוס, רק עם צ'לו וכינור. מיד קנינו את הדיסק שלהם – הדיסק הראשון שקניתי מזה אלוהים יודע כמה זמן. הנה טעימה קטנה, זה פחות או יותר המקסימום שמצאתי באינטרנט (מסתבר שעדיין אין הכל שם):

http://ezzarose.bandcamp.com/

אריאאאןןןן!!!!!!! שנה לגמר המונדיאל
אמא, מכבי מתחילה עוד עונה / טל בן יהודה

No Comments

גיל 12 ביולי 2011

אני די מסכים איתך בסך הכל ואני חושב שצריך למצוא איזון. גם אני אוהב להשתמש במפה והקטע של נסיעות נהרס לגמרי עם הGPS וזה שאתה יכול לדעת מראש איפה יש כל מסעדה. כל הכיף בנסיעה למקום חדש זה ללכת למקומות שלא הכרת, או שלא חשבת שהם קיימים והיום הכל הופך לזמין וידוע מדי. גם אם לוח הכפל זו בעייה כי איפה עובר הגבול? ברור שחילוק ארוך לא צריך לעשות יותר אבל לוח הכפל דווקא נראה די חשוב. אולי הכי טוב לשחק משחקי מחשב מתוחכמים כדי שהמוח שלנו לא יתנוון.

אלון 12 ביולי 2011

בתור אבא לילד שעולה לכיתה ג' אני יכול לספר שעדיין חובה ללמוד בע"פ את לוח הכפל, הילדים קוראים ספרים לא פחות ממה שאנחנו קראנו וגוגל רק שיפרו את החיים. אני לא חושב שילדים במדינות אחרות פחות מנוונים מילדים אמריקאים.
בתור ילדים נסענו לת"א באוטובוס, אבא שלי נסע לת"א באופנים ואת הילדים של היום מסיעים. העולם משתנה ומתנוון ולא רק ארה"ב.
קל לקטר על ה- GPS אבל תחשבו על כל המשפטים שנחסכים מאיתנו מאז שקנינו את המכשיר. " אתה בטוח שאתה יודע לאין אתה נוסע", "נראה לי שהיית צריך לפנות ימינה", "לא נראה לי שנגיע בזמן", "אולי תעצור ותשאל מישהו".

הוספה לעניין המהגרים זה שארה"ב היא כמו האן.בי.איי לכדורסל (בהנחה שיש הסכם), היא תמיד יכולה למשוך אליה את האנשים הכי טובים שיש. לא הרבה יגידו לא להצעה טובה מארה"ב.

הדבר היחיד שאני עדיין לא מבין זה מה איכפת לאנשים מה עושים החברים שלהם מהתיכון שהם לא ראו יותר מעשרים שנה וגם אז הם לא ממש סבלו אותם.

אריאל גרייזס 12 ביולי 2011

בהחלט הילדים בארץ מתנוונים, אבל בארה"ב התופעה הזאת בשיאה.
תשים לב, אני לא מדבר בעיקר על נושא הניוון הפיזי – זה יקרה בכל דור, גם אני הולך פחות מאשר ההורים שלי הלכו – אלא על הניוון המנטלי. ככל שהדור צעיר יותר הוא נדרש להפגין פחות ופחות חשיבה. אין שום מאמץ מנטלי נדרש. העובדה היא – ואתה נמצא באקדמיה ויכול לאשר את זה – היא שבתארים המתקדמים רואים מעט מאוד "נייטיב" אמריקאים וכל הפקולטות (לפחות במדעים מדויקים/הנדסה, שזה מה שאני מכיר) מאוכלסות כמעט בלעדית במהגרים, בעיקר מהמזרח. זה בדיוק הניוון שאני מדבר עליו – אמריקאים נוח להם מספיק כדי שהם לא יירצו ללמוד שום דבר חדש. הם מסתפקים במה שיש להם (שזה לא רע) ובסופו של דבר זה יוביל למצב שאמריקה כבר לא יכולה למשוך אליה את האנשים הכי טובים שיש. זה מעבר לפינה

אלון 12 ביולי 2011

אני לא חושב שזה כל כך מעבר לפינה, סה"כ הסינים וההודים הטובים יותר מגיעים לארה"ב. לפי דעתי יקח הרבה זמן עד שזה ישתנה.
אנחנו מקבלים מיילים על הרצאות של תלמידי דוקטורט וכמעט שאין שם שמות אמריקאים אבל עדיין רוב מוחלט של הדוקטורנטים נשארים בארה"ב אחרי התואר והופכים לאמריקאים ולא חוזרים לאוניברסיטאות בהודו ובסין.
דיוק ואני מאמין שגם שאר האוניברסיטאות הפרטיות מלאות בתלמידי תואר ראשון אסיתיים כי ההשכלה מאד חשובה להורים המהגרים שלהם והם מוכנים להוציא על זה המון כסף. הסטודנטים עצמם הם מאד אמריקאים והילדים שלהם יהיו עוד יותר אמריקאים, כמו שרוסי, פלוני ומרוקאי שנולדו בישראל הם קודם כל ישראלים.

יש לי חבר, פרופסור ישראלי שדיבר על זה עם עמית אירופאי מהאוניברסיטה. הישראלי אמר תראה איזה יופי גדלנו במדינה אחרת והפכנו לפרופסורים במוסד אמריקאי שנחשב הרבה יותר מכל מה שיש במדינה שלנו, האירופאי אמר שהביאו אותנו לכאן כי אף אמריקאי לא רוצה את העבודה הזאת כי הם מעדיפים לעשות כסף בוול סטריט.

לגבי ניוון במחשבה, אני לא חושב שילדים לפני 200 שנה חשבו יותר מהילדים של היום. אני חושב שהעולם תמיד משתנה ומה שאתה חושב היום גם ההורים שלך חשבו וגם ההורים שלהם וכנראה גם הילדים שלנו יחשבו על הנכדים שלנו.

אריאל גרייזס 12 ביולי 2011

אלון, זה רק עניין של זמן עד שתתחיל תנועה חזרה של משכילים להודו וסין. פעם הם לא היו חושבים על זה, היום הם כבר מתחילים לדבר על זה. ברגע שלמדינת המוצא תהיה תעסוקה אטרקטיבית ותקציבי מחקר – זה ייקרה. לא מחר בבוקר אבל כן בטווח זמן של עשור או שניים, לדעתי.

אלון 12 ביולי 2011

יש להם תקציבי מחקר עצומים כבר עכשיו. אני מכיר מישהי שחזרה כי היא לא מצאה בארה"ב עבודה ובסין היא קבלה ג'וב חלומי שאם היו כאלה בישראל הרבה אנשים היו קונים היום כרטיסי טיסה.
זה לא פשוט להחזיר סינים לסין למרות שזה יכול לקרות בעתיד. נכון להיום הסיני צריך לעבור בארה"ב בשביל לקבל את ההכשרה המתאימה ואתה יודע שכל יום בארה"ב מקטין קצת את ההסתברות לחזור למדינת המקור.

דורי 12 ביולי 2011

היפה ברומניטקה שהיא רומנטית.
http://www.historyworld.net/wrldhis/PlainTextHistories.asp?historyid=aa73
העולם משתנה ותרחים זקנים מתקשים להתרגל לכך (ראה הח"מ).

ארה"ב אף פעם לא יצרה מדענים וממצאים ברמה גבוהה (ביחס לגודל שלה) במיוחד עם מפרידים בין אמריקאים ממוצא יהודי ואסיאתי לאוכלוסיה "הילידית".

אריאל גרייזס 14 ביולי 2011

תשמע, היה לי את החשש להשמע כמו תרח זקן שמתלונן על הנוער של היום שלא קורא ורק תקוע במחשב – בדיוק כמו שאמרו על הדור שלנו (רק עם טלוויזיה). אבל בהקשר הזה אני חושב שיש פה קצת יותר כך. אני חושב שבגלל ההתפתחות הטכנולוגית המאוד מואצת, אנחנו רואים שינויים מאוד קיצוניים בין הדורות, יותר מאשר בעבר.
ולגבי ארה"ב – חייבים להבדיל, לדעתי, בין מהגרים שגדלו במדינה והפכו למדענים לבין מהגרים שבאו (כמו שקורה היום) לעשות את התארים המתקדמים שלהם בארה"ב. היום, הילידים – אם הם יהודים או אסייאתים מדור שלישי (בדור שני עוד יש לחץ להשכלה גבוהה) פשוט לא הולכים ללמוד תארים מתקדמים. היום, לא יהיה לך ריצ'רד פיינמן, למשל (ואני לא מדבר על אדיסון). אין שום מוטיבציה

דורי 14 ביולי 2011

בתור מי שמכיר את האקדמיה מבפנים אתה טועה בעובדות. הפיסקאי הגדול ביותר בדורנו הוא יהודי אמריקאי (Ed Witten) ולא חסרים צעירים מבטיחים שהם אמריקאים (עדין רובם ממוצא יהודי או אסיאתי).

יש פער אמיתי בין הדורות שנובע מהשפעת האיטרנט והטלקומינזציה. אבל גם המחשבים (זה הדור שלנו), הטלויזיה (ילידי שנות ה- 50)וכולי עד הדפוס היו קפיצות גדולות מאוד. בהחלט יתכן שעידן הספרים (לא רק המודפסים אלה בכלל) והחבר'ה בים הולך ונעלם בתוך עולם הגירויים המהיר של היום, אבל להסיק מכאן על ניוון זה מוגזם.

אלון 14 ביולי 2011

תמיד נראה שהיום יש התפתחות טכנולוגית יותר מואצת מפעם. המהפכה התעשיתית במאה ה-19 היתה לא פחות פורצת דרך ממה שקורה היום.
פעם הביאו מדענים יהודים ונאצים מאירופה, היום מביאים מתכנתים מהודו ואקדמאים מרוסיה ולהפך. ארה"ב תמיד התבססה על מהגרים שבאו ודחפו את המדינה קדימה, זה קורה גם היום רק שהמהגרים מגיעים ממדינות אחרות.

ברק 14 ביולי 2011

קודם כל תודה על התגובה המקיפה.
לעניין, אני מסכים איתך שבדור הנוכחי התקשורת הבינאישית הולכת ופוחתת בגלל הטכנולוגיה(פייסבוק ובעיקר כל הסמארטפונים שאנשים מחוברים אליהם עם אינפוזיה).
אני מבין גם שבארה"ב יש נוחות שמובילה לניוון ואת זה רואים גם בהרגלי האכילה שלהם וכו'.

לצורך הדיון תגדיר מה זה "התרבות המערבית", כי זה מושג קצת גדול.

מה שאתה לא לוקח בחשבון בנבואה שלך זה שאחוז גדול מהאנשים מהמדינות המערביות חיים בעוני. ולפי דעתי כל עוד המצב הסוצואקונומי של אנשים יהיה ממוצע ומטה לא יהיה ניוון כי הם לא יכולים להרשות לעצמם את זה.

בארץ בוודאי שלא, אנחנו רחוקים עוד שנות אור מארה"ב בכל הקשור לטכנולוגיה ותפישת חיי הפנאי.

לא מסכים גם שאין אתגרים,אתה אולי לא הכי חשוף לזה אבל כל עוד הורים ישקיעו בילדים שלהם בחינוך נכון ומערכת החינוך תעודד למצוינות- אז אנשים ישאפו כן למצות את עצמם כמה שאפשר,שלא לדבר על החברה הקפטיליסטית שבה החזק שורד ואם לא תציב לעצמך אתגרים לא תגיע לכלום.

Comments closed