מחשבות על אלסקה

מחשבה פולנית עברה לי במהלך הטיול לאלסקה. בעשר השנים האחרונות יצא לי לטייל במקומות הכי רחוקים על הפלנטה שיכולים להיות – הייתי בנפאל, בניו זילנד, בהוואי ועכשיו גם באלסקה (כן, אני יודע, אני לא בדיוק הדוגמא האופטימלית למחאה החברתית). בכל אחד מהמקומות שהייתי בהם, לפני מאה שנה היית צריך לבלות שלושה חודשים על ספינה כדי להגיע אליהם וכדי לראות רק את מה שראיתי בניו זילנד, למשל, היית צריך איזה שנתיים (וגם כושר ממש טוב), במקום החמישה שבועות שאנחנו הקדשנו למקום.

אז למה, באמצע הטיול למקום באמת יפה כמו אלסקה, פקדה אותי המחשבה שזה שאני יכול להגיע למקומות האלו קצת מבאסת? ובכן, זה שאני יכול להגיע למקומות הללו, אומר שכל אחד עם קצת רצון ובמחיר ממש-לא-שווה לכל נפש יכול לעשות את אותו הדבר, מה שהופך את כל המקומות הללו שהיו אמורים להיות נידחים ללא יותר מאשר מקומות יפים מאוד אבל מלאים בתיירים שהורסים כל חלקה טובה. שלא תבינו לא נכון – נהניתי באלסקה מהנופים ומחיות הבר שעדיין צצות בכל מקום (במיוחד בשמורת דנאלי – מקום באמת מופלא שאם הייתי צעיר בעשר שנים הייתי מכתיף תרמיל ושק שינה והולך לתייר אותו ברגל במשך כמה ימים) אבל לא בפעם הראשונה בטיולים שלי (הפעם הקודמת היתה כשהתחברתי לאינטרנט בגובה 5,100 בכפר של שני בתים ובלי חשמל בנפאל) הרגשתי שאני לא באמת ממצה את מה שהמקום שאליו הגעתי אמור להציע.

קחו את הומר בתור דוגמא. לא, לא ההוא מהסימפסונס אלא עיירה בדרום אלסקה שבימים כתיקונם היתה מכילה עשרה דייגים קשי יום והיום היא מעצמת תיירות שמתמחה במציצת הכסף מכיסם של אלפי התיירים שעוברים דרכה ושמחים מצידם לשלם החל מ-80 דולר לבן אדם בשביל סירה שתעביר אותך מיצר של חצי שעה, דרך טיולי דיג של 200 דולר לבן אדם ועד טיסות לצפיה בדובים של יותר מ-600 דולר לנוסע. ואנשים משלמים, בטח משלמים, כי בשביל זה הם באו לאלסקה. לא פעם חצתה את מוחי המחשבה שצריך היום ממש להתאמץ כדי להגיע למקום שהוא באמת נידח. ולמרות שאני חלק מהבעיה, בתור תייר בעצמי שהיה מוכן לשלם על לפחות חלק מהדברים, זה לא אומר שזה מצא חן בעיניי.

בכל מקרה, כדי שלא נצא קרחים מכל הכוונים, הנה עשרה דברים שדווקא כן כדאי לדעת על אלסקה:

– באלסקה קצת יותר מ-600 אלף תושבים. בסופי שבוע, 700 אלף מתוכם מבלים על גדות נחלים עם חכה ביד. באמת, נראה שאין דבר יותר חשוב במדינה הזאת מדיג ורק האוכלוסיה המצומצמת שלה היא זאת שמאפשרת לה להחזיק כמות דגה נורמלית. עוד 100-200 אלף תושבים ולא היה נשאר שם דג אחד לרפואה.

– אם אתם רוצים לראות אסקימוסים פשוט תלכו לוול מארט או סייפווי ותסתכלו על הקופאית. כן, אסקימוסים הם המקסיקנים של אלסקה.

– ולא, הם לא לובשים מעילי פרווה.

– ולמקרה שתהיתם – כן, גם באלסקה יש מקסיקנים

– מוסים אכן מסתובבים חופשי ברחובות של הערים אבל מה שלא סיפרו לכם זה שהם מסריחים, מלאי יתושים והכי גרוע – מסוכנים.

– דוב חום ודוב גריזלי זה אותו דבר רק שבחופים קוראים לו דוב חום ובפנים היבשת גריזלי. תודו שלא יכולתם לחיות בלי לדעת את זה

– אחרי שבוע של לראות קרחונים, אפילו חולה קרחונים מושבע (כלומר, אני) מיצה את העסק

– רק כשאתה רואה קבוצה של 50 יפנים על ספינת שיט אתה מבין שכל מה שסיפרו לך על יפנים ומצלמות הוא בקושי רבע מהאמת

– אלסקה לא ממש טובה לילדים. הנסיעות ארוכות ובחלק גדול מהפעילויות הם לא יכולים לקחת חלק. מצד שני, אין כמו לראות ילד קטן אחרי שהוא ראה דוב בפעם הראשונה בחיים שלו

– אבל אם לעשות את אלסקה עם ילדים – רק עם קראוון (מה שהאמריקאים קוראים – RV). זה אולי עולה קצת יותר (וגם זה לא בטוח בהתחשב בהוצאות הלינה היקרות מאוד – אלא אם אתה מתכוון לעשות קמפינג באוהל, מה שלטעמי ממש לא מומלץ לאור היתושים ומזג האוויר ההפכפך) אבל בטוח שווה את השקט הנפשי.

זהו, סיימנו פה, נתראה בצד השני של האטלנטי

אפס סבלנות - על רשלנות פושעת של נהגים
הסיפור הארוך והבלתי סביר של שחקן הכדורגל דן רומן (חלק 2)

No Comments

גיל 16 באוגוסט 2011

ככה זה, העולם המודרני הורס חוויות שפעם היו הרבה יותר עמוקות. יש יותר מדי אנשים בעולם, כולם נוסעים לאותם מקומות פחות או יותר, והתקשורת בכל מקום הורסת. יותר מזה, היום ההכנות לכל טיול כל כך מדוקדקות שאתה יודע מראש כל דבר שתתקל בו, כולל איך נראה המקום. זה כמובן לא אותו הדבר כמו לראות אותו בחי אבל נעלם במידה רבה גורם ההפתעה וההשתאות של לראות משהו מדהים ולא צפוי.

אגב, זה נכון שיש שם פחות נשים ביחס למספר הגברים (אם יכלת להתרשם מזה בכלל)?

בלינדר 17 באוגוסט 2011

כשאתה עובר מעל ניו ג'רזי תנפנף לשלום :)

Rofi Neron 17 באוגוסט 2011

וגם כשתעבור בצד הנכון של הנהר :)
אגב, קרעת אותי עם ההיספנים והאסקימוסים

Comments closed