אנליזה של משחק אחד

כן, כן, זה רק משחק אחד. אבל הפוטבול חזר, אז אני מתלהב. הנה כמה נקודות מהמשחק הלילה:

– הפאקרס נראו בדרייב הראשון כאילו לא עברו שבעה חודשים (ואיזה שביתה) מאז משחק הפוטבול האחרון שלהם. גם הדרייבים שאחר כך הראו שאין טיפה חלודה על אהרון רוג'רס או על הרסיברים שלו ואם כבר – הם נראים רק יותר טוב ממה שזכרנו אותם.

– מה שכן, משחק הריצה לא היה אופציה מרבית המשחק – לאו דווקא בגלל חוסר הצלחה, כמו בגלל חוסר רצון להניע את הכדור על הקרקע (ועם איך שהסקנדרי של ניו אורלינס נראה – איך אפשר להאשים אותם?). שנה שעברה גרין ביי התעקשה לרוץ ולרוץ גם כשהיו אופציות יותר טובות באוויר וזאת היתה הבחירה הנכונה כי זה מנע מהם להפוך לקבוצה חד מימדית. השנה, זה נראה, הפאקרס לא ממהרים לרוץ יותר מדי, ואולי הם מתמכרים ל"תסמונת מאנינג" – לנצל עד תום את הק"ב הכוכב שלך, תסמונת שבסופו של דבר רק פוגעת בקבוצה.

– כמה גדול אהרון רוג'רס ראינו באחד הדרייבים במחצית הראשונה. במסירה לא ארוכה לגרג ג'נינגס (אליל, אליל!) הוא כוסה משני הצדדים על ידי הסקנדרי, כשאחד הקורנרים של הסיינטס היה מתחתיו במצב שהיה הופך לחטיפה אצל 70-80 אחוז מהק"בים בליגה. לא אצל רוג'רס – הוא מסר את הכדור למקום שבו היחיד שיכול לתפוס אותו יהיה ג'נינגס – ולמרות שהוא לא תפס, גם חטיפה לא נרשמה פה והדרייב יכול היה להמשיך. זה בדיוק ההבדל בין ק"ב טוב לק"ב מעולה.

– אצל ניו אורלינס אין הרבה חדש. דרו בריס עדיין פטיש, משחק הריצה מג'עג'ע וההגנה, אוי ההגנה. ניתן לשון פייטון את הקרדיט שמדובר רק במשחק הראשון של השנה וההגנה עדיין חלודה, אבל אם הקבוצה הזאת רוצה ללכת יותר רחוק משנה שעברה היא תהיה חייבת להתחיל להוריד את מספרי הנקודות ששמים עליה, כי בריס לא יכול לנצח את כל המשחקים.

– עם כל הכבוד לביצים של שון פייטון, ללכת על זה בדאון רביעי קצר כשאתה בפיגור 8 בסוף הרבע השלישי במקום ללכת על פילד גול קל, זה פשוט טמטום.

– נתון מעניין שהראו אחר כך לגבי ניו אורלינס – שנה שעברה במצבי דאון שלישי קצר, הסיינטס היו אחרונים בליגה עם מינוס 0.2 יארד כשהם ניסו לרוץ. אני מניח שלמרבית המינוסים היה אחראי רג'י בוש כשניסה לרוץ דרך האמצע, אבל לאור המהלך האחרון ועוד כמה במהלך המשחק, יכול להיות שבכלל הבעיה לא היתה אצלו אלא בקו ההתקפה שלא היה מסוגל לפתוח נתיבי ריצה?

– ועדיין, אחרי הופעת הבכורה המרשימה של דארן ספורלס, אתם חושבים שיש מישהו בניו אורלינס שמתגעגע לרג'י בוש?

– עוד נקודה שהסיינטס צריכים לפתור – בליצים. הסטטיסטיקה של בריס בדאון שלישי קצת משקרת (משהו כמו 7 מ-8) כי בחלק גדול מאותם דאון שלישי בריס בכלל לא הגיע למצב מסירה, כי הפאקרס עשו עליו בליץ שהסתיים בסאק. מישהו בניו אורלינס ייצטרך לשים על זה דגש או שדרו בריס עשוי לגמור את העונה מוקדם מהצפוי

– למה הסיינטס באמת הפסידו, אתם שואלים? טוב, שמרנות התקפית, כמובן, אבל גם בגלל שהם לא יודעים לבחור מספרים. תסתכלו על הרסיברים של גרין ביי – 80, 85, 88. אלו של ניו אורלינס? כולם חושבים שהם ק"בים – 12, 17, 19. שמישהו שם ייסגר על עצמו ומהר.

– עם כל האופוריה בגרין ביי צריך להזכיר שבשמונה השנים האחרונות האלופה תמיד מנצחת את משחק הפתיחה של העונה שאחרי. כמה מאותן אלופות באמת שיחזרו את ההצלחה באותה עונה? בדיוק.

– ואי אפשר בלי מילה על פייטון מאנינג. עצוב.  מאוד. הנה, מילה.

ועוד פעם אחת: אל אל ישראל
חידון מספר 253. גביע העולם בראגבי

No Comments

דוד 9 בספטמבר 2011

אולי הבעיה היא הפליי קולינג?
אם כל מה שמנסים זו ריצה דרך האמצע, זה לא משנה אם זה רג'י בוש , ספרולס או אינגרם. לפעמים זה יצליח, בדרך כלל לא.

אלון 9 בספטמבר 2011

בוש היה פצוע רוב העונה שעברה ככה שלא נראה לי שהוא אחראי ל -0.2 בדאון שלישי קצר.
לדעתי אין הבדל בין כל הרצים של ניו אורלינס בשנתיים האחרונות, אם הק"ב ימשיך לזרוק 50 פעם במשחק והאופנסיב ליין לא יפתח נתיבים אז גם כריס ג'ונסון לא יעזור להם.

ברק מ. 9 בספטמבר 2011

לא חושב שיהיה נכון להאשים את ההתקפה של הסיינטס בהפסד.
במקרה הזה, הכל על ההגנה (או חוסר בה), כמה קבוצות ינצחו כששמים עליהם 42 נק'?
סה"כ אם מסתכלים על הדרייבים שהסיינטס עשו רואים שרק שניים מהם הסתיימו בפאנט-נתון שאני מוכן לקבל מהקבוצה שלי בכל משחק, אחד בפאמבל לא מחוייב המציאות( עבודה נהדרת של הליינבקר) ואיבוד כדור אחד בדאונס.

בקיצור, *זה* לא מה שהפסיד להם את המשחק. ההגנה הייתה כל כך מזעזעת בשלבים רבים של המשחק, פלייקול גרוע בהגנה ואקסקיושן רע.

גיל 9 בספטמבר 2011

כן, רק משחק אחד אבל יכול להיות שההגנות הן אלו שנפגעו הכי הרבה מהשביתה?

לגבי מאנינג, אכן עצוב אבל לא צריך להפוך את זה לטרגדיה. סביר שהוא יחזור לעונה הבאה כמעט כמו חדש ושנה של הפסקה יכולה לעשות לו רק טוב. יש כמובן הלם מזה שלא נראה אותו השנה אבל בסך הכל זה ניתוח שבכל קבוצה יש כמה שחקנים שעברו. גם בריידי חזר מהפציעה, ואפשר להסתכל על בייסבול ועל שטרסבורג שחזר השבוע כאילו כלום. זה היופי היום בספורט שיש פציעות שפעם חיסלו קריירות והיום מחלימים מהן.

Comments closed