זה יהיה קצר, אני מבטיח

בדרך כלל יום ראשון מוקדש לפוטבול נטו, אולי קצת כדורגל אנגלי אם ליברפול משחקת. אבל לפעמים אתה נתקל במשהו שאתה מרגיש שאתה חייב לכתוב עליו, והכתבה הזאת היא בדיוק אחת מאותם מקרים. כמו שאמרתי בכותרת, אני לא אדבר על זה יותר מדי – אני חושב שהכתבה הזאת מדברים בפני עצמה, כי כל מילה שכתובה בה היא אמת – מנות הקרב שאין בהן שום דבר חוץ מטונה (כי רס"ר מטבח קריאטיבי רצה לפנק את הסדירים בתירס או בוטנים), החום אימים בשטח, הלוגיסטיקה האיומה (למה אף אחד אף פעם לא חשב שיהיה קצת יותר יעיל להקים מבני קבע ללינה בשטחי האש במקום לתת למילואניקים להקים כל שבוע מחדש אוהלים מטים ליפול? הא, כי הם מילואימניקים), האימונים שתמיד נופלים בשיא החום, בזבוז הזמן הנוראי ואלו כמובן רק חלקים קטנים מהחוויה המתקראת מילואים בצאלים (או בכל אחד מבסיסי האימונים של צה"ל, לצורך הענין).

הסיבה לכל אותם כשלים היא לא שהצבא לא יכול – העובדה היא שחיילי הסדיר באותם מקומות נהנים מתנאים משופרים בהרבה, ואפילו חיילי המילואים בקווים שלהם מקבלים תנאים טובים ממה שהתרגלנו אליהם לפני 10 שנים – זה פשוט הצבא שלא רוצה. הראיה שלו היא פשוטה (ושלא יספרו לי סיפורים) – מילואימניקים מגיעים אלינו בקושי לשבוע בשנה, בשביל מה לבזבז עליהם כסף? ממילא עד האימון הבא הפראיירים יישכחו את כל הכשלים ויחזרו אלינו שוב פעם כמו, טוב, פראיירים. לא צודקים? באבוה צודקים, עובדה – אנחנו חוזרים.

בשנים האחרונות יש נטיה לנסות לצ'פר את חיילי המילואים כדי לתת להם הרגשה שהם לא פראירים. מה שהטמבלים שעושים את זה לא מבינים זה שחיילי המילואים בכלל לא צריכים צ'ופרים – הם לא מגיעים למילואים בגלל שהם יקבלו עוד 500 שקל בסוף השנה או הנחה לסרט – הם מגיעים כי הם באמת מאמינים שהמדינה צריכה אותם. כל מה שהם רוצים כשהם עושים את זה הוא שלא ייקחו אותם כמובנים מאליו. מה זה אומר? פשוט מאוד, לתת להם תנאים אמיתיים כשהם מגיעים לשרת את המדינה. שלא ייתיחסו אליהם כאילו הם חיילים בני 18 (יצא לי ביותר מאימון אחד לעשות בסיסית כדי שסדירניק ייצא הביתה – זה נראה למישהו הגיוני) אלא כבעלי משפחות ועבודה שמוותרים על הרבה מאוד דברים כי המדינה שלהם ביקשה מהם – ורק רוצים יחס בהתאם. לצערי, הסיכוי שמישהו יבין את זה שואף לאפס.

ליגת שוקי ההון: מפת דרכים לחודש הקרוב
צ'לסי. מזל וחיות אחרות

No Comments

ויינר 18 בספטמבר 2011

במילואים שלי שהסתיימו זה עתה, המג"ד ביקש מאיתנו להביא אוהלים אישיים , ע"מ להילחם במגפת היתושים בצאלים.
אולי במילואים הבאים יבקשו שאביא גם נשק…

אריאל גרייזס 18 בספטמבר 2011

אבל זה כמובן לא יפריע להם להכריח אותך לחתום על שק שינה ודובון, גם באמצע אוגוסט..
מה שמדהים אותי תמיד זה כמה הצבא מדבר על זה שאין לו כסף לימי אימונים אבל מה הוא עושה כשאני מגיע לאימון? יום שלם לפני הולך על החתמות ויום שלם אחרי הולך על הזדכויות וניקוי הטנקים. למה אף אחד לא חושב שאולי זה בזבוז של יומיים שלמים שהיו יכולים ללכת לאימונים ודואג שאיך שאני מגיע מחכה לי טנק מוכן ומזווד שאני יכול לרדת לשטח ב-10 בבוקר להתחיל להתאמן (התשובה – זה אומר שסדירים ייצטרכו לבוא מוקדם ביום ראשון) ואיך שאני חוזר יש 20 סדירים שמתנפלים על הטנק שלי לנקות אותו, ככה שיהיה לי עוד יום אימונים. העיקר שהם בוכים שאין להם תקציב

אלון 19 בספטמבר 2011

שהגיע הטלפון הסלולר אז הוציאו את הטלפונים הקווים מהמוצבים של המילואימניקים. אחר כך הפסיקו עם האוכל כי המילואימניק הוא ראש גדול והוא כבר יקנה אוכל. אין גם רכב לרס"פ כי הוא הביא ג'יפ מהבית.
אחרי שהורדנו מים בשירותים עם מים מינרלים כי זה היה יותר נוח לצבא מלהביא משאית כלום כבר לא מפתיע אותי.
שינוי יקרה רק שפלוגה שלמה תחליט שלא מתאים לה וכולם יעזבו הביתה.

Comments closed