לזכותו של האנדרדוג – סיכום שבוע שלוש

השבוע יצא לי להתארח בתוכנית רדיו (ותודה לבני תבורי על האירוח) שבה בעיקר השמענו מוזיקה אבל גם דיברנו הרבה על ספורט. אחד הדברים שדיברנו עליו זה על החוויה של להיות אוהד ליברפול, חוויה, כך הסברתי, שלמרות כל הכשלונות בשנים האחרונות עדיפה לדעתי על זאת של להיות אוהד מנצ'סטר יונייטד, למשל. כן, זה כיף לקחת אליפויות, והייתי נותן הרבה בשביל לראות את ליברפול לוקחת אחת, אבל אני באמת שלא רואה שום תענוג בלהיות אוהד של קבוצה שדורסת, כזאת שמצופה ממנה לקחת אליפות כל שנה. כל נים בגוף אוהד הספורט שבי מתקומם במחשבה על אהדה של קבוצה שהיא לא האנדרדוג.

קשה להשוות את הפטריוטס ליונייטד – בכל זאת, הם לא לקחו אליפות כבר 6-7 שנים, אבל אני חושב שכבר אמרתי כמה פעמים שאני מעדיף את הקבוצה שלי שורטת ובועטת, מנצחת משחקים בקושי דרך ההגנה, ולא זורקת 50 פעם במשחק כדי לנצח ב-30 הפרש. אני מקווה שזה לא יתפרש לא נכון, אבל אני כמעט מקנא באוהדים של קבוצות כמו הבילס או דטרויט. טוב, חצי מקנא, כי היסורים שהם האכילו את האוהדים שלהם במשך השנים הם באמת יותר ממה שאיזשהו אוהד ספורט צריך לסבול, אבל מצד שני – האוהדים שלהם יודעים להעריך באמת ניצחונות. הם לא מרגישים תחושת הקלה כשהקבוצה שלהם מנצחת יריבה כביכול נחותה, אלא אושר אמיתי. וזאת תחושה שלפעמים, אני ממש מתגעגע אליה.

בכל מקרה, גם כאוהד פטריוטס, אני לא יכול שלא לשמוח על ההצלחה של הבילס השנה. השמחה היא לא רק בגלל ההצלחה אחרי כל כך הרבה שנים של כשלונות אלא גם בגלל הדרך שבה שהיא באה. יש קבוצות, נגיד בוסטון סלטיקס לפני כמה שנים או אפילו הסיינטס עם דרו בריס, שהפכו מלוזריות לאלופות במכה אחת על ידי הבאה מבחוץ של שחקנים מאוד מוכשרים. יש כאלו שיילכו עד כדי לקרוא לזה קניה של אליפות – לא אני – אבל כן יש כאן משהו קצת מלאכותי. במקרה של הבילס, לא רק שהם לא הביאו אף אחד מבחוץ, הם עושים את זה על ידי חבורת שחקנים אנונימית כמעט לגמרי. מדובר בקבוצה ששיחררה חלק ניכר מהמגינים שלה משנה שעברה ואיישה את התפקידים על ידי שחקנים לא מוכרים ואפילו השחקנים "הנוצצים" שלה – ראיין פיצפטריק או סטיבי ג'ונסון הם לא בדיוק כאלו שחוזרו על ידי מיטב הקבוצות. אבל זה אחד הדברים שלדעתי הכי יפים בספורט – חבורת שחקנים שמעטים נותנים להם סיכוי להתמודד על משהו יותר מאשר הבחירה הראשונה בדראפט, ובמקום הם מתחברים ויוצרים משהו מיוחד, מעין שלם שעולה על סך חלקיו. אין שום סיבה לחשוב – בכל זאת, הבילס – שבאפלו מסוגלת להמשיך לצעוד בראש בית ה-AFC מזרח או ממש להתחרות על האליפות אבל כרגע לפחות, פשוט כיף להיות בעד הקבוצה הזאת.

– מה שכן, אם אפשר לבקש משהו – אולי די להגיד שראיין פיצפטריק הוא בוגר הווארד? הבנו, בסדר, האיש חכם, הלאה.

– כמובן, הבילס הם לא היחידים שעושים את זה. טמפה ביי עושה את זה כבר שנה שניה ברציפות, אוקלנד עושה את זה השנה, הג'איינטס עושים את זה כבר כמה שנים טובות וגם הרדסקינס, למרות ההפסד לדאלאס, מראים שאתה לא חייב ק"ב כוכב או ערימה של חוזים שמנים כדי לנצח משחקים. להיפך, נדמה שלפעמים המשקל של אותם שחקנים רק מכביד על הקבוצה.

– כדי לתת דוגמא לשחקן כזה שמכביד על הקבוצה יכולתי לדבר על הפטריוטס או הקולטס, שהק"בים שלהם הם הכוכבים הבלתי מעורערים, מה שרק מפריע להם להצליח., אבל בהם דשתי רבות במשך השנים אז שווה להסתכל על קבוצה אחרת שחולה באותה בעיה – האיגלס. שנה שעברה היתה הצלחה מסחררת (אם מתעלמים מהפלייאוף) בפילדלפיה, כי הקבוצה הגיעה יחסית משום מקום ולמרות שמייקל ויק כיכב, הקבוצה לא היתה תלויה רק בו. השנה הזאת דווקא הגיעו הרבה כלים שאמורים לעזור לויק לנצח משחקים אבל משום מה, כרגע לפחות, זה לא עובד. הסיבה לכך, לדעתי, היא שהקבוצה מרגישה שהיא תלויה בויק. היא התרגלה שויק הוא זה שמכריע את המשחק וברגע שהוא נפצע במשחק הקודם, כאילו הקבוצה הפסיקה להאמין בעצמה – למרות שיש לה מספיק כלים לנצח גם בלעדיו. האיגלס הגיעו להרבה יותר מצבים מאשר הג'איינטס, לשון מקוי רץ לאן שהוא רוצה – ועדיין לא ראית שהקבוצה הזאת באמת מאמינה שהיא יכולה לנצח את המשחק. בדיוק הפוך מהג'איינטס, שהאמינו בעצמם לאורך כל הדרך, פשוט כי הם לא תלויים בשחקן אחד.

– חלק מאותה תלות של האיגלס התבטאה בעובדה שמייקל ויק פתח השבוע, למרות שבבירור הוא לא היה במיטבו. כשאנדי ריד החליט לפתוחעם ויק, שחטף זעזוע מוח רק לפני שבוע – וכשיש לך ק"ב שנתן משחק לא רע בתור מחליף – הוא בעצם שידר לקבוצה שלו שהיא תלויה בויק לחלוטין. וברגע שויק נראה לא טוב – זה נגמר לאיגלס.

– וחוץ מזה, צריך לעשות חוק שאומר ששחקן שחטף זעזוע מוח לא יוכל לפתוח במשחק הבא בצורה אוטומטית (קצת כמו כרטיס אדום, להבדיל). זה יימנע משחקנים לעשות שטויות כמו לפתוח משחקים למרות שהם לא מוכנים. קיבלת זעזוע מוח – שב בצד שבוע, תנוח. לא ייקרה כלום

– ושבוע שני רצוף – טוני רומו גבר גבר

– מעקב ניוטון – קאם מסר ל-158 יארד בלבד אבל קרולינה ניצחו. רמז, מישהו?

– שמישהו יסביר לי – אתה משלם 100 מיליון דולר לאדריאן פיטרסון רק כדי לתת לו 17 נשיאות למשחק, ועוד כשאתה מוביל 20-0? אני מפספס פה משהו?

– שימו לב לסט לואיס – קבוצה שפתחה את העונה עם הרבה ציפיות אבל כרגע עומדת על שלושה הפסדים. לטעמי, במיוחד אחרי שראיתי את הניינרס ואת הדבר המוזר הזה בין סיאטל לאריזונה, סט לואיס עדיין מועמדת לא פחות טובה משלוש האחרות לקחת את ה-NFC מערב, אבל זה רק בתנאי שהם יצליחו להתעלם מהפתיחה הרעה שלהם. סך הכל, צריך לזכור שהם שיחקו נגד קבוצות טובות מאוד – פילי, בולטימור, וגם הג'איינטס הם לא קוטלי קנים. השאלה היא אם הם יצליחו להפנים את העובדה הזאת ולשכוח ממנה – יש להם עוד שישה משחקים מול קבוצות מהבית החלש שלהם – או שהם ירשו לעצמם להכנס לדיכאון בגלל הפתיחה החלשה ועוד עונה תרד לטמיון. מה שכן, אם הם רוצים לחזור למסלול הניצחונות, הם חייבים לשפר את ההגנה שלהם, ומהר.

– בגלל שהוא לא היה בפריים טיים (אלא אם אתם משלמים לערוץ חמש לייב), ההפסד של הג'טס לאוקלנד זכה לפחות חשיפה מאשר זה של יריבתם לבית, אבל כמוהו, גם זה חשף את החולשות של הג'טס השנה. הגנת ריצה מאוד מאוד פגיעה, הסתמכות יתירה על מארק סאנצ'ז (43 ניסיונות מסירה לעומת 21 ריצה בלבד), ולא מספיק תרומה משון גרין, שאמור להיות הרץ המוביל (דווקא לאנדיאן טומלינסון, דרך אגב, נותן מספרים יפים מאוד כשהוא מקבל את הכדור). מול בולטימור בשבוע הקרוב, קבוצה שהוכיחה שוב מול הראמס שכשהיא רוצה היא יכולה לדרוס (וכשמגיעה קבוצה כמו הג'טס – הם יירצו לדרוס), יכולות האימון של רקס ראיין יעמדו למבחן רציני. יהיה מעניין.

– ובל נשכח, שתהיה שנה טובה לכולנו, מלאת פוטבול איכותי. ואם אפשר – קצת פחות שריקות לראפינג דה פאסר, הא?

No Comments

NO1 28 בספטמבר 2011

1) גרייזס הנקודה שאמרת שהאיגלס הפסיקו להאמין בעצמם ונשארו תלויים בויק היא נכונה ב- 1,000,000%
2) השאלה הנכונה שצריכה להישאל במי תלוי המצב הזה?
3) התשובה הברורה היא: אנדי ריד.
4) לא פעם הזכרת קבוצה שלא יודעת לרוץ גם לא תדע להגן נגד הריצה, ואסור לתת למספרים של מקוי להטעות האיגלס נכשלים פעם אחר פעם בהמרות של דאון שלישי או רביעי למרחקים קצרים.
5) כל הכלים שבעולם לא יעזרו אם אין מאמן שיודע איך להשתמש בהם. מהבחינה הזו אנדי ריד כל שנה לוקה בהבנה בסיסית שעם קבוצה שכזו הק"ב שלך הוא רק תוספת כוח ולא עמוד היסוד של ההתקפה. זה היה טוב ויפה עם מקנאב בין 99-03 כשהיו לו רסיברים של שקל וחצי אבל לא מספיק טוב ל-2011 עם מקלין, ג'קסון, אוונט, סמית ומקוי.
6)שום דבר לא השתנה, ריד חייב להוכיח לעולם שהדרך שלו ורק הדרך שלו יובילו להצלחה, חטא היוהרה הזה הוא המתכון לנפילה השנתית של האיגלס שחלק קטן ממנה אנו רואים עכשיו.
7) אם יש משהו שריד טוב זה לצאת מצרות הוא תמיד יודע איך להוציא את הקבוצה שלו ממשבר וגם זה יקרה.
8) אי אפשר לבנות מגדל מפלדה על יסודות של חציר, גם אם האיגלס יגיעו לפלייאוף המפלה תגיע בגלל שויק ישתמש ברגליים שלו ויחטוף אותה במקום לשחרר לסלק למסירה של 5 יארד, היא תגיע כי שוב פעם כי הם לא יצליחו להמיר דאון רביעי ואחד, היא תגיע כשההגנה לא תעצור ריצה לדאון שלישי וקצר, היא תגיע כי ריד לא מנהל את השעון כמו שצריך, כי הוא לא זרק צ'לאנג או כי הוא כן זרק לצ'אלנג', כי מאמן ההגנה שלו הוא מאמן קו התקפה ללא נסיון קודם של אימון בחלק ההגנתי, כי זרקנו הון תועפות על קורנרבק אבל אין לנו ליינבקר אחד שיכול לתקל כמו שצריך, כי אנדי ריד הוא אנדי ריד והוא מסרב להשתנות.
9) הבעיות של השנה הן אותן בעיות של שנה שעברה ואותן בעיות לפני שנתיים ולפני שלוש וכו' וכו' וכו' (אין ליינבקר אחד לרפואה שיושיע אויי גוואלד).
10) לריד יש עוד שנתיים בחוזה מעניין לראות איך מתנהג אריה כשהגב שלו מופנה אל הקיר, אין מחילות, אין סליחות, אין חרטות והכי חשוב אין דונובן מקנאב להאשים.
11) בוקר טוב מר ריד אלו הם חייך וזוהי הדייסה שבישלת…בהצלחה.
12) גרייזס…..אתה עדיין בטוח שאתה רוצה להיות אוהד איגלס???

גיל 28 בספטמבר 2011

אריאל, נדמה לי שאתה משקר לעצמך. נכון שההנאה של אליפות של מנצ'סטר היום היא לא כמו לפני 10 שנים, ועדיין זו הנאה. מעבר לזה, לראות אותם שבת אחרי שבת משחקים טוב בליגה תחרותית למדי ובאירופה שווה פי אלף מאשר מה שקורה עם אוהדי ליברפול או כל קבוצה אחרת שנאלצים לסבול. דווקא בגלל שברור שזה לא יכול להמשך לנצח ההנאה מכל השג גדלה.

אי אפשר לא לאהוב את הבילס והליונס ואני רק מקווה שהם ימשיכו להשתפר וזה לא רק פלוק זמני.

לגבי ויק, אני חושב שהחוזה מכביד עליו ועל אנדי ריד. אם הוא היה בחוזה של שנה שעברה עם ציפיות יותר מתונות אין לי ספק שהיו מושיבים אותו על הספסל משחק אחד. ברגע שקבעו שהוא הכוכב וזה מה שהקהל רוצה הוא היה חייב לשחק.

רומו אולי גבר אבל גם עשה הרבה שטויות ובנס הם ניצחו.

לגבי הג'טס, לא ברור למה לא מוסרים להולמס. כמו פיטרסון הצורה שבה משתמשים בו מוזרה.

אריאל גרייזס 28 בספטמבר 2011

תשמע, אתה יכול להאמין לי או לא – אבל לא הייתי מתחלף עם אוהדי מנצ'סטר יונייטד, בדיוק כמו שהפסקתי באיזה שהוא שלב להיות אוהד מכבי תל אביב בכדורסל. אני לא רואה שום כיף בלאהוד קבוצה שלוקחת 12 אליפויות ב-19 שנים. אני רואה תגובות של אוהדי מנצ'סטר – כל תיקו הוא סיבה לבכי בלתי פוסק, כל אליפות היא אנחת רווחה – לא רואה שום כיף בזה. כן, אני סובל עם כל שנה שהקבוצה שלי מפסידה אבל שמחת האליפות, כשתגיע, תהיה גדולה יותר מכל מה שאוהד מנצ'סטר יונייטד יחווה אי פעם (בהנחה שהוא לא התחיל לאהוד את הקבוצה בשנות ה-70). אני אומר את זה מאוד בביטחון כי הרגשתי את זה עם הרד סוקס ב-2004 – ושם זה אפילו לא היה אחרי 20 שנה בלי אליפות (מבחינתי כמובן), ולא פחות חזק – עם האליפות של הסלטיקס ב-2007.

גיל 28 בספטמבר 2011

מנצ'סטר רחוקה להיות ממכבי בכדורסל. זה שהם זכו ב12 אליפויות לא אומר שהאליפויות הללו לא הושגו בזיעה ותוך תחרות קשה בעוד שרוב האליפויות של מכבי היו צפויות. אתה צודק שיש הרבה בכיינים בקרב אוהדי מנצ'טסר וכל תיקו כמו אתמול הוא סיבה לפיטורי המאמן אבל אין אנחת רווחה באליפיות אלא שמחה אמיתית שהיא גמול על עונה קשה. נכון שזה כנראה פחות שמח מאליפות אחרי 20 שנה אבל עדיין אותי כל אליפות מאוד משמחת.

אלון 28 בספטמבר 2011

מייקל ויק נראה כמו ק"ב בינוני בליגה, הרבה פחות טוב מהק"ב של אריזונה.
לאורך כל המשחק של קרוליינה ירד גשם חזק מאד, לניוטון לא היתה אפשרות להשיג יותר מדי יארדים באויר.

Comments closed