עייפות החומר – סיכום מחזור חמישי

אני אפתח בוידוי קטן – אני מתחיל לא לעמוד במעמסה של המשחקים המאוחרים ב-NFL. על הסאנדיי ומאנדיי נייט מזמן ויתרתי, אלא אם הקבוצה שלי משחקת בהם, ואני רק מקליט ורואה למחרת אבל גם המשחק המאוחר שבו לצערי הפטס משחקים בשבועות האחרונים (וגם בשבוע הקרוב, מול דאלאס) מתחיל לגבות קורבנות. ואיזה מזל שאלי ישי שם פס על כולנו ומקדים את שעון החורף חודש לפני כל העולם, אחרת בכלל לא הייתי מחזיק מעמד עד שתיים וחצי בלילה, גם ככה את החצי השני אני רואה בין ניקור לניקור. כמובן, אני יכול להאשים רק את עצמי במצב הזה – כשאתה עובד נונ-סטופ מסביב לשעון, פלא שיש לך זמן לראות פוטבול (או לכתוב עליו, כמו שאתם רואים שהסיכום עולה יומיים אחרי שהמחזור נגמר).

בעצם, לא רק את עצמי אני מאשים בזה, גם את תרבות הניהול הישראלית . כן, כן, שמעתם נכון. תרבות הניהול הישראלית היא כזאת שמתעסקת בפרטים הקטנים, בטקטיקה, אבל שוכחת מה זה לנהל אנשים. כלומר – לא יודעת לתת עדיפויות (הכל הרי חשוב באותה מידה), לא מנסה לקדם אנשים, והכי חשוב – שוכחת את התכונה הכי קריטית למנהל – למצות את המקסימום מהעובדים שלו. כלומר, כן, מנהלים ישראלים חושבים שהם ממצים את המקסימום מהעובדים שלהם – על ידי זה שהם סוחטים אותם עד הסוף, אבל כמובן שלא לזה אני מתכוון. גדולה אמיתית של מנהל היא לזהות את הצדדים החזקים בעובד שלו ולטפח אותם בעוד את הצדדים החלשים להסתיר ולא להתעקש עליהם. אבל מעט מאוד מנהלים באמת יודעים איך לעשות את זה, מה שגורם להרבה עבודה מיותרת, שעות עודפות בעבודה ובסוף בסוף – עבדכם הנאמן רואה את הקבוצה שלו דרך עיניים חצי סגורות.

לא סתם הוצאתי פה קיטור על דרך הניהול בארץ, כי אין כמו קבוצת פוטבול כדי להעריך את יכולות הניהול של מאמן, להבדיל בין מנהל טוב למנהל רע. הדבר הכי קל כשמבקרים מאמן זה להכנס להחלטות הטקטיות שלו – האם הוא לקח טיים אאוט בזמן המתאים, האם הפליי הזה לא היה מסוכן מדי (או במקרה של אנדי ריד – לא היה חבל על הדגל האדום?). אבל מה שעושה מאמן לבאמת מאמן טוב אלו יכולות הניהול שלו. האם הוא מוציא את המקסימום מהעובדים שלו, האם הוא מצליח להסתיר את החולשות שלהם. רק לפני שבועיים או שלושה דיברתי על ג'יי קאטלר והמאמן שלו שמתעקש על תוכנית משחק שלא מתאימה לחומר האנושי שיש לו ביד, אבל לפעמים עדיף להתמקד בדוגמאות החיוביות דווקא, אחת כזאת אנחנו רואים בסן פרנסיסקו.

לא, אני עוד לא מוכן להכתיר את הניינרס כהפתעת העונה – עוד לא עברה שליש ממנה ועוד נכונו להם מפגשים לא קלים בכלל (ובל נשכח את מה שבפאלו עושים) – אבל ממה שראינו עד עכשיו ברור שיש פה עבודה נכונה של מאמן. זה שהוא החליט להמשיך עם אלכס סמית' זאת החלטה שאני עדיין לא מבין אבל היא בדיוק מסוג ההחלטות הטקטיות שעליהן דיברתי קודם. אבל מה שהופך את הארבו כרגע למוצלח זה היכולת למנף את ההחלטה הטקטית הלא מוצלחת הזאת על ידי בחירת אסטרטגיה נכונה. הוא לא מבקש מסמית לעשות יותר מדי (אפילו במשחק כמעט מושלם של סמית מול טמפה הוא מסר רק 19 פעמים), הוא בונה את כל המשחק שלו על ההגנה ומשחק הריצה וכשסמית' צריך למסור זה תמיד יהיה למשהו פשוט ושלא ידרוש ממנו קבלת החלטות מורכבת. כמובן, הכל יכול לקרוס בעוד שבוע-שבועיים – בסך הכל זה אלכס סמית' שאנחנו מדברים עליו, אבל כרגע הארבו עושה בדיוק את מה שמנהל טוב צריך לעשות – מוציא את המקסימום מהעובדים שלו על ידי ניצול החוזקות שלהם והעלמת החולשות.

– כמובן, זה לא הדבר היחיד שהארבו עשה. הדבר הנוסף שמאוד בולט בקבוצה הזאת מהמפרץ היום זה החוזק המנטלי שלה – משהו שלא שמעתם אומרים על הניינרס כנראה מאז שג'ף גארסיה עזב את קנדלסטיק. אולי זה היה הקאמבק המפתיע מול הפיליז בשבוע הבא, אולי זה משהו אחר אבל נראה שכרגע הארבו גרם לשחקנים של הניינרס פשוט להאמין בעצמם וההבדל הוא עצום. בשנים עברו, בכל פעם שהיתה ציפיה קטנה מהניינרס להצליח, הם קרסו תחת לחץ הציפיות ואפילו אם הם היו מחברים שני ניצחונות וגורמים לאוהדים שלהם להאמין שהפעם זה זה, מיד הם היו עונים ברצף הפסדים משובח. אחרי ניצחון כמו על הפיליז בשנים קודמות תמיד היתה מגיעה תבוסה מחרידה. לא השנה. השנה, נראה, הם מחזיקים מעמד בלחץ של ההצלחה וגם זה צריך להזקף לזכות המאמן שלהם.

– מהצד השני של אותו הפסד ראינו את טמפה ביי, קבוצה ששנה שעברה נראתה בכיוון הנכון, סובלת בדיוק מהבעיות שהניינרס סבלו מהן בעבר. ההרגשה שלי לגבי טמפה זה שהיא חסרה בכישרון (וכבר התרענו בפגרה על כך שטמפה לא עשו כלום כדי להתחזק) מה שגורם לשחקנים שלה – במיוחד לג'וש פרימן, אותו אני מעריך מאוד – לנסות הרבה יותר מדי. "להציל את המולדת" כמו שאבא שלי היה קורא לזה. וככה זה נראה, בטח מול הגנה טובה כמו של הניינרס, עם הרבה איבודי כדור ומשחק שנגמר כבר ברבע הראשון.

– אותו דבר אפשר לומר על האיגלס כרגע, חוץ מעניין הכשרון. שני הפסדים מוקדמים בעונה וציפיות גבוהות מדי גרמו לכך שכל שחקן בקבוצה, במיוחד המאמן והק"ב, מנסה לעשות יותר מדי. כשמייקל ויק מוסר לארבעה אינטרספשיין, זה לא בגלל שהוא מוסר גרוע דווקא אלא בגלל שהוא מנסה לעשות יותר מדי. הוא נמנע מלקחת סאק תחת לחץ ובמקום זה מוסר לשחקנים לא פנויים והתוצאה ברורה. אני עוד לא ויתרתי על האיגלס של העונה, לטעמי יש שם יותר מדי כשרון מכדי להראות כל כך גרוע, אבל כדי שזה ייקרה צריכים שם לחזור לבסיס, לא לנסות יותר מדי ולתת לויק את אותם כלים שעבדו לו כל כך טוב שנה שעברה.

– וכן, מישהו שם חייב לעבוד על ההגנה. אם דיברנו על ניצול מקסימלי של שחקנים, מה הטעם להביא את הקורנר אחד-על-אחד הכי טוב במשחק אחרי דארל ריוואס ואז לתת לו לשמור אזורית?

– ועוד משהו קטן על האיגלס – זה רק אני או שזה קלאסי שמייקל ויק שובר את שיא היארדים בריצה לק"ב במשחק שבו הוא מפסיד עם אינטרספשן בדקה האחרונה?

– ואם עסקנו בעניני מוטיבציה אצל הניינרס, הרי שהפתיחה הצפויה של טיבו במדי דנבר אמורה לספק סוג של מוטיביציה לשחקני הברונקוז ולהוציא את הקבוצה הזאת מהדכדוך שהשתלט אליה בערך מאז אמצע העונה הראשונה של מקדניאלס בקבוצה. רק מה, בניגוד לסוג המוטיבציה המנטאלית שהארבו החדיר בניינרס, המוטיבציה והאנרגיות שטיבו מביא איתו מגיעות מראש עם תאריך תפוגה עליהן. יש גבול למה שאפשר לעשות עם מוטיבציה בלבד וכדי שטיבו יהפוך ליותר מקוריוז או אפיזודה חולפת הוא חייב להראות יכולת אמיתית על המגרש.

– מי היה מאמין, לתת את הכדור לאדריאן פיטרסון יביא לך ניצחון. ממש מדהים

– כמו שאמרתי, אני לא אוהב להתמקד בהחלטות טקטיות אבל מה שרון ריברה עשה במשחק של קרולינה מול הסיינטס לא זכה להדגשה מספיקה וחבל, כי מדובר בהחלטה שעלתה לקבוצה שלו במשחק. עם 10 שניות למחצית, לניו אורלינס היה את הכדור בטווח פילד גול ובלי טיים אאוטס אז הם החליטו לא לעשות ספייק והקיקר שלהם מיהר למגרש, אבל לכל מי שצפה בו היה ברור שהוא לא מספיק. מה עשה המאמן של הפנת'רס? קרה לטיים אאוט עם 2 שניות על השעון שאיפשר לבועט להכניס את הכדור בשלווה ובנחת. בכמה קרולינה הפסידו בסוף? נכון, בשלוש.

– אני יודע, אני יודע, אף קבוצה לא עושה טאנקינג בשביל אנדרו לאק. אבל איך אמרתי לבחור שאיתו ראיתי את המשחק הראשון – לדעתי מיאמי כל כך רוצה את לאק שאפילו בשבוע הביי שלה היא הפסידה

– שימו לב לצ'ארג'אס השנה. בניגוד לשנים קודמות, הם פתחו את הליגה בסערה ולא נכנסו לפיגור הרגיל שלהם בתחילת העונה. הבדל עוד יותר גדול הוא שפיליפ ריברס הרבה יותר "אנושי" מאשר שנה שעברה, כשהוא מוסר יחסית להרבה פחות יארדים. יכול להיות שבסן דייגו הבינו סוף סוף שהתקפה מאוזנת הוא דווקא דבר לא רע?

בובה של לוזון / תומר חרוב
אשת חיל מי ימצא / ערן לוי, ברלין

No Comments

גיל 12 באוקטובר 2011

מה שהארבו עושה זה פשוט לא יאמן. אני עדיין חושב שצריך לחכות כמה משחקים כדי לראות אם זה על אמת. כל שנה יש קבוצה גרועה שפתאום מתחילה לנצח רק בגלל שככה הליגה עובדת ומעניין יהיה לראות אם זה ימשיך לעבוד שם.

לגבי טיבו, הבעייה היא שאנשים חושבים שהוא צריך להתאים עצמו לקבוצה ולא היא אליו. טיבו הוא אולי גדול שחקני הקולג'ים בעשור האחרון, אחד עם לב ענק (ונתעלם מהקשקושים הדתיים) ועם מוסר עבודה גבוה. אם שחקן כמוהו מתבזבז בליגה אז הליגה פשוט טיפשה. גם ככה היום המקצוענים משחקים יותר במערכים של קולג' אז למה לא לבנות את הקבוצה סביב היתרונות שהוא נותן להם?

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2011

אני מסכים איתך שאם רוצים שטיבו יצליח, הקבוצה חייבת להתאים את עצמה אליו. בשיטה הקלאסית של המקצוענים אין לו סיכוי להצליח אבל אם ייאמצו את השיטה שלו מהקולג'ים, יש לו סיכוי. השאלה היא, האם ההתאמה הזאת שווה את זה. האם מה שטיבו יכול לתת לך בשיטה של הקולג'ים שווה לך להפוך את כל הקבוצה. אני ממש לא בטוח

Eroica 12 באוקטובר 2011

אמנם זה לא כל כך קשור אבל אם היית פותח סטאנפורד או בריידי?

Eroica 12 באוקטובר 2011

כמובן שהכוונה היא עם מי היית פותח? תודה 

אריאל גרייזס 12 באוקטובר 2011

מול דאלאס, בריידי הוא פתיחה טובה הרבה יותר מאשר סטאפורד מול ההגנה הקשה של הניינרס. כלומר, בריידי הוא פתיחה יותר טובה בכמעט כל מצב, בטח במאצ'אפים האלו

דוד 14 באוקטובר 2011

לא חושב שיש מצב שהייתי שוקל לפתוח עם סטאפורד על חשבונו של בריידי.
בריידי יציב יותר לאורך הרבה יותר זמן ועם הרבה יותר כלים.

בני תבורי 14 באוקטובר 2011

מקבל לגמרי את הדברים לגבי הניינרס. מוקדם מאוד עדיין כדי לקבוע במיוחד לאור העובדה שמחרתיים נפגשים עם דטרויט. מה שהארבו עושה עם סמית' הוא פשוט ליישר אותו מנטלית. קודם כל נהוא נתן לו זמן קצוב – חוזה לשנה אחת – כדי להביא למגרש את מה שעשה אותו לבחירת דראפט ראשונה, שנית, הוא מבקש ממנו להיות אלכס סמית' ולא ג'ו מונטנה או סטיב יאנג. אפילו שסמית' גרם לי למצמץ במבוכה נוראית לנוכח השטויות שלו על המגרש מאז שהגיע לקנדלסטיק פארק, אני עדיין חושב שלא מדובר במקרה אבוד ויתכן שגם הארבו חושב כך. בינתיים זו בהחלט הרגשה נחמדה להיות אוהד שלהם…

Comments closed