דברים שלא נמאס מהם

אתמול התפרסמה כתבה בוואלה שעסקה בדברים שאף פעם לא נמאס מהם ובעיתוי מפתיע שודר היום ביס הסרט שעומד מבחינתי בראש הרשימה של הסרטים שאם אני מזפזפ בין הערוצים ונתקל בהם – אני מיד אעצור ואראה אותו שוב, גם אם זה בפעם המאה – "מת לחיות", כמובן, סרט שאותו ראיתי כנראה באמת 100 פעמים וגם כנראה שאראה עוד מאה פעמים. אז לכבוד ברוס ויליס, הנה הרשימה הלא שלמה של הדברים שאף פעם לא יימאס לי מהם:

"איש הנצח" – פה מדובר בפטיש מוזר לסרט שבהיותי חייל סדיר שכן לבטח במועדון שלנו, רק מה – הוא היה היחיד ועל כן צפינו בו שוב ושוב, ובצורה מפתיעה – אני עדיין מסוגל לצפות בו שוב, במיוחד בקטעים עם שון קונרי

– "Any given Sunday" – זה לא רק הפוטבול, שבנוי בצורה נפלאה, ולא רק התככים הפנימיים של קבוצת פוטבול ואפילו לא אל פאצ'ינו – זה הכל ביחד שגורם לי לראות את סטימינג לומן שוב ושוב

– "ניחוח אישה" – והפעם זה רק אל פאצ'ינו, אבל זה מספיק

– "ארבע חתונות ולוויה אחת", "נוטינג היל", "על הילד" – ובעצם כל סרט שיו גרנט מופיע בו. חוץ מ"יומנה של בריג'יט ג'ונס", גם לי יש גבולות

– "היו שלום ותודה על הדגים" – כן, דווקא זה מתוך הרביעיה (או חמישיה, איך שתרצו) הוא הספר שאני מוצא את עצמי חוזר אליו כל פעם מחדש.

– "מלכוד 22" – יש לי וידוי לגבי הספר הזה, למרות שיש לי אותו כבר שנים טובות, בכל פעם שאני עובר בחנות ספרים, אני מתפתה לקנות אותו מחדש. אין לי שום הסבר למה. טוב, אולי חוץ מזה שמדובר בספר הכי טוב אי פעם.

– "מת לחיות" – אבל רק הראשון!

– "החמישיה הקמארית" – במקרה הזה, מה שכתוב בכתבה שהעליתי מקודם פשוט מדויק. נפלא גם אחרי 15 שנה

– "באפי" – לצערי, אין את זה בשום מקום ברי-ראנס, אבל בתקופה שזה היה, הייתי מסוגל לראות מחדש את הסדרה שוב ושוב ושוב. בעיקר את העונה השלישית והחמישית

– "סיינפלד" – סטייטינג דה אוביוס, אבל עדיין. בתקופה האחרונה שלנו בארה"ב, בכל ערב פק"ל ב-10 היינו מעבירים לערוץ שבו משודר סיינפלד, מעולם לא נהיה ישן.

– כל דבר שטרנטינו עשה

 

פוטבול, שבוע חמישי
לפני באר שבע, עדיין במכבי תל אביב

No Comments

YG 14 באוקטובר 2011

יכול להזדהות רק עם שני דברים מהרשימה- מלכוד 22 והחמישיה.

גם טרנטינו עשה כמה דברים גרועים מאוד (לצד כמה יצירות מופת) ואין שום דבר שיו גרנט מופיע בו ואני מסוגל לראות אותו יותר מחמש דקות בלי להתעצבן.

הקיצר- נפלת קצת..לא נורא יהיו לך הזדמנויות לתקן :-)

ויינר 14 באוקטובר 2011

מה עם מת לחיות 3? לדעתי הוא לא פחות טוב מהראשון. ואצלי משום מה נכנס גם רוקי (הראשון כמובן). מרגש כמו תמיד…

אריאל גרייזס 14 באוקטובר 2011

לרוקי, משום מה, אף פעם לא התחברתי. אין לי הסבר למה. מת לחיות 3, דווקא? לטעמי כל השלושה האחרים עולים עליו, אפילו הרביעי שהוא סך הכל חינני אלמלא הם היו מתעקשים על פעלולים מפגרים כמו לקפוץ על מטוס או להרוג הליקופטר עם אוטו

בני תבורי 14 באוקטובר 2011

שלי:
"האחים בלוז" הראשון – אנרכיה ובראס.
"כנפי הרעם" – בשחור לבן. כשהגעתי לארה"ב וראיתי בצבע, התבאסתי.
"מחניים" של פרנץ מולנר – לא מבין למה היו צריכים להרוג את נמצ'ק.
"שיער" המחזמר – לא האשפה ההוליוודית.
"מופע הקולנוע של רוקי" – עם או בלי אורז.
כל כרכי וכתבי קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג ביחד ולחוד.
כנ"ל ג'טרו טאל.
פרה אדומה.
חביתה עם צ'יפס.
ג'ו מונטנה ביוטיוב.
יום שישי בקיבוץ – הכי שבת שאני מכיר.
יש עוד הרבה, אבל למי יש סבלנות?

גיל 15 באוקטובר 2011

האמת שגם אני לא מסוגל לדלג על מת לחיות 1 ו2 וגם לא על שליחות קטלנית 2 שהוא לדעתי אחד הסרטים הגדולים אי פעם. סיינפלד? אחרי שראיתי כל פרק כל כך הרבה פעמים כבר כמה שנים שאני לא מסוגל לצפות בזה. מדהים איך במשך יותר מעשור משדרים כאן את הסדרה בלופ אינסופי.

מודהלה 16 באוקטובר 2011

אצלי רוקי אפשר לראות מיליון פעם ברצף . כנל שודדי הקריבים. וכל סרטי דיסני (השירים) מלך האריות בת בים מולאן פוקהונטס אלאדין זה קלאסיקות שלא ימאס מהם לעולם

austaldo 16 באוקטובר 2011

1. סרטים של פיקסאר. כולם. לדעתי אלו קלאסיקות לא פחות מהסרטים של דיסני (שגם מהם אף פעם לא ימאס לי. חוץ מ"מלך האריות" – סרט איום ונורא) אני יכול לראות את 3 החלקים של "toy story" בלופ. למעשה גם אם זה יהיה רק החלק השלישי.
יש עוד כמה סרטי אנימציה שהם לא של פיקסאר כמו "קורליין" או "how to train your dragon" שגם מהם לא ימאס לי אף פעם. סרטי "שרק" אגב, לא ניכללים בקבוצה הזו.
2. Star Wars – שלושת הראשונים כמובן.
3. fight club – כן אני יודע שאתה שונא את הסרט הזה
4. דוני דארקו – סרט מדהים, ראיתי אותו המון פעמים (הפעם האחרונה היתה ביום כיפור) ואף פעם לא ימאס לי ממנו
5. טקן. לא חושב שצריך להסביר :)
6. מילכוד 22
7. גיבעת ווטרשיפ. ספר שקראתי כשהייתי ילד ואני עדיין מדפדף בו גם היום
8. ואחרון חביב – קלאסיקות של סיינס פיקשן: חולית, אמבר, אנדר, סנואו קראש, היינליין, סטניסלב לם

אריאל גרייזס 16 באוקטובר 2011

אני גם מת על סרטים של פיקסאר אבל אתה יודע – ביום שבת יצא לי לראות עם הילד שלי את "במבי" של דיסני, ועזוב שניה בצד את הסיפור שהוא די מזעזע, קצת התגעגעתי לאנימציה שלו. אין את הדיוק של פיקסאר אבל מצד שני היה בה משהו הרבה יותר אמיתי. והאמת, הסרטים הישנים של דיסני היו הרבה יותר אוריינטד לילדים. סרטי פיקסאר הם סרטים למבוגרים שמתחפשים לסרטים לילדים (צעצוע של סיפור, במיוחד השלישי, זה דוגמא טובה).
אני גם מוכרח להודות שאף פעם לא הבנתי את דוני דארקו.
את חולית שכחתי להוסיף, קראתי אותו לפחות 4-5 פעמים. גם את היינלין, כמובן.

austaldo 16 באוקטובר 2011

אני מסכים איתך על זה שהסרטים של דיסני הם הרבה יותר אוריינטד לילדים, אבל אני לא מסכים למה שאתה אומר שיש בהם משהו יותר "אמיתי".
אני חושב שהסרטים של פיקסאר הרבה יותר אמיתיים. לסרטים הישנים של דיסני יש את התמימות הילדותית שאין כל כך לפיקסאר, אבל מהבחינה של אמירת האמת לפנים פיקסאר לוקחים בענק.

אריאל גרייזס 16 באוקטובר 2011

אני לא כל כך מדבר על אמירת אמת או לא, אני מדבר על האנימציה – יש באנימציה הישנה של דיסני הרבה יותר רוך, היא הרבה יותר מעוגלת ונעימה לעיניים. זה לא בא לגרוע מהסרטים של פיקסאר, שהם מדהימים, אבל לראות סרט אנימציה אתמול שלא נעשה על ידי מחשב היה סוג של שינוי מרענן

ריקי רומא 16 באוקטובר 2011

מבחינתי כל סרט של פאצ'ינו (את anu given sunday speech אני שומע בערך פעמיים בשבוע!)
אבל הסרט שראיתי הרבה יותר ממאה פעם זה אלוף ללא עוררין 3 Undisputed 3 :Redemption
יורי בויקה שולטטטטטטטט :)

Comments closed