לשחוט פרות קדושות – סיכום מחזור שמונה

בגילי המופלג כבר לא יוצא לי יותר מדי לבקר בחתונות (בריתות, לעומת זאת, לא חסר), ולכן כשהשבוע בשעה טובה אח של י' (וואי, כמה זמן לא השתמשתי בזה) שם טבעת על האצבע של החברה שלו זה כמה שנים, שמחתי על המאורע. אחרי הכל, לא בכל יום יוצא לי לשתות קצת על חשבון הבית, לרקוד ולבלות עם המשפחה? טוב, לא באמת. חתונות משפחתיות זה די תיק. גם צריך לרדוף אחרי הילד, גם להתנשק עם הדודות (והן אפילו לא דודות שלך) וגם המוזיקה היא לא מה שהיתה פעם. מסתבר שהיום, אפילו בחתונה בין פולני לרוסיה, חייבים לשים מוזיקה מזרחית ואם היא לא מושמעת בסאונד שייגרום אפילו לשיריונר להתחרש, זה לא נחשב.

אחרי החתונה, דיברתי עם גיסי על המוזיקה, ותהיתי אצלו אם זאת באמת המוזיקה שהוא בחר, והתשובה שלו היתה שהדיג'יי בסוף השמיע בערך מה שהוא רצה. אבל היי, הוא אמר, זאת העבודה של האיש, אז בטוח שהוא יודע מה שטוב. אז שאלתי את עצמי – האם זה באמת נכון? הרי בבירור, חלק ממוסכמות החיים שלנו זה שלא ניתן למישהו לעשות עבודה שהוא לא מנוסה בה. אף אחד מאיתנו לא יעלה למונית שלנהג שלה אין רישיון נהיגה ואף אחד לא ייקנה בית מקבלן שמעולם לא התנסה בבניה. מצד שני, האם באמת העובדה שמישהו עובד במקצוע מסוים מספיק זמן, אומר שהוא באמת טוב בה? לא פעם שאלתי את עצמי, למשל, האם אני שם את קרן הפנסיה שלי בידיים של מנהל השקעות נובעת מכך שאני סומך עליו שהוא יודע את העבודה שלו או שפשוט אני מעדיף להאמין בכך, בגלל שלי אין מושג בה? ואחרי שנתקלתי במספר מפקדים לא הכי מוכשרים (וזה באמת בלשון המעטה) במהלך השירות הצבאי שלי, אני בהחלט לא בטוח שאת הצבא שלנו מוליכים אנשים שהם באמת הכי טובים בזה אלא פשוט כאלו ששרדו במערכת מספיק שנים.

הסיבה שאני נכנס לסוגיה הזאת, ופה אנחנו מגיעים לפוטבול, היא שלא פעם כשהבעתי דיעה שלילית על מאמן זה או אחר בעבר קיבלתי תגובות כמו – האיש מאמן 30 שנה, למה אתה חושב שאתה מבין יותר ממנו? אולי הם צודקים, בחלק גדול מהמקרים, אבל לא יכול להיות שאותו מאמן נמצא בתפקיד שלו פשוט כי הוא הצליח לשרוד מספיק זמן, קצת כמו קצין בצבא? קחו את ג'ים קולדוול בתור דוגמא (אני יודע, שוב אני נטפל לאינדי, אבל תמתינו בסבלנות), יכול להיות שהוא באמת מוכשר, אז למה זה נדמה לי שלמרות עשרות שנות היתרון שיש לו עליי על הקווים, גם אני הייתי עושה עבודה לא פחות טובה ממנו? ברצינות, קחו את אינדי ביום ראשון, נמצאים על קו ה-2 יארד של טנסי בפיגור 20-0 לקראת סוף הרבע השלישי, כמה ניסיון אתה צריך בשביל לדעת שבמצב כזה אולי עדיף לך ללכת על דאון רביעי במקום לבעוט. והא, כן, הקבוצה שלך עדיין בלי ניצחון אחרי שמונה מחזורים?

חכו, לא סיימתי. קחו את ביל ביליצ'ק בתור דוגמא. פה אנחנו לא סתם מדברים על מישהו עם ניסיון. פה אנחנו מדברים על מישהו עם קבלות. לא סתם קבלות – שלוש טבעות יש לו על האצבעות (אם הוא אי פעם היה טורח ללבוש אותן), יותר מכל מאמן פעיל אחר. מצד שני, כבר שלוש שנים אתה לא צריך להיות עם אפילו טבעת אחת על האצבע כדי להבין שלניו אינגלנד יש בעיה קטנה – הם לא מסוגלים לעצור התקפה טובה בשיט. ברצינות, מר ביליצ'ק, אם דלתא אוניל לא גרם לך להביא קורנר נורמלי בבחירה גבוהה בדראפט או לשלם לאחד (נגיד, אסמואגה שהיה פנוי בקיץ האחרון) אז מה כן ייגרום לך לעשות את זה? ומה עם איזה פאס ראשר טוב ככה במקום ריצ'ארד סימור שמכרת לאוקלנד או אפילו מייק ורייבל שמכרת לקנזס? כן, נכון, לפני שנה בדיוק הספדתי פה את בריידי ואת ביליצ'ק וטענתי שהם איבדו את זה – והם החזירו לי בעונה של 14 ניצחונות (שדרך אגב, לא אכפת לי בכלל אם הם ישחזרו את זה, רק עדיף הפעם שחלק מהניצחונות יהיו גם בפלייאוף), אבל באמת – כל הדיוט יכול לראות שמשהו בהגנה של הפטריוטס לא עובד כבר כמה שנים, איך הוא לא רואה את זה? יכול להיות שביליצ'ק הוא עוד אחד מאלו שהיו פעם מאמנים טובים והיום הם שם פשוט בגלל הרקורד שלהם?

עוד כמה דברים מהשבוע:

– אני לא אדבר על הקבוצות שזורקות כל שבוע את המשחקים שלהם לפח (אתם כבר יודעים על מי אני מדבר) אבל אני כן רוצה לדבר על קבוצה שמסרבת בכל מקרה להפסיד. לא, לא גרין ביי, הראמס דווקא. כן, נכון, עד השבוע הם היו בלתי מנוצחים אבל הייתם צריכים לראות את המשחק כדי להבין עד כמה הקבוצה הזאת רצתה לנצח את המשחק. זה התחיל בעובדה שהם עשו טרייד על ברנדון לויד למרות שהוא שחקן חופשי בסוף העונה והם כבר פחות או יותר איבדו סיכוי לפלייאוף, והמשיך בדרך שבה סטיבן ג'קסון דחף ודחף את החברים שלו בלי פשרות לאורך כל המשחק מול הסיינטס כדי לנצח. הייתם צריכים לראות איך הוא כעס על שחקן אופנסיב ליין כשזה קפץ לפולס סטארט, פשוט כי הוא לא היה מוכן לקבל הפסד בשום מחיר. כבוד.

– והנה הצעה קטנה לאינדי – מה יקרה אם תיקחו את האוזניות מג'ים קולדוול ותתנו אותם במהלך המשחק לבחור הגבוה הזאת שעומד לידו, אתם יודעים – זה שהיה קורא את מהלכי ההתקפה בדרך כלל? יותר גרוע זה לא יכול להיות, לא?

– בשקט בשקט הצ'יפס מתגנבים להם למקום הראשון בבית ה-AFC מערב אחרי פתיחה של 0-3 והשפלות לבאפלו ולדטרויט בשבועיים הראשונים. איך הם עשו את זה? על ידי חזרה ליסודות של שנה שעברה – למרות הפציעה של ג'מאל צ'ארלס הם רצים כל הזמן ויש להם שלושה רצים שחולקים 700 יארד, ההגנה שלהם משתפרת משבוע לשבוע והכי חשוב – הם אף פעם לא מזלזלים בקבוצה מהצד השני. בניגוד לקבוצה שהם פגשו השבוע (עוד אחת עם מאמן שאפשר לפקפק ביכולות שלו).

– זוכרים מה שאמרתי על דמרקוס וויר שבוע שעבר? עזבו את זה שהקבוצה שלו מסריחה, האיש הביא לא פחות מארבעה סאקים מול האיגלס ועומד כבר על 12 לעונה. עם תשעה משחקים לסוף העונה, הוא בדרך לאיים על השיא של סטרייהן (22.5, כזכור). חבל שהפעם אין ברט פארב לעזור לו.

– תמחקו את זה, לא חבל.

– אני יודע שבעבר ירדתי על איליי מאנינג פעם אחר פעם, וכנראה ששום דבר לא יגרום לי באמת לאהוב את הפרצוף שלו על מגרש הפוטבול, אבל האמת צריכה להיאמר – השנה הוא זה שמחזיק את הקבוצה שלו עם הראש מעל המים. השאלה היא, האם זה טוב בשביל הג'איינטס? ברור שק"ב שלא מאבד את הכדור זה נכס מהדרגה הגבוהה ביותר, אבל אני לא בטוח שק"ב שזורק 45 פעם במשחק (לעומת 19 ניסיונות ריצה בלבד) זה הדבר הנכון בשביל הקבוצה הזאת. כמו שכבר ציינתי בעבר לגבי הפטריוטס והקולטס, קבוצות שמסתמכות יותר מדי על הק"ב שלהן שיינצח משחקים, הופכות לתלויות בו וסופו של דבר ששאר חלקי הקבוצה מתרגלים שהוא מנצח להן משחקים. כשמדובר בקבוצה כמו הג'איינטס, שבשנים האחרונות הסתמכה על משחק ריצה אמין ומשחק הגנה לוחץ, זה עוד יותר מסוכן

– אומרים שנקמה מגישים קרה. אז לפטס היו 4 שנים לצנן את הנקמה שלהם מאז ההפסד בסופרבול ההוא. אחרי ההפסד השבוע לפיטסבורג, בכלל לא נראה לי שהם יהיו חסרים במוטיבציה, אבל עם איך שהסקנדרי שלהם נראה ועם איך שאיליי נראה, הם ייצטרכו כל פיסה מאותה מוטיבציה כדי לנצח.

– מעולם בקריירה שלו לא הפסיד מייק שנהאן על האפס, עד השבוע. ואם זה לא אומר לך שהגיע הזמן לתלות את הנעליים, מר שנהאן, אני לא יודע מה כן.

– שימו לב לפיליז, שלאט לאט מתייצבת ונראית כמו מה שציפו ממנה. תזכרו, זה ממש לא חשוב איך אתה מתחיל את העונה, חשוב איך אתה מסיים אותה.

– לסיום, רציתי להגיד מילה על טים טיבו. בעצם, על מה ששחקני דטרויט עשו לו. בדרך כלל, הייתי אומר שזה היה חסר כבוד, הדרך שבה הם חיקו את הכריעה שלו בכל סאק (וברוך השם היו הרבה כאלו) ובאופן כללי לעגו לו, אבל הפעם אני דווקא איתם. תראו, טים טיבו שם על החולצה שלו את האמונה הדתית שלי, וזה הכרטיס המייצג שלו. בקולג' הוא היה רושם פסוקים על הלחיים, הוא דחף פרסומת לסופרבול לקדם את הדיעה שלו נגד הפלות ובואו נודה בזה – חלק גדול מהעובדה שהוא אחד ממוכרי החולצות הבכירים בליגה נובעת מהעובדה שאמריקה השמרנית אימצה את הבן המאמין תחת חסותה. ומכיוון שזה המצב – הלעג והחיקוי לא רק נסבל, הוא אפילו מתבקש. כי אם אתה חושב שאלוהים הוא זה שהביא לך את ההצלחות, אתה לא יכול להתכחש אליו גם כשאתה נכשל. זה הקארד שלך, שחק אותו עד הסוף.

אוטלול גלאצ'י. ניסוי בסבלנות
"כולנו חולמים על קבוצה של נובאקים" (כשצופה פורץ למגרש)

7 Comments

ברק 3 בנובמבר 2011

לגבי טיבו, אמרו את זה לפני, אם הוא היה מוסלמי אף אחד לא היה מחקה אותו.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2011

נו, בוא נהיה שניה הוגנים, ואם הוא היה יהודי זה היה עובר בקלות או שהליגה נגד השמצה היתה קוראת לשחקני דטרויט אנטישמיים?
אני חושב שיש הבדל גדול מאוד בין מיעוטים לבין מישהו שהוא חלק מהרוב. כשאתה מיעוט, אנשים נדרשים להפגין פוליטקלי קורקט כלפייך. אני לא אומר שזה נכון בהכרח, אבל זה המצב

ניינר 3 בנובמבר 2011

הבעייה של בליצ'יק זה שהוא חוטא שוב ושוב בחטא היוהרה. אם קצת יותר צניעות ופחות עקשנות היתה לו היום עוד טבעת. ג'ים קולדוול הוא פשוט דביל חסר אינטילגנציה ומייק שאנאהאן מוכיח כצפוי שבלי אלוויי וטרל דייויס הוא סתם עוד מאמן מהזן המעצבן ביותר. נורב טרנר הוא מתחרה רציני לקולדוול על התואר המאמן הדביל ביותר ואני מקווה שאם השנה סן דייגו לא מגיעים לפלייאוף, הוא יפוטר סופסוף.
באמת כל הכבוד לראמס-רואים שהם לא במירוץ על אנדרו לאק.
בעניין המוזיקה-היום גם החתונות הכי אשכנזיות שיש לא עוברות בלי כמה שירים של דודו אהרון, משה פרץ ושות'. אין מה לעשות, זה הדבר שהכי מרים קהל.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2011

אני חושב שזה אגדה על הקטע של מרים קהל. כל מקרה הוא לגופו. אני יכול להגיד לך שבמקרה הזה, זה ממש לא הרים (למרות שהדיג'יי היה משוכנע בכך).

מונטי פייטון 3 בנובמבר 2011

אתה יכול לקרוא לי אשכנזי (מה שנכון), אבל אותי מוזיקה מזרחית בווליום בלתי נסבל פשוט מבריחה מהאירוע הרבה יותר מוקדם.
לגבי וור, אני חושב שהמשחק האחרון היה דוגמה ספציפית למה קורה כאשר ההגנה שלך מבלה הרבה זמן על המגרש. הרבה פעמים אנחנו רואים שחקנים מקבוצות חלשות מובילים בקטגוריות ההגנתיות.

אריאל גרייזס 3 בנובמבר 2011

מונטי – כמוני כמוך.
לגבי וויר – יכול להיות שהוא נהנה מהעובדה שהוא הרבה זמן על המגרש יחסית, זה לא משנה את העובדה שהוא מהשחקנים הכי טובים בליגה הגנתית וכמעט בלתי אפשרי לעצור אותו לאורך זמן

אלון 3 בנובמבר 2011

מי אלה דודו אהרון ומשה פרץ ובאיזה קבוצה הם משחקים.

Comments closed